כשהמרואיין המרכזי במהדורה שלך הוא אדם שהמשימה המוצהרת שלו היא להיות ממלכתי, זה כנראה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לחלץ ממנו תשובה מעניינת לשאלה כלשהי. אבל לפעמים גם לשאול שאלות ולא לקבל עליהן תשובה קונקרטית יכול להיות ניצחון קטן
כמו בכל יום, המהדורות הרגישו כמעט זהות אחת לשנייה: הנה חוק הגיוס, הנה התחזית של מודי'ס ואז התגובה של סמוטריץ' וכמובן, איך אפשר בלי כתבה מיוחדת ליום השואה, אבל רק אורח אחד הופיע בכל שלוש המהדורות: אביגדור קהלני, שבדיוק נבחר להדליק משואה ביום העצמאות. כל המהדורות דיווחו על תזמון ההחלטה: הבחירה בו התקבלה בעיכוב, כמעט בצמוד לטקס, ככל הנראה מתוך חשש לקבל עוד סירוב בתקופה בה אפילו שלמה ארצי מסרב לפרס ישראל.
קהלני, תת-אלוף בדימוס עם כל העיטורים שאפשר לחשוב עליהם, השכיל פחות או יותר לסיים את הקריירה הפוליטית שלו עוד בסוף המאה ה-20, כך שבזיכרון הישראלי הקולקטיבי הוא מזוהה עם עידן ממלכתי יותר, והכי קרוב שהוא הגיע ללייצר שערוריה ב-20 השנים האחרונות היו כשהוא התבטא נגד שירות נשים בתפקידים קרביים. אולי בגלל בערוץ 12 יונית לוי קצת מהססת מולו: קודם השאלה המתבקשת על התחושה שלו כשהוא קיבל את הטלפון שהודיע לו על הבשורה (זו גם השאלה הראשונה בשאר הערוצים), וגם אם לרגע נדמה שאחר כך יבואו שאלות רציניות יותר, זה לא קורה. מקסימום שואלים אותו אם הוא חושב שמתווה הנשיא יתקבל. למה לשאול את זה אדם שנמצא כבר הרבה זמן מחוץ לחיים הציבוריים (החברות שלו בתנועת "הביטחוניסטים" זה הכי קרוב לפעילות ציבורית שהוא מקיים כבר מזמן) והתחזית שלו לא ממש רלוונטית לשום דבר?מלבד לצייר את קהלני כממלכתי, ערוץ 12 לא ממש טרח לעשות שום דבר לא עם זמן המסך שלו וגם לא עם הזמן של קהלני עצמו.
בכאן 11 התמודדו עם בעיה אחרת: הם היו האחרונים ששידרו ראיון עם קהלני, והוא היה עייף אחרי שני הראיונות הקודמים.מיכל רבינוביץ הצליחה להוביל את השיחה ואפילו שאלה משהו מקורי – על משפחות שכולות שמבקשות לא לשתף פוליטיקאים בטקסי זיכרון, אבל היא מיד אחר כך חורגת לעניין הסרבנות בראי ההפיכה המשטרית, זאת אחרי שהוא כבר הביע את עמדתו בנושא בשתי מהדורות אחרות. למעשה, עוד לפני שנבחר להדליק משואה כבר הביע התנגדות לסרבנות ככלי מחאה. אז נכון שקצת קשה להיות השלישי ששואל שאלות ועדיין לחדש משהו, ועדיין, ראיון פרווה.
הראיון הכי מעניין עם אביגדור קהלני היה בערוץ 13. אודי סגל זכה להיות המראיין הראשון של קהלני וקיבל אותו בשיא האנרגיות שלו, אבל בלי קשר לזה, הוא גם שאל שאלות קצת יותר מאתגרות. סגל היה מוכן לראיון הזה וידע בדיוק מה הוא רוצה להוציא, ואולי בגלל מגבלת הזמן (לאור העובדה שלקהלני היו תוכניות גם בשני הערוצים האחרים), הוא צלל ישר לעומק העניין: "האם קיים היסוס בשל המצב?". קהלני, כצפוי, נמצא מלקחת צד ברור, אבל סגל המשיך עם שאלות ענייניות, גם בנושא שירות נשים בתפקידים בחיל קרביים בשריון. ברגע השיא של הראיון סגל אף מעלה בפניו את הרעיון לנצל את המעמד כדי להגיד לראש הממשלה ולשרים להפסיק את הטירוף, אך קהלני לא באמת שיתף פעולה והתרחק מאמירות כאלו כמה שרק יכל. גם זה לא היה ראיון מושלם, אבל לפחות הוא חתר למטרה.