יריד צבע טרי נפתח אתמול ויבעבע בסופ"ש. אלה ההמלצות שלנו
לאחר שבשנה שעברה התקיים בצורה מקוונת, חוזר מחר יריד האמנות הענק בוולדרום הלאומי בצפון העיר. בזמן שאופניים ירכבו סביבכם תוכלו ליהנות (וגם לקנות) ממיטב האמנות המקומית. אספנו עבורכם כמה המלצות
מכירים את זה שאתם מרגישים את הדם זורם לכם בגוף מרוב התרגשות? זה מה שהרגשתי אתמול כשנכנסתי בשערי הוולודרום הלאומי ע"ש סילבן אדמס, שם ייפתח מחר יריד צבע טרי. היריד, למי שלא מכיר, הוא אירוע האמנות הכי גדול במחוזותינו, והוא מתקיים זו השנה ה-13 ברציפות (כולל מהדורת אונליין אחת בשנה שעברה, כי אתם יודעים מה).
אפתח בגילוי נאות: אני משוחדת. גם כי רבות מהנפשות הפועלות ביריד קרובות אליי באופן אישי, ואני רואה כמה קשה הן עובדות עליו (במהלך השנה כולה. ממש אבל). גם כי לקחתי השנה חלק בוועדת השיפוט שבחרה את אמני החממה, וגם כי אני הולכת לקחת חלק בצוות ההדרכה הרשמי של הסיורים ביריד (שמתקיימים בשיתוף עם מגזין פורטפוליו). אבל אני משוחדת בעיקר כי אמנות גורמת ללב שלי לקפוץ, ולהתרגש, ולשמוח, ולהתעצבן ולהתעצב – וכשמדובר בכזה ריכוז גדול של אמנות בבת אחת, כל הרגשות האלה הם כפולים ומכופלים פי כמה.
את צבע טרי הגו, יזמו ומנהלות יפעת גוריון ושרון טילינגר. כשהוא הוצג לראשונה, בשנת 2008, עוד לא היה אינסטגרם. עולם האמנות בארץ פעל בעיקר סביב כמה מוקדי כוח מרכזיים – מוזיאונים גדולים, גלריות מסחריות ומצליחות, בצלאל, המדרשה ואספנים. היום פועלת הסצנה המקומית בעשרות מודלים שונים, מגלריות שיתופיות דרך סטריט ארט ועד NFT. אמנים צעירים כבר לא חייבים לחכות לגלריסטים שידוגו אותם בתערוכות בוגרים (אם כי זה תמיד נחמד כשזה קורה), כי התווספו להם במהלך השנים האלה עוד הרבה אלטרנטיבות להתנעה של הקריירה האמנותית שלהם.
זה קרה בגלל שילוב של גורמים, אבל אחד המשמעותיים שבהם הוא בלי כל צל של ספק – יריד צבע טרי. כן, הם חטפו גם ביקורת בשנים הראשונות כי טענו שהוא "מסחרי מדי", כי עולם האמנות המקומי עדיין מסתכל בחשדנות על כל מי שמעז, חס וחלילה, להרוויח כסף מהאמנות שלו. אבל הבנות של צבע טרי מעולם לא ניסו להצניע או להסתיר את הפן המסחרי. כן, מדובר ביריד שמטרתו למכור. כן, אמנים צריכים להרוויח כסף מהאמנות שלהם. כן, גם אנשים שאינם עשירים בצורה קיצונית יכולים להרשות לעצמם להוציא כסף על אמנות. כן. הן צודקות.
היריד אמנם מתבסס על מודלים של ירידי אמנות מצליחים בעולם, לפיו כל גלריה שוכרת "ביתן" בו היא מציגה למכירה את מרכולתה החדשה, או הישנה, או מה שתבחר. אבל מהרגע הראשון התהדר צבע טרי בפיתוח המקורי שלו – חממת האמנים העצמאיים, שהפכה די מהר למוקד הכוח שלו ותחנה שהיא סוג של מאסט של כל אמן בתחילת דרכו.
לחממה נבחרים מדי שנה אמנים חדשים, שתהליך הבחירה שלהם ארוך וכולל קול קורא, ועדה, אוצרות, ליווי ומכירה של העבודות המוצגות ביריד. מה שהכי כיף באמנים שנמצאים יחסית בתחילת דרכם (באנגלית קוראים להם "Emerging" לעומת "Established". בעברית זה יוצא, כמו בהרבה מקרים, קצת עקום), הוא כל פעם לגלות מחדש שאין סוף לדמיון, ואין סוף ליצירתיות, ואין סוף לטכניקות ולנושאים שהם בוחרים להתמקד בהם. ואין סוף. בכללי. וגם המחירים לגמרי סבירים.
לפני 7 שנים הצטרף (בסערה, יש לומר), עיצוב טרי – חלק ביריד שמוקדש לעיצוב ישראלי עכשווי, בו מציגים מדי שנה מעצבים ותיקים לצד צעירים שמציגים קולקציות חדשות של פריטים לבית – מכריות ועד גופי תאורה. פריטי עיצוב יהיו באופן טבעי זולים מיצירות אמנות, כיוון שהם מיוצרים במאספרודקשיין ואינם וואן אוף א קיינד. אבל שלא תטעו לרגע ותחשבו שהגעתם לאיקאה: הכל כאן אצור בצורה מדויקת ומופתית, עד שלפעמים מטשטש הגבול בין מהו עיצוב למהי אמנות. ובצדק. כי גבולות זה הכי המאה ה-20.
קשה לבחור כי כולם היה בניי (ובנותיי), אבל אחרי שחפרתי את האמ-אמא, מגיעות גם לכם כמה המלצות על היילייטס ביריד השנה. זה הזמן לצלם מסך:
- בחממת האמנים העצמאיים: שימו לב לעננים האוטופיים של מילי ברזילאי; לשטיחים המצוירים של אלנה צ'רטי שטיין; לאובייקטים המשוגעים של מרים נאה; לצילומים המתוחכמים של אורי ברקת; לעבודות הרקומות של יעל סרלין; לציור בסיבי הטקסטיל של דנה כהן.
- במתחם הגלריות והפרויקטים: שימו לב למיצב החרסינה המשוגע של מרתה ריגר; לפרויקט המיוחד של דדה וניצן מינץ בגלריה זימאק; לתחריטים של גדולי האמנים העכשוויים שנעשו במרכז גוטסמן לתחריט בכברי; לפרויקט השורשים המשפחתי של האמנית תמר לב-און ולתערוכה המשולשת המשותפת לרעות דפנא, איתי זלאיט וניר הדר.
- במתחם עיצוב טרי: שימו לב לעבודות הצבעוניות של טל בטיט; לפרויקט של המעצב עומר פולק בשיתוף עמותת אחותי; למיצב הקיר הענק שצייר הקרמיקאי גור ענבר עבור גלריה גל גאון; לכדים המשגעים של גיא ג'אנה ולמיצב המראות של רחלי שרפשטיין מסטודיו רייש.
לצד כל אלה מתקיים מדי שנה גם פרויקט הגלויה הסודית – במסגרתו אפשר לרכוש גלויה (תכלס, יצירת אמנות מקורית לכל דבר, רק במימדים קטנים) במחיר אחיד של 190 שקלים, מבלי לדעת מיהו האמן. ומה אני אגיד, יש השנה גלויות כל כך יפות שאני מעוניינת בכולן. ההכנסות מהמכירה הזו, אגב, הולכות מדי שנה למטרה טובה כלשהי – הפעם מדובר בפעילות של קמפוס אריסון – ביה"ס לאמנויות בת"א. יהיו גם מופעי פרפורמנס לייב ואם תגיעו בזמן נכון תוכלו לצפות גם בכל רוכבי האופניים המשוגעים שרוכבים על הרמפה התלולה שמסביב. כן, באמת. בקיצור, כמו שאני אומרת תמיד – לכו לראות אמנות. תקנו, לא תקנו, זה ממש לא משנה. זה פשוט יעשה לכם טוב על הנשמה. נתראה שם.
צבע טרי, 21-26.10, הוולודרום הלאומי ע"ש סילבן אדמס, רח’ בכור שלום שטרית 10, הדר יוסף, תל-אביב. לפרטים מלאים באתר היריד