תל אביב שואפת להיות אחת הערים הטובות בעולם. זה מה שחסר לה

כל מה שצריך זה להפוך את העיר על ראשה והכל יסתדר. תל אביב (צילום: שאטרסטוק)
כל מה שצריך זה להפוך את העיר על ראשה והכל יסתדר. תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

בשנה שעברה תל אביב הייתה במקום השמיני במדד הערים הבינלאומי של Time Out, השנה אנחנו במקום ה-31. היות והמדד נקבע על פי דעתם של התושבים עצמם, המשמעות צועקת את מה שאנחנו כבר יודעים: התל אביבים עוברים משבר אמון עם העיר שלהם. שלנו. מה עושים עכשיו?

>> העיר הטובה: פרויקט בינלאומי מיוחד על הערים הטובות בעולם
>> 53 הערים הטובות בעולם: הדירוג המלא ושלל המלצות רותחות

מה הופך עיר גדולה לעיר טובה? את השאלה הזאת שואל מדד הערים הבינלאומי של Time Out כבר די הרבה שנים. עד ינואר 2020 גם ידענו את התשובה: בעיר טובה יש חיי תרבות משגשגים, סצנה קולינרית תוססת, אפשרויות רבות לבילוי ופנאי, מערכת תחב"צ שרירית, הרבה צעירים שעוברים לגור בה, ליזום בה וליצור בה. ואם אפשר, אז גם כמה שיותר ריאות ירוקות ושבילי אופניים. מגפת הקורונה הבהירה שגם זה לא מספיק.

עכשיו, מהמקום ה-31 באותו מדד, אנחנו יכולים להגיד, כמו שאנחנו אוהבים, "אמרנו לכם". אבל אנחנו רוצים לומר גם משהו אחר: תל אביב היא עדיין עיר מאוד מאוד כיפית. ועם כל הכבוד, זאת לא בושה להפסיד את המקום הראשון לפאקינג שיקגו

 

עיר טובה צריכה גם, בנוסף, קהילות חזקות שבונות אותה. עיר טובה צריכה לחשוב על העתיד במונחים של קיימות והליכתיות. עיר טובה צריה להיות בת השגה ומרוסנת מבחינת יוקר המחייה והדיור. עיר טובה צריכה להמשיך להיות טובה גם כשהחגיגה נגמרת וסוגרים את הבר. תל אביב עשתה בעשור האחרון כמה צעדים בכיוון הנכון. אבל השנה האחרונה הבהירה שזה לא מספיק.

ברוקלין של אחרי הקורונה. ניו יורק (צילום: שאטרסטוק)
ברוקלין של אחרי הקורונה. ניו יורק (צילום: שאטרסטוק)

צריך להתעכב רגע על המתודולוגיה: מדד הערים הבינלאומי של Time Out בודק את שביעות הרצון של תושבי הערים הטובות בעולם מהעיר שלהם ולא מה הם חושבים על ערים שבהן הם מבלים כתיירים . במילים אחרות, לא מעניין אם אתם חושבים שניו יורק יותר מגניבה ממנצ'סטר. מעניין מה הניו יורקרים חושבים על ניו יורק ומה המנצ'סטרים חושבים על מנצ'סטר ואיך הן יוצאות מההשוואה – מלבד בכמה שאלות משניות יחסית בשאלון, שבודקות גם מהם היעדים הנחשקים.

אז אולי לא תופתעו לקרוא שניו יורק היא היעד הנחשק בעולם, אבל התושבים שלה מנהלים איתה מערכת יחסים מורכבת בהרבה. בקיצור, הייתם בפרימוורה וחשבתם שברצלונה הורסת? ביליתן בפריז וחשבתן שהיא מושלמת? נהדר, אבל זה לא אומר עליהן כלום כערים טובות. ערים טובות הן קודם כל טובות לתושביהן (והברצלונאים מאוד אוהבים את העיר שלהם, אבל בשנים האחרונות לא כל כך משתגעים על זרם התיירים שמגיע עם פרימוורה, למשל).

ותל אביב? תל אביב חזרה מהקורונה כמו רקטה של סוללת כיפת ברזל. בשנה שעברה היא עפה על עצמה ועל החיים בתשוקה ונסחפה עד למקום ה-8 במדד הערים הבינלאומי של Time Out, ואז נתקעה בקיר הגדול של המציאות. בשנתיים האחרונות דיווחנו כאן בטיים אאוט על המשבר העירוני המתהווה, על המחירים המזנקים ועל האפוקליפסה של הדיור והתחבורה, על המשבר העמוק שאליו נקלעו אנשי סצנות התרבות והאמנות בעיר, על הקושי של האנשים שעושים את תל אביב להמשיך ולחיות בה.

מתחת לתל אביב בדירוג, אבל בעיצומה של מהפכה. פריז (צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
מתחת לתל אביב בדירוג, אבל בעיצומה של מהפכה. פריז (צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)

עכשיו, מהמקום ה-31 באותו מדד, אנחנו יכולים להגיד, כמו שאנחנו אוהבים, "אמרנו לכם". אבל אנחנו רוצים לומר גם משהו אחר: תל אביב היא עדיין עיר מאוד מאוד כיפית. היא ממוקמת שנייה בקטגוריית "הערים הכיפיות בעולם" (אחרי שדורגה ראשונה שנתיים ברציפות, ועם כל הכבוד, זאת לא בושה להפסיד את המקום הראשון לפאקינג שיקגו). תושבי תל אביב מרוצים מאוד מהאלמנטים הכיפיים של החיים בה, אין על זה ויכוח. זה עדיין לא הופך אותה ראויה לטופ 10 של הערים הטובות בעולם.

השאלה המעניינת והחשובה היא מה חסר לתל אביב כדי להגיע לשם. קל להשיב עליה. מדד הערים הבינלאומי העניק השנה משקל רב לסוגיות כמו תחבורה, יוקר המחייה, הגנת הסביבה ועירוב שימושים בטווח הליכה. אלה בדיוק הבעיות הבוערות של העיר והן יקבעו את עתידה: האם תל אביב תראה בעוד שני עשורים כמו דובאי והונג קונג או כמו ברלין ושיקגו?

לא המודל שאנחנו צריכים, אבל כן הכיוון שאנחנו הולכים בו. דובאי (צילום: שאטרסטוק)
לא המודל שאנחנו צריכים, אבל כן הכיוון שאנחנו הולכים בו. דובאי (צילום: שאטרסטוק)

מה שצריך לקרות עכשיו בתל אביב זה בסך הכל כמה דברים פשוטים: להוריד את יוקר המחייה, לפתור את משבר הדיור, להיערך למשבר האקלים, לסיים את פרויקט הרק"ל ולהתחיל את פרויקט המטרו ותוך כדי כך למצוא את הדרך להגן על אוכלוסיות קריטיות לחיי העיר – צעירים, קריאטיביים, משפחתיים – על מנת שלא תהפוך לנסיכות הייטק דיסטופית.

חלק מהתהליכים האלה כבר בתנועה: העירייה פועלת כדי לצמצם את מספר המכוניות בתוך העיר, סוגרת רחובות לטובת הולכי רגל, מתחילה לחשוב על דיור בר השגה ברצינות, מנסה לסייע למשבר בתחום התרבות, מוסיפה גנים ופארקים קטנים, מאיצה את השלמת רשת שבילי האופניים. והכל קורה לאט מדי ומעט מדי. קשה שלא לקנא בפריז ובברצלונה, שממוקמות מתחת לתל אביב ברשימה, על המהירות שבה הן פועלות כדי לשנות את עצמן ולהתאים לעידן החדש. הבחירות הקרובות לכנסת והבחירות הפחות קרובות לעירייה יכריעו במידה רבה אם לתל אביב יש בכלל סיכוי. אנחנו כמובן נהמר על זה את כל מה שיש לנו.