וואה וואה וואה: סליחה, הקאמבק של שם טוב האבי לא טוב בכלל

כשתמיר בר הגיח לחיינו לפני בערך עשור הייתי בעדו. הוא היה מצחיק, קצת מוזר ויצירתי מאוד. כשהוא התחיל לעשות ראפ בתור סבא אורי ב"ארץ נהדרת" זו הייתה קונטרה די חזקה לדודו פארוק: ראפר פיקטיבי שלא אמור לעשות ראפ, אבל הוא עושה וזה אפילו מוצלח. ההצלחה האמיתית של בר הגיעה עם "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", אופרת ראפ קצרה עמוסה במיטב הראפרים הישראלים. כולם עפו על זה. הייתי היחיד בעולם שלא סבל את זה. החריזה הייתה בינונית ומטה, העלילה דלה עד לא קיימת ותמיר בר לא השתמש בכישרונות סביבו כדי ליצור משהו באמת איכותי. אתמול חזר לחיינו שם טוב האבי עם סרט קצר, שממשיך את העלילה של הראשון והפעם ביהוד. ולא רק שאין שיפור, זה רק ממשיך להתדרדר.

>> שורו הביטו וצפו: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה עכשיו
>> דברים יותר מוזרים: 20 הסדרות הכי מוזרות של העשור החולף

הסרט, אם בכלל אפשר לקרוא לו ככה, ממשיך את הסיפור – אם בכלל אפשר לקרוא לו ככה – של הסרט ראשון, וכעת שם טוב האבי שינה דרכיו, ברח לארה"ב והקים משפחה. כשזהותו נחשפת מתחיל מרדף שבעקבותיו הוא מגיע ליהוד ונקלע לסכסוך בין התושבים על אפליקציית ווייז, ובסוף – הוא הופך לשליט של יהוד. אחר כך, בעקבות האיחוד בין נווה מונסון עם יהוד, מתפתח סכסוך עם המנהיג של נווה מונסון שרוצה להדיח את שם טוב האבי מכס המלוכה שלו.

כמו הסרט הראשון, גם הפעם יש לא מעט הופעות אורח, רק שסצנת הראפ לא קיבלה בלעדיות. טל ראשון ומתן פרץ זורקים מילה פה מילה שם, נגה ארז מדברת על התחת שלה לשנייה, אמיר חצרוני קיבל חצי שנייה וכיסא לפרצוף ואור בוטבול גם הרוויח שם חצי משפט. בקיצור, תמיר בר הקיף את עצמו בכישרון ומה הוא עושה איתו? לא הרבה.

בתחילתו, הסרט נראה מבטיח. דניאל חן עושה שם תפקיד מעולה, ברי סחרוף מקבל תפקיד משמעותי בשיר השני, ואז זה מתחיל להימרח. ותמיר בר שוב נתקע ללא חרוזים. המשורר ערן צלגוב, שלימד אותי שירה, ציטט לא פעם בשיעוריו את דבריו של רבי אברהם אבן עזרא שאמר "לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו. שלח תשלח את השור למישור ואת החמור לארץ המור". זה שיעור שתמיר בר וכל יוצרי הראפ הישראלי צריכים ללמוד: לא כל דבר שמסתיים ב"ים" מתחרז. קונים, מוכרים, מערבבים, טעים – לא חרוזים.

אני יודע שזה ראפ, אני מאד אוהב את הז'אנר, ואני יודע שכל הקונספט של שם טוב האבי אמור להיות מצחיק בסך הכל, אבל גם לא צחקתי, אז לפחות שהחרוזים יהיו טובים. ובאמת לא קשה למצוא אמנים שיודעים לחרוז בסצנת הראפ. בסרט הקודם השתתף ג'ימבו ג'יי, אשף חרוזים מהטובים בארץ, אי אפשר היה להתייעץ איתו? או עם מיכאל סוויסה שמופיע גם בסרט הזה ורוב הזמן נמצא ברקע כמו עציץ? ואם החריזה גרועה בכוונה ובקטע אירוני – זה לא עובר. זאת לא התקטננות על החריזה, זה סימפטום למשהו הרבה יותר גדול: הנרקסיזם של תמיר בר שמונע ממנו להתקדם.

חרוזים אינם הבעיה היחידה של הסרט הזה, אלא גם העובדה שאין פה באמת הבנה של איך בונים סיפור. סיפור לא נבנה סביב דמות, אלא סביב אמירה, ואם האמירה לא מספיק חזקה או ברורה, הסיפור הולך לאיבוד. הבנתי את הקטע, "שם טוב האבי 2" מנסה לדבר על יהודה וישראל, לקשר את הנונסנס שלו (שמחוץ לשם טוב האבי הוא מצוין) למצב הפוליטי. יופי, אבל מה הוא אומר על זה? שצריך להתאחד? סירייסלי, זה המסר? ואם זה סתם לכיף ולצחוקים – אז למה ככה? ובכן, כי תמיר בר הוא, כאמור, נרקסיסט.

לשם הבהרה, אני מדבר על תמיר בר האמן, לא תמיר בר האדם, כי באופן גורף כל מי שדיבר איתי עליו, עבד איתו או הכיר אותו מקרוב אומר שמדובר באדם הכי מקסים שיש. אני מאמין לזה. אבל תמיר בר האמן הוא נרקסיסט ששם את עצמו במרכז ובונה את היצירה סביב עצמו. האם הוא חשב בכלל לתת שיר שלם לדמות שלא הוא משחק? האם הוא חשב בכלל לפתח תהליך לדמויות מסוימות? אני לא יודע, כל מה שאני יודע זה שהתבזבזו לי 25 דקות מהחיים שבהן לא נאמר שום דבר בעל ערך. 

"שם טוב האבי 2" אולי מתפאר בהפקה מרשימה (באמת מרשימה, כולל שימוש נרחב ב-AI), אבל כשהסיפור כל כך לוקה בחסר והחריזה, שהיא אחד מהמרכיבים המרכזיים בראפ, כל כך חסרת מעוף, מה ההבדל בין זה לבין לראות את אחד מהסרטים הגרועים להחריד של זאק סניידר? ברור שהקהל יעוף על זה, וכמובן שהמוני אנשים ישירו בזמן הקרוב על יהוד, ומן הסתם זה יהפוך לקונצנזוס כמו הסרט הראשון. מצער אותי להגיד שזה מעיד על הקהל הרבה יותר ממה שזה מעיד על תמיר בר כאמן.

תמיר בר בסך הכל עשה שוב את מה שעבד לו בעבר. זה לא הופך את זה לטוב ואהבת הקהל לא מצביעה על איכות. לא סתם התעקשתי על החריזה לאורך הביקורת. זה כלי מרכזי ביצירה כאן, ותפקיד האמן בחריזה, בכתיבה, בבניית הסיפור, הוא לאתגר את הקהל. לתת לו עלילה כתובה היטב שתגרום לו גם לצחוק וגם לחשוב. כי להדביק הופעות אורח רנדומליות וחסרות משמעות זה לא מספיק. ב"שם טוב האבי 2" לא צחקתי, ולא חשבתי, וגם לא חידשו לי כלום. איזה בזבוז.