תמיר vs. בר: האם הקאמבק של שם טוב האבי היה מושלם או אסון?

המון זמן שלא נתקלנו ביצירה ישראלית מקטבת כמו סרט ההמשך הקצר "שם טוב האבי 2", שעלה לפני שבוע בדיוק לחשבון היוטיוב של התאגיד. מאז שנחת החלק השני ליצירתו של תמיר בר, נראה שהשיח סביבו לא פוסק – חלק התאהבו ביצירה כאילו דמותו המשיחית של הראפר הפיקטיבי באמת תושיע אותנו, וחלק הרגישו שבר סבל מתסמונת סרט ההמשך והביא קשקוש מפואר. גם כאן במערכת טיים אאוט לא הצלחנו להגיע להסכמה, כאשר שני מבקרי הטלוויזיה שלנו נאלצו לחלוק בדעתם בין מי שאהב למי שסבל.

"היופי הגדול של 'שם טוב האבי' – על שני חלקיו – היא העובדה שהוא פשוט עובד בשתי רמות", כתב אבישי סלע בביקורת המפרגנת והנלהבת שלו. "מצד אחד הוא כיפי וקל לעיכול, עם לא מעט בדיחות, עם הקומדיה המעולה שתמיר בר מביא למסך ועם סגל עמוק של כישרון. הוא גם עובד בתור משהו שאפשר להאזין לו עם טקסטים חכמים, ביטים מעולים (ההפקה של ישי סוויסה וניר דנן, שמוכרים לכם מהעבודות עם רביד פלוטניק וטונה), ווייב אמריקאי עם מסר כל כך ישראלי מבולגן. אידיליה".

לעומתו, לירון רודיק דווקא הרגיש שהאידיליה מתפרקת לתוך עצמה במופע נרקיסיסטי שכולו הילול דמותו של תמיר בר האמן, ואף השווה אותו לסרטי זאק סניידר בביקורת הקוטלת שלו. "'שם טוב האבי 2' אולי מתפאר בהפקה מרשימה (באמת מרשימה, כולל שימוש נרחב ב-AI), אבל כשהסיפור כל כך לוקה בחסר והחריזה, שהיא אחד מהמרכיבים המרכזיים בראפ, כל כך חסרת מעוף, מה ההבדל בין זה לבין לראות את אחד מהסרטים הגרועים להחריד של זאק סניידר? ברור שהקהל יעוף על זה, וכמובן שהמוני אנשים ישירו בזמן הקרוב על יהוד, ומן הסתם זה יהפוך לקונצנזוס כמו הסרט הראשון. מצער אותי להגיד שזה מעיד על הקהל הרבה יותר ממה שזה מעיד על תמיר בר כאמן". והאמת היא שאנחנו פשוט שמחים שיש לנו תרבות מעניינת להתווכח עליה לרגע, כי זה מה שאמנות טובה עושה. הלוואי ונתווכח רק על אמנות.