האם כל הסדרות האמריקאיות מתקיימות במוחו של נער אוטיסט?

מעריצי סדרות טלוויזיה יכולים לפעמים להיות בלתי נסבלים. אני יודע כי אני לגמרי אחד כזה. תיאוריות על דמויות, חיפוש אובססיבי של פאקים בהמשכיות והנטייה לנטפק את הדבר הקטן ביותר הפכו בשנים האחרונות לרעה חולה של כל האינטרנט – והדרך הטובה ביותר להבהיר עד כמה הטירוף עמוק היא בעזרת תיאוריה פארודית שיצר תסריטאי בשם דוויין מקדאפי, הנקראת תיאוריית טומי ווסטפול. התיאוריה גורסת שרוב סדרות הטלוויזיה האמריקאיות מתקיימות כולן בתוך ראשו על נער אוטיסט.

התיאוריה מתחילה מפרק הסיום הנודע לשמצה של דרמת בית החולים המצליחה "St. Elsewhere", ששודרה לאורך שנות ה-80 ברשת NBC. אני אומר נודע לשמצה, כי הפרק סוגר את הסדרה באופן כל כך מטופש שהוא היה גורם אפילו למעריצי "אבודים" להסמיק – אחרי שש עונות, ואחרי שזכתה להכרה כאחת הסדרות הטובות בזמנה, הפרק האחרון רומז כי כל עלילת הסדרה, כל הדמויות שהצופים אהבו, כל ההשקעה הרגשית הזו, כולה התקיימה בתוך דמיונו הפורה של טומי ווסטפול, הנער האוטיסט שבקושי הופיע בסדרה עד כה. זה סיום מתסכל, אין ספק, אבל איך הוא קשור בדיוק לסדרות אחרות? ובכן, זוכרים את הפרסומת ההיא עם האיידס על זה שאם אתם שוכבים עם החבר שלכם בלי קונדום, אתם שוכבים עם כל מי שהוא שכב איתו בלי קונדום? אז ככה.

עוד "חכמים בלילה":
למה ראפרים אומרים "יו"?
כך נולד הפיצ'ר הכי מעצבן בטלוויזיה
שמתם לב שכל הסדרות משתמשות באותו עיתון כבר 50 שנה?

ב"St. Elsewhere", כמו בהרבה סדרות טלוויזיה, נהגו לעשות קרוסאוברים. כך הופיעו שם דמויות, למשל, מהסדרה "רצח מאדום לשחור" – כלומר, לפי התיאוריה, גם היא קיימת בתוך דמיונו של טומי ווסטפול. מכאן, בעזרת רשת קשרים שלא מביישת את המשחק שישה צעדים מקווין בייקון, נכנסה לתוך היקום הטלוויזיוני של טומי ווסטפל כמות פסיכית של סדרות, החל מדרמות ריאליסטיות כמו "הסמויה" ו"חוק וסדר", דרך קלאסיקות מד"ב כמו "ד"ר הו" ו"סטארטרק" ועד לקומדיות פרועות כמו "משפחה בהפרעה" ו"המשרד". אז כן, התיאוריה הזו נועדה להגחיך את הנוקשות התפיסתית של מעריצים, אבל הפכה לרעיון משעשע במיוחד שישאיר אתכם עם ספק קל בנוגע לשאלה אם הסדרה האהובה עליכם בעצם נחלמה על ידי נער עם אוטיזם.