זה לא בשמיים: מחזמר שהוא מותחן רוק על אלימות ביחסים

תמר עמית יוסף, שחקנית ההצגה "שמיים הפוכים" שעולה בימים אלה במרכז ענב לתרבות, הייתה גם ממייסדות גוף התקשורת הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת". כאקטיביסטית בתחום היא נחשפה לאורך השנים לעשרות סיפורי אלימות בתוך קשר זוגי. כעת היא משחקת במותחן רוק שעוסק בנושא וחווה דרך הדמות שלה את אותה דינמיקה של אלימות במערכות יחסים, בגוף ראשון.

ארבעה גברים שהם אחד. "שמיים הפוכים" (צילום: יוסי צבקר)

תיאטרון נתפס לפעמים כמו מדיום מיושן. כשאומרים "תיאטרון", מדמיינים לפעמים מין יצור משונה שנתקע בעבר, ומספר סיפורים שמה הקשר בינם לבין החיים שלנו.

הלוואי ש"שמיים הפוכים" הייתה הצגה כזאת. הלוואי שהסיפור שאנחנו מספרים ערב ערב היה קיים רק על בימות התיאטרון, שריד לזכר תקופה חשוכה, פעם מזמן, כשדברים איומים היו קורים לנשים.

שניהם אנשים קיצוניים, נו. "שמיים הפוכים" (צילום: יוסי צבקר)

לצערי, אופרת הרוק "שמיים הפוכים" היא הצגה סופר אקטואלית. הוא כל הזמן סביבנו, הסיפור על האלימות מתחת לפני השטח, זאת החמקמקה, שקשה להגדיר אותה (עד הצעד-האחד-יותר-מדי). על מין זוגיות כזאת שהיא פשוט מורכבת, או סוערת, או "שניהם אנשים קיצוניים", עד שזה מאוחר מדי.

עדן ואמה הם מוזיקאים שמתאהבים והופכים להיות צמד מוזיקלי ומקצועי. סיפור היחסים שלהם נחשף לאורך ההצגה, כשבמקביל, בהווה – עדן נחקר במשטרה לגבי היעדרותה של אמה.

"שמיים הפוכים" (צילום: יוסי צבקר)

אני מגלמת תפקיד כפול בהצגה – את אמה ואת החוקרת. נעה בין שתי נשים דומות ושונות, מתמודדות כל אחת בדרכה מול עולם גברי. ארבעה שחקנים מגלמים את דמותו של עדן, מביעים גרסאות שונות של גבריות, כולן חיות בכפיפה אחת בנפשו של עדן, אותו משחק עופר ירושלמי, שגם כתב וביים את ההצגה, והיא מספקת לנו גם הצצה חשובה  – ולא פעם מזעזעת – לצד הגברי האלים בקשר.

זו לא הצגה פשוטה, אבל אני רוצה שתבואו לראות אותה. תבואו, ותשארו אחר כך, נדבר על זה. נקשיב. אולי נתחבק. במציאות קונפליקטואלית ואלימה, זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות, לא?

ההצגה "שמיים הפוכים" תעלה במרכז ענב בתאריכים 27-29.6. עוד פרטים כאן