הכרך הגדול: 50 הספרים שכל תל אביבי חייב לקרוא

סליחה, איך מגיעים מכאן // אברי הרלינג

איש צופה ממרפסת ביתו בשכונת פלורנטין, עיניו הן מצלמות שצדות את הרחוב ואת העוברים והשבים. כך, באפיזודות קצרות המתלכדות לרומן, מונצחת השכונה התל אביבית. העיניים של הסופר ממצמצות: עין אחת מצלמת את המציאות על יופייה וכאבה, עין שנייה מעדיפה את הפנטזיה.

שלומית כהן־אסיף היא סופרת ילדים כלת פרס אקו"ם על מפעל חיים וכלת פרס ביאליק. פרסמה כ־70 ספרים. ספרה "הנמר של שלמה המלך" יראה אור השנה בספריית פועלים

[tmwdfpad]

עדנה שמש 

מחזיר אהבות קודמות // יהושע קנז

הספר נפלא מכל היבט: צורני, תוכני, לשוני. כל דרמה בו מכילה את הקומדיה, כל פארסה נושקת לגרוטסקה, וכל הדמויות נושאות את מטעניהן וסיפוריהן כשהם מתובלים בניחוחותיה, מראותיה וטעמיה המרירים־מתוקים של תל אביב.

עדנה שמש היא סופרת, מתרגמת ומבקרת ספרים. ספריה "אמסטל"(2007) ו"דיונות החול של פריז" (2013) ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ספרה "הוטֶל מלטה" יראה אור בקרוב, אף הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

כרמל בן נפתלי 

ועד הים הגדול // אסתי קון

כבר מהעמוד הראשון היה לי ברור שעוד אשוב אליו. הסיפור הזה מציף את הקורא כמו הריח המוכר והמלוח של העיר, והלחות והחום שפורצים מבין הדפים הופכים את חוויית הקריאה לבלתי נשכחת. 

ספר הביכורים של כרמל בן נפתלי, "מניפת הצבעים של המוות", ראה אור ב־2013 בהוצאת אחוזת בית

יגאל צור 

זה ייגמר בבכי // אהוד אשרי

את אשרי ניתן למנות עם מניחי לבני היסוד בבניין ספרות המתח העברית. הוא חינני, משעשע ובעיקר תל אביבי. בדירות מושכרות וחצי מתפוררות ניצב הסט הנצחי של סלון, מטבח ומקלחת – הסלון בשביל להתמזמז, המטבח לקפה השחור והמקלחת בשביל הזיון. שאר העיר היא רק מערכת עיתון דפוקה ופקקי תנועה שבהם כולם מעולפים מרוב חום.

ב־2016 יראה אור ספרו של יגאל צור, "הילדה נעלמה – השמים בוכים"

עמיחי שלו 

האישה הגדולה מן החלומות // יהושע קנז

בשבילי אין כמו תל אביב של יהושע קנז, כפי שהיא משתקפת ב"האישה הגדולה מן החלומות" ובספרים נוספים שלו. זו תל אביב היפר ריאליסטית, בלי גינונים ובלי מודעות עצמית. קנז מיטיב לשרטט מפת רנטגן אנושית וצולל באופן מדויק, כן ומפעים לתוך הצינורות, העורקים והדרמות הקטנות והגדולות של העיר, ובעיקר מטיל זרקור על האנשים הרגילים לכאורה, "סוחבי הפסנתר" שעליו מנגנים אנשי הלילה והמסיבות.

עמיחי שלו הוא סופר, מרצה, עורך ומבקר. הוא פרסם את הרומנים "ימי הפופ", "הנפשיים", "ילדה גדולה" ו"על החתרנות". ספרו "בדידות מזהרת" ייצא בתחילת 2016 בספרייה לעם של עם עובד

ערן בר־גיל 

סיפור הווה על פני הארץ // של סמי ברדוגו

זהו רומן המתרחש ברחבי הארץ ובמרחבי נפשו של הגיבור. סמי ברדוגו, סופר תל אביבי שגיבוריו נטועים בפריפריות ומתייחסים לתל אביב כזרים לה, כותב בשפה צלולה ומפתיעה ועובר בין תחנות חשובות בהיסטוריה של הדמות הרגישה שהוא יצר – דמות שהעולם החיצוני חודר אליה ומשפיע עליה באופן פיזי ונפשי כאחד. ברדוגו ממציא שפה, מרגש, מחדש ומפתיע. 

ערן בר־גיל הוא מחברם של 11 ספרים ויוצר הטרילוגיה הספרותית־מוזיקלית "אחד חלקי אחד". לאחרונה ראה אור קובץ הסיפורים שלו "סיפורים מהעולם הרביעי

גפי אמיר

ישראלים ברלין // פניה עוז זלצברגר

הספר "ישראלים, ברלין" שכתבה פניה עוז־זלצברגר פתח לי מחדש את צ'אקרת ספרות המקור בדיוק כשעזבתי בטריקת דלת למאה ה־19 ולא חשבתי שאחזור. טורונטו של מרגרט אטווד מהממת ולא חסר לי כלום בדבלין של מריאן קיז.

גם תל אביב מתארחת כמוזה או רק כתפאורה בהמוני ספרים. כשכור מחצבתי הופיע בספר שקראתי, תמיד חוויתי דז'ה וו, אם לא כאפה לאוריינטציה. לצערי, לאחרונה עוקצו של האפקט קהה אצלי: כשהגיבור מנגב חומוס אצל הסורי אני קשובה להתערבות ההפקה, ידידיה מרחוב ארנון של לאה גולדברג בגרו ושדרות הלוקיישן ברוטשילד סובלות מחשיפת יתר. ספרות המקור נעשתה בחלקה סינתטית בחוויית הקריאה שלי.

אבל אז קראתי, באיחור, את "ישראלים, ברלין". לא הייתי בברלין ואני לא שוקלת הגירה. יומן המסע שמסכם את רשמיה של עוז־זלצברגר משהותה בעיר הוא רטרוספקטיבה אישית ולאומית של מחשבות, תהיות ותובנות שכולן היו אמורות לחלוף הרחק מעל הרדאר שלי, אבל צלפו לי בול בלב.

הלוואי שהייתי יודעת לנמק מה הופך ספר מרהוט ומעניין, למסעיר ומרגש. בין השאר העלילה מתחוללת בברלין ובה בעת מרבדת את תל אביב ברבדים והקשרים. עוז־זלצברגר תמללה לא רק ניואנסים חומקניים אלא גם רוח רפאים שקופה שמרצדת בכל חורבה מפוארת לשעבר ברחוב אלנבי ובחצרות האפלוליות של מזא"ה.

לא נולדתי בצלחת פטרי, הגעתי ל"ישראלים, ברלין" עם הקשרים וקונטקסט, וכולם נשרו לי אחרי שני עמודים – שקעתי בספר שהחזיר אותי לספרות המקור. תל אביב מקסימה אצל שבתאי טבת, נאיבית אצל נחום גוטמן, ריאליסטית בספריו של יעקב שבתאי. כולם נהדרים, אבל רק פניה עוז־זלצברגר מבינה אותה על בורייה.

גפי אמיר היא סופרת ופובליציסטית

חגית גרוסמן 

דבר אופטימי, עשיית שירים // מאיר ויזלטיר

הגיבורה הראשית בספר "דבר אופטימי, עשיית שירים "היא האמת. אל דוכן הנאשמים תעלה העיר תל אביב – זירת ההתרחשות של פשעים יומיומיים. בתל אביב רוחשת ומרצדת העברית, ובאמות המידה הבלתי צפויות שלה ויזלטיר דן את היומיום. שני גברים בשנות ה־30 נוסעים באוטובוס לתל אביב. בהגעתם לעיר צפוי להם דבר נורא. זהו המורד האחרון שאין בו שעטה, אלא נפילה בלבד, וחייבים להושיט יד. בחדרי חדרים מטילים אנשי השלטון סדרים הרסניים ואילו החיים בעיר ממשיכים כהרגלם – אנשים מתאהבים, מציעים הצעות נישואין, ואין להם שליטה בגורלם, כי בחדרי חדרים יושבים אנשים מחוסרי פנים. ויזלטיר לא מוכר אופיום להמונים וזו גדולתו – לצד שליטתו המהפנטת בשפה העברית, הוא רואה את השקר, וכל יהבו מושלך על חשיפתו: לדובב את השקרים, לחשוף את העוול ולמרוד במחולליו.

חגית גרוסמן היא משוררת וסופרת. הרומן "לילה ולואיס" בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן היה מועמד לפרס ספיר

אסף גברון 

החי על המת // אהרון מגד

רומן קצר ונפלא מ־1965 על סופר שמקבל מקדמה כדי לכתוב ביוגרפיה על גיבור ציוני מקום המדינה ובמקום זה מבלה את זמנו ב"המרתף"- המקום של הבוהמה הספרותית. מצחיק, חכם ורלוונטי להפתיע (חשבו על בוטיק העודפים בשם זה ששוכן היום ברחוב אלנבי).

אסף גברון כתב ספרים שתורגמו לעשר שפות וזכו בפרסים רבים בארץ ובחו"ל. ספרו האחרון "הגבעה", שראה אור בהוצאת ידיעות ספרים, זכה בפרס ברנשטיין

סיון בסקין 

הצורף // משה סקאל

זהו אחד הספרים החדשים שכל תל אביבי חייב לקרוא. הספר הזה, שעלילתו הראשית מתרחשת בתל אביב בעת המחאה החברתית של 2011, מחבר את העיר הצעירה בת ה־100, להקשר ההיסטורי והגיאוגרפי המקומי שלכאורה חסר לה: לא רק ליפו, אלא למרחב הלבנטיני כולו, בימים שבהם הגבולות היו פתוחים, "והמזרח התיכון היה ספוג באהבה ולא רק בדם".

סיון בסקין היא משוררת ומתרגמת. פרסמה שני ספרי שירה ותרגמה שירה ופרוזה מאת מרינה צווטאייבה, סרגי דובלטוב, ונדה יוקנייטה, אנדרי טרקובסקי, גרהם סימסיון ועוד

אדיבה גפן 

ספר התענוגות // עמוס קינן

כשהספר הזה יצא לאור בראשית שנות ה־70 היינו זוג צעיר בדירה שכורה עם קוץ סגלגל בצנצנת לבנייה על תקן עציץ ובהתאם, אכלנו עוף מכובס ושניצל. מקסימום. בא הספר (חברים, מי שסחב לי אותו שיודה ויחזיר) ופתח לי צוהר אל דיסנילנד קולינרי שהטיף להנאה מתענוגות העולם ללא תחושת האשמה שהייתה רווחת במחוזותינו. חודשים טיילתי הלוך ושוב בין דפי הספר החכם, התבסמתי בנופים שנפתחו בפניי, טעמתי ובישלתי בעיני רוחי את מעדני העולם הגדול. מתכון לשרימפס? נתח חזיר? חלזונות? חלזונות?! ועוד מהפכה חשובה: השימוש בלשון זכר למי שאמור לבשל ולא רק "קלפי" או "המליחי" כמקובל באותם ימים.

אדיבה גפן היא סופרת, מחזאית ומנחת סדנאות כתיבה. מספריה: "היום שבו מתה האהבה", "צל של מלאך", "תחנה סופית ערד" ו"הנערה שלא הייתה"

שחר־מריו מרדכי

כשירדנו מהעצים // מאת יונית נעמן

"שירה צריכה לחיות", קבע לסקלי, והיא חיה ועוד איך בשירי יונית נעמן שקובעת שהמהפכה הפמיניסטית צריכה להפוך את ראש הקרדינל למשטח שעליו תוצב מכונת תפירה. כך, בפרישמן פינת שלמה המלך נמזג קול המשוררת בקול דודתה: "פעם הייתי דבר בעולם… היה לי חדר, הייתה לי תוכנית, רציתי ורציתי… אהבתי לשיר אבל הכרתי באשמת הערווה". ואחרי שנעמן מכסחת את הדוד השוביניסט, היא חומלת על השכן חיים ולד שמחכה עד מותו לרקוד בחתונת המשוררת. מכאן קצרה הדרך אל שלוש עובדות ניקיון: הדיל הערבייה שמנקה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, סבטלנה ש"עושה שירותים, מסתכלת על סבטלנה שבתוך המים, זורה עליה חול ומקרצפת חזק", והמשוררת שמעדיפה "מתקפת אסתמה בדירה משופצת ברחוב בן גוריון כדי לבגוד במורשת מרשימה של עוזרות בית תימניות". תל אביב מככבת, אבל זה ספר לנשים וגברים מדן ועד אילת.

שחר־מריו מרדכי כתב את הספרים "תולדות העתיד" (אבן חושן, 2010) ו"מי בעניין שלנו" (עם עובד, 2013). שירים חדשים פרי עטו ראו אור החודש בכתבי העת "משיב הרוח" ו"שבו" ובאנתולוגיה "המקום הזה"

שהם סמיט 

דיוניסוס בסנטר // תמר ברגר

מי שיקרא את ספרה של ברגר לעולם לא יוכל לשוב ולהיכנס בשערי דיזנגוף סנטר בלי לחשוב על מה שקבור תחתיו: שכונת נורדיה, ולפניה כרמי ג'ורג' חינאווי (כן, החולות שעליהם נבנתה תל אביב לא היו ריקים כפי שנהוג לספר לילדים). אחת היצירות המקוריות, הנועזות והמטלטלות ביותר שקראתי בעברית.

ספרה האחרון של שהם סמיט, "יקינתון – סיפור על חברות ושיר" בהוצאת כנרת, מגולל את סיפור חברותן של לאה גולדברג והמלחינה רבקה גווילי

דרור משעני 

כפפות // דן צלקה

זהו רומן יפהפה ונשכח מעט משנת 1982, שעלילתו מתרחשת בתל אביב של שנות ה־30, ומתארת את עיר המהגרים שהייתה ועודנה בתיווכו של עולם מוכר פחות – עולם האגרוף. 

ספרו האחרון של דרור משעני, "האיש שרצה לדעת הכל", ראה אור בהוצאת אחוזת בית

עדנה מזי"א 

מלבד אתה // אבות ישורון

"תל אביב עיר הקודש, אין לך שיר ערש". אבות ישורון, נווד תל אביבי בדואי שבא מפולניה ורשם את קורות עירו:

"אֶת כיכר דיזנגוף, היחידה, הֶערימו הֶחרימו הֶהריסו והעבירו / דרך מלפני הכיכר – לאחרי הכיכר. / ומאחר שממילא היו עושים זאת בעתיד, / אז אני בעבר ואני בעתיד".​

עדנה מזי"א היא מחזאית, סופרת, תסריטאית ובמאית תיאטרון. בין ספריה: "האריסטוקרטים" ו"רומן משפחתי"

עלא חליחל 

האיש שרצה לדעת הכל // דרור משעני

דרור משעני יודע לספר סיפור. הסדרה שלו על החוקר אברהם אברהם נוגעת בעצב העמוק של החיים, בתלישות ובניסיון לשרוד בתוך בליל לא מובן של חיים ומוות. הספר האחרון בסדרה, "האיש שרצה לדעת הכל", מושך ומעורר מחשבות על אופיים של אנשים.

עלא חליחל הוא סופר, עיתונאי ועורך האתר "קדיתא" לתרבות ערבית ופלסטינית

יוסי סוכרי 

זכרון דברים // יעקב שבתאי

הספר הזה מתאר באופן מרהיב ושובר קונבנציות קריסה משולשת – פיזית, מנטלית ומטפיזית. הגם שעלילתו מתרחשת לדאבוני רק בתל אביב המצומצמת של שבתאי, אין לי אלא לומר שמדובר ביצירה עמוקה וחשובה, שמן הראוי שצעירי העיר ייחשפו אליה.

יוסי סוכרי פרסם את הספרים "אמיליה ומלח הארץ", "מקלטור", "לא תקין רומנטית".  על ספרו "בנגאזי־ברגן בלזן" קיבל את פרס ברנר היוקרתי

ישי שריד

ידידי מרחוב ארנון // לאה גולדברג

"רחוב ארנון אינו הרחוב הגדול ביותר בתל אביב, אדרבא, רחוב קטן הוא, כמעט סמטה". כך נפתח ספר הילדים המתוק הזה, על הרחוב שלאה גולדברג חיה בו בשנים 1935־1954. בשעות אחר הצהריים עדיין אפשר לדמיין אותה עומדת במרפסת, מעשנת סיגריה וצופה בילדים שמשחקים בחצר.

ישי שריד הוא מחבר הספרים "לימסול" ו"גן נעמי". ספרו החדש, שייקרא "השלישי", ייצא לאור בקרוב

יובל בן עמי 

כ"ז שירים – נתן היא אומר // יעקב אורלנד

אין מעשה תל אביבי יותר מלפרום את העיר ולעמעם את הילותיה באצבעות שירה. אורלנד הולך בעקבות אלתרמן, ממפת השולחן של כסית אל וילונות דירתו, או אל סמטה קטנה שבה בחר האיש לשבת ולבכות דמעות מהולות בוודקה. התפרצות של זיכרון, כנות וחוכמה בחרוז פתוח. 

יובל בן עמי הוא סופר ועיתונאי

רנה ורבין 

על החיים ועל המוות // יורם קניוק

בעיניי, "על החיים ועל המוות" הוא אחד הספרים התל אביביים היפים ביותר. זה ספר שנכתב בחלקו הראשון מתוך דמדומי מחלה, כשהסופר משקיף על העיר מבעד לחלונו באיכילוב ונזכר בימיו הראשונים בה, כתינוק של אחוזת בית וכילד בבן יהודה שטראסה. החלק השני, המסיים את הספר, הוא אחד הטקסטים המפוארים שנכתבו אי פעם על העיר. כולו עוסק בהחלמה ובתקווה מחודשת, שהולכות וצוברות תאוצה כשקניוק מטייל מביתו ברחוב ביל"ו לשינקין ולאורך שדרות רוטשילד, ומנציח את עצמו בעירו ואת עירו בספרו.

רנה ורבין היא מתרגמת, כותבת, שחקנית ועורכת. ספר בתרגומה, "לורד פונטלרוי הקטן", יוצא בימים אלה לאור. סדרת ספרי "זיקית" בהקראתה יהיו זמינים בקרוב להורדה באפליקציית iCast

עידו אנג'ל 

הגמל המעופף ודבשת הזהב // אהרן מגד

שכנוּת תל אביבית יכולה להוביל לקרבות עקובים מדם – את זה כולם יודעים, אבל מה קורה כשהשכן מלמטה הוא סופר וזה שמעליו מבקר? ספר אדיר ורב נושאי, מצחיק, מעורר מחשבה ואפילו קצת מחרמן. ידעתי שאוהב אותו כבר בשורה הראשונה: "זהו סיפור מיותר".

עידו אנג'ל פרסם את הרומנים "הסיפור של מיכאל" (אחוזת בית), "ספר ילדים"(מודן) ועוד 

שהרה בלאו 

טווסים על הגג // גפי אמיר

כשהייתי בת 20 קראתי שוב ושוב את "טווסים על הגג". הוקסמתי מהגיבורה שלו, אסתר נרדי, החיילת הגמלונית והחולמנית שעושה כל שביכולתה כדי להפוך לנערה תל אביבית מן המניין. חלומותיה של אסתר היו חלומותיי, ועם ההתפכחות והאכזבה שלה באה גם התפכחותי שלי. תל אביב של גפי אמיר דומה בספר לתכשיט שמנצנץ בזוהר מזויף, אבל כמה מהנה הייתה ההתמכרות לזיוף הזה.

שהרה בלאו היא סופרת. בימים אלו עולה בתיאטרון תמונע המחזה "ותכתוב". לצדו רואה אור הספר הנלווה "יתד" בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן

איתמר הנדלמן סמית 

לילה על העיר // ראובן מירן

זהו הספר הכי קשוח שנכתב על תל אביב. העלילה נפרשת על פני אזורים שונים בישראל, אבל החלקים התל אביביים שבה הם הטובים ביותר. למשל: "האיש הצעיר שהרכיב משקפי שמש כהים עמד ברחוב הרב קוק עם הגב אל הים".

איתמר הנדלמן סמית הוא סופר, עיתונאי ופובליציסט

אתגר קרת

בקרוב בעל מום //אלי חתולי שרייבר

את ספריו של אלי חתולי שרייבר גיליתי כשהייתי בתיכון. "בקרוב בעל מום" היה הספר הראשון ואחריו הגיעו "שוויצריה", "חמוץ", "מטיאס" ואחרים. הספרים שלו מקוריים ומרגשים, אבל מה שהכי משך אותי היה העובדה שהם היו פרועים לגמרי. הדמויות שבהם לא ניסו להתחבב או להרשים את הסובבים אותן אלא פשוט להיות, ובכל פעם מחדש המשימה הצנועה הזאת התגלתה כלא קלה בלשון המעטה.

בדיוק כמו הדמויות שיצר, גם הספרים של שרייבר לא ניסו להתחבב על הקורא או להרשים אותו אלא פשוט היו – כנים, זועמים ומאוד מצחיקים. כשהגעתי לתל אביב והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הכרתי במקרה את בנו העתודאי של שרייבר. כשגיליתי שאודי הוא בן של סופר שאת ספריו אהבתי, התרגשתי מאוד, וכשהוא ראה כמה אני מתלהב הציע להכיר לי את אביו.

שרייבר ואני נפגשנו לפני יותר מ־25 שנה בבית קפה בצפון דיזנגוף. הייתה זו הפעם הראשונה בחיי שפגשתי סופר אמיתי, ויכול מאוד להיות שהייתה זו הפעם הראשונה בחיי שבה ישבתי בבית קפה. שרייבר, שידע שגם אני מנסה לכתוב, שיתף אותי בקשיי הקיום המעשיים והרוחניים של אדם שבוחר בכתיבה כדרך חיים. אף שרשימת הקשיים שמנה הייתה ארוכה יותר מכל סיפור קצר שאי פעם כתבתי, היה לי ברור לכל אורך השיחה ששרייבר שמח וגאה שהוא כותב ושאין שום סיכוי בעולם שיוותר על המתנה הזאת. בסוף אותה פגישה שרייבר לחץ לי את היד ואמר "תמשיך לכתוב". הוא לא אמר לי את זה כמעין ברכה שסופר ותיק מעניק לכותב צעיר וגם לא כאיחול תמים, אלא כציון עובדה בלתי ניתנת לערעור. עברו המון שנים מאז ואני באמת ממשיך לכתוב. גם שרייבר ממשיך, ואני כבר מחכה לספרו הבא.

אתגר קרת הוא סופר ותסריטאי. בקרוב יראה אור סיפורו "לשבור את החזיר" במהדורה מיוחדת עם ציורים של דוד פולונסקי

מואיז בן הראש 

מקלט בבלי // יצחק גורמזאנו גורן

"מקלט בבלי" מאת יצחק גורמזאנו גורן (בימת קדם לספרות, 1998) הוא ספר על תל אביב האחרת, תל אביב שבה מזרחי שמנסה להגן על ביתו נורה למוות – עולם חשוך במשטר אשכנזי חשוך. זה הספר הפוליטי ביותר של גורן והוא זיכה אותו בהיפלטות מהוצאת עם עובד לאחר שני רבי מכר, ובזכותו קמה הוצאת בימת קדם לספרות. זהו ציון דרך בהיסטוריה של הספרות הישראלית.

מואיז בן הראש הוא סופר ומשורר, זוכה פרס ראש הממשלה ופרס עמיחי. מספריו: "הטרילוגיה התטואנית", “קצרה הדרך" ו"משם באתי"

יונתן שגיב 

מדירה לדירה // מתוך "סמוך ונראה" מאת שמואל יוסף עגנון

כיאה לשמו, סיפורו של עגנון מספר על תלאותיו של דייר שעובר מדירה לדירה בתל אביב של שנות ה־40 בשל תחלואיו הגופניים וטרדות העיר. ממרחק 70 שנה, תיאורי תל אביב של עגנון מעלים בקורא בן ימינו תחושה מוזרה המורכבת מזרות ומאינטימיות כאחד. פרדסים, כרמים וגבעות חשופות כבר אין כיום בתל אביב, אבל האוטובוסים, מצוקות הפרנסה, החנויות ודירות המרתף הקטנטנות רק עלו במספרם. ומזל שהים עוד נותר, עם גליו ש"יוצאים לקראתי אם להזמינני להתרחץ או להבריחני".

יונתן שגיב הוא סופר וד"ר לספרות עברית. "אין סודות בחברה", רומן בלשי פרי עטו, ראה אור בהוצאת כתר. בקרוב יתפרסם ספר עיון שכתב, העוסק ביצירתו של שמואל יוסף עגנון

מתי שמואלוף

דגנרטור // יובל ליבליך

צדקיהו ילניק, גיבור "דגנרטור" של יובל ליבליך (הוצאת כהל), נע בין חלפנים מסתוריים בקפה הטייסים ברחוב אלנבי ובין רחוב גרוזנברג (סוף סוף גם הוא מקבל מקום ברומן). ליבליך לוכד במילותיו את התחושה הקשה שמבט ברחוב אלנבי מעורר בך. הוא אוהב לדחוף את גיבורו לאשפה בחיפוש אחר היהלום שיימצא תחת הרקב, הניוון והשכחה. זהו התפקיד האמיתי של הספרות.

מתי שמואלוף הוא סופר ומשורר. ספרו "מקלחת של חושך וסיפורים נוספים" ראה אור בהוצאת זמורה־ביתן

כנרת רוזנבלום

בת המקום // לאה איני

"בת המקום" – ספרה החריג והיפה של לאה איני – מספר בשתי נובלות על סמוקי – נערה מוגבלת מפלורידה שמרתכת כלבי ים מפסולת ברזל; ועל לאה – נערה מבת ים שלומדת בתיכון פרטי בצפון תל אביב. תל אביב בספר היא עיר מקלט שהרוע לא נעדר ממנה, ובכל זאת היא מחוז כיסופים, עיר התקוות שבה מתרחבים המבט והנפש. 

כנרת רוזנבלום היא סופרת ובעלת האתר "פריזאית". ספרה "סיפור אהבות" ראה אור בהוצאת כתר

רון דהן 

אנה ואני // דן שביט

כל ישראלי צריך לקרוא את הרומן "אנה ואני" של דן שביט כדי להבין ולזהות את נקודת האל חזור של החברה הישראלית, אי אז, לאחר מלחמת ששת הימים. דן שביט מפליא לכתוב על תל אביב שלאחר המלחמה, על שיכרון הכוח, הטלטלה, התנופה וגם על הריקבון המתחיל לפעפע בנפשו של הגיבור ובנפשה של "הארץ החדשה".

רון דהן הוא משורר וסופר

טל ניצן 

עיר קטנה ואנשים בה מעט // נחום גוטמן

הספר הזה שבה את לבי כילדה ומהלך עליי קסם עד היום. במבט הילדי של גוטמן אין כיעור, רוע, לכלוך ומוות. המציאות של העיר בראשיתה הייתה ודאי שונה מאוד מתיאורו רווי האור והאהבה, אבל הפער לא הטריד אותי אז ולמען האמת גם לא היום. כוח המשיכה של התום הנדיר הזה לא פג.

המשוררת והסופרת טל ניצן פרסמה שישה ספרי שירה ושלושה ספרי ילדים.  "את כל הילדים בעולם", רומן ראשון פרי עטה, יצא לאחרונה בהוצאת אחוזת בית

רועי צ'יקי ארד 

איש וביתו נמחו // אשר ברש

ספר נשכח ויוצא דופן שדוד אבידן תכנן בזמנו להפוך לסרט. אנשים שוכחים שתל אביב הוקמה בתקופה העות'מנית ולכן המזג שלה הוא תורכי. ברש מתאר את נביטת תל אביב דרך דמות של נער שעשועים ערבי־יהודי (ממוצא רוסי) שהסתדר עם התורכים, אבל כשל כשהגיעו הבריטים. יוחזר המנדט הבריטי? ישובו השפמים והפאשות! 

רועי צ'יקי ארד הוא עורך־שותף ב"מעין" וכתב "הארץ". ספרו "נושאת המטוסים" ראה אור השבוע

תמרה אבנר

אותו הים // עמוס עוז

ספרו של עוז מתרחש בין היתר גם ברחובות מלצ'ט ומזא"ה. למה בחרתי דווקא בו? כי יש בו הכל – שירה ותפילה והומור, כי הוא מסע לחיפוש אהבה ומשמעות, כי הדמויות מתערבלות זו בזו ומתווכחות עם הסופר הבורא אותן, כי הוא שובר מוסכמות.

תמרה אבנר היא מחברת "להיאחז במים", "התנתקויות" ו"שקרים מהבוידעם"

עודד כרמלי

לילות תל אביב עם דוד אבידן // דוד אבידן

"לילות תל אביב עם דוד אבידן" הוא הספר התל אביבי ביותר שאני מכיר. בספר הזה אבידן מציג את תל אביב במערומיה, כלומר מכסה אותה מספיק כדי שתהיה מושכת – ואותי היא מושכת בהחלט. כי תל אביב היא לא רק השטעטל מ"זכרון דברים", תל אביב היא גם כרך מודרני ומודרניסטי, פנטסטי ופוטוריסטי, מקום לצאת אליו ובו. כי היציאה בתל אביב אינה כמו היציאה בשאר ערי העולם. כאן "העיקר היא לא התכלית המעשית של היציאה, אלא עצם היציאה, עצם הגיחה, עצם הניידות, עצם התנועה. תנועה יזומה, אולי מוגזמת, בתוך מקום קטן ודי סטטי היא הפתרון היחיד בעיר קטנה־גדולה כתל אביב, אולי הכרך הקטן ביותר במועדון הכרכים הבינלאומי".

עודד כרמלי הוא משורר ועורך "הבה להבא", כתב עת לשירה עברית עכשווית ועתידית

אורלי קראוס־ויינר

לא שם זין // דן בן אמוץ

"לא שם זין" יצא לאור בקיץ 1977, כשעמדתי לפני גיוס, בדיוק כמו רפי, גיבור הסיפור. גם לי היה אז חבר מדליק שגר על אחד מגגות תל אביב, לכן ההזדהות עם הספר הייתה מיידית. התרגשתי עם רפי במהלך ההתאהבות בנירה והתפללתי שרק לא יחזור מהצבא בתכריכים. כשנפצע וחשב שזה גרוע ממוות, בכיתי איתו והתחלתי להתבגר. לכן הספר נחרט בלבי כנקודת ציון בחיי. בדיוק 20 שנה לאחר מכן פרסמתי את הרומן הראשון שלי ואחריו עוד 14 ספרים, שבכולם השתדלתי, בדומה לדן בן אמוץ, לספק גם חומר חתרני למחשבה על אמיתות שהפכו בתודעת כולנו לפרות קדושות.

אורלי קראוס ויינר הוציאה לאור 15 ספרים. ספרה האחרון, "אתנה", ראה אור השנה בהוצאת סטימצקי

רפרם חדד

ספארי // ג'וליה פרמנטו

כשקראתי את "ספארי" הוא סימן בעיניי בעיקר את הממד הפנטסטי של העיר הזאת – סצנות ודילמות מסעירות שקורות בדרך כלל בערים גדולות יותר וייתכן שגם בתל אביב. חיפשתי אותן מאז, אך גם אם הן לא קיימות בה הן מממשות את הממד של העיר הזאת כעיר שכולם חולמים בה על עיר גדולה יותר.

רפרם חדד הוא אמן פלסטי. ספרו "מדריך רפרם לכלא הלובי" יצא לאור בהוצאת עם עובד 

רותו מודן 

נסים ונפלאות // לאה גולדברג

סיפור על ״דודה של שומיש״, אישה מוזרה וערירית שמאמצת ילד רחוב נרדף וקוף שהלך לאיבוד. הסיפור מתרחש בתל אביב של שנות ה־50 בין הצפון הישן וכרם התימנים, בתקופה שבה רוב ספרי הילדים והנוער עסקו בילדי שמנת בלבד. בילדותי עניינו אותי בעיקר נסים הילד ונפלאות הקוף. כשחזרתי אליו אחרי שנים הבנתי שהגיבורה היא דווקא הדודה חסרת השיניים. בספר עברית נפלאה כמו שרק לאה יודעת לכתוב, הומור ולב חם שופעים, והסיפור לגמרי עומד במבחן הזמן.

רותו מודן היא קומיקסאית. ספריה ״קרוב רחוק״, ״הנכס״ ו״סעודה עם המלכה״ ראו אור בהוצאת עם עובד

עדי קיסר

האסון מתחיל בארוחת עסקים //מתי שמואלוף

אף פעם לא הייתי סנטימנטלית כשנתקלתי בכתיבה על תל אביב כי גדלתי בעיר הגבוהה וההתרגשות שלי היא לנוכח מילים על ג׳רוז. אבל אם כבר תל אביב, אז תל אביב של מתי שמואלוף בספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים״. זוהי תל אביב של ארוחות עסקים במסעדות יוקרתיות, שבהן נובטים רגעי אסון, כמו העסקה של הדולפינריום שעברה רק עכשיו והעולם שותק. תל אביב של השיר ״פינו את התקווה״ – ״יאללה אודרוב ילדים – לרחוב״ – שנכתב לאחר פינוי המאהל בשכונת התקווה שהיה פחות פוטוגני וסקסי מהמאהל ברוטשילד. תל אביב של הדרום. תל אביב של האחרים. תל אביב של ההומלסים. תל אביב של החצר האחורית – זו שמחביאים מאחורי תל אביב הבורגנית והשבעה. ותל אביב של השיר "מוות יציל מצדקה": ״נשבר לבנו / נשבר חשבון הבנק / נשבר הבית / ישלמו כל ההומלסים השרועים במעצר בית בשיר".

עדי קיסר היא משוררת ומייסדת ערבי "ערס פואטיקה". ספרה ״שחור על גבי שחור״ ראה אור בגרילה תרבות ב־2014

אברי הרלינג 

ברזים ערופי שפתיים // דוד אבידן 

הרחובות עודם ממריאים לאט, עודנו מתנשמים בכבדות "כמו בתום דהרה עתיקה", יותר מתמיד "חגורת הבטון של העיר הדוקה, בהחלט הדוקה"; "על העיר הגוססת בחוץ" צמחו גידולי מגדלים, ועדיין "כל המבואות חסומים".

אברי הרלינג כתב את הספרים "ארוחה מנצחת",  "סליחה איך מגיעים מכאן" ו"האיש בכובע הקסקט"

חגי ליניק 

רומן מצרי // אורלי קסטל־בלום

בעיניי הרומן המצרי של אורלי קסטל־בלום הוא בכלל רומן תל אביבי, והוא כזה לא מפני שהוא מתנהל ברחובותיה, אלא מפני שהעיר תל אביב כישות אורבנית וכקהילה מדומיינת מאוהבת בתושביה ומאפשרת לעשות בה מעשים. כתיבת רומן משפחתי היא מעשה גדול. תל אביב היא המרחב האורבני שבו "שתלה" קסטל־בלום את "עץ המשפחה" על כל ענפיו הגזומים, כולל הצמרת הצומחת הצדה, במקביל לקרקע; והעיר מאמצת את העץ באהבה רבה מרוב גאווה על הילד המוצלח. תל אביב ברומן של קסטל־בלום היא עיר מחבקת עצים. ירושלים לעומתה היא עיר נעלבת מאוד הדורשת מהכותב שיטפל בה.

חגי ליניק הוא סופר, חתן פרס ספיר לשנת 2011 על ספרו "דרוש לחשן"

לאה איני

רוץ, חייל תורכי // נסים אלוני

נסים אלוני מריץ חייל תורכי שראשו כרות ברחובות הפיח הצבעוניים של דרום תל אביב, בנובלה קסומה המגוללת את ספק התבגרותו של נער חולם על רקע הנראה מציאותי עוד פחות – תקופת מלחמת העולם השנייה.

לאה איני היא סופרת ומשוררת. ספרה האחרון, "בת המקום" בהוצאת כנרת, היה מועמד לפרס ספיר

נעה ידלין

קיצור שנות השישים // מאיר ויזלטיר

כל כך הרבה אלנבי יש בו, ב"קיצור שנות השישים", וקו חמש ורחבת מוגרבי ורציף סמואל וכבישים מפורזלים ותחנה מרכזית ובתים ניגפים ברחוב ריינס ואוטובוסים של דן וסקס בתור לטלפון הציבורי. וגם השיר הזה: "מזג האוויר האהוב עליי בעולם / הוא מזג האוויר של תל אביב בליל חורף./ תל אביב כאישה שהטילוה בבגדיה לאמבט,/ בריונים עשו לה את זה, והיא משוטטת/ עכשיו חרופה ברחובות מייחלת לחסד.// עשו נא חסד עם העיר הזאת, אמרו מילה חמה אליה".

נעה ידלין, כלת פרס ספיר לשנת 2013, כתבה את הספרים "שאלות קשות לאללה", ו"בעלת הבית". ספרה החדש יראה אור בשנה הבאה בהוצאת כנרת זמורה־ביתן

אבידן רייך

סיפורים מצוירים // נחום גוטמן

נחום גוטמן עלה עם הוריו לארץ בהיותו בן 7. כשירד מהאונייה הפיל עצמו בלב קל לזרועות הספן שנפרשו למולו בנמל יפו. נוף המזרח והנוף האנושי שנגלו אליו שבו את לבו, והם מתוארים בספר בחן ובהומור. במהלך הקריאה מוזמן הקורא להפיל עצמו בלב קל לזרועותיהם של התיאורים הציוריים של דמויות העיירה בראשית דרכה. קווי האיורים הרבים שבספר עשויים להתלוות אל הקורא בתום הקריאה ולהופיע לפתע סביב אנשים זרים. אלו הם קווים פשוטים ובטוחים, הפוסחים על מה שאינו יקר ללב, ולרגע קל מתמקדים בטוב ובפשוט. ובעצם, למה לא?!

ספר הביכורים של אבידן רייך, "עץ נופל ביער", ראה אור בהוצאת עם עובד 

עוזי וייל

The Hunted // מאת אלמור לנארד

הספר המדויק ביותר על תל אביב של ילדותי לא היה בכלל ספר ישראלי. קראו לו "The Hunted", כתב אותו סופר המתח אלמור לנארד, והוא עוסק במאפיונר יהודי אמריקאי שבורח לישראל, במחסלים מקצועיים שרודפים אחריו, בחייל מארינס גברי ורב תושייה ובשוטרת ישראלית צעירה ומצודדת שמתאהבת בו.

חצי מהספר מתרחש במה שנקרא "הצפון הישן" של תל אביב – אותו אזור קסום ומיתולוגי בין הירקון לכיכר דיזנגוף. זו תל אביב שבה עברה חצי מילדותי, ותשמעו – מעולם לא קראתי תיאור כה מדויק של תל אביב בשנות ה־70.

אלו לא רק האווירה, הטיפוסים, החנויות, בתי הקפה המסוימים מאוד, זה מגיע לקיצורי הדרך בתוך החצרות. נשבע לכם. בשלב מסוים יש מרדף, ואחד הגיבורים עושה קיצור דרך בין רחוב בן יהודה לדיזנגוף, עובר בתוך חצר מאחורי הפאב המיתולוגי מ.א.ש., בין פחי הזבל ויוצא בבן יהודה מול תיכון ה'. אני מכיר את פחי הזבל האלה. אני מכיר את הקיצור הזה. עשיתי אותו עשרות פעמים. אף סופר ישראלי שאני מכיר לא ירד לרמה כזו של פרטים.

תוסיפו על זה את העובדה הידועה זה מכבר, שאלמור לנארד הוא קרוב לוודאי השייקספיר של ספרי האקשן – ויש לכם חתיכת חוויה.

עוזי וייל הוא סאטיריקן, מתרגם, סופר ובעל טור ב-Time Out

ניר רצ'קובסקי

טקסטיל // אורלי קסטל־בלום

הספרות על תל אביב נעצרת לרוב בירקון. "טקסטיל" הוא אחד הספרים היחידים שהעזו לחצות אותו אל הטריטוריה הלא נודעת של שכונות הצפון, מחופות השיש ונטועות הקוקוס. סיפור מצחיק ומבריק שמתרחש ב"תל ברוך צפון" (ולא ב"קריית שאול דרום"), ומספר על אנשים ש"לתוך הקונספט המוצלח שלהם קיבלו בעורמה רבה את המוות, הבלאי והכליה, כלומר את היעדרם של אלה". 

ניר רצ'קובסקי הוא סופר ומתרגם, מחבר הרומן "בת, אהובה" שראה אור בהוצאת ידיעות ספרים

משה סקאל

אמא עם ילד // דליה רביקוביץ'

הספר הצנום הזה כולל שירים אישיים ופוליטיים וגם שיר אהבה־שנאה לאותה "עיר ים תיכונית מסריחה" – תל אביב, שנחתם בשורות הנפלאות: "עיר ים תיכונית מזוהמת / איך נפשי נקשרה בנפשה. / בגלל משך החיים, / בגלל משך החיים".

משה סקאל חיבר את הרומנים "יולנדה" ו"הצורף", שניהם ראו אור בהוצאת כתר

שרית סרי

חתיכת סיפור // דליה אורבך 

הברקה ספרותית השוזרת שתי עלילות: אדריכל תל אביבי מוכשר ונפוח מאבד את הזיכרון ועובר מהפך אישיותי; וספּר קולומביאני שעלה מאשפתות מטפס על פיגומי חייו. לכאורה אין קשר ביניהם, אבל מתח יש. מקוריות גם יש. סוף מפתיע? יש בהחלט.

שרית סרי היא מחברת רב המכר "תהיו בקשר" ו"היוצר פינת החופר" שראו אור בהוצאת עם עובד

רפי מן

חיי אליקום // בנימין תמוז

בחלוף השנים חשבנו בטעות שבעשורים שקדמו להקמת המדינה עסקו הכל, בתל אביב ומחוץ לה, במאבק לעצמאות. אליקום, צעיר תימהוני משהו, מגלה את ההתפתלויות הקסומות של חיי היומיום, בעיקר התככים, התאוות ויתר חולשות המין האנושי באותם ימים, והכל כתוב בסגנון מרתק ומענג.

ד"ר רפי מן הוא היסטוריון וחוקר תקשורת. ספרו האחרון, "המנהיג והתקשורת", זכה בשנת 2013 בפרס ראש הממשלה לזכרו של דוד בן גוריון 

ענת עינהר

החלום הישראלי // רועי צ'יקי ארד

בכתיבה יחפנית ומלאת המצאות לשוניות, כיפית ועוכרת מצב רוח גם יחד, כותב צ'יקי על תל אביב שהיא משאת נפש כוזבת, מין מטרופולין פרובינציאלי. הוא לא מתחמק ממבט אל הפריפריה, שרק מחזק את תחושת החלום הפריך שתל אביב מציעה. ההקדשה שכתב בפתיחת הספר שלי מסכמת הכל: "אני כולי ביקיני. מתי נקפוץ למים הרדודים?".

ספרה של ענת עינהר, "תמונות עירום", ראה אור בימים אלה בהוצאת עם עובד 

ג'וליה פרמנטו

יותר מ־7 // אופיר משרקי

אני ממליצה על ספר השירים "יותר מ־7" של המשורר היפה אופיר משרקי. השירים לא תל אביביים במובהק – הם לא בהכרח מתרחשים פיזית בעיר, אבל יש בספר הזה משהו מתריס ואוניברסלי ובו זמנית גם כנוע כל כך ומשפיל מבט – וזאת גם תל אביב עבורי. והנה שיר שמתאר את זה הכי טוב:
האיש עם הקעקוע יש לו מחלה
האיש עם הגשר יש לו מחלה
האיש עם השפיון יש לו מחלה
האיש עם השם וההגדרה יש לו
האיש עם הזיכרון יש לו מחלה
האיש עם המוות יש לו מחלה.

ספרה של ג'וליה פרמנטו, "ספארי", יצא לאור בהוצאת אגם

אלמוג בהר

תל אביב מזרח // שמעון בלס

אחד הספרים האהובים עליי המתרחשים בתל אביב הוא "תל אביב מזרח" (2003, הקיבוץ המאוחד) של שמעון בלס. בלס כתב בספריו השונים על בגדד, על תל אביב ועל פריז, והעניק לכל אחת מהן חיים משלה, אך לעתים אפשר גם לראות כיצד דמויותיו הולכות על חוף הים התיכון בתל אביב ומתגעגעות לגדות נהר החידקל בבגדד, רואות את בתי הקולנוע של תל אביב ונזכרות באלה של בגדד או מבקשות לשוב לפריז. הטרילוגיה "תל אביב מזרח" היא אבן יסוד בספרות המזרחית בארץ. היא נפתחת בספר "המעברה" (1964) המתאר את הגעתם של יהודי עירק לישראל ומאבקיהם, ובתוכם הדמות הראשית, יוסף שאבי, צעיר אקטיביסטי קומוניסטי הפועל כנגד הממסד. בחלק השני של הטרילוגיה, שקיבל את השם "תל אביב מזרח" (1998), שאבי עובר לשכונת התקווה מוכת השיטפונות והפינויים, ומנסה לעצב תוכנית לימודים רב תרבותית הכוללת גם את התרבויות הערבית והמזרחית בבית הספר שבו הוא מורה וסגן מנהל. החלק השלישי, "ילדי חוץ" (2003), מתרחש בתקופה שלפני רצח רבין בתל אביב. שאבי מתבונן בדיעבד על מסלול חייו אחרי שהתפכח מהפיכתו ממזרחי למזרחן במוסדות המדינה שניתבה את הידע שלו בערבית לצרכיה, וחש כי הוא נותר לעמוד בחוץ.

אלמוג בהר הוא סופר ומשורר. ספרו האחרון, הרומן "צ'חלה וחזקל", ראה אור בהוצאת כתר