הפרות הקדושות: האוכל של החגים לא טעים. תודו בזה בלי בושה
בעולם הקולינריה המקומי יש לא מעט פרות קדושות, אבל כל עוד אנחנו חיים (עדיין) במדינה דמוקרטית ולרגל ראש השנה המתקרב - גם אותן מותר לנו לשחוט. והפעם: רעות ברנע על האוכל של החגים, שהוא הרבה פחות טעים מאוכל של שגרה // טור שלישי בסדרה
זה שחלקנו לא באמת אוהבים חגים זה לא חדש, אבל גם ההייטרים הכי גדולים כנראה מוצאים איזה חן (או טעם) במאכלים של חגים – בין אם אלה סופגניות של חנוכה, קישים של שבועות או קניילעך של פסח.
אני שונאת גם חגים וגם אוכל של חגים. למה? כי גם אם סבתא שלכם מכינה את הקניידלעך הכי טעימים שידע העם היהודי, עדיין מדובר במאכל שבבסיסו אינו טעים. סופגניות הן קינוח מעורר בחילה ולא, אני דווקא לא מעדיפה לביבות. גם לא אזני המן או עוגות דבש או מצה עם שוקולד.
מה אני כן מעדיפה? שגרה. ואוכל של שגרה. צ'יפס, סלט ירקות, סושי, המבורגר, גלידה, טחינה, שניצל, אבטיח, אורז, טופו, קוטג', מקושקשת, קינוחי לימון, אבוקדו, פיצה פיתה, נוטלה עם כפית מהצנצנת.
לא רק שאוכל של חגים לרוב איננו טעים (בעצם על מי אני עובדת, תמיד איננו טעים), גם כל ההתעסקות שמתקיימת סביבו היא אובססיבית ומתישה. בתור מישהי שעבדה כמה שנים בתחום עיתונות האוכל אינני יכולה לשאת יותר את כתבות "עוגות הגבינה הטובות ביותר" או את "מתכונים לעל האש צמחוני ליום העצמאות".
>> הפרות הקדושות של תל אביב: הגיע הזמן לדבר על הדליקטסן
>> הפרות הקדושות של תל אביב: הגיע הזמן לדבר על פיתות
אבל מילא הכתבות, ומילא הדיונים הבלתי נגמרים ברשת כל שנה לגבי האם פרג זה טעים, החלק הכי מתיש הוא השיחות המשמימות. מי יביא מה לארוחת חג? איך יצא הגפליטע השנה? ואיזה קינוח אפשר להכין כשיש במשפחה גם טבעונים, גם צליאקים וגם רגישים ללקטוז? והתהייה הכי חשובה שכל פעם מחדש אני נותרת ללא תשובה עבורה: מי בשם אלוקימה צריך כל כך הרבה אוכל???
בשנים האחרונות עשיתי דיל עם אלוקימה לפיו אני מנסה להתחמק מכמה ארוחות חג שרק אצליח, לא מכניסה לפי אף לא ביס מסופגניה ולא נאלצת מכמה מדהים יצא הצלי. כשיתחילו להגיש בארוחות חג מקושקשת עם סלט או שניצל וצ'יפס, אני (אולי) אשקול לחזור.
