"שר הטבעות: טבעות הכוח": יש מצב שההימור הפסיכי הזה הצליח?

היה הייתה פעם סדרת פנטזיה אהובה ופופולרית בשם "משחקי הכס". בכל רחבי תבל צפו בני האדם בעלילות בתי האצולה המתחרים זה בזה על כס הברזל, מבלי לדעת כי סופו של הסיפור יהיה מטומטם. במשרדי רשתות הטלוויזיה ידעו כי הצלחה שכזו יש לשכפל. מכל ממלכות העולם הגיעו תסריטאים, בוני עולמות ומשווקי זיכיונות כדי למכור את מרכולתם היפה ולשחות בג'ובות. כל ערוץ קיבל סדרת פנזטיה אחת משלו, אך שליט ממלכת אמזון, ג'ף בזוס, לקח לו את הארץ התיכונה של "שר הטבעות", מותג אחד למשול בכולם. או לפחות לעקוף אותם תקציבית.

כך החלה את דרכה אי אז בשנת 2017 "שר הטבעות: טבעות הכוח", פרויקט יומרני שכמו יצא מההגדרה המילונית של חטא ההיבריס. לפני עונה 8 של "משחקי הכס" ולפני הקורונה, אמזון השקיעה סכום משוגע לחלוטין של 250 מיליון דולר רק על הזכות להשתמש בעולם שיצר ג'.ר.ר. טולקין – ממלכות ואירועי עבר, בלי האירועים המוכרים ורוב הדמויות האהובות של "שר הטבעות" ו"ההוביט". בימי פוסט מגפה זה נראה כמו ירושה מוזרה מהעבר, פרויקט גדול מדי תקציבית וחשוב מדי למספיק אנשים בשביל להיכשל. זה היה יכול להיות סיפור כישלון יפהפה שמפרנס הפקות דוקו ופודקאסטים שנים קדימה, ואולי זה עוד יהיה. אבל אם לשפוט לפי שני הפרקים הראשונים בלבד, יש מצב שההימור הפסיכי הזה הצליח.

>> מתי, אם בכלל, תתפוצץ בועת הסטרימינג?

פרקי הבכורה של "טבעות הכוח" נפרשים על פני מפת הארץ התיכונה, בין ממלכה לממלכה, בין אלפים לבני אדם לגמדים ולהוביטים. אם יש גיבורה אחת ברורה כאן זאת כנראה גלדריאל, האלפית שגילמה קייט בלאנשט בסדרת הסרטים וכאן מגולמת על ידי מורפיד קלארק. אלף שנים לפני אירועי "ההוביט", גלדריאל היא לוחמת למודת קרבות, הנחושה למצוא ולחסל את המכשף האכזר סאורון. לכאורה זוהי תקופת שלום רגועה, אחרי מאות שנים של מלחמה בשר האופל מורגות', שגזלה מגלדריאל את תמימותה ואת אחיה האהוב. האלפים רוצים לחזור לחייהם השלווים והמושלמים, אבל גלדריאל משוכנעת שהאופל עדיין אורב בצללים.

בינתיים, דמויות רבות נוספות מחפשות את מקומן בעולם שמשתנה במהירות: שתי הוביטיות צעירות שנגררות בעל כורכן להרפתקה כשהן מוצאות אדם שנפל מהשמיים האלף-למחצה השאפתן שיהפוך למנהיג אלרונד, אלף ובת אדם שמתאהבים על אף הסכנות, נסיך גמדים חששן ואלף בעל חזון ליצירת חפץ רב עוצמה במיוחד (נחשו מה זה). לסדרה מתוכננות חמש עונות שיקחו את הקצוות האלה קדימה, הרבה קדימה – יצירת טבעות הכוח, הקמת הממלכות המוכרות לנו מהיצירות של טולקין, עליית סאורון, שיתוף הפעולה בין האוכלוסיות השונות, אבל גם התפרקות הקשרים ביניהן. את היעד הסופי אנחנו כבר מכירים וגם את סוג הסיפורים שהארץ התיכונה מאכלסת – מלחמת הטוב והיפה ברוע מוחלט, אפל ומגעיל למראה.

קשה שלא להשוות בין הסדרה הזו לבין "בית הדרקון", לא רק בגלל תאריכי העלייה הסמוכים. בשני המקרים הסיפור מקיף דמויות ומקומות שונים, אבל מציב במרכז צעירה בלונדינית לוחמנית ונחושה, רדופה על ידי אובדן של קרוב משפחה אהוב. הקרב הזה לא מחמיא בינתיים לסדרת ההמשך של "משחקי הכס", סדרה עגמומית וכבדה למדי שנראית אפילו יותר כזו לעומת העושר הויזואלי והנאיביות הכובשת של המתחרה שלה. אותה נאיביות עשויה להיות הסיבה שהתגובות ל"טבעות הכוח" כל כך חצויות – חלק מהצופים התאהבו מיד, חלקם מתעקשים שמדובר בכישלון מביך שעושה עוול למקור.

יש ב"טבעות הכוח" קסם מהסוג שמאפיין אגדות וסיפורים לילדים – היא לא מנסה לשבור נראטיבים סיפוריים מוכרים, להפוך ציפיות או להמציא מחדש את ז'אנר הפנטזיה, אלא לספר סיפור באופן פשוט, יקר ומושקע במיוחד. זה יתרון שמבדל אותה מהמתחרים, אבל גם חסרון מסוים. הפומפוזיות של הדמויות לא מטרחנת או נטולת הומור, אבל עדיין יש לה פוטנציאל להראות פתטית או מטופשת למי שמעדיף את הפנטזיה שלו אפלה, מתוחכמת ובוגרת יותר.

בשלב הזה נראה שהמטרה היא אפילו לא לסחוף אותנו לתוך העלילה המותחת, אלא לגרום לנו להתאהב (שוב) בעולם של טולקין. זה היה יכול להיות משעמם או מבלבל, אבל כל אלמנט הפקתי מבוצע כאן ברמה הגבוהה ביותר – צילום ועיצוב מרהיבים, פסקול יפה ושחקנים טובים, תסריט שמסביר מה היה ומה יהיה אבל לא ממהר מדי להתקדם קדימה. שלא תטעו, שני הפרקים האלה מכילים לא מעט רמזים דרמטיים להמשך – אורקים, מפלצות, יריבויות היסטוריות. אבל אין רמזים לבגידות ענק או הכנות לטוויסטים. הסדרה היקרה בהיסטוריה יודעת שאפוס גדול מרכיבים מרגעים קטנים, חלקם הרי גורל בדיעבד וחלקם לא. אם היא תמשיך בדרך הזו ותעדיף את פיתוח הדמויות על קפיצות קדימה בעלילה, כנראה שיהיה לנו כיף ביחד.