לא כוחות: זה היה חצי הגמר שממנו ייצא הזוכה של "הכוכב הבא"

הגמר כבר ממש מעבר לפינה. בעוד שישה ימים, יתקשט הלייב פארק בראשון לציון לטובתו של האירוע, שבסיומו יוכתר ברעש גדול "הכוכב הבא". אתמול נערך שלב חצי הגמר הראשון, שכלל הגרלה קשה במיוחד – כזו שכוללת את מיטב שרמן, אליאב זוהר, יהלום דוד וכרמי גלסנר. בסוף התהליך, השניים הראשונים (שרמן וזוהר) עלו לגמר בפער רציני – וסימנו את עצמם כשניים שיהיו פייבוריטים חזקים גם ב-20.9.

צריך להגיד שההגרלה לא עשתה חסד עם יהלום. ה"בית" שאליו נכנסה, במונחי הכדורגל, היה קשה יותר מהצד השני – שבו יתמודדו (ביום א' הקרוב) נופיה ידידיה, ינאי בן חמו, ליבי פנקר וניב דמירל. מדובר בארבעה זמרים טובים מאוד, אבל הרבה פחות קשוחים מיריבים כמו מיטב או אליאב – שניים שכל אחד בדרכו, סומן לכוכבות (וחלקם אפילו חווים את הכוכבות ברגעים אלה ממש). בסופו של דבר, דוד נתנה שני ביצועים טובים – אחד מהם טוב ממש – והלכה הביתה פשוט בגלל התחרות הקשה שהיתה לה. זה מאכזב, אבל לך תתווכח עם גורל.

אשכרה מייקל ג'קסון? יהלום דוד, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

בכל מקרה, ההפקה של "הכוכב" המציאה פטנט חדש – שיטת העפלה מסובכת, שמתחרה בטמטומה רק ב"ליגת האומות" הארורה של אופ"א. תהיו איתי רגע: ארבעה זמרים מחולקים לשני דו קרבים, מהם עולים שני זמרים, כאשר שני המפסידים יתמודדו על ליבם של השופטים כדי לעלות ל"תלת קרב" (!) שבסיומו שניים יעלו ואחד יישאר בחוץ. אי אפשר פשוט היה להכתיר שני זוכים? למה לסרבל? וזה בלי לשאול למה אנחנו צריכים ארבעה זמרים בגמר, אבל כנראה שיש דברים שלא שואלים.

אם לקבל עלינו את השיטה, התחלנו את חצי הגמר עם דו קרב בין יהלום ואליאב. הראשונה בחרה את "Earth Song" של מייקל ג'קסון המנוח, מה שבהחלט מעלה את השאלה המוזרה: אנחנו בסדר עם שירים של מייקל ג'קסון בפריים טיים? כי יש מקומות, בעיקר בארצות הברית, שבהם עדיין אסור לנגן אותו, אפרופו "Leaving Neverland". כאן, איכשהו, ובעזרת הטון המצטדק של השיר האקלימי, יהלום הצליחה לתת בראש – אם כי, שוב, היא נפלה קורבן לתחרות.

ובתחרות עמד אליאב זוהר – ששוב הוכיח שהוא מבצע באמת ברמה גבוהה. אנשים שראו את הגרסאות של כוכב נולד/הכוכב הבא כבר נתקלו בסוגים רבים של זמרים. זמרים כמו כרמי גלסנר, יהלום דוד או אפילו מיטב שרמן (אל דאגה, עוד מעט יורעפו עליה מחמאות כהוגן) – כבר ראינו. אפשר לזהות בהם ניצוצות של כוכבים מן העבר. אליאב הוא חיה אחרת. סוג של חייזר בין בני אדם. יכולות ביצוע אחרות, קול אחר, וייב של גל תורן עם יכולת ריגוש כמעט בועז-שרעבית. מין מפלצת מוזיקה שכזו, שמביאה טעם שונה לגמרי ממה שמביאים המתחרים שלו.

מפלצת של מוזיקה. אליאב זוהר, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

וזה בהחלט עובד; אליאב חווה משהו נדיר מאוד בהיסטוריה של "כוכב": הצלחה תוך כדי העונה. "מיכל" שיצא לרדיו הפך ללהיט אמיתי, וגם הביצוע ל"שער הרחמים" של מאיר בנאי ז"ל עשוי להפוך לכזה. בכל מקרה, אליאב ניצח את הדו קרב הראשון – ושלח את יהלום לטורניר ההזדמנות האחרונה.

הפסקה קצרה בין שני הדו קרבים כדי לשאול: למה לעזאזל עדיין ממשיכים עם הערות הביניים באמצע ביצועים? למי מוסיף משהו כאשר אחד השופטים, או אפילו אסי ורותם זורקים אחד לשנייה (או אחת לשני) – הוא טוב, הוא ממש טוב. וואו הוא מדהים. הוא שר יפה. האם מישהו מאיתנו לא יודע שהבחור שר יפה? האם מישהו שלא שר יפה היה מגיע לחצי הגמר? אולי אפשר פשוט לסתום ולתת לזמר שהשקיע כל כך הרבה את השלוש דקות שלו בפריים בלי שתידחפו פנימה? בתכנית כמו "הכוכב הבא", ביצוע אמור להיות קדוש. רגע אחד שבו כל השואו, וכל ההומור, וכל הבדיחות נעצרות – לטובת זמן טהור של מוזיקה. האמן, לבדו על הבמה – וזה הכל. האם ב"כוכב" לא סומכים על הזמרים שלהם שיוכלו להחזיק לבד את זמן האוויר?

תודה, פרקתי, עכשיו אפשר להמשיך.
הדו קרב השני היה בין כרמי גלסנר למיטב שרמן – ופה היה נוק אאוט. אמנם לא באחוזי ההצבעה בסופו של דבר (זה נגמר 63-73 למיטב בסך הכל), אבל לפחות לטעמי. גלסנר בחר את "פחות אבל כואב" של יהודה פוליקר, ויסלח לי אלוהים על הניטפוק המעצבן – אבל טעה כבר במילה הראשונה. השיר נפתח במשפט "לימים זה נשכח כאיננו", וזה השתנה בביצוע הגלסנרי ל"לפעמים זה נשכח כאיננו". יהונתן גפן, שכתב את המילים, היה יכול להסביר את ההבדל.

אוח נו תסתמו כבר. אסי ורותם, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

גם בלי הטעות, משהו בביצוע הרגיש לא אמיתי. לא האמנת לגלסנר שבאמת כואב לו, לא משנה כמה גיטרות הוא הביא מהבית. וכאן בדיוק הנעוץ ההבדל בינו – לבין מיטב שרמן, שביצעה את "אלה" של דפנה ארמוני. בחירה מאוד "נכונה" למישהי שבאה לבצע רוק (שיר של שלום חנוך, מבוצע ע"י זמרת גדולה מהחיים), ובכל זאת היא הצליחה להביא שם את עצמה. במקרה של שרמן, האמנת לכל מילה – וזה בא לידי ביטוי בסוף גם בתוצאות. שרמן עלתה, ובקרב בין יהלום לכרמי – יהלום העפילה בסופו של דבר לחלק השני של הפרק.

כאן, הגיע ה"תלת קרב": יהלום, מיטב ואליאב – כששניים מהם עולים. יהלום קיבלה את ההזדמנות הראשונה ובחרה בחירה אמיצה מאוד – "כשאתה כאן" של נינט, שנכתב על ידי אביב גפן לאלבום הראשון שלה, שלב שנינט (להזכירכם, אחת השופטות) לא ממש מתגעגעת אליו. זה שיר קשה, ויהלום עמדה בו בגבורה, אבל פשוט לא יכולה היתה להתחרות מול השניים האחרים.

בחירה אמיצה זה לא מספיק. יהלום דוד, "הכוכב הבא" (צילום מסך: קשת 12)

שרמן לקחה גם היא צעד קדימה מבחינת האומץ – והלכה על "סהרה" של טונה (או כפי שהיא כינתה אותו, באופן די מוזר, "איתי זבולון המכונה טונה". למה? לא ברור). אני מודה שאני משוחד לגבי השיר והסגנון (ועל כך תעיד האהבה הגדולה שלי לנופיה ידידיה, שהוסיפה בית של ראפ ל"זאת שמעל לכל המצופה" בפרק עם דני סנדרסון), ובכל זאת – זה היה ביצוע כובש. זו היתה יציאה יפה מאוד מאיזור הנוחות, ושרמן שלא רגילה לגעת בהיפהופ, הצליחה לעשות זאת בצורה מיטבית (ראיתם מה עשיתי שם?).

ואז שוב הגיע אליאב, ושינה הכל – עם שיר משלו, "שדים בעיניים", שיר חשוף וכואב באמת, של זמר חשוף וכואב באמת. הרגע האמיתי שלו, שבו הניח לב מדמם על השולחן של השופטים, בתוך האווירה הנוצצת והגלאמית, היה במידה רבה שובר לב. מין רגע שבו המציאות הרימה ראש באמצע המופע של קשת. וזה היה מרגש מאוד. אליאב ומיטב הרוויחו ביושר את המקום שלהם בגמר, יהלום דוד תלך למצוא את דרכה במחוזות אחרים. ביום ראשון הקרוב, ינאי, נופיה, ליבי וניב יתחרו על שני המקומות הנותרים – אבל יש משהו לא מאוזן בחצאי הגמר האלה. התחושה החזקה שאתה יוצא איתה מהפרק (אפילו בלי שנדע מה יעלה בגורל הארבעה האחרים), היא אחת – והיא לא מהיום: מחצי הגמר הזה ייצא (או תצא) הזוכה של העונה הזו.