צאתכם לשלום: הא"ב של חיי הלילה
זה מתחיל באווירה ונגמר בתחת, ובדרך יש ברקפסט, דאון ומנצ'יז. הא"ב של חיי הלילה בתל אביב – מדריך הדוניסטי לימים מדכדכים. אל תצאו מהבית בלעדיו
א
אווירה
מונח שלפת את לשונותיהם של החוגגים העירוניים. הוא מופשט מדי ונחוץ מאוד בו זמנית. כמעט כמו אוויר. יהיו זונות? יהיה קראק? חתולים מתים ייתלו מהתקרה? אורגיה עם קוף? המשטרה תבוא וכולנו נידקר? מדובר בזוטות. יש אווירה? הכי חשוב.
אורח מסתורי
צמד המילים הזה כה מתוק ומסעיר. כאילו מן הצללים יגיח אל העמדה בבלוק איזה מארק רונסון או ג'ון טאלבוט. בפועל יזהו את האורח בעיקר מי שמעורבב מספיק כדי לגלות את הסוד עוד לפני החשיפה הרשמית.
אלנבי 58
בימים שאלנבי ומספר לידו היה כבוד, היה כאן מועדון אמיתי, אלנבי 58, שהוקם בתוך המבנה המהמם של קולנוע אלנבי. אלנבי 58 היה רק מועדון אחד בשרשרת המועדונים של אורי שטרק: לילנד פאלמר של חיי הלילה, פינגוויניסט לשעבר שהחליט לעשות שמח והוכיח שקרחנה ונימוסים טובים זה לא סותר, ושגם לרוקרים מותר לאהוב האוס, כמו במנצ'סטר.
אלפאבית
בר מועדון קטן שמארח את מיטב הדי.ג'ייז בארץ (ולפעמים גם מחו"ל). מביני עניין מגיעים לכאן רק בימי חול. בסוף השבוע המקום מארח ככל הנראה אפטר לחינגות השוקולד שהולכות במקס ברנר הסמוך. אין שום דרך אחרת להסביר את כמות התיירים.
[tmwdfpad]
ב
בוטלג
המרתף של מועדון המקסים נולד לפני שלוש שנים מחדש והפך לתחנת חובה לבליינים. את התור הארוך שמשתרך מדי סופ"ש מחוץ למקום אפשר לייחס לשילוב בין ליינים מקומיים מבוססים לאירוח של די.ג'ייז אדג'יים מחו"ל, אבל אין ספק שזה קשור גם למיקום המרכזי – בין האוזן השלישית להומלסים הכי ותיקים בעיר.
בירה
המשקה האהוב על שלושת האנשים האחרונים בעיר שטרם נגמלו מגלוטן. המקום הטוב ביותר לשתיית בירה הוא כמובן המנזר. במועדון תהיו טובים ותשתו MD כמו כולם.
בלוק
המועדון הרציני ביותר בעיר. אוהדיו הרבים סוגדים לטעם המשובח של אנשי הבוקינג, לתורת ריספקט דה וייב (ע"ע וייב) שאוסרת על שימוש בטלפונים ניידים על רחבת הריקודים ולסאונד המבריק. מבקריו מעקמים את האף וטוענים שמועדון הוא לא המקום לכל כך הרבה חוקים. כך או כך, כולם בסופו של דבר נשפכים אליו בחמישי בלילה, עם חיוך על הפנים או עם אף עקום.
ברגהיין
רק משהו אחד בעולם (טוב, הרבה דברים, אבל נעמיד פנים שמשהו אחד כי זה נשמע יותר יפה, בסדר?) יכול לגרום לחיי הלילה השופעים של תל אביב להיראות כמו חביתה. ניחשתם נכון – מדובר בהשוואות לברלין ולבירתה – מועדון הברגהיין. הרי ברור שעברת סלקציה, רקדת עד חמש אחרי הצהריים והלכת לאכול וואנגערשטופחען פונף עם דרקון יורק אש. אוקיי, ניצחת.
ברזילי
מימיו הראשונים – אז נקרא "קפה ברזילי" והיה מועדון מרתפי חם ודחוס בגן החשמל, דרך פרק חיים מכובד בצד השני של דרך בגין, שם הוא דר בסמיכות לגלגול הראשון של הבלוק בכתובתו הראשונה, עד להמשך קיום מורשתו כיום, ללא מועדון בית אך עם מסיבות העונדות בגאווה את לוגו השקע החשמלי המוכר – אנשי ברזילי הם מהמומחים הטובים ביותר לטכנו שקמו בעיר.
ברקפסט קלאב
אחד המועדונים המצליחים בעיר ובהחלט הסליזי שבהם. הרחבה המרכזית, שנבנתה כדי למקסם חיכוכים בין מפשעות, היא הספוט המושלם להרים, ולהידבק בכיני ערווה. הכיף לא נגמר ברחבה: תאי השירותים המרווחים מדי והמעטים מדי של הברקפסט אירחו כמה ממסיבות הנחיריים הכי מפוארות שנראו בתל אביב. צפו לתור ארוך בהתאם.
ג
גלורי נייטס
ליין מסיבות מפואר בניינטיז ששחזר את לונדון והמציא את צ'יקי. האגדה מספרת שהדרס קוד הווינטג'י היה כה מחמיר, שמי שלא הדיף ריח נפטלין לא הורשה להיכנס למועדון.
ד
דאון
מי שנהנה צריך גם לבוא על עונשו בסופו של דבר. הבוקר עולה, החומר יורד, ואתם יחד איתו. אור השמש מייגע, התיאבון התאבד, הפה יבש והרקות פועמות. היה כל כך כיף, איך יכול להיות שזה נגמר?
דוד טור
האיש שהביא אתכם לברקפסט, לחתול והכלב ולמצבים שתעדיפו לשכוח.
די.ג'ייז (או: כולם)
נדמה שכל מי שיוצא בתל אביב גם מתקלט בתל אביב. עבור מעטים מדובר בקריירה, אבל הרוב המוחלט הם די.ג'ייז לכאורה שעבורם זו בסך הכל דרך נדושה לצבור סטטוס (חסר ערך ממשי), להשוויץ באוסף mp3 (באמת סחתיין על גודל ההארד דיסק) או סתם לשתות על חשבון הבית (את זה אנחנו דווקא מעודדים). הגרסה הבזויה ביותר – תקלוטי יוטיוב. לפחות תעמידו פנים שניסיתם.
דלי
מיני מועדון שקם על חורבות הפרילנד – הבר המטונף שהיה בית לפאנקיסטים שמיצו את כיכר דיזנגוף. כשנפתח הסתתר הדלי מאחורי סנדוויצ'ייה, ומכאן שמו. כיום תמצאו במקומה את לוס ברנינג טאקוס, מזנון מקסיקני שמגיש את הטאקוס והבוריטוס הטובים בעיר. בהתאם לכך הדלי קטן כמו טאקו, צפוף כמו בוריטו ואפלולי כמו מאורת סמים של קרטל מקסיקני – אבל בווייב (ע"ע) הרבה יותר כיפי.
ה
האומן 17, אפטרים ב־
איזה כיף, כבר ארבע בבוקר ואפשר לנסוע לירושלים! האפטרים באומן, שהיוו את שיא תרבות הקלאבינג של ישראל, היו הדבר הטוב ביותר בעולם אם הצלחת להיכנס אליו (ולא מדובר רק על כניסה פיזית), והתופת של דנטה אם לא עלה לך כלום חוץ מכניסה. יש אנשים שחזרו למחרת ויש אנשים שעוד לא חזרו בכלל. כמו באירופה. ייזכרו בעיקר בתור הרגע בהיסטוריה שבו ירושלים הייתה מקום נכון יותר להיות בו מתל אביב.
הר סיני
בארבע שנות פעילותו הפך ההרסי לסוג של מתנ"ס לסו־קולד היפסטרים של תל אביב. הוא אירח מסיבות עם די.ג'ייז מנוסים יותר או פחות, אירועי תרבות שונים ומשונים ואינספור ימי הולדת עם להיטים של וויטני יוסטון ברקע. עוד דקה וחצי סוגרים לנו אותו ונאלץ לחצות את הכביש עד לרוקוקו.
הרמות
המטבע הבסיסי של אווירת הלילה. בשביל זה אנחנו כאן. מי שמרים נמצא בצד הנכון של ההיסטוריה, אלו שלא מרימים ייאלצו להזדנב אחר מי שכן או להידחק לשוליים.
ו
וי.איי.פי
מונח מטושטש קצת בארץ שבה כולם אחים, ושהמטרה העיקרית של תושביה היא "לעשות שכונה". מדובר באווירה יותר ניינטיז־שנות האלפיים, מעולמות הג'רזי שור או האומן. אבל אם הצלחת לטפס לתואר ואתה סוג של מושיק עפיה – עוף על החיים שלך, מלך. תאכל את כל הפירות בחדר. אל תתפשר על פחות מ־87 דרינקים והזמן את כולם לסבב צ'ייסרים על חשבון בעל המקום. אתה המלך ומותר לך הכל.
וייב
הביטוי הג'מייקני "וייבריישנז" הפך אצל הבריטים ל"ווייב" וברבות השנים נשאר הסלנג הכי מעיק מאז "פצצות". מבטא תגובה רגשית לאווירה של אירוע, מקום או אדם. אמורפי כל כך עד שגם בג'מייקה שכחו את המשמעות המקורית. מה שבטוח, צריך לכבד אותו.
ז
זיונים
קצת קשה לתפקד מינית כשהסצנה שלך מונה שבעה אנשים וחצי, ואחת מהן היא בת דודה שלך – ירדן ארוכת הרגל. כשנגמר המלאי ונגמרו הטעויות לעשות אפשר לחקור אפיקים נוספים, להצפין, להדרים וכו'. בקריית טבעון יש בר אחד והוא בעצם נסגר, אז לא משנה.
ח
חגיגת
באמצע העשור הקודם, היה מדובר בספידים זולים ונגישים שחצי עיר חגגה עליהם חזק. כיום מדובר חד משמעית ברעל כימי שאסור לגעת בו, גם אם זה המפלט הזמין היחיד מסחיות מעיקה.
חינם
זה לא (רק) עניין של כסף, זה עניין של מעמד.
ט
טכנו
אם אתם אוהבים טכנו, חיי הלילה של העיר הזאת מתאימים לכם בול. את כל הדי.ג'ייז הגדולים בטח כבר שמעתם כאן שלוש פעמים, וגם את הגדולים פחות תפסתם באיזה ליין קטן בדלי לפני שנתיים. אוהבים משהו אחר? חבל.
י
יחצני מסיבות
אנשים שהעבודה שלהם היא להעתיק ולהדביק קישורים לסאונדקלאוד וסרטונים מהבוילר רום. דרישות התפקיד מחייבות שימוש כפייתי במילים כמו "וייב" ו"אווירה", יכולת התנסות של עורך בבאזזפיד ("אם תפספסו את המשתה של מלך הדיפ האוס הקפריסאי XCT6674 תתחרטו על זה לנצח נצחים") ונכונות נפשית להגיב ליחצנים אחרים במשפטים ברוח "אירוע יפה, מוזמן/נת לשלי".
כ
כולי עלמא
בזכות האופי האקלקטי, הברד טובי והעובדה שהתדר סגור בחורף, מעמדו של הבר החמוד הזה, שנפתח באביב 2014, רק הולך ומתחזק. קהלים מגוונים מוצאים את מקומם בכולי, אבל אם חשבתם לנסות למצוא את הכניסה אליו אחרי חצות, תכינו את עצמם לתורים שלא מביישים סניף קופיקס ביום פתיחתו.
ל
לילה טוב
אמנה נגד אלימות מינית והטרדות מיניות בחיי הלילה, שגובשה בשיתוף בעלי מקומות הבילוי עצמם. האמנה נוצרה מתוך יוזמה שנקראה תחילה "דונט קיל מיי וייב", והחלה לצבור תאוצה בתחילת 2015. היא מחייבת את החתומים עליה, בין השאר, להכשיר את הצוות להתמודדות עם הטרדות, להגיב בתקיפות כשהן מתרחשות ולמנות אחראי/ת לנושא מטעם המקום.
ליעם פרנקפורט
הבר הראשון בשרשרת הברים של הרוקנ'רול בניינטיז היה כנראה המדבר הי"ד. אחריו באו הגלולה, פוסט קפה, פרילנד, בונהם זצ"ל והגאולה ייבדל לחיים ארוכים – כולם מקומות שבהם מקובל לצרוח שיר של הפיקסיז על הבר. ליעם פרנקפורט – אח של דורין והאיש שכונה קלינט איסטווד של חיי הלילה – התחיל את השרשרת (ואחר כך גם העניק לנו את די.ג'יי בר הפשפש ברחוב גורדון), ועל כך נודה לו ונבקש עוד גולדסטאר בהקפה.
"לרקוד עם דמעות בעיניים"
ספר מאת ניסן שור המציג את ההיסטוריה הקצת עלובה וקצת מפוארת של חיי הלילה בישראל, ממנדי'ס עד שירזי. שור עיבד את הספר עם אורי סלעי לסדרה דוקומנטרית בת שלושה פרקים, שעם קצת עזרה מתרבות המור"קים הצה"לית גרמה לדור ה־Y להתגעגע למשהו שהוא לא חווה מעולם.
מ
מורנינג מייהם
השמעון פרס של הליינים. עוד יקבור את כולנו בתחתונים, עם שפם ועם שתי כוסות פלסטיק בתור חזייה (אסוציאציה פרטית מ־2009. תמשיכו בחיים שלכם, בסדר?).
מיקום סודי, מוסכים
מי צריך מועדונים? מוסכים, חניונים, תחנות כוח ושאר מנהרות מפוקפקות לחצו ידיים עם טכנו שוליים (ועם עוד כמה ז'אנרים שנשרו מהמפה בשנים האחרונות, כמו דראם אנ' בייס). נכון, זה מרגיש יותר אנדרגראונד, אבל בסופו של דבר נחמד יותר לרקוד על רחבה מאשר על חצץ. אז מי צריך מועדונים? רוב האנשים, למען האמת. רוב האנשים.
מים
כי שתיתם חצי בר, כי הזעתם ליטר או כי צריך לערבב במשהו. במחיר מופקע מהבר או ישר מהברז בשירותים – כי אף אחד לא אמר לכם שצריך להביא מהבית גם צלם אנוש.
מנצ'יז
לא משנה את מי עשיתם ומה עישנתם, השעה חמש בבוקר ואתם צריכים פחמימה. הוויכוח אם שירוקו שבקינג ג'ורג' היא פיצרייה סבירה או ברירת מחדל בלוקיישן מעולה יימשך כנראה לנצח, אבל כשמדובר בפיצה יש לנו את כל הזמן שבעולם. על הדרך תודה גם לטוסט של אלישע, לנקניקיות באבן גבירול, לאיציק ורותי ולכל שאר האנשים שהצילו לנו את הבוקר שלמחרת.
משטרה
יכולים לבוא גם בדמות פקחים. הורגים את הווייב וסוגרים את המסיבה. לפעמים קוראים להם, אבל הרבה פעמים הם באים לבד. בקיצור, שוטר הוא לא חבר, אלא אם הוא היה חבר שלכם לפני שהפך לשוטר.
נ
נערות זוהר
הפמיניזם הרג לכם לא רק את הפיד, אלא גם הרג את נערות הזוהר. בשנות ה־60 התהדרנו במנדי רייס דיוויס, אשתו של איש העסקים רפי שאולי, בריטית שהייתה מעורבת בשערורייה בינלאומית (!) ופתחה כאן מועדונים וליין אופנה. בשנות ה־90 פיזרה טינקרבל אבק פיות כשרקדה בלי תחתונים במסיבות בגולם, עד שפרשה לחיי כפר. ועכשיו מי? קוראות שרואות עצמן מועמדות לתפקיד מוזמנות לשלוח גלויה.
ס
סמים
מציאות זה לסאקרים ואתם אנשים אמיצים. בין שאתם מעדיפים לרקוד שלושה ימים ברציפות עד שתקרעו רצועה בברך, בין שאתם רוצים לגעת ברכות בקולגה מהמשרד ולומר לו "אתה יפה כשאתה מזיע", ובין שאתם סתם מתים לדעת איך סוס מרגיש לפני ניתוח – סמים באים טוב עם הלילה. הקוק של היום הוא אמנם לא בדיוק החומרים שמהם עשוי אל פצ'ינו, אבל עדיין כיף כשמזמינים אותך לשירותים.
ע
עופרה כבר עלתה?
ורבן גמליאל היה אומר: מי שרקד שעות במסיבה של פוראבר תל אביב ועזב לפני שעופרה הואילה בטובה לנגן משהו, לא יצא ידי חובתו.
פ
פינגווין
מפלצת נוסטלגיה חסרת מעצורים. הבר ההוא באלנבי־יהודה הלוי בנה לעצמו אופי כה מובחן ושובר מוסכמות שהפך את קהל מבקריו למעין פליטים נצחיים. כיום פועל באותו חלל מועדון באותו שם, אבל אף אחד שם לא רוקד עם הפנים אל הקיר.
פיק אפ
הסיבה היחידה בעולם לצאת מהבית היא כדי לחזור אליו עם מישהו שאינו פקֶט פרלמנט לייט. המקום הגרוע ביותר לפיק אפ הוא ללא ספק פיק אפ בר (תזהו אותו לפי החיכוך הבלתי נמנע באחוריכם כשמישהו הולך לשירותים). ב־2014 זכו כולי עלמא ורדיו EPGB (ע"ע) בתואר "המקומות הטובים ביותר לפיק אפ", אבל כידוע לאהבה אין גבולות ואתם יכולים להזמין מישהו הביתה גם מהדלי וגם מ־PM:AM סניף בן יהודה.
פסאז'
כאילו לא קורים מספיק דברים נמוכים באלנבי, החלל של הפסאז' שקוע עמוק מתחת לשטח פני הרחוב הנודע לשמצה. גובהו לא מונע ממנו להיות בית חם וקבוע לכל מי שמחפש פשרה הולמת בין חלל מסיבות, במת הופעות ובר.
צ
צ'ייסר?
כן, בבקשה.
ק
קולנוע דן
הקולנוע הראשון שהפך למועדון (כיום הוא קומפלקס דירות יוקרתי). עם פינגווין וליקוויד הפך לאחד משלושת קודקודי האייטיז התל אביביים. מעבר ללהקות לובשות שחורים מקומיות כמו הקליק וסיאם, הופיעו בו בזמן אמת גם הרכבים מצליחים באותה התקופה, שהצליחו להעלות חיוך על פרצופים שברמה העקרונית לא מחייכים אף פעם כי הם שומעים ג'וי דיוויז'ן.
קיא
יש שתי אסכולות למקיאים בחיי הלילה: אלו המקיאים ביסודיות את כל ארוחת הערב, רוצים למות ופורשים הביתה; ואלו המקיאים באלגנטיות שלולית קטנה בפינה נסתרת, מנגבים את הפה כמו אצילים בריטים ונוקטים את גישת החתול. הופיע כאן קיא על הרצפה? ובכן אדוני, לי אין כל קשר לזה, אני אמשיך את חיי כרגיל.
ר
רדיו EPGB
בהרבה מובנים רדיו EPGB (אבל תעשו לעצמכם טובה ופשוט תגידו "הרדיו") הוא מקום חסר ייחוד, אבל יש דבר אחד שמבדל אותו מכל היתר: לא חשוב באיזה יום תגיעו, תמיד יהיו שם ערמות של אנשים. לכו תדעו, אולי לאחד מהם אין הרפס (ע"ע פיק אפ).
רייב
במקור מסיבה בעלת אופי חתרני המתרחשת בחלל יוצא דופן, עדיף בחוץ או באיזה אזור תעשייה נטוש, עדיף מאולתר או ספונטני או נגד הכיבוש. בפועל זו מילה נרדפת למסיבה גדולה או חגיגית במיוחד, לפעמים אפילו במימון מסחרי או מטעם העירייה.
ריף ראף
בר ההיפסטרים המיתולוגי של רן אורן שימש במשך חמש שנים שמחות במיוחד נקודת מפגש בין פליטות בצלאל, עכברושי גילמן ועיתונאים בתחילת ובסוף דרכם. כל מי שבז לו בזמן אמת הספיק להודות מאז שהתחליפים שלו הם פשוט לא אותו דבר, כל מי שנהנה בו בזמן אמת בילה את רוב הזמן בהסנפת סמי פיצוציות בחניון. היה כיף.
ש
שירזי
אדם שנולד עם כובע מצחייה. אולי יותר מכל מאבק להט"בי של אור היום – שמעון שירזי וליין ה־FFF שלו עשו מהפכה למען הקהילה הגאה, למען התיירות ולמען הבחורות שרצו להיות מדונה.
שסק
מקדש מוזיקלי מנוח שהציג מדי ערב את הדי.ג'ייז הכי טובים על הספות הכי נוחות, עם הג'וינטים הכי גדולים, ועם הרחבה הכי קטנה אך הכי רותחת.
שקרים
החומר האפל שמחבר את הברגים של סצנת הלילה: היחצנים משקרים לכם כדי שתבואו למסיבה, אתם באים ומשקרים שאתם ברשימה, משקרים לחברים שלכם שנגמרו הסמים ואז משקרים לזרים נחמדים כדי לא לחזור לבד הביתה.
ת
תדר
בראשית היה חלל קטן מול בית הכנסת הגדול, עם תחנת רדיו קטנה וקהל גדול על הספסלים בחוץ. צוות הפופ אפ בר הקיצי משקיע מאמצים עילאיים כדי ליצור בילוי קליל ובלתי מחייב עבור התל אביבי הממוצע, שירצה גם את החברים הסחים שלו מהתיכון. הדבר הכי טוב שקרה לבירה מכבי, לרחוב הר סיני, לבית רומנו ולאנשים שחושבים שגביע שמנת על חתיכת נייר הוא מנה לגיטימית.
תחת
זה נשמע כמו בדיחה גרועה, אבל מתברר שזה דווקא רעיון לא רע. מועדון לילה – חכו לזה – באבן גבירול! התחת – מועדון באווירת בונקר בברלין/מוסך בחדרה (ועם מחירים בהתאם) – נפתח לפני שנה מתחת לבית הדואר, שהפך בינתיים לגלריה לאמנות. מאז נפתח בשנה שעברה הצליח המקום להוות אלטרנטיבה עבור מי שמסחרי לו מדי בבלוק, בברקפסט או בבוטלג, ולהעלות את המודעות לכבוד הדולפין וחירותו.