חכמולוג לא קטאן: משחק הקופסה שמשגע מבוגרים ברחבי העולם

בחודש דצמבר האחרון נפגשו בגני התערוכה כ־ 150 אנשים, בהם מתמטיקאים, כלכלנים, אנשי טכנולוגיה וגיקים מן השורה. על לוח שנשתרע על פני שולחנות רבים ומדמה ארכיפלג אימתני שכף רגל אדם מעולם לא דרכה בו, נשלפו הקלפים וקוביות מתגלגלות קבעו גורלות. זו לא הייתה סימולציית קרב של ארגון ביון ולא קבוצת חשיבה מסתורית שנועדה לקבוע את גורל האנושות, אלא משחק סוער ורב משתתפים של "המתיישבים של קטאן" – משחק הלוח הפופולרי ביותר בישראל בתקופה האחרונה שזכה כבר לכינוי המחייב "רוצח המונופול".

עןד כתבות שיעניינו אותך:
התחביבים שכובשים את תל אביב
מתנות לוולנטיינז שלא יגרמו לכם להקיא בפה
זיון מודרך: תל אביב במפות לפין ולפות

האירוע, "חנוקטאן", היה בסך הכל משחק מקדים לקראת אליפות ישראל הראשונה בקטאן, שתתקיים בפסח, עשר שנים לאחר הגעת המשחק לארץ. ההמנצח בתחרות יטוס לאליפות קטאן הבינלאומית בגרמניה, שם משחקי לוח חדשים זוכים לסיקור עיתונאי משל היו סרט קולנוע הוליוודי או אלבומי פופ ושם גם נולד הקטאן לפני 24 שנים. משחק אחד, שדרכו כל אדם סולל את הדרך לגילוי הגיק האסטרטג הפנימי שבו.

קטאן הוא משחק לוח מז'אנר היורוגיימס (משחקי קופסה שבהם חשיבה ויכולת ניתוח ותכנון אסטרטגי מתועדפות על פני מזל טהור) שברא ממוחו הקודח קלאוס טיובר, בעל מעבדת שיניים שירש מאביו וכן בעל חיבה יתרה למשחקים ולדמויות משחק של חיילים רומאים וּויקינגים).

טיובר, שבשנות ה־ 90 התקשה להחזיק את העסק המשפחתי, ביקש בסך הכל לשעשע את אשתו ובניו (שהיו הנסיינים הראשונים של קטאן) ולמצוא מפלט מהצרות בתחביב האהוב עליו מכל – תכנון ועיצוב של משחקי לוח. במרתף בית המשפחה בדרמשטאט הוא שרטט במשך חמש שנים סיפור על אי לא מוכר שמתיישבים ממקום לא ידוע מגיעים אליו ואט אט מנסים להפוך לשליטיו. כך ברא טיובר, הילד שגדל על חיילי צעצוע בדמות ויקינגים ורומאים, את העולם של קטאן.

משחק הלוח הופץ לראשונה ב־ 1995, ומאז תורגם ל־ 35 שפות ונמכר ביותר מ־ 25 מיליון עותקים. לישראל יובא המשחק לראשונה ב־ 2008, ושושנה טלר, מנכ"לית הקוביה משחקים בע"מ, שמייבאת את קטאן לישראל, מספרת כי המכירות שלו עולות בכל שנה. "זה נתון מדהים בפני עצמו שמתקיים זו השנה העשירית ברציפות", היא אומרת. "אנחנו מאמינים שקצב הגידול הזה הפך את קטאן למשחק הפופולרי ביותר בארץ היום, והפופולריות הזאת עוד תמשיך ותגדל". טלר מסרבת למסור נתונים מדויקים על מספר לוחות הקטאן שנמכרו בארץ, אבל ההערכה היא שהמשחק נמצא בעשרות אלפי בתים בישראל.

אינטריגות, אבל כיפיות

בימי הביניים הפליג מלח ויקינגי בשם נאדודר בספינת העץ שלו מנורבגיה לאיי פארו, אך תעה בדרכו והגיע בטעות לאי המכונה "ארץ השלג". אחריו היה זה "פלוקי העורב" שהתיישב שם בחורף אחד ארוך וקשה, והוא זה שנתן למקום את השם "איסלנד" לאחר שהבחין שם בקרחון צף במימי הפיורד, אבל מתיישבי הקבע הראשונים שהגיעו לאי עשו זאת רק בשנת 874, בעקבותיו של אינגולפר ארנארסון שהשליך שני עמודי עץ מספינתו ונשבע להתיישב ולבנות את ארץ השלג.

מסעות אלה העניקו את ההשראה לטיובר, שבמרתף ביתו קרא את סיפורי הוויקינגים וניסה לשלבם בבסיס המשחק שאותו תכנן. העץ, אולי בהשראתו של הוויקינג ארנארסון, הוא גם אחד מחמשת המשאבים העומדים לטובת משתתפי המשחק, לצד לבנה, כבשה, בזלת וחיטה.

כיום קטאן הוא הרבה יותר ממשחק שנמכר במיליונים. יש מגעים להפוך אותו לסרט קולנוע, וגרסת מציאות מדומה של המשחק נמצאת בפיתוחה של אוקולוס. טיובר חולש על אימפריה המוערכת בעשרות מיליוני דולרים שאותה הוא מנהל עם שלושת ילדיו, והוא אולי האיש שבמו ידיו אחראי על רנסנס משחקי הלוח, שהפך לתופעה מפלצתית במהלך העשור האחרון, שבו כל משחק מתוחכם יותר ומורכב יותר מקודמו.

"ב־1995 לא דמיינתי שקטאן יהפוך להיות מצליח כל כך", הוא מספר בריאיון מביתו שבגרמניה, "לא שיוויתי בנפשי שהפופולריות של קטאן תוביל ליצירת סרט וגם לא צפיתי את הפופולריות של המשחק בכל כך הרבה ארצות ברחבי העולם, כולל בישראל".

תכנון משחקים הוא כיום שילוב בין אמנות גבוהה ליזמות עסקית מכניסה, ומשחקים הם הקטגוריה הרווחית ביותר בקיקסטארטר; אבל גם אם ב־ 2018 כל מעצב משחקים חולם להיות קלאוס טיובר הבא ולהמציא משחק שיעמוד במבחן הזמן ויהפוך לקלאסיקה מודרנית, טיובר מבהיר: "הפופולריות של קטאן מעולם לא שינתה את הדרך שבה אני חי את חיי".

"שחקני לוח הארדקור קצת יורדים עליו ואומרים שזמנו עבר, ויהיו כאלה שיגידו שזהו, זה כבר משחק ששייך לדור הישן", אומר איליה סניט (33), מהנדס אזרחי שתיעד לאורך חייו כ־300 משחקי קטאן ששיחק עם חבריו ("ויש עוד 300 בערך שלא תועדו"). זיו קיטרו (32), מעצב ומתכנן משחקים בעצמו, מסביר: "הרבה דברים נהדרים קורים היום בעולם משחקי הלוח, לא מעט בזכות מימון המונים. אתה נתקל במשחקים נהדרים הן מבחינת ההפקה והן מבחינת המורכבות שלהם, אבל עדיין לא נתקלתי במשחק כמו קטאן, שאני יושב עם חבר ואומר: 'אוקיי, ככה משחקים את זה, בוא נזוז'".

אז איך זה קורה? קיטרו מונה שלושה חוקים שכל משחק טוב צריך שיהיו לו: קל ללמוד אותו אך הוא קשה לשליטה (כולל עקומת למידה וניסיון כמו בפעילות גופנית), חווייתיות (כל משחק שונה מהקודם), עולם שמעגן אותך בו (מתייישבים שמגיעים אל אי לא ידוע במטרה להתפרס בו).

לדבריו קטאן ניחן בשלושת אלה: "'המתיישבים של קטאן' אינו משחק שקשה להסביר אותו וגם מי שלא ברמה הכי גבוהה עדיין נהנה מהחוויה ומהצחוקים. זה משחק עם אינטריגות, אבל הרבה יותר פשוט, הרבה יותר כיפי. הקלות שבה אפשר להיכנס לזה וללמוד את החוקים והעומק שאליו אפשר להגיע  עם אלמנט של רנדומליות הופכים אותו לכמעט בלתי מנוצח".

מונופול זה לקפיטליסטים

ד"ר רועי אנואר (39) – סמנכ"ל אלגוריתמיקה ומי שיצר את קבוצת " Unbored with board games – משחקי לוח בישראל" שלה כ־ 5,000 חברים פעילים – חושב שיש אמנם משחקים מתוחכמים יותר בעלי מכניקות מורכבות יותר וסיפורים מסוגננים יותר, לכן "השחקנים החדשים פחות מתחברים לקטאן. כי יש בו עדיין אלמנטים של מזל". עם זאת "לשחקנים שרוצים להיכנס לתחום הזה הייתי אומר ללכת על קטאן בלי למצמץ. יש לו יתרונות ברורים לשחקנים חדשים וגם אנחנו התחלנו ממנו". עוד סבור אנואר: "יש טענה שקטאן זה המונופול החדש – הוא בכל החנויות וגם ילדים משחקים אותו בבתי הספר. אולי הקטאן החליף באמת את המונופול, אבל הוא רמה מעליו אם לא כמה רמות".

מונופול הוא כנראה עדיין המשחק הפופולרי ביותר בעולם, אבל הגישה שהמשחק מציג – קפיטליזם קלאסי ודורסני שהמנצח בו גורם ליריביו לפשוט את הרגל – כנראה מתאים פחות לרוח התקופה, שלפחות משתדלת להתאפיין ביותר רגישות חברתית, אולי כתוצאה מהרעות החולות של השיטה הקפיטליסטית עצמה. למען האמת, המונופול המקורי יצא כביקורת נגד השיטה הקפיטליסטית, ויוצרת המשחק המקורי, אליזבת (ליזי) מאגי, הוציאה את הגרסה הראשונה של המשחק בתחילת שנות ה־ 20 של המאה הקודמת (בשם The Landlord Game) בשתי גרסאות: הראשונה ברוח המשחק המוכר לנו, בכלל כוונה כביקורת נגד רדיפת בצע. השנייה נקראה "שגשוג" ואפשרה לכל השחקנים להרוויח בכל פעם ששחקן אחר צבר רכוש (הודות למערכת בריאה של מיסוי והתחשבות בכך שהנכס נבנה על קרקע השייכת לציבור כולו). המשחק הסתיים כאשר השחקן שהתחיל עם הכי מעט כסף זכה להכפיל אותו – וכולם מנצחים בו. גישה כלכלית מקסימה ובריאה.

צ'רלס דארו, ששיחק במשחק של מאגי, מכר גרסה מועתקת לחברת האחים פארקר, והם השיקו את הגרסה המוכרת של מונופול ב־1935, עם מערכת חוקים אחת: כדי להגיע לפסגה עליך לדרוך על כולם בדרך. האחים פארקר לא שכחו לשלם למאגי 500 דולר על הפטנט וגם סיפקו סיפור סוחט דמעות ופיקטיבי על דארו, שחלם את המשחק כאשר היה חסר כל והודות להפצתו הפך למיליונר.

שירה לוק זילברמן – מעצבת UX , אימא במשרה מלאה ובזמנה הפנוי האדמין של "סטלרס ישראל" – בטוחה שקטאן מושתת על סט ערכים שונה לגמרי. "בניגוד לקפיטליזם הקלאסי והברוטלי של לקנות ולמכור והכל קר ומחושב, 'המתיישבים של קטאן' מביא אסטרטגיה ואפילו שיתוף פעולה, משהו מתוחכם יותר", היא אומרת. "צריך לכרות בריתות ולהיות נחמד והמשחק מלמד אותך גם לא להיות יותר מדי דושבאג. הוא מכניס את הפן האנושי לעסקים". קיטרו מוסיף עוד אלמנט ב"מתיישבים של קטאן", הרנדומליות: "בניגוד למונופול, הלוח משתנה כל הזמן וכל משחק הוא חוויה אחרת, בעיקר בתחילת הדרך. לא תמיד הדברים נמצאים במקום שאתה רוצה ושנוח לך".

טיובר ומשחק הקטאן שלו עוד לא עקפו את המכירות של מונופול – שאותו מפיצה ענקית הצעצועים הסברו – ונראה שההבדלים בין המשחקים משתקפים גם בהתנהלות של טיובר, שאומר: "אולי קטאן יוכל לעקוף את מונופול יום אחד, אבל זה יהיה קשה כי הסברו משתמשת בכלי שיווק חזקים כגון פרסום בטלוויזיה, והמשחק פתוח לשותפויות עם מותגים מפורסמים אחרים כגון 'מלחמת הכוכבים'. קטאן מתוחכם יותר ואנו משתפים פעולה רק עם מותגים שיתאימו לנושא של קטאן והפילוסופיה שלנו. זה מגביל את הקהל שלנו ואת הטווח של ספין אופים אפשריים".

בקטאן יש מנצח ומפסידים, אבל כולם משחקים עד הסוף ועד שלב מתקדם של המשחק לכל משתתף יש אפשרות להפוך למנצח. אף אחד לא נשאר ממורמר בחוץ ולא נאלץ לצפות במנצח מדושן עונג ועשיר. מפגשים אנושיים בעידן האינטרנט לפי הנתונים של ICv2 – מגזין מסחר שסוקר את כל מה שקשור בתרבות גיקית (חוברות קומיקס, צעצועים, קלפי אספנות) – זינקו המכירות של משחקי לוח בארצות הברית ובקנדה מ־ 75 מיליון דולר ב־2013 ל־305 מיליון דולר ב־2016 . בעידן הדיגיטלי, שבו אנשים מעדיפים לבלות את זמנם מול מסכים וקשר אנושי המבוסס על מפגש הופך למשני, מדובר על נתון שמסמן מגמת נגד לרוח התקופה.

"רגע המפגש פנים אל פנים הוא עוצמתי ברמה שלא תיאמן. העובדה שאני יכול לשחק משחק ולהסתכל לך בעיניים בזמן שאני מפרק אותך – אי אפשר לקחת את זה", מסביר זיו קיטרו, "להסתכל על החברים שלך ולדעת שניצחת אותם לפעמים רק בהפרש של נקודה זאת התרגשות שגם העולם הדיגיטלי לא יכול לקחת. הכימיה הזאת, היכולת לקרוא שפת גוף, אין לזה תחליף. אולי דווקא מפני שאנחנו קבורים כל הזמן בסלולרי ובמחשב, ההתפרקות הזאת של 'בוא נשב ונשחק' הופכת את זה למשהו שאין לו תחרות".

אולי יש משחקים טובים מקטאן, משוכללים ממנו, אבל אותו מסע אל יבשת לא נודעת שהחל את האימפריה של טיובר ממשיך לרתק שחקנים חדשים. טיובר עצמו אומר כי הוא "נהנה לשחק במשחקים חדשים שעליהם מדברים אנשים ושנראים מעניינים, וגם ממשיך לשחק בקטאן, בייחוד כשאני עובד על הרחבה חדשה כמו 'קטאן: עילית האינקה', שיופץ בקיץ הקרוב בגרמניה ובארצות הברית".

נשארת רק שאלה אחת באוויר: האם טיובר יצליח להמציא מחדש את השוק פעם נוספת במשחק לוח חדש שיאתגר את "המתיישבים של קטאן", פסגת יצירתו שלו עצמו? הוא עונה בביטחון: "מצטער, אבל לא".