בעולם מכירות האמנות יש עדיין פערים מגדריים גדולים, ויצירות של אמניות נמכרות בממוצע בכ־47 אחוז פחות מיצירות של אמנים. לקראת אירוע האמנות השנתי הגדול של בית המכירות תירוש, מסביר המנכ"ל אמיתי חזן למה דווקא יצירות של אמניות ישראליות עשויות להיות הזדמנות לאספנים ומשקיעים // טור מיוחד
>> אמיתי חזן הוא מנכ"ל בית המכירות "תירוש", בית המכירות הגדול והוותיק בישראל. ביום ראשון הבא (28 ביוני בשעה 19:00) תתקיים בו המכירה הפומבית השנתית של יצירות מאת עמודי התווך של האמנות הישראלית.אתם רוצים להיות שם (ואולי לקנות שם).
>> רקמה אנושית אחת: 24 תערוכות מומלצות שיתפרו לכם את השבוע
>> רקוויאם לכיכר אתרים: לאהוב את סמל ההזנחה דרך אלפי שקיעות
שוק האמנות העולמי עדיין מתאפיין בפערים מגדריים משמעותיים, למרות ההכרה ההולכת וגוברת בתרומתן של נשים לאמנות המודרנית והעכשווית. מחקר רחב היקף של אוניברסיטאות אוקספורד וסטנפורד, שבחן יותר מ־1.5 מיליון עסקאות אמנות ב־45 מדינות, מצא כי יצירות של אמניות נמכרות בממוצע בכ־47 אחוז פחות מיצירות של אמנים. נתון נוסף, שפורסם על ידי UBS, המחיש עד כמה הפער עמוק: בשנים 2017-2019 כ־95 אחוז מהערך הכספי של יצירות שנמכרו במכירות פומביות ברחבי העולם משוייכים לאמנים גברים, בעוד שחלקן של האמניות נשאר הרחק מאחור.
הפערים הללו באים לידי ביטוי גם בקצה העליון של השוק. ברשימת 50 היצירות היקרות ביותר שנמכרו אי פעם במכירות פומביות לא מופיעה אף אמנית אחת. היצירה היקרה בעולם, “Salvator Mundi” המיוחסת ללאונרדו דה וינצ'י, נמכרה ב־450 מיליון דולר. מנגד, היצירה היקרה ביותר של אישה, “White Flower No. 1” של ג'ורג'יה אוקיף, נמכרה בכ־44 מיליון דולר בלבד. למעשה אם נחבר את כל עשר היצירות היקרות ביותר של נשים אי פעם, לא נתקרב למחירי השיא של פיקאסו או מודליאני.
גם ברמת המחירים ניתן לראות שינוי מובהק: עבודותיה של זויה צ'רקסקי, שנמכרו סביב 15 אלף דולר בשנת 2019, הגיעו בתוך שנים ספורות למחירים של 60 אלף דולר ואף יותר
קשה לטעון כי מקור הפערים הוא באיכות היצירה. ההסבר המקובל יותר קשור לנסיבות היסטוריות וחברתיות. רבים מהאמנים היקרים ביותר פעלו במחצית הראשונה של המאה ה־20, תקופה שבה לנשים היו פחות הזדמנויות להשתלב בעולם האמנות ולהגיע לעמדות השפעה. בנוסף, מרבית האספנים הגדולים בעולם היו ועודם גברים, דבר שעשוי להשפיע על דפוסי הרכישה והביקוש.
למרות זאת, בשנים האחרונות מסתמנים סימנים לשינוי. מחקרים הראו כי בין השנים 2012–2018 הניבו יצירות של אמניות תשואה של כ־73 אחוז, לעומת כשמונה אחוזים בלבד עבור יצירות של אמנים גברים. נתון זה מעורר עניין רב בקרב אספנים ומשקיעים המחפשים הזדמנויות בשווקים שטרם מיצו את פוטנציאל הצמיחה שלהם.
דווקא ישראל בולטת לחיוב במגמה הזו: מתוך רשימת 50 האמניות והאמנים העכשוויים הבולטים בישראל, מחצית הם נשים – נתון מרשים גם ביחס למדינות מובילות בעולם. יתרה מזאת, מבין חמש היצירות היקרות ביותר של אמנים עכשוויים ישראלים שנמכרו בחמש השנים האחרונות, ארבע הן של אמניות: מיכל רובנר, סיגלית לנדאו, עילית אזולאי וזויה צ'רקסקי.
גם ברמת המחירים ניתן לראות שינוי מובהק: עבודותיה של זויה צ'רקסקי, שנמכרו סביב 15 אלף דולר בשנת 2019, הגיעו בתוך שנים ספורות למחירים של 60 אלף דולר ואף יותר. פאטמה אבו רומי הציגה קפיצה דומה, כאשר מחירי עבודותיה עלו מטווח של 6,000–8,000 דולר לרמות של כ־30 אלף דולר בתוך כשלוש שנים בלבד. לצדן, אמניות נוספות כמו נירית טקלה ופאטמה שנאן שברו שיאי מחיר וזכו לביקוש גובר מצד אספנים ומוזיאונים.
המגמות הללו אינן מעידות רק על תיקון היסטורי מתבקש, אלא גם על פוטנציאל השקעה ממשי. כאשר משלבים את העלייה המתמשכת במחירי אמניות ישראליות עם הנתונים המראים כי אמנות של נשים הניבה בשנים האחרונות תשואות גבוהות יותר, מתקבלת תמונה מעניינת: האמנות העכשווית של אמניות ישראליות עשויה להיות אחת מהזדמנויות ההשקעה המסקרנות ביותר בשוק האמנות של השנים הקרובות.
>> מכירת האמנות הישראלית והבינלאומית, בית המכירות תירוש // ראשון 28.6 19:00/ ראשון 5.7 19:00 // חבצלת השרון 35 הרצליה פיתוח //עוד פרטים כאן//סיור וירטואלי בין העבודות כאן//