יש תמורה: הארוחה הכי משתלמת בעיר במקום הכי חמים בשוק לוינסקי

תיכף נדבר כאן על אוכל נהדר, מחירים מצוינים, והאפי האוור אדיר, אבל לפני זה חייבים לדבר על טכנולוגיה. כי מכל ההמצאות האנושיות באלפי השנה האחרונות ספק אם יש המצאה שטנית כמו פטריות חימום. כן, ברור שפצצות אטום זה לכאורה יותר גרוע, אבל הן מראש לא התיימרו להיות נחמדות. פטריות החימום, לעומת זאת, כאילו באות בטוב. "תראו איזה יפה אני… תראו איזה מחממת אני". אבל במציאות? הנה לכם פארדוקס מושלם. הרי אין דרך להכחיש שפטריית חימום אכן מפיצה חום מושלם ויחד עם זאת, כל אדם בר דעת יודע, שהאושר הזה מוגבל לטווח של עשרה מלימטר, שאם אתה יוצא ממנו לצד כזה או אחר, אתה יכול לבחור להנות מאחד משני מצבים: קיפאון או שריפה.

השולחן שקיבלנו בצ'נטרו היה ממוקם במה שמכונה באסטרונומיה "רצועת זהבה", על שם ההיא משלושת הדובים. אתם יודעים, לא קר מידי, לא חם מידי. ממש באמצע. כל כך באמצע שאוזן אחת הרגישה כאילו היא נשרפת והשניה כאילו היא חזרה משבוע באנטרקטיקה. אבל מצד שני, אמצע דצמבר מאחורינו, עוד לא ראינו טיפה של גשם, ושולחנות שיושבים בלי קירוי על הכביש בלוינסקי לא באמת יכולים להתלונן. בטח כשיש ווייב מהמם של חו"ל באוויר, ומלא שולחנות עם אנשים צעירים מכל הכיוונים, עם וויפורייזרים ודיבורים על מניות ואופציות ותפריט שמשלב בין מסעדה לבר יין ו… סנדוויצ'יה? באמת? ממש סנדוויצ'ים, שתי פרוסות לחם שסוגרות מילוי מוצלח בפנים? תל אביב, את אף פעם לא מפסיקה להפתיע.

מסעדה, בר יין וסנדוויצ'יה? אוקיי, מעניין. צ'נטרו (צילום: נוי עינב)

למרות שבתכלס זאת הפתעה שאפשר היה לצפות מראש. צ'נטרו, לפחות על פי פרסומים זרים, התחילה כסנדוויצ'יה מושקעת שפתח אלון ליסי ותמיד שיחקה על התפר שבין סנדוויצ'ים לבר יין. עכשיו היא עשתה קפיצה נוספת, עם תפריט שכבר מתחיל להראות יותר קרוב למסעדה, אבל, וזה החידוש – הסנדוויצ'ים לא הלכו לשום מקום. ולמרות שמתבקש כאן איזה לרלור עצבני על ההיסטוריה של הסנדוויץ' (לא, הלורד סנדוויץ' לא המציא כלום, הקונספט מוכר כבר אלפי שנים, ויש אפילו גרסאות שטוענות שהילל הזקן, שכרך קורבן פסח ומרור במצה הוא אבי הרעיון) – ניצלתם, כי ממש הרגע הגיע האוכל.

התחלנו עם סביצ'ה ורדה, והתחלנו עם חוסר הסכמה בסיסי. כלומר, שלא יובן לא נכון: כולנו חשבנו שזאת מנה נהדרת. היו כאן פרוסות זוקיני דקות, עם סלסה ירוקה ועם שמנת חמוצה ואבן יוגורט. מה שלא הסכמנו עליו זה האם השם "סביצ'ה" רומז שיש דג במנה. נגיד את זה בעדינות, אם הוא שם, הוא הולך לאיבוד. יותר בבוטות נגיד שזה בכלל לא משנה. הזוקיני יושב נהדר בפה והעובדה שהבסיס של הכל הוא שמנת, ולא היוגורט המקובל, הפכו את המנה לעדינה באופן מיוחד, וטעימה אפילו יותר.

זוקיני שהוא כוכב. צ'נטרו (צילום: נוי עינב)

טרטר הדג, לעומת זאת, היה הרבה יותר מובהק בטעמי הדג שלו, כאן כבר אי אפשר היה לטעות. אבל עוד לפני אי אפשר היה שלא להתפעל מאיך שהיא נראתה. זה כאילו מישהו צילחת יצירת אומנות. צלחת עגולה, חצי ממנה הוא רוטב ירוק (שנראה כמו טחינה, מרגיש כמו טחינה אבל בעצם הוא קרם חלפניו מוצלח) והחצי השני הוא הר שמשלב ירק ודג ביחסים מדוייקים שיוצרים הרגשה נהדרת של טבולה דג. מנה מושלמת לקיץ וגם לחורף ששכח שהוא חורף (למרות שטכנית החורף מתחיל רק היום, אז לא משנה).

המנה הבאה, "צלחת הטעימות", לעומת מה שחווינו עד עכשיו, הייתה אכזבה קלה. לא כי היא הייתה רעה, אגב, אלא כי התיאור שלה היה הרבה יותר מוצלח ממה שקיבלנו בפועל. כנראה שכשמבטיחים לנו "גבינות ונקניקים משתנים ופרי עונתי" אז לקבל נקניק סרוולד, חתיכת גאודה וחתיכת בושה (הגבינה, לא הרגש) עם תפוח חתוך מרגיש קצת כמו הונאה, בטח כשמדובר במנה הכי יקרה בתפריט. אפילו הפוקצ'ה הנהדרת שהגיעה עם האירוע לא הצליחה להציל אותו.

קפיצה נוספת קדימה, והיא מוצלחת. צ'נטרו (צילום: נוי עינב)

אבל בשניה שהגיעו הסנדוויצ'ים כל הרגשות השליליים התפוגגו להם. מצד אחד הזמנו סנדוויץ' דייגים. זה לא באליק אקמק, הסנדוויץ הטורקי הקלאסי, עם פילה דג, אלא דווקא גרסה יותר דרום-אירופאית. פוקצ'ת מחמצת שבתוכה יש עלי רוקט, וסלס ורדה וצ'ילי אבל יותר חשוב מהכל –  סרדינים. השימוש בסרדינים נותן לביס טעם שמשלב בין רעננות ירוקה למליחות של ילדות. הלחם הנהדר שעוטף את כל הטוב הזה וסופג את הרטיבות, משלים מנה נהדרת. הסנדוויץ' השני שלקחנו היה לא פחות מוצלח: כאן, בין שתי פרוסות המחמצת הנהדרת, ישב נקניק סרוולד עדין, עם קרם כמהין, ממרח ארטישוק ורוקט, אבל מי שהיה פה הכוכב הייתה גבינת פרמז'ן בכמות מרשימה שנתנה להכל ליווי אדיר של אומאמי. זה לא הסנדוויץ הכי מתוחכם בסביבה, אבל דווקא בגלל זה היינו ממש קרובים להזמין עוד אחד ממנו. פשוט מעולה.

תגידו, אמרנו כבר שיש האפי האוור מאוד משתלם פה? צ'נטרו (צילום: נוי עינב)

הייתי שמח לספר שעכשיו לקחנו אוויר והתכוננו להמשך, אבל למרבה הצער זה לא קרה. מבחינה קולינרית צ'נטרו אומנם עשו קפיצה אבל מבחינת הגשת המנות מסתבר שהם עדיין נשארו קצת סנדוויצ'יה כי כל המנות שתוארו עד לכאן הגיעו בבת אחת אל השולחן המאוד לא גדול. אבל זה לא מה שישבור אותנו, בטח כשמגיעות לשולחן העיקריות. הפפרדלה שורטיב הייתה דוגמה מצויינת לכך שלפעמים יותר זה פחות. השורט ריב עצמו היה על סף השלמות. באמת. אחת ממנות הבשר היותר טעימות שיצא לנו לאכול לאחרונה. הוא היה מבושל שעות, בדיוק לרמה שהוא רך מספיק בשביל להתמוסס על הלשון בלי להרגיש שהוא לא בשר. הפפרדלה שהוא הוגש איתה הייתה מיותרת. לא רעה, כי בשביל זה צריך טעם, ולפסטה לא היה כזה. כל מה שהיא עשתה זה לדלל את חווית הבשר, וזה ממש מצער.

ורק לחשוב שהכל התחיל מסנדוויצ'יה. צ'נטרו (צילום: רן בירן)

מנת השרימפס הייתה הפתעה נחמדה במיוחד. השרימפס עצמם היו מצויינים אבל דווקא הלהיט הגדול היה מה שקרה מסביב והיה לגמרי לא צפוי. כל המנה, שהגיעה עם ארטישוק וקולורבי צלויים עם עגבניות בחמאה ויין לבן, הרגישה כמו סוג של מרק רטטוי. רוטב דליל ברקם אבל עשיר בטעם של ירקות שהשיא הוא דווקא הקולורבי הצלוי שהתגלה כמי שמסוגל לסחוב על עצמו אירועים שלמים. זה היה כל כך מוצלח עד שהחלטנו לוותר על האופציה הבודדת של גלידה לקינוח ולסגור את הארוחה כאן.

צ'נטרו, אפשר לקבוע בוודאות, עשתה קפיצת מדרגה יפה. מסנדוויצ'יה מוצלחת היא הפכה למקום נעים לישיבה, עם אוכל מצוין במחירים שה-VFM שלהם הוא ברמה הגבוהה ביותר, במיוחד בשעות 17:00 עד 20:00, אז יש 30% אחוז הנחה על כל התפריט – כולל אלכוהול. בקיצור, מקום שאפשר לשבת בו עם חברים, לשתות אלכוהול ולאכול טוב, ועדיין לצאת במחיר שפוי של פעם. אם גם ייקחו שם קצת אוויר, ירווחו את ההגשה ויזכרו שלכל מנה מגיע הזמן והכבוד שלה, זאת יכולה להיות אחת הפינות הכי שוות של הקיץ הבא בתל אביב.

3.5 כוכבים. 4 לVFM. צ'נטרו, ראשון-חמישי 11:00-23:00, שישי 11:00-16:00, סגור בשבת

סביצ'ה ורדה 55
טרטר דג 55
צלחת טעימות 75
סנדוויץ' דייגים 45
סנדוויץ' סרוולד 45
פפרדלה שורטריב 49
שרימפס 70

30% הנחה על התפריט בהאפי האוור