הגזימו? מפלצת ההייפ החדשה של שדרות רוטשילד דווקא מוצדקת

הייפ היא חיה הפכפכה במיוחד. לפעמים היא מוצדקת, לפעמים מטעה, לעיתים היא מתפתחת להצלחה מתמשכת ולעיתים מתפוגגת עם חלוף העונה, אבל תמיד, ולא משנה אם בצדק או שלא, היא מסקרנת. לא דחוף לי לרדוף אחר דרקון ההייפ במטרה לדגום את המקומות הכי עכשווים, אבל קצת הייפ בהחלט גורם לי לסמן אותם בראש בתור מקום שצריך, לכל הפחות, לבדוק מתישהו. 

ובכן, לא ידעתי שהייפ יכול לעבור בירושה, אך מסתבר שהבוטקה בקצהו הדרומי של רוטשילד, שאכלס בעבר הלא רחוק את הסניף המקורי של סוסו אנד סאנס, התאכלס במפלצת הייפ חדשה בשם "קיוסק & קו". הדיירים החדשים, ירדן שי ואושרי מסהיד, הביאו איתם את ההייפ של המקום השני בעונתו השנייה של הריאליטי "MKR מטבח מנצח", הבוטקה הביא את הקארמה שעזרה לסוסו להפוך להצלחה ושדרות רוטשילד הביאו את ההמונים ליצירת אותו התור שחסם את המדרכה עוד בימיו של עומר מילר.

זה אותו מקרר בגישה בהחלט שונה – במקום המבורגרים מטנפים, המטבח של ירדן ואושרי בנוי על מנות דגים בטייק מקומי, תפריט השתייה מבוסס על יינות ובאופן כללי, האווירה היא יותר של דוכן טאפאס בתחילתו של ערב שתייה, מאשר דוכן בורגרים בסיומו. על פניו, מדובר בפיתרון מושלם לימי החזרה לשגרה בהם כולם מגישים בו זמנית התרגשות ופוסט-טראומה – מזמינים מחלקו הקדמי של הבוטקה, אוספים מחלקו האחורי ומכרסמים על אחד משולחנות ארגזי החלב שפוזרו ברחבת כיכר רוטשילד וכוסו במפת משבצות ובקבוק עם פרח לשיפור האווירה. למעשה, זה די עובד.

כך זה נראה בביקור השני. קיוסק אנד קו (צילום: מתן שרון)

מה שעדיין לא לגמרי עובד זה מערך חלוקת האוכל של המקום. עם כל הכבוד למקורות-האייל-שני של ירדן ואושרי, לא כל מקום מתאים לפורמט ה"שב ויצעקו את השם שלך כשהמנה מוכנה", במיוחד לא מקום שמפזר את השולחנות שלו למרחקים ועובד על פורמט "מה שמוכן יוצא", המוביל לכך שעדר גברים מרחף סביב עמדת יציאת האוכל, משאירים את הדייט שלהם מיותמת לבדה, מנסה לסדר את הבקבוק עם הפרח כך שהמפה לא תעוף מהרוח. 

התוצאה הייתה שלמעשה ישבתי רחוק מדי, כך שלא שמעתי שצועקים את שמי בהתחלה. מה לעשות, שמרתי שהמפה לא תעוף. כשלבסוף שמעתי את הקריאה למנה הרביעית, אספתי את כולן יחד כשהיה ברור מהטמפרטורה הקרירה שחלקן ישבו שם זמן מה. ניחא. התחלתי עם צמד מנות פתיחה: האחת פלמידה כבושה על עגבניות טחונות, פלפלים חריפים קלויים, שמנת חמוצה ושפע בצל ירוק עם שתי חתיכות קרקר כוסמין, שנקראה בשם המתחכם והבלתי נסבל "1967" (56 ש"ח), אני מנחש כי הכיבוש; השניה זכתה גם היא לשם מעורר עצבים, "קיסר מרבון" (43 ש"ח), שהוא למעשה טוויסט חמים על סלט קיסר שמורכב מחסות ובצל ירוק צלויים על הפלאנצ'ה עם שפע פרמז'ן ורוטב וינגרט. 

למנה הזאת קוראים 1967 ואנחנו כועסים. "קיוסק אנד קו" (צילום: מתן שרון)

ה-1967 היה סיפתח נהדר, גרסה מקומית מצוינת למנות הדג-כבוש-בעדינות-על-קרקר שכל כך אהובות על התל אביבים. חומרי הגלם היו מצוינים, הפלמידה עשויה מצוין ומנעד הטעמים המלווים לו הזכירו את הסטייל של אייל שני מבלי להרגיש כמו פלגיאט. גם הקיסר היה הפתעה נעימה, כי עם כמה שהמרקם הסמרטוטי של חסה צלויה עושה לי גירוד עצבני בעורף, טעמו המצוין של הרוטב, לצד גושי פרמז'ן נכבדים, הופכים אותה לכל הפחות למנה מעניינת. היה יכול להיות נחמד אם היא היתה מלווה בקרוטונים, או חלופה להם, אבל קשה לומר שהתאכזבתי בשלב הזה.

אולי זו הייתה ההבטחה של הראשונות, אולי גליצ'ים של מקום חדש ובטח הקירור בהמתנה לא עזר, אבל שתי המנות העיקריות שהזמנתי היו אכזבה של ממש. הראשונה הייתה חתיכות מוסר-ים ובצל קלוי מגולגלות במופלטה עם טחינה, חריף, עגבניות טחונות וירקות, שרשומה בתפריט, ואני לא צוחק, "לאפה שווארמה…… דג" (66 ש"ח). בואו, חבר'ה, לא המצאתם את הקונספט של שווארמת דג, רק החלפתם את הלאפה במופלטה, ולא ברור למה. המתיקות של המופלטה נעלמה בין הרכיבים, ממש כמו טעם גילופי הדג עצמו ו"ירקות", מסתבר, זה מלפפון. לא יכלתם פשוט לכתוב "מלפפון" במקום "ירקות?" זה רק אות אחת יותר והיה חוסך לי עוגמת נפש רבה בתור שונא מלפפונים. גם בלי הסטייה האישית שלי זו פשוט מנה מפוספסת.

פגמים קטנים ומחלות ילדות. שווארמה דג של קיוסק אנד קו (צילום: מתן שרון)

הבחירה השניה, "מרוקאית מושחתת" (58 ש"ח), היתה מפוספסת אף יותר: שפינג'ה (הגרסה הטוניסאית לספינג') ממולאת בקציצות מוסר-ים בפלפלים חריפים, מיונז, פלפל צ'ומה, פטרוזיליה טחונה ובצל ירוק. הכוונה של שילוב המתוק-מטוגן עם מלוח-חריף נכונה, אבל התוצאה הרגישה כאוטית עם יותר מדי פטרוזיליה, יותר מדי שמן ויותר מדי באופן כללי. הקציצה בלב הסערה הייתה טעימה, אבל לא הצלחתי להרגיש אותה בין כל הבלגאן.

איזה באסה. דווקא הרעתי עבורם. הם נפלו בעיקריות. משהו לא הסתדר לי: איך יכול להיות שהראשונות כל כך קלעו והעיקריות התפספסו לחלוטין? נשארתי על הגדר ולשם ההגינות וההתחשבות בכך שמדובר במקום חדש לחלוטין, החלטתי לקפוץ לסיבוב שני. בפעם השניה, יומיים אחרי שסיימתי לעכל את הראשונה, הכל הלך חלק. התור היה קצר, מצאתי במהירות מושב קרוב לעמדת הצעקות (אם כי ליד הפח, אי אפשר הכל בחיים), המנות יצאו אחרי חצי מהזמן שלקח בפעם הקודמת, עדיין לוהטות, וחשוב מכך – הן היו בדיוק מה שקיוויתי לו כשטעמתי לראשונה את הראשונות.

יותר מפוספסת ממירי רגב. המרוקאית המושחתת של קיוסק אנד קו (צילום: אריאל עפרון)

הפעם הלכתי על הכריך "פיתיון כבד" (64 ש"ח) שבנוי על בייגל שמתמלא בקוביות מוסר ים בחמאת מרווה, שמנת חמוצה, צנונית מוחמצת וגרגר נחלים. הפעם היתה הצדקה לכל זה, גם לבחירה הלא אופיינית בבייגל, כשטעמו המתוק עבד באופן נפלא עם החמצמצות של המילוי, ולצד פיסות צרובות ומעט פריכות של הדג נוצר כאן ביס מצוין. אמנם שווה לעבוד על האופן שבו הרכיבים מסודרים בכריך (בצד אחד דג, בצד שני שמנת, לצערי הם בקושי נפגשו), אבל אלה ניואנסים שאפשר לפתור בצ'יקצ'ק.

המנה הנוספת "קרעים וחתכות" (59 ש"ח), גרסתם של השניים לפיש אנד צ'יפס עם חתיכות תפוחי אדמה ומוסר ים בבלילת בירה, מכוסים ברוטב טחינה-יוגורט, סומק וזעתר מעושן, הייתה אפילו נהדרת. דג כל כך עדין עד שהוא נופל מהמזלג, בלילה מושלמת שלא מכילה טיפה אחת של יותר מדי שמן, קרעי תפוד מצוינים ורוטב שמצליח להוציא את המיטב גם מהטחינה וגם מהיוגורט, ועדיין מתאים אפילו למי שלא אוהב. אני קיבלתי את התיקון שרציתי, ואם "קיוסק אנד קו" יתקנו את הפגמים הקטנים – פגמים הגיוניים לגמרי עבור מקום ראשון של צמד טבחים שהרגע יצאו מהמסך – הם לגמרי יכולים להמשיך את מורשת הבוטקה הפופולרי שבתחילת רוטשילד.

קיוסק אנד קו, הרצל 6 (פינת רוטשילד), א'-ה' 18:00- 02:00, ש' 12:00-02:00