עד הפרק האחרון: מצעד 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה עכשיו

במהלך חודש מאי הגיעו אל קו הסיום הסופי שלהן כמה מהסדרות הכי טובות בטלוויזיה, והקרב על הפסגה בחודש הבא צפוי להיות מרתק במיוחד – במילים אחרות, אין לנו מושג איך נחייה בלי "יורשים" ו"בארי" – ושירותי הסטרימינג כבר ערוכים לקיץ עם שלל להיטים פוטנציאליים. אבל אם להסתכל על חודש יוני, אנחנו בתקופת מעבר שדווקא בה אפשר להיות פתוחים יותר לסדרות חדשות ולהתנסות בשלל הרפתקאות טלוויזיוניות. גם בלי משפחת רוי ובלי הרוצח השכיר הכי אהוב עלינו, יש עדיין המון מה לראות ולפחות על הטופ אנחנו יכולים לחתום באחריות. אלה הסדרות הכי טובות בטלוויזיה של העת הזאת, כולל כאלה שהסתיימו לא מכבר, ואם זה לא טוב לכם אז יש לנו רשימות אחרות.

1. Succession ("יורשים") // HBOי(1)

שלושה חודשים רצופים בראש המצעד שלנו. חמש שנים רצופות היא השחירה את הלב שלנו. אם טרם התחלתם לראות את העונה הרביעית, תנחומינו. עכשיו כשהעימות האחרון והבלתי נמנע בין לוגן רוי לשלושת – סליחה, ארבעת, אנחנו תמיד שוכחים את קונור – ילדיו הסוררים וקרבות הירושה הסתיימו בפינאלה שעוד לא התאוששנו ממנה, אפשר כבר לסכם ש"יורשים" הייתה אחת הסדרות הגדולות של העת הזאת – אפשר להתווכח על זה אבל חבל על הפרצוף היפה שלכם – ולהמשיך להתאבסס עליה כמו שאנחנו אוהבים (ובואו לקרוא הכל על עונת הסיום בריקאפ שלנו). תודה לוגן רוי, אנחנו נמשיך.

2. Barry ("בארי") // HBOי(2)

ידענו שבארי הולכת להסתיים ביריה, פשוט לא ידענו במי זה יפגע. והתשובה, מבחינות מסוימות, היא שהקליע בסוף מגיע לכולם. כמעט. העונה הרביעית והאחרונה של בארי עמדה בפני רבים בסימן שאלה, בעיקר כי לא היה ברור לאן יש להמשיך את הסיפור אחרי שבארי נתפס והושלך להירקב בכלא בסוף העונה הקודמת. אחרי שראינו את הפתרון של ביל היידר לסיפור – שכלל המון מחשבה קדימה, בחירה שגם היא חילקה את המעריצים – אנחנו באמונה שהוא היה חייב לסיים את זה כדי להשלים את הקשת הרגשית של הדמויות. המעשיה נגמרה רק אחרי שהלקח חלחל, ובכלים קולנועיים נהדרים היוצר-שחקן הצליח לסיים בקלאס סדרה שנגמרה מושלם אפילו יותר מאיך שהתחילה. אנחנו כבר לא יכולים לחכות ליצירה הבאה שלו, שסביר להניח שתהיה סרט קולנוע מופרע וחכם.

3. Dave ("דייב") // FX/דיסני+י(5)

מי היה מאמין שהטמבלול שכינה את עצמו על שם בדיחת זין יצליח להוליד סדרה כל כך מורכבת, חכמה וממש ממש מצחיקה, בקטע בוגר וילדותי כאחד. "דייב" היתה הפתעה חיובית מהרגע הראשון, אבל העונה שלישית לא רק היתה הטובה מכולן (עד כה), אלא גם כזו שהצליחה להפוך את הסדרה לאחת המעניינות ביותר על המסך. חיפוש האהבה בסיבוב ההופעות הגיע לסיום בפרק סוף עונה מופתי עם צמד הופעות אורח כל כך מפוצצות שכל עד שכמעט ושכחנו את כל הופעות האורח המדהימות שהיו לפני. מקרה נדיר בו כל סלב שמצטרף רק מוסיף ערך, וכל פרק רק מעמיק את הסיפור – מבלי לשכוח שהמטרה היא קודם כל להצחיק, ורק אחר כך לרגש. כיף להכיר אותך, דייב.

4. A Spy Among Friends ("מרגל בין חברים") // ITV

הסדרה הזאת אמנם עלתה ב-itv הבריטית בתחילת 2023, אבל אלינו היא הגיעה רק עכשיו (yes VOD), כך שאנחנו חשים בשלים לומר "וואו". עודד קרמר כתב על זה יפה: "לפני שמתחילים לראות את 'מרגל בין חברים' די ברור למה אתה נכנס. זאת סדרת טלוויזיה. אחרי הכל, מה היא עוד יכולה להיות? זאת סדרה והיא משודרת בטלוויזיה. הנה סגרנו את הפינה. רק שאחרי שאתה מסיים אותה, אתה מבין ששום דבר הוא לא באמת כמו שהוא נראה וש"מרגל בין חברים" היא לא באמת סדרת טלוויזיה. היא חידת היגיון. תשבץ שבמקום הגדרות יש לו פרקים של 55 דקות". פתרתם?

5. White House Plumbers ("שרברבי הבית הלבן") // HBO

אנחנו מוכנים לראות תמיד כל דבר שוודי הארלסון משחק בו, אבל קומדיית הפשע האמיתי הזו של HBO הולכת ומתפתחת משבוע לשבוע כאחת הסדרות הטובות של השנה. גם מי שלא מכיר לעומק את הסיפור של פרשת ווטרגייט יתענג על השלומיאליות הפוליטית של עידן נתניהו – סליחה, עידן ניקסון – ואיכשהו הפרשה הזאת שהתרחשה לפני 50 שנה נותרה אולטרה-רלוונטית גם עכשיו, עם הארלסון בתפקיד אדיר שצריך למלא לו את הארון בכמה פרסים. אם חסר לכם קצת פוליטיקה, שחיתות ושקרים בחיים אז זאת הסדרה בשבילכם ואנחנו רוצים לגור ביקום המקביל שלכם.

6. Silo ("סילו") // אפל TV+

באפל TV+ יודעים לעשות סדרות מד"ב, ואחרי "ניתוק" ו"למען האנושות כולה" מגיעה "סילו", דרמת מד"ב דיסטופית (כמובן, כל המד"ב דיסטופי עכשיו) שמתרחשת בעולם עצום, מרתק ומדכא שנבנה מתחת לאדמה כשהאנושות נמלטה מגורל לא ברור. הדמויות עגולות ועמוקות, המסתורין גדול ופרנואידי, הדרמה נוקבת ואלגורית למציאות חיינו – כל הפרקים הראשונים מתייחסים למערכת המשפט בעולם התת-קרקעי ובניסיונו של השלטון לרסק אותה – ועכשיו כשהיא מתקרבץ לסיומה כבר אפשר לפסוק שמדובר בסדרת המד"ב הטובה של השנה עד כה. תענוג.

7. It's Always Sunny In Philadelphia ("פילדלפיה זורחת") // FX/דיסני+

העונה ה-16 של הסיטקום הלא-מאויר הכי ארוך בהיסטוריה רק החלה, וכבר ברור לנו שזה יהיה טוב. למה? כי מתי בדיוק היתה להם עונה רעה? בדיוק. הסדרה הכי מחורעת על המסך נוגעת בגבולות הטעם הטוב (ולא פעם דורכת על גבולות הטעם הרע) כדי לחזור ולתת לנו לחשוב על המציאות הדפוקה שכולנו חיים בה דרך חמשת המפלצות שבמרכזה. הם אנשים נוראים בעולם נורא, אבל הסדרה עצמה אוהב אדם. זה נשמע לכם סותר, אבל זה לא. העונה נפתחת ישר עם פרק שעוסק באינפלציה ויוקר המחיה – הם תמיד רלוונטים – דרך משפחת קרדשיאן וספות מתנפחות, ואנחנו מהמרים שהיא רק הולכת להיות מופרעת יותר מכאן והלאה. לא סתם היא שרדה כל כך הרבה שנים מבלי לאבד מכוחה. הדמויות נשארות אותו הדבר, אבל הסדרה רק משתכללת.

8. Beef ("עצבים") // נטפליקס (3)

כבר כמעט והתייאשנו, שקלנו לבטל את המנוי, נדדנו לשירותים אחרים – ודווקא אז נטפליקס הפתיעו עם חודש מצוין, ובראשיתו הקומדיה הדרמטית החכמה הזו, בכיכובם של סטיבן יאון ואלי וונג. להגיד שצמד הכוכבים מחזיקים על גבם את הסדרה תהיה הגזמה, כי הכתיבה והבימוי של היוצר הקוריאני-אמריקני לי סונג ג'ין הופכת את הרעיון הקטן והפשוט למרתק – אבל אין ספק ששני הכוכבים נותנים את כל מה שיש להם, ומצליחים לשדרג את המיני סדרה הקטנה הזו למקום ראוי במצעד שלנו, אפילו אם רק בזכות היותה הסדרה הכי טובה מבית נטפליקס מזה הרבה זמן.

9. I Think Tou Should Leave ("די שיגעת") // נטפליקס

תכנית המערכונים של טים רובינסון היא אירוע די נדיר בטלוויזיה של היום – מפגש מיוחד בין טלוויזיה עם פרעות שנעלמה בעשור האחרון לחוש הומור אינטרנטי של היום. ורובינסון, יוצא SNL בלתי זכיר בעליל, מנצל את שני הצדדים הנ"ל כדי ליצור חיה חדשה ומוזרה. העונה השלישית לוקחת את השפה הקומית הדפוקה שלו, ומחדדת אותה ליצירת כמה מערכונים בלתי נשכחים. רק 26 מערכונים יש בה, אבל כל אחד פנינה: משתתף הריאליטי שבא בשביל האומגה, הנהג הג'זיסט, דלת הכלבים שתמנע מהסיוטים להיכנס, פארק הצעות הנישואים שנשלט על ידי מתאבקים – כל אחד מפתיע, מוזר וקורע מצחוק יותר מהשני. אל תעזו לפספס את הבינג' הכי מוזר וכיף בסביבה.

10. Mrs. Davies ("גברת דיוויס") // פיקוק

כולם מדברים על AI, כולם מפחדים מ-AI, אבל רק סדרה אחת שולחת נזירה להילחם ב-AI שהולך להשתלט על העולם. הפרמיס המשונה והמעט ילדותי של "גברת דיוויס" מרפרר אולי ל"צלילי המוזיקה", אבל איכשהו מהרעיון המוזר הזה יצאה לשירות הסטרימינג של NBC סדרה סופר-אינטליגנטית שמתקלת את נושא האינטליגנציה המלאכותית באופן מבריק למדי ושואלת את כל השאלות הנכונות. יש פה כימיה מצוינת בין שני השחקנים הראשיים הלא מאוד מוכרים (בטי גילפין היא הנזירה, ג'ייק מקדורמן הוא הפושטק שמלווה אותה במסעה להציל את העולם), יש את דיימון לינדולף ("הנותרים") שחתום על היצירה ויש יותר ויותר סיבות להצטער שפיקוק לא זמינה בארץ.

11. האחיין שלי בנץ // כאן 11

בעונה הראשונה שלה היא הייתה אחת ההפתעות הגדולות של הטלוויזיה המקומית, אבל עכשיו כשהעונה השנייה הסתיימה כבר לא יהיה מפתיע לטעון שזו אחת מסדרות הסיטקום המצחיקות ביותר שראינו השנה, ולא רק בעברית. לא שסדרה שבה מאור כהן משחק את השטן (קוראים לו "חזי גופרית") הייתה יכולה להיות משהו אחר, אבל התסריט השנון להדהים צריך להפוך לרף החדש של הקומדיה הישראלית ואם חשבתם שזו סדרה לילדים תתעוררו על החיים שלכם דחוף. אל תהיו ילדים.

12. The Marvelous Mrs. Maisel ("גברת מייזל המופלאה") // אמזון פריים (7)

איזה מסע קסום זה היה. הסדרה שהוכיחה שלאיימי שרמן-פלאדינו (יוצרת "בנות גילמור") יש יותר מטריק אחד מתחת לפוני, מגיעה לעונת הפינאלה שלה כשהיא במצב עלילתי מעולה, כל הדיאלוגים המהירים והשנונים משויפים ומלוטשים עד הקצה, והקריירות של רייצ'ל ברוסנן ואלכס בורסטיין מסודרות שנים קדימה. אין הרבה סדרות שמקבלות הזדמנות לארוז את עצמן כל כך יפה לסיום, ופרק הסיום הנפלא נועל היטב את סיפורה של מרים "מידג'" מייזל, הפנטזיה הפמיניסטית על סטנדאפיסטית אמריקאית-יהודיה על תפר הפיפטיז-סיקסטיז. "גברת מייזל המופלאה" התרחקה מעט מהשיאים של העונות הראשונות, אבל גם על חצי כוח היא הייתה אחת הסדרות הכיפיות של השנים האחרונות. נתגעגע.

13. The Clearing // דיסני+/Hulu

סדרת האימה מקפיאת הדם הזאת הגיעה מאוסטרליה לדיסני+, ולמרות שהיא מזכירה סדרות מז'אנר מותחני הנואר הסקנדינבי שהפך פופולרי בעשור האחרון – אישה צריכה להתמודד עם שדים מעברה כדי לחשוף כת שחוטפת ילדים – יש לה טוויסט מצמרר כי היא מבוססת על סיפורה האמיתי של כת הניו-אייג' האוסטרלית "המשפחה" ומנהיגתה המקריפה והכריזמטית אן המילטון-ביירן. ארבעה פרקים לתוך העונה כבר מדובר באימה צרופה. מירנדה אוטו וגאי פירס נותנים תצוגת משחק מושלמת ומי שאינו הורה יוכל אפילו ליהנות מזה.

14. The Mandalorian ("המנדלוריאן") // דיסני+ (4)

הייתה לנו רק בקשה אחת מהעונה השלישית של "המנדלוריאן" – לרענן את הנוסחה שלה קצת. שלא תבינו אותנו לא נכון, היה לנו מאוד כיף עם פדרו פסקל וכמו כולם גם אנחנו לא עמדנו בקסם של בייבי יודה, אבל פתיחת העונה השלישית גרמה לנו לחשוש שהסדרה הולכת לשחוק את נתוני הפתיחה שלה עם עוד מאותו דבר. אנחנו שמחים לבשר שטעינו: למרות רמת פרקים לא לגמרי אחידה, "המנדלוריאן" עשתה בדיוק את מה שצריך – חפרה עמוק בתולדות העם המנדלוריאני (מדובר ביהודי חלל ואנחנו לא מוכנים לשמוע טיעונים סותרים) והעלתה את היקף העולם קצת מעבר לגורלו האישי של קאובוי גלקטי אחד.

15. The Diplomat ("הדיפלומטית") // נטפליקס (8)

תראו, לא נשקר לכם שהסדרה הזו היא הדבר הכי איכותי שנתקלנו בו, אבל א. נטפליקס הרגילו אותנו לסטנדרטים נמוכים. ב. מכל הדרמות-מתח-פוליטית-סקס של התקופה האחרונה, זו אחת המבדרות יותר. ג. קרי ראסל. יש עוד כמה רכיבים שעזרו לנו להינות מאוד מהסדרה הזו – העובדה שהיוצרת שלה לקחה השראה מכמה סדרות שכתבה להן בעבר, בעיקר "הומלנד" ו-"הבית הלבן". ואנחנו מאוד אוהבים את שתיהן, כך שעצם העובדה שהדיפלומטית מנסה לייצר עלילה פוליטית דרמטית תוך כדי מונולוגים א-לה סורקין הבת – אנחנו נהנים, גם אם זה מרגיש כמו משהו מוכר. בעצם, דווקא כי זה מרגיש כך.

16. Schmigadoon ("שמיגדון") // אפל TV+ (12)

מה לעזאזל ראינו עכשיו. זו התגובה הסבירה לצפייה בפרק של "שמיגדון". העונה הראשונה הייתה אחד הווט-דה-פאקים הגדולים של השנה שעברה, כשבמרכזה זוג רופאים ניו יורקים בני זמננו שיצאו לטיול כדי לנסות ולהציל את מערכת היחסים הרומנטית הכושלת ביניהם, ונקלעו אל עיירה שבה שנות הארבעים לא הסתיימו והיא מתנהלת כמחזמר ברודווי כשכל התושבים פוצחים בשירה וריקודים מדי כמה דקות. הקאץ': הם לא יוכלו לעזוב את העיירה עד שימצאו אהבת אמת. לא ברור מי אישר את הטרלול הזה לשידור, אבל התוצאה חכמה וקורעת, ותדבר במיוחד אל ליבם של מתעבי המיוזיקלס תוך כדי שהיא גורמת להם להתאהב במיוזיקלס. ראינו מה עשיתם שם.

17. Unstable ("אבא בהפרעה") // נטפליקס (14)

משנה לשנה יוצא לנו להתלונן פחות ופחות על תרגומים לשמות של סדרות, אבל "אבא בהפרעה"? באמת? למה לגרום לקומדיה באמת חמודה ויצירתית בכיכובו של רוב לאו הנהדר להישמע כמו משהו שהיו משדרים בערוץ הסרטים באחה"צ אביבי משעמם ב-2001? "Unstable" (הנה, ככה יותר טוב) נראית כאילו היא עוד קומדיה חמודה על יחסיהם של בן רציני מדי ואבא מטורלל, שבמקרה הזה הוא גם טייקון ביוטכנולוגי נרקיסיסט ואקסצנטרי – סוג של אילון מאסק, רק עם מבחנות במקום ציוצים ושיגורים לחלל, ונחמד יותר. אבל מדובר בקומדיה מבית היוצר של "Better Off Ted" ו-"Santa Clarita Diet" (עוד קומדיית נטפליקס אנדרייטד), ולכן ברגע שמקלפים את השכבה הראשונית הזאת מגלים פצצת סוריאליזם מפתיעה. ומצחיקה מאוד.

18. The Big Door Prize ("הפרס בדלת הגדולה") // אפל TV+י(15)

באפל TV+ סיווגו את הסדרה החדשה שלהם, The Big Door Prize, כקומדיה – אבל היא לא כזו, וגם לא נראה שהיא מנסה להיות. אין שם הרבה בדיחות, וגם אלה שכבר שם לא בדיוק מחפשות להפיל אתכם על הרצפה. אבל ברגע שמשחררים מהציפייה לצחוקים, מתגלה סיפור שהוא קצת אבסורדי והרבה אנושי: מכונה מסתורית מופיעה יום אחד בעיירה אמריקאית קטנה ומבטיחה לחשוף בפני התושבים את "הפוטנציאל האמיתי שלהם", מה שגורם לרבים מהם לעשות שינויים מרחיקי לכת בחיים האמריקאיים הקטנים שלהם. מה שיפה בסדרה הזאת זה שהיא מגשימה בדיוק את הפוטנציאל שלה: לא, זאת לא הסדרה הגדולה הבאה שלכם, אבל זו פנטזיה טלוויזיונית צנועה, מסקרנת וייחודית.

19. קורדרוי // HOTי(13)

או שאתם אוהבים את תל אביב או שממש לא. או שאתם אוהבים את הדס בן ארויה או שממש לא. ולכן גם או שאתם אוהבים את "קורדרוי" או שממש לא. מזמן לא הייתה כאן סדרה ישראלית שהתגובות אליה כה מקוטבות ומסמנות פערי תרבות, מעמדות וגיל. בבסיס שלה, "קורדרוי" היא משולש אהבה פגום בין בחורה צעירה שמאוהבת בחברתה וחברתה שמאוהבת בגבר נשוי, ברקע יש את ה"סצנה" מהצד האפלולי יותר של תל אביב, וכל מי שחיה בעיר הזאת ונמצאת בין גיל 25 ל-45 תוכל לזהות בה את עצמה. לא תמיד נעים לזהות את עצמך. על המתח הזה שבין האנושיות של הדמויות ובין היעדר האנושיות שהעיר מחלצת מהן, הסדרה קמה ולפעמים נופלת. וצריך גם לומר: דר זוזובסקי וניבר מדר. פשוט וואו. איפה החבאתם אותן עד עכשיו.

20. The Last of Us ("האחרונים מביננו") // HBOי(6)

הסדרה הזו הייתה אבן דרך, לא פחות. אחרי הרבה מאוד ניסיונות כושלים מסוגים שונים (וגם כמה נחמדים, נהיה הוגנים) משחק פלייסטיישן מקבל את העיבוד המושלם הראשון שלו לטלוויזיה. מה שנראה במבט ראשון כמו עוד סדרת זומבים, עם עלילה קלאסית של מערבון בעולם פוסט-אפוקליפטי – שכיר חרב קשוח נאלץ לשמור על ילדה חסרת אונים (אוקיי, אולי פחות חסרת אונים משהיא נראית במבט ראשון) ובהדרגה מגלה מחדש גם את האיסנטינקטים האבהיים שלו – מקבל כאן בוסט ענק מהמשחק האדיר של פדרו פסקל ובלה ראמזי בתפקידים הראשיים וגם מהמבנה השאול מהמשחק: ג'ואל ואלי פשוט נודדים מאירוע לאירוע, בלי המון קשר בין פרק לפרק, כשהמהלך העלילתי היחיד שאנחנו יכולים להישען עליו פה באמת הוא הקשר הרגשי ביניהם. וזה לגמרי מספיק, בעיקר בזכות ראמזי – שניהם נפלאים, אבל היא פשוט טורפת פה סצינה אחרי סצינה. צפיית חובה. יאללה מתי כבר עונה שנייה.