"הילדים שלי כבר לא יגדלו במדינה דמוקרטית": מחאת ההורים נמשכת

על אופניים, ברגל, מסיעים עגלות, נושאים דגלי ישראל, שלטים, ובעיקר על המון המון קפה – כי בכל זאת מדובר בשעת בוקר מוקדמת – יצאו מאות הורים וילדים זה שבוע שני להפגין נגד ההפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת ישראל. "השינויים יהיו איטיים, אנחנו לא נרגיש את הפגיעה מיד, אבל הילדים שלי כבר לא יגדלו במדינה דמוקרטית. הם עומדים להיות הנפגעים העיקריים, העתיד שלהם נגזל ועל זה אנחנו נלחמים", אמרה מפגינה בשם קרן, שהגיעה להפגנה עם פעוטה בת 5. דבריה מייצגים תחושות של הורים רבים נוספים ששוחחתי איתם.

כמו בשבוע שעבר, גם השבוע יצאה ההפגנה מארבעה מוקדים – יהודה מכבי, כיכר בזל, כיכר רבין וכיכר מילאנו – ובזמן שהצועדים התאחדו בצומת רוקח, היה קשה להתעלם מתחושת המסיבה המרכז-תל-אביבית במקום. זו התבטאה בין השאר בכמויות הכלבים האדירות שהצטרפו לבעליהם, שמסתמנים גם הם כוותיקי הפגנות: הכלבים לא הפגינו ולו טיפת חרדה מהרעש, הצעקות, הזמבורות והתופים (נדלג על הקלישאה ולא נקרא להם כלבי השמירה של הדמוקרטיה). בעוד מחאות הורים דומות חסמו כבישים ברחבי הארץ, הצעדה עלתה על גשר רוקח והתקבלה בצפירות עידוד וצעקות תמיכה ממכוניות עוברות. נהגת אחת הצמידה רמקול נייד לגג המכונית והשמיעה בלופים את "זמן להתעורר" של הדג נחש בזמן שעברנו. באבן גבירול יצאו אנשים מהמרפסות, צעקו ונופפו.

בין שפע דגלי ישראל נמחק לחלוטין קולם של 20% אזרחיה הערבים, הראשונים להיפגע מההפיכה. רק אנשים בודדים נשאו שלטים הדורשים דמוקטריה לכולם – מהירדן ועד הים. גם חסרונו של גוש דרום העיר וקולם החשוב בלט בדממתו.

לי, אבא שהגיע עם שני ילדיו, סימן תופעה נוספת שבלטה כשציין שילדיו הם "ותיקי הפגנות. הגדול כבר היה גם בבלפור, הקטן עוד רק בשכונה". נוכחתם של הילדים אכן בלטה מאוד והם הובילו את הצעדה כשהם צועקים, שרים ומניפים דגלים. גוש שכלל כעשר ילדות מיקד אליו את מירב תשומת הלב עם ההגעה לצומת רוקח והיה ברור לחלוטין שגם בגילן הצעיר, שנע בין 8-12, הן מבינות לחלוטין את כוחה של התקשורת להעברת מסרים. "הייתי כבר בווינט וגם בחדשות", אמרה לי נ' (שמה המלא שמור במערכת). "המטרה של ההפגנה היא שנוכל להמשיך להביע את דעתינו, אנחנו רוצות עתיד במדינה חופשית".

הורים רבים ציינו בפני ש"די נמאס, נחנקנו. תל אביב צריכה להוביל מרד מיסים". מרד מיסים היו מילים שחזרו שוב ושוב במהלך הצעדה, זאת לצד הסיסמאות שהובילו המגפוניסטים והילדים כמו "דמוקרטיה", "לא נסכים לממשלה ללא בלמים", "רשות שופטת עצמאית" ו"לא נשתוק אם אין שיוויון בפני החוק". הורים רבים גם ציינו לטובה את התגייסותם של בתי הספר בעיר לטובת המחאה ואת המורים שמצטרפים ואף עולים לירושלים. יותר מצועדת אחד אמרה לי "יש פה ימנים. מצביעי ליכוד מצטרפים גם הם למחאה". "זה יותר חשוב מבית ספר", חזרו ואמרו ילדים רבים איתם שוחחתי וקבלו גיבוי מלא מהוריהם באמירות כמו "זה שיעור האזרחות הכי משמעותי שהם יכולים לקבל".

>> פיטורי עינב גלילי ואורי ישראלי מסריחים מפוליטיזציה // טור דעה
>> תיראו מופתעים: ערוצי הטלוויזיה הם שותפים להפיכה המשטרית

בין הקולות הבודדים שקראו להפסקת הכיבוש הייתה גם רבקה קלדרון. "אפשר לראות כאן את כל המגזרים, הורים עם ילדים, דתיים, ימנים, שמאלנים. המגזר שלי כבר חמישים שנה הוא ההתנגדות לכיבוש. תל אביב צריכה להוביל את השיח הזה. למרות מה שאומרים עלינו תל אביב לא בועה, להיפך. אם משהו יצא מאיזשהו מקום, זה רק מתל אביב". גם רועי רוטמן, שסיפר שהוא משתדל להגיע עם הילדות שבוע לקפלן שבוע לירושלים, נשא שלט שקורא לדמוקרטיה ושיוויון לכולם. "אולי אני אחד אבל אני פה", סיכם.