העתיד של הפופ שווה מיליארדים. ואף אחד לא מבין אותו
מילת הבאזז החדשה שמחברת את עולם הפופ, ההייטק והכסף הגדול היא NFT, טכנולוגיה לרכישת בעלות על קבצים דיגיטליים שמאיימת לשנות את עידן השעתוק. לברון ג'יימס, גריימס והמון אומנים דיגטליים כבר עושים מזה ערימות. מה דה פאק? שי רינגל שואל ועונה
אולי כבר שמעתם את הרחשים ברשת – מישהו ביזבז הרבה יותר מדי כסף של משהו שבחיים לא הייתם חושבים לבזבז עליו כסף. מישהו קנה את נייאן קאט המקורי במאות אלפי דולרים. מישהו קונה ציוצים של סלבס בהרבה כסף. מישהו הוציא עשרים אלף דולר על תמונה דיגיטלית של פרח. סוכנות הידיעות AP יצרה את הדימוי שבראש הכתבה לציון ההכרזה על הניצחון של ביידן בבחירות והקובץ שלו שווה כעת 23 אלף דולר. הזמרת גריימס, זוגתו של איילון מאסק, מכרה אמנות דיגיטלית פרי יצירתה במליונים. ואתם אומרים לעצמכם, "אוף, אמרת גריימס. כבר התעייפתי. למה היא עדיין ממשיכה? שתנוח כבר". ואני איתכם. עולם ללא גריימס היה יכול להיות עולם טוב יותר. ובכל זאת, הגיע הזמן שנבין מה זה לעזאזל על ה-NTF הזה שכולם מלחששים עליו, למה יש מצב שמדובר בנקודת תפנית דרמטית בעולם הרשת, הקריפטו, האומנות והתרבות, והאם זו סתם בועה שדינה להתפוצץ.
לפני שאתה נכנס איתי פה לכל הטכני, תסביר לי למה זה אמור בכלל לעניין אותי?
נגיד נכנסתם עכשיו ללובר. כשאין קורונה. אתם מנסים לפלס את דרככם לראות את המונה ליזה במו עיניכם. למה? הרי כבר ראיתם את המונה ליזה מאות ואולי אלפי פעמים בשיעתוקים, בצילומים, בזיופים, ברפרנסים תרבותיים כאלה ואחרים. ובכל זאת, מונה ליזה יש רק אחת, זו שצייר לאונרדו דה וינצ'י, והוא יושבת במוזיאון ומוגנת על ידי זכוכית בלתי שבירה. השווי שלה? הרבה מיליונים. כי זו היצירה האמיתית, המקורית, אחת ויחידה בעולם.
יצירות אמנות מקבלות את שוויין לפי חשיבותן ותפוצתן. נגיד, פסל האדם החושב של רודן, ישנם יותר מעשרים ממנו. רודן פשוט הכין מהתבנית המקורית מספר פסלים, ולכן למרות שמדובר באחד הפסלים המפורסמים והחשובים בעולם, מחירו יהיה קצת יותר נמוך ממונה ליזה אחת. עניין של היצע וביקוש. רק שאנחנו חיים בעידן הדיגיטלי, ובו אין כל כך חשיבות למה מקורי, מה היה הראשון, מה נוצר מהתבנית המקורית. כל קובץ אפשר להעתיק ולשכפל.
אז אנחנו חיים בתקופה שעליה דיבר וולטר בנימין במאמרו המפורסם "יצירת האומנות בעידן השעתוק הטכני", רק שאפילו בנימין לא תיאר לעצמו כמה קל יהיה לשכפל יצירות אמנות. ממה ירוויח האומן שצייר את נייאן קאט ושלח אותו לרחבי הרשת, אם בתוך שנייה כל זב חותם יכול ללחוץ על כפתור ימני ולבחור ב"שמור בשם"? מה הערך של יצירת האמנות במדיום שכל כולו פיסקלים ניתנים לשכפול מבלי לדעת מה ואיפה המקור? האם יש בכלל משמעות למקור הזה?
אוקיי אוקיי, חפרת. אז מה זה NTF?
ראשי תיבות של Non-Fungible Token. זה לא אומר לכם הרבה. בואו ננסה להגדיר את זה ככה – זוהי קודם כל טכנולוגיה. כמו שקריפטו היא טכנולוגיה. למעשה, זוהי הרחבה של טכנולוגית הקריפטו.
יופי, זה לא אומר לנו כלום. מה זה עושה?
בראשית היו מטבעות קריפטו. כאשר החלו לייצר את המטבע הסחיר ברשת, אחת השאלות הגדולות היו "כיצד נמנע את העתקת המטבע ושכפולו". הרשת בנויה בצורה מבוזרת ונועדה להיות רצף ענק של צינורות מחוברים ללא כוח עליון ששולט בהם. הכאוס הזה אמור לתת לרשת חופש – חוסר היכולת לשלוט בה הוא פיצ'ר, לא באג. אבל כשזה מגיע למטבעות, צריך מישהו שיכול לשלוט בעסק. צריך בעלות, אחרת המטבע לעולם לא יהיה שווה כלום, כי אפשר יהיה פשוט להעתיק אותו עוד ועוד ועוד. ואז נוצרה טכנולוגית הבלוקצ'יין. ובטכנולוגיה הזאת אפשר ליצור מטבע דיגיטלי שהוא ייחודי, חד פעמי, כזה שאי אפשר להעתיק סתם ככה. בכל בלוקצ'יין ישנו קוד המסביר מי הבעלים שלו, מי היו הבעלים הקודמים שלו, מתי הוא עבר ידיים. כך שאי אפשר לגנוב אותו. כביכול. ברור לכם שכבר גנבו הרבה מאוד בלוקצ'יין בעולם.
אני רואה לאן אתה הולך.
בדיוק. הרעיון של NFT קיים כבר מ-2015, והוא למעשה משוייך לסוג מסויים של מטבע קריפטו – Ethereum בלוקצ'יין. הרעיון הוא פשוט: לכל קובץ ניתן להוסיף קידוד שמקנה לו בעלות בלעדית, כמו מטבע וירטואלח. הוא אומר – קובץ כזה יש אחד, הבעלים שלו הוא איילון מאסק. כשמאסק ימכור את הקובץ, הוא פשוט ישנה את את ה-NFT שלו. בצורה כזאת לקובץ יש בעלים רשמיים. זכויות היוצרים נשמרות אצל יוצר היצירה, אבל הקובץ עצמו שייך למישהו. ממש כמו יצירות אמנות פיזיות. וזה בעצם משנה את כללי המשחק באומנות דיגיטלית.
ה-NFT הזה של אמן הוידיאו Beeple נמכר ב-6.6 מיליון דולר:
מה? למה זה משנה את כללי המשחק באומנות דיגיטלית?
עד עכשיו, אמנים שיצרו יצירות דיגיטליות, נאלצו להתמודד עם העובדה שכל אחד פשוט יכול להעתיק את הקובץ הלאה. הם לא התפרנסו מהיצירה עצמה. לכן הרבה אמנים דיגיטלים עוסקים קודם כל בשיתופי פעולה מסחריים, בפרסומות, ביצירות שמוזמנות למטרות מסויימות. והנה עכשיו, בעידן ה-NFT, אמנים יוכלו למכור את היצירה שלהם עצמה, כמו שמנשה קדישמן מכר כל כבשה שלו בנפרד מבלי שיצטרך ליצור לפרנסתו כבשה ממותגת לנייקי.
בסדר, אז מה בעצם אפשר לקנות עם NFT?
כל קובץ דיגיטלי. נגיד, ג'ק דורסי, המייסד של טוויטר, מוכר עכשיו את הציוץ הראשון שלו בטוויטר. קינגס אוף ליאון מוכרים אלבום חדש ב- NFT עם עותקים מיוחדים ונדירים (למרות שזה עדיין רק קבצי מוסיקה שישמעו אותו דבר גם בספוטיפיי). אתם יכולים לקנות קליפ של לברון ג'יימס, או יצירות אמנות כמו הוידיאו הזה של ביפל. כן, ראיתם נכון כמה פסקאות למעלה. הוא נמכר ב-6.6 מיליון דולר. הבנתם את גודל הטירוף. וכמו שאמרנו, אתם יכולים לקנות קטעים מקוריים מהוידיאו קליפים של גריימס, אבל בבקשה, אל.
כן כן, הקליפ הזה של לברון ג'יימס מטביע נמכר ב-239 אלף דולר:
אוקיי, קניתי יצירה שיש לה NFT. זה אומר שלאף אחד אחר אין אותה?
לא, נו. זה החלק המוזר בכל הסיפור – את הקובץ עדיין אפשר להעתיק כמה שרוצים. אז לא רק שתרמתם כסף לגריימס וגרמתם לה להמשיך לעשות את החרא שהיא עושה, אלא שאתם בכלל לא יכולים לעצור את הרשת מלהעתיק את הקבצים שהרגע קניתם. הדבר היחיד שהשתנה הוא שלכל קובץ עם NFT יש בעלים שאותם אי אפשר לשנות. מה שאומר שבסופו של דבר, NFT הוא רק רשימה של בעלות על הדבר, ולא הדבר עצמו. ולכן ישנם הרבה אנשים שכבר עכשיו מזהירים שמדובר בסך הכל בעוד בועה.
ואם זו לא בועה? מה אומרים התומכים?
שאנחנו ברגע היסטורי בתולדות האומנות הדיגיטלית. סוף לעידן השעתוק האינסופי. הרגע שבו אומנים שוב יכולים ליצור אומנות והיא תהיה שוות ערך כשלעצמה. הכל כמובן תלוי במשתמשים ובאספנים – אם הם אכן יקבלו את כל רעיון ה"בעלות" הזה על קובץ, יתכן ואנחנו באמת נכנסים לתקופה חדשה. אולי זו תהיה תקופה מרגשת, ואולי זו פשוט תקופה שתכניס הרבה כסף לגריימס וזהו. הזמן יגיד.
אז תן לי עוד סיבה אחת לשנוא את כל עניין ה-NFT הזה ונסיים כאן.
סבבה. כמו לכל שאר מטבעות הקריפטו, גם ה-NFT דורש הרבה מאוד אנרגיה לביצוע. לכן ישנו חשש שמטבעות הקריפטו בסופו של דבר תורמים להתחממות הגלובלית. עוד סיבה טובה מאוד לשנוא את גריימס. היא בטח תוציא על זה שיר והוא יהיה הכי מעצבן שיש. לעזאזל איתך, גריימס.