תעשיית הסטרימינג היא בועה. כמה זמן נשאר לה עד הפיצוץ?

סוף השבוע שעבר היה הסופ"ש הגרוע ביותר בבית הקולנוע באמריקה הקיץ. עם סרט אימה זניח במקום הראשון, שהכניס בקושי 7 מיליון דולר בקופות, כלל הסרטים המוקרנים הצטברו יחד להכנסות מוערכות של בערך 53 מיליון דולר. לשם ההשוואה, הפלופ "מורביוס" הרוויח לבדו כמעט 40 מיליון בסופ"ש הראשון ליציאתו בארצות הברית.

הקולנוע האמריקאי נמצא כרגע בשיאה של עונת מלפפונים שמרגישה כמעט כמו פגרה. האופציות דלות, הסרטים הגדולים נדחו למועד אחר והסרטים שכן מגיעים למסך בקושי זוכים לפוש שיווקי. אחד הסרטים המדוברים יותר של אוגוסט היה "הטרף", המצטרף החדש לפרנצ'ייז "הטורף" שזכה לביקורות טובות לצד תגובות נלהבות מהקהל ונתונים מרשימים מאוד בהולו. אבל נו, בדיוק – הולו. הסרט הזה בכלל לא זכה לנסות ולכבוש את טבלת שוברי הקופות, הוא הלך ישר לסטרימינג, והוא לא היחיד. וזה בעצם רק סממן אחד לעניין הרבה יותר גדול.

>> ההצלחה של "דברים מוזרים" אומרת דבר אחד מאוד פשוט: נטפליקס בצרות

אוגוסט בקולנוע היה עלוב, אבל אוגוסט הטלוויזיוני זה סיפור אחר לגמרי. אוגוסט 2022 הפך לרצף של השקות גדולות ואירועים טלוויזיוניים דרמטיים, כשכל שירות וערוץ תרם את חלקו עם עוד סדרה בולטת שהתברגה דווקא בו. "שי-האלק", "סנדמן", "בית הדרקון", "ליגה משלהן", "ביוויס ובאטהאד", "מייק", "המטופל", "סיפורי המתים המהלכים" – כולן חדשות, כולן הושקו החודש. רגע אחרי סוף אוגוסט מגיעה גם "שר הטבעות: טבעות הכוח", סדרת הטלוויזיה היקרה ביותר אי פעם, עם תקציב של 465 מיליון דולר לעונה הראשונה בלבד, ולפני שהוספנו 250 מיליון דולר ששילמה אמזון עבור הזכות להשתמש בעולם שברא טולקין.

הקרב בין ספקיות הסטרימינג וגופי התוכן השונים נמצא בשיאו, וזה שיא יקר מאוד. המתחרה העיקרית של "טבעות הכוח", "בית הדרקון", עלתה כ-200 מיליון דולר בעונתה הראשונה, בעוד נטפליקס הוציאה 15 מיליון דולר על כל פרק של "סנדמן" שלה. הסדרה היקרה ביותר של נטפליקס כרגע היא "דברים מוזרים", שהעונה הרביעית שלה כללה פרקים באורך של סרטים באורך מלא ותוקצבה, כנראה, בסכום של כ-30 מיליון דולר לפרק – פי שתיים מהמחיר של פרק ממוצע בעונת הסיום של "משחקי הכס".

בדיסני פלוס פחות ממהרים לחשוף מספרים, אבל כנראה שגם שם משקיעים ארגזים של כסף כדי להביא את יקומי מארוול ו"מלחמת הכוכבים" לטלוויזיה – ויש גם סרטים יקרים להפקה כמו הרימייק של "פינוקיו" והמון תכנים אחרים. במאי השנה הכריזו אנשי דיסני פלוס שבכוונתם להשקיע 32 מיליארד דולר בתוכן לאורך 2022, כשהתכנון הוא להביא את השירות לרווחיות בשנת 2024.

זה נשמע אבסורדי, אבל רובם המוחלט של שירותי הסטרימינג הגדולים לא באמת מחזירים כרגע את ההשקעה, ומסתמכים במידה רבה על הכיסים העמוקים של תאגידי המדיה או הטכנולוגיה שעומדים מאחוריהם. טום הרינגטון מ-Enders Analysis הסביר את זה בראיון ל-Financial Times: "אנשים רואים טלוויזיה של 100 מיליון דולר ביום ואומרים 'מה הלאה?'. בשביל הלקוחות זה נהדר. בשביל המפעילים, ברור שזה לא בר קיימא".

נטפליקס אמנם נכנסת לזירה בלי גב של תאגיד עם תקציב בלתי מוגבל, אבל הוותק והגודל שלה כבר הפכו אותה לכדאית כללית – לפחות עד ש-2022 הורידה לה כאפה. ערך המניות שלה צלל בעקבות החשיפה כי על האטה בגידול במספר המנויים, וכתוצאה מהמשבר הכריזו שם על כמה צעדי חירום. אחרי סבב פיטורים הגיעה ההכרזה על השקת מנוי במחיר מוזל עם פרסומות – צעד שדיסני פלוס ואמזון פריים צפויות לבצע גם כן כניסיון להתמודד עם האינפלציה המתגברת. על הדרך נטפליקס גם ביטלה תכנים עתידיים ולא מעט סדרות. בין הקורבנות היו הרבה תכני אנימציה, בהם הסדרה "Pearl" בהפקת הארי ומייגן (שעדיין הייתה בשלבי הפקה), אבל גם תכנים מצולמים כמו "מועדון הבייביסטריות", "איך לגדל גיבור על" או תוכנית הבישול של פאריס הילטון.

אבל הבעיות של נטפליקס לא נראות כאלה חמורות כשמשווים אותן למה שזה לא יהיה שקורה כרגע בתאגיד וורנר ברוס ובשירות הבית שלו, HBO Max. האיחוד של וורנר עם דיסקאברי עשה בלאגן שלם בחודש האחרון והוביל לגניזות תמוהות לגמרי של סרטים שהפקתם פחות או יותר הושלמה – "באטגירל" וההמשך של סרט האנימציה "סקוב!" – כדי לנצל הזדמנות לקמבן החזרי מס משמעותיים לחברה. המנכ"ל דיוויד זסלב הכריז ש"הרעיון של סרטים יקרים שהולכים ישר לסטרימינג – אין לזה קייס כלכלי. אנחנו לא מוצאים לזה ערך ולכן אנחנו עושים שינוי אסטרטגי". זאת ועוד, סדרות וסרטים קיימים הועלמו במסתוריות ובזריזות מהספרייה והיוצרים לא קיבלו הסברים מספקים לכך.

העידן הנוכחי של הטלוויזיה מכונה לעיתים קרובות Peak TV, לא רק בהתייחס לאיכות הסדרות המשודרות. "עידן הזהב הטלוויזיוני" שהוכרז לפני 20 שנה, כאשר איכויות ההפקה של הדרמות הטלוויזיונית החלו לעלות, הפך בהדרגה לעידן של שפע מוגזם – יותר סדרות, יותר דיבור, יותר ביקוש, הרבה יותר תקציב אבל לא בהכרח יותר איכות או רעיונות. ג'ון לנדגרף, מנכ"ל רשת הטלוויזיה FX, עוסק לא מעט בנושא הזה – FX עורכת מעקב אחר כמות הסדרות המתוסרטות שנה אחר שנה ולנדגרף עצמו כבר הכריז ב-2015 שיש "פשוט יותר מדי טלוויזיה". זאת ועוד – הוא ניבא שקצה גבול היכולת של תור הזהב הזה הולך ומתקרב, עד שנגיע לפסגת הפסגות שממנה אפשר רק לרדת, או לפחות להתאזן.

לא מזמן לנדגרף הודה במבוכה על כשלון ההימור שלו – הרי בינתיים כל המגמות מאז רק החריפו – אבל סיפק נבואה חדשה ועדכנית. דוח של FX גילה עלייה משמעותית בכמות הסדרות המתוסרטות בחצי הראשון של 2022, שבשיאה הגיעה ל-16 אחוז יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. "התחזית המקורית שלי הייתה שהמקסימום יגיע ב-2018 או 2019, כמובן שטעיתי מאוד", לנדגרף הסביר בתחילת אוגוסט. "השנה ראינו צונאמי של הפקות בזכות צוואר הבקבוק של דחיות הקורונה. הניחוש שלי הוא שבגלל הגודל יוצא הדופן של השנה הזו, היא עשויה להתגלות בהמשך בתור ה-Peak המוחלט".

מעבר לזה, במצב הכלכלי הקיים קשה להאמין ששירותים נוספים יצטרפו לתחרות על דמי המנוי שהלקוחות כבר לא כל כך רוצים לשלם. הרשימה הקיימת תעבור ברירה טבעית בשנים הקרובות ושירותים קטנים יותר יתאחדו, יחליפו מודל כלכלי או פשוט יעלמו. בעוד דיסקאברי פלוס ו-HBO Max צפויים להתאחד לשירות משותף, הולו מתוכנן להיבלע לתוך דיסני פלוס ב-2024, שכבר מארח את רוב התכנים שלו מחוץ לארצות הברית.

על רקע מירוץ החימוש של תאגידי הענק, שירותים קטנים יותר של תאגידי קצת פחות גדולים נמצאים בסכנת קיום. Peacock מבית NBCUniversal, למשל, מתקשה לצבור מומנטום ולהציב תחרות של ממש למתחרים. גם הערוצים Starz ו-Showtime לא מצדיקים באמת את הצורך בשירות משלהם, וסיכוי סביר שתכני הערוצים האלה ישתלבו בשנים הקרובות בשירות אחר. מבין השירותים הגדולים יותר, Apple TV + הוא זה שנמצא בסיכון הכי גדול. כמות התכנים בו קטנה יחסית ולמרות השקעה לא קטנה מצד אפל ואיכות התכנים הגבוהה, נראה שאף אחד שם לא שואף לערער על המעמד של נטפליקס או אמזון, כך שביטול או איחוד עם שירות אחר הם אופציות שקשה להסיר מהשולחן. מצד שני, אפל לא תמהר להודות בתבוסה כל כך מהר – ויש להם את הכיסים העמוקים לגבות לתקופה ארוכה גם פרויקט שלא ממריא.

לאן כל זה הולך? האפיק הסביר ביותר הוא שבטלוויזיה, כמו בקולנוע, התכנים הבטוחים יותר יקבלו תועפות של תקציב ושיווק נרחב, על חשבון יצירות קטנות וצנועות יותר. גם אם שוברי קופות פוטנציאליים ימשיכו להגיע יחסית בזריזות לסטרימינג, כנראה שנראה פחות ופחות מהם מופצים בלעדית ברשת. תכנים לא מתוסרטים – ריאליטי, דוקו, תוכניות לייפסטייל וכו' – כנראה יהפכו נפוצים אפילו יותר בשל העלות הנמוכה, קלות ההפקה והביקוש המתמיד. לכל זה אפשר להוסיף את ההתרחבות המתוכננת של השירותים השונים לטריטוריות חדשות בעולם, כפיצוי לצופים האמריקאיים העייפים שכבר ראו את כל הספרייה ומוכנים לעבור למתחרים. בקיצור, כל מה שניסינו לברוח ממנו בימי הכבלים – מרים שוב את ראשו המעצבן בסטרימינג.