המסעדה הוותיקה שרדה במשך שנים רבות כשמורת טבע נדירה עם מחירים נוחים, קהל נאמן וקריצה לאייטיז, אבל המלחמה הזו היתה הקש ששבר את גלגל הפרמזן של המסעדנים המנוסים. "עברנו אינתיפאדה ראשונה ושנייה, פיגועים, פיצוצים ומה לא, אבל כיום העיר הרוסה. לא סתם עסקים בורחים ממנה"
ברגע שהחתימה על הסכם הפסקת האש הפכה לעובדה מוגמרת והנחיות פיקוד העורף התגמשו, תל אביב חזרה לעצמה על סטרואידים, בניסיון קולקטיבי לפצות על יותר מחודש של סגר כפוי. מקומות חדשים נפתחו – עליהם נספר בקרוב – אבל אחרים נכנעו לנקודת האל-חזור. עבור מסעדת שוקו לולו, המלחמה האחרונה (בינתיים) הייתה לא עוד משוכה תפעולית, אלא הפיינאל קאט שהכריע לטובת סגירה.
>>בזמן שלא ישנתם: 13 מקומות חדשים שנפתחו בזמן המלחמה מול איראן
"החודש וחצי האחרונים, מאז מלחמת שאגת הארי, הביאו איתם הרבה מחשבות, התלבטויות והסתכלות קדימה. מתוך המקום הזה, קיבלנו החלטה לא לפתוח מחדש", נכתבבפוסט הפרידה. "שוקו לולו הייתה הרבה מעבר למסעדה. זו הייתה תקופה. אנשים. רגעים שנשארים. עברנו יחד שנים של שמחה ואתגרים, חגים, אירועים, תקופות מורכבות כמו הקורונה ומלחמות ותמיד הרגשנו שיש כאן קהילה אמיתית. זכינו לגדל צוותים, לראות אנשים מתפתחים, ואפילו לחגוג יחד רגעים בלתי נשכחים (כן, גם חתונה אחת בתוך המשפחה שלנו). לכל מי שישב אצלנו לשולחן, שחגג, שצחק, שחזר שוב ושוב תודה".
בפלורנטין הפוסט-היפסטרית, שוקו לולו נשארה כמעין שמורת טבע: בית קפה-מסעדה בסגנון צרפתי-איטלקי עם אווירה ביתית ורמת מחירים שנדיר למצוא בעיר. מרק הפטריות בקערת כיכר לחם והלזניה המוקרמת שלחו קריצה לא מרומזת לאייטיז, וספגטי מסולסל בתוך גלגל פרמז'ן תפקד על תקן אטרקציה עד לקורונה, אז פסק הנוהג עקב המגפה. המערכה האחרונה מול איראן הכריעה את הכף, אך קדמו לה עוד אירועים ששחקו את שרידותו של העסק. "זו הצטברות של נסיבות. אנחנו חושבים על כך כבר תקופה והמלחמה דחפה אותנו לצעד הסופי", מודה הבעלים אנני רוזנטל-פלטין ומפנה אצבע מאשימה לעבר השינויים שחלו בפלורנטין.
"בזמן הקורונה כמו הרבה עסקים קיבלנו שטח ישיבה חיצוני, אבל הוא בא על חשבון מקומות חניה. ואז רחוב ויטל הפך למדרחוב והפכנו להיות מעין גטו. יום אחד פשוט שמו עמודים וסגרו את הכניסה. לקוחות ותיקים לא רצו להגיע לאזור כי אין איפה לחנות, אפילו בתשלום, וספקים לא מוכנים להגיע כי אין מקום להעמיד את המשאית. די, נמאס לנו. אנחנו מוותיקי התחום ונמצאים בו משנת 1992 (כבעלי "קפה לונדון" שפעל בטיילת – ש.ב.ד). עברנו אינתיפאדה ראשונה ושנייה, פיגועים, פיצוצים ומה לא, אבל כיום העיר הרוסה. לא סתם עסקים בורחים ממנה".
אז שוקו לולו כבר לא, אבל את צלחות הפסטה הגדושות, הסלטים, הארנצ'יני והפולנטה עדיין תמצאו חיים ובועטים במתאו, מסעדת האחות בבוגרשוב. גם המחירים הנוחים עוד כאן – למשל ספגטי פטריות בשמנת ב-66 ש"ח, תפריט צהריים עסקי וארוחות ילדים, שמייעדות את המקום לבילוי משפחתי נינוח ולא יקר מדי. "אנחנו מנסים להמשיך את המוסד במתאו. השכונה אמנם אחרת אבל התפריט דומה והשף וחלק מהצוות עברו לשם". וכך לרשימה המתארכת של מוסדות תל אביבים שקורסים נוספה עוד מסעדה אחת, ומשחקי הרעב של הקולינריה המקומית נמשכים. מסעדות טרנדיות לא חסר, אך הישרדות ארוכת טווח הופכת לנחלת העבר.