שחר לוי: "הכי חשוב שחיים, אהרוני ואיל נתנו לי קרדיט"

"ואומרים שהבחירות זה קשה", מסכם שחר לוי (32) את גמר "מאסטר שף" ששודר אמש (שבת) בקשת 12. "כל יום צילום הוא יום ארוך, אבל פה זה היה נורא אינטנסיבי", הוא מספר. "גם ככה יש לי הפרעות קשב וריכוז קשות, ופה בגמר עשו את זה עוד יותר קשה. שמו אותי באמצע, שני מתמודדים מהצדדים, למעלה הנבחרת ומאחוריי המשפחה שלי, שהם נורא חמודים אבל לכל אחד יש מה להגיד. תחשבי שאת מבשלת ומכל כיוון עוטפות אותך הערות שוליים. מצד אחד זה יוצר תחושה שמלווים אותך, אבל זה גם מבלבל".

לוי, אחת הדמויות הצבעוניות, הבולטות והמבטיחות בעונה, הגיע לקו הסיום לצד ונסה וידל אביטן וגל קספרס. לאחר שקספרס הודחה, התחרו וידל אביטן ולוי ראש בראש. שלושה שופטים הכריעו לטובת לוי בפער של נקודות בודדות, אלא שאז הגיעה מיכל אנסקי, הכריעה את הכף, ואת תואר המאסטר שף הנכסף קטפה בשלנית הגורמה הצרפתייה. "בואי נגיד שאם להגיע שני אז ככה", אומר לוי בדיפלומטיות. "אני מאוד אוהב את ונסה, היא טבחית מצוינת ואנחנו גם חברים מאוד טובים. הכי חשוב שהגעתי למקום הזה. אם שפים כמו חיים, אהרוני ואיל נותנים לי את הקרדיט, זה מה שחשוב".

שלישיית הגמר של "מאסטר שף" עונה 8 (צילום: אורטל דהן)

"כל העונה הייתי במונית יחד עם רוחמה, אישה מהממת אבל היא מתעוררת נורא מוקדם ויש לה מלא אנרגיות"

השף־סלב הטרי יודע להתבטא מול התקשורת בדיוק כמו שהייתם מצפים מיועצו הפוליטי של סגן עיריית הרצליה. אם פרט הטריוויה הזה על חייו לא נשמע לכם מוכר, יש עוד כמה שיפתיעו אתכם – למשל שהוא למד תיאטרון בבית הספר אלון לאמנויות, שהוא אחד מבעלי מועדון הארט קלאב והפיק מסיבות עבור הדרעק, שירזי והאומן. אחרי שמחברים את כל ההפתעות האלה, לא מפתיע שנולד מהן טיפוס כמו לוי – יצירתי, חד לשון ואיש עסקים מודע לעצמו שיודע לפדר את עסקנותו באבקת סוכר של חן והומור. אבל ההומור הזה, לדבריו, לא תמיד היה מתוק ומזמין כל כך. "פעם הייתי מאוד ציני וההומור שימש לי כמנגנון הגנה", הוא נזכר. "יצאתי מהארון בגיל 13 וחששתי שיצחקו עליי, אז הייתי תמיד במתקפה. היום אני משתמש בו כדי להתמודד בצורה קלילה יותר עם סיטואציות קשות, למשל עם הלחץ ב'מאסטר שף'".

איך באמת נראה היום של מתמודד ב"מאסטר שף"?
"קמים בערך ב־4 בבוקר, המונית אוספת אותך גג בחמש. כל העונה הייתי במונית יחד עם רוחמה, אישה מהממת אבל היא מתעוררת נורא מוקדם ויש לה מלא אנרגיות. כולם מגיעים לשם מתים ונשלחים לאיפור. איך שנדלקות המצלמות מתעוררים והאנדרנלין זורם, וכשמכבים אותן כולם קמלים על הספות, כולל השופטים".

ממי למדת הכי הרבה?
"מכל אחד מהם לומדים משהו. אהרוני אנציקלופדיה לאוכל, למיכל אנסקי יש את הרעננות והשווקים, איל שני מביא סיפורים. יש הרבה דמיון בינינו. את שנינו לוקח זמן לעכל. גם לי לקח זמן להבין אותו, אבל לאט לאט זה קרה. האמת שמגיל צעיר הוא השפיע עליי קולינרית".

לחמוק מהטראומה

לוי אמנם מלא הערכה כלפי שני, אבל זה לא הפריע לו לצחוק, כמו כולנו, למראה הפלקט הנחבט בראשו במשימת הקצ'ו אה פפה. "הייתי בטוח שיורידו את זה בעריכה כי זאת פאשלה. היו המון רגעים מצחיקים. בלילה של המשימה הלילית פתחתי את הדלת, ונסה הייתה מולי בדלת ממול בסטרס והתחילה להתעצבן בצרפתית. זה היה פרייסלס".

אבל היו גם רגעים פחות מצחיקים ומשמחים.
"החוויה הכי קשה הייתה משימת הקינוח. המתכון הזה של הבריאה היה כתוב כל כך קטן. קונדיטורים גורמים לאנשים אושר מצד אחד ומצד שני יש להם אפס שמחת חיים. הכל מאוד רציני, מדויק, כמויות. גם לא הבנתי מה הקטע להכין כיפה שאי אפשר לאכול אותה. מלא עמודים של מתכון, ואני עם הדיסלקציה… היה לא פשוט".

בטח היו עוד משימות שגרמו לך לקלל בלב את השופטים, כמו משימת חלקי הפנים למשל.
"שאני, אדם יצירתי, אכעס על משימה אובר יצירתית? מה פתאום. אני חושב שזו הייתה משימה גאונית ויותר מזה, היא עשתה שירות מצוין לצמחונים ולטבעונים שכעסו עליה, כי אחרי שאנשים רואים חלקים פנימיים של חיה – לא סטייק אלא איברים כמו שהם באמת, הם מזדעזעים ומתרחקים מזה. רגע מדהים בחוויה שלי שחזר על עצמו בכל פעם, הוא אחרי שנותנים את המשימה: אין לי מושג מה לעשות, ופתאום בא לי הרעיון. את רוב הדברים הכנתי בפעם הראשונה. אבל אהבתי את כל המשימות וככל שמגבילים אותי זה עוזר לי להיות יותר יצירתי. בצ'ייסרים למשל, כולם קיבלו תמונות חמודות מהילדות, רק אני עם צ'ייסר ביד. אז אני לא אברח מזה, אלא אכנס פנימה עד הסוף".

יצאת עם טראומה כפולה, אתה אומר.
"הרבה אנשים שיוצאים מריאליטי מדברים על טראומה, אצלי זה לא היה ככה. יש משהו בהפקה הזו שהיא מאוד מכילה ומחבקת, ובסוף הבסיס זה אוכל, שהתפקיד שלו הוא לחבר אנשים, אז גם המזימות והתככים קטנים יותר. לדעתי זו אחת התכניות המצליחות בגלל זה, בישראל אוהבים אווירה ביתית".

שחר לוי (צילום: איתן ברנט)

"שף היה עד היום אדם שלמד המון שנים, שמבשל גורמה. אבל בעיניי מה שיוצר שף זו ההשפעה שיש לו על הסועדים. לכן ד"ר שקשוקה יכול להיות שף"

לפעמים אולי ביתית מדי. אתה לא חושב שהמושג "שף" מתפורר יותר מדי אל האוכל הביתי ואוכל הרחוב?
"אני תמיד דוגל בפירור מושגים ומוסכמות. שף היה עד היום אדם שלמד המון שנים, שמבשל גורמה. אבל בעיניי אוכל לא עוסק באוכל, אלא באנשים שאוכלים אותו. בסוף, מה שיוצר שף זו ההשפעה שיש לו על הסועדים. לכן ד"ר שקשוקה יכול להיות שף, וגם אהרוני וגם יובל בן נריה. כל עוד יצרת משהו חדש וסיפרת סיפור, אתה שף. אבל שוב, ההגדרות לא חשובות".

לפעמים הן כן חשובות. בישראל 2019, כשהומו היא קצת פחות מילה גסה, עדיין יש תגובות מפתיעות?
"אנחנו כל הזמן שומעים על פילוג בעם, ואני רוצה להגיד לך שבזכות 'מאסטר שף' אני פוגש המון אנשים. פונים אליי באינסטגרם, ברחוב, בכל מקום, ואני פוגש אנשים, לא מחנות. מאוד הופתעתי שדתיים ביקשו להצטלם איתי. איזה דיסוננס. אז מסתבר שהמצב לא כזה נורא והשסע הוא לא כמו שמציגים לנו אותו. ואוכל כנראה באמת מחבר אנשים. ניגשים אליי ערבים ודתיים וכל מיני אנשים שכנראה לא הייתי מבלה איתם את סוף השבוע שלי. מאוד הופתעתי מכמות האהבה".

בשבועות האחרונים עומל לוי עם חבריו מחיי הלילה והמסעדנות על פרויקט חדש: בר־מסעדה שינקז למקום אחד את כל כישוריו, בשם Fed And Bev. "אנחנו ממש בישורת האחרונה, לקראת חתימת הסכם", הוא מספר. "אם הכל ילך כמתוכנן המקום ייפתח בגרוזנברג פינת נחלת בנימין במבנה יפהפה לשימור. הרעיון הוא ללכת על מה שאני הכי טוב בו – סיפורים וחיבור בין אלכוהול לאוכל. אני כל הזמן מחפש מקומות שיש בהם קוקטיילים טובים ואוכל טוב ותמיד זה או או, אז כאן יהיה גם וגם. יהיה שם חיבור בין אלכוהול לאוכל, וגם כל המנות יהיו מבושלות בצורה כזו או אחרת עם אלכוהול. תהיה חוויה כוללת של בר, מסעדה, חיי לילה. וכמובן שחייבים להיות הרבה הומור והרבה יצירתיות. אבל זה יקח כמה חודשים. כמו הריון".

מה עם קמפיינים? יש משהו באופק?
"שלחתי תמונה שלי עם בגד ים וואן פיס, לא יודע, לא רצו".