"תל אביב על האש": אם וודי אלן היה פלסטיני, כך זה היה נראה

סרטו של סאמח זועבי, על קצין ישראלי שמכתיב את התסריט של טלנובלה פלסטינית, הוא סאטירה חדה יותר ממה שנדמה במבט ראשון

מתוך "תל אביב על האש" (צילום: פטרישיה איבנז)
מתוך "תל אביב על האש" (צילום: פטרישיה איבנז)
6 ביוני 2019

"קליעים מעל ברודוויי" של וודי אלן מספר על מחזאי קלולס שעל מנת לממן את העלאת המחזה שלו נאלץ ללהק את בת זוגו של גנגסטר, מגלה שלשומר הראש שלה יש רעיונות טובים איך לשפר את יצירתו, ולוקח עליהם קרדיט. "תל אביב על האש" של סאמח זועבי הוא מעין גרסה פלסטינית של הקומדיה ההיא. את התיאטרון מחליפה טלנובלה תקופתית המצולמת ברמאללה, הגיבור הוא עוזר הפקה בשם סלאם (קייס נאשף) שהופך בטעות לתסריטאי של הסדרה, ובאופן טבעי את תפקיד הבריון הפיוטי ממלא קצין ישראלי (יניב ביטון) שמפקד על מחסום בין רמאללה לירושלים.

הרעיון שקצין צה"ל ישתלט על הנראטיב הפלסטיני הוא אבסורדי מבחינה עלילתית, ואירוני מבחינת האמירה, והוא משמש בסיס איתן לקומדיה עדינה ומחויכת שהיא גם סאטירה חדה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. מבחינות רבות ל"תל אביב על האש", שזכה בפרס הסרט הטוב יותר בפסטיבל חיפה 2018, יש טעם של קומדיה יהודית בהפגינו לא מעט לגלוג עצמי – הומור של מעמד מוחלש המשמש כמנגנון הישרדות. הגיבור הנבעך שמטיל ספק באוטוריטה דומה יותר לדמויות שגילם וודי אלן (למשל ב"מלחמה ואהבה") מאשר לגברי האלפא שהובילו את קומדיות הבורקס הישראליות. וגם זה חלק מההיפוך המחוכם של הסרט המזמין הזה.

מתוך "תל אביב על האש" (צילום: פטרישיה איבנז)
מתוך "תל אביב על האש" (צילום: פטרישיה איבנז)

הטלנובלה ששמה כשם הסרט מתרחשת ב־1967,שלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים, ומספרת על מרגלת פלסטינית (לובנה אזאבל) שמנהלת רומן עם לוחם חופש/מחבל, וגם עם רב אלוף ישראלי (יוסף סוויד) שממנו היא צריכה להוציא אינפורמציה. אבל בטלנובלה כמו בטלנובלה – היא מתאהבת בו באמת. בחירת הלב היא כמובן גם בחירה פוליטית, ולכן סרן אסי צור, שמדמיין את הקצין הישראלי כרומנטיקן שמרכיב את אהובתו על טנק, דורש שהוא ישלים את כיבוש לבה והעונה תסתיים בחתונה (שתמסד את הסכמתה לכיבוש).

סלאם הירושלמי, אחיינו של מפיק הסדרה, הובא לסט משום שהוא מדבר עברית כמו ישראלי, בערך, והוא מתבקש לעזור לשחקנים הערבים, ובעיקר לכוכבת שיובאה מצרפת, לדבר עברית משכנעת. זו קריצה אירונית לדמות הרופאה הפלסטינית (שמתאהבת באיש שב"כ) ב"פאודה", המגולמת על ידי לטיסיה איידו הצרפתיה – ליהוק שעורר טרוניות בקרב שחקניות מקומיות. בעוד היפוך תפקידים מוצלח, איידו עצמה מגלמת את המלבישה הפלסטינית שנושאת עיניה לתפקיד הראשי ומנסה לקדם את עצמה בכל הזדמנות.

מרגע שהקצין הישראלי מגלה את הקשר של הבחור שעובר במחסום לטלנובלה שאשתו אוהבת, ונעשה מעורב במהלכים העלילתיים הלא הגיוניים של הסדרה, גם המהלכים העלילתיים של הסרט לא לגמרי משכנעים, אבל הם תקפים דיים במסגרת הקומדיה. הסרט מפצה על קיצוני הדרך בתשומת לב מרובה לפרטים הקטנים שמעשירים את הטקסטורה הקומית שלו – כמו המדים המגוחכים שלובשים ה"קצינים הישראלים" בסדרה, והתמונה של חוזה המדינה שתלויה במשרדו של הקצין.

 

קייס נאשף זכה בפרס על הופעתו כאן בפסטיבל ונציה, והוא אכן מצוין כבחור חסר הכיוון והמטרה שגדל לתפקיד שנפל בחיקו. יניב ביטון מצוין לא פחות בתפקיד המאתגר של הקצין חובב החומוס שאין לו בעיה להטיל מרות צה"לית על ידידו הפלסטיני כשזה מתאים לו, ולהזכיר לנו שזאת אינה מערכת יחסים מאוזנת ושהוא לא כזה חמוד. גם כל שאר השחקנים מספקים הופעות קולעות, בהם נאדים סוולחה הירדני ("קפטן אבו ראעד") כמפיק בעל היומרות הקולנועיות (הוא מצטט את "הנץ ממלטה"), עאמר חליחל ("עניינים אישיים") כתסריטאי, ומאיסה עבד אלהדי בתפקיד מושא אהבתו של הגיבור. וסלים דאו כהרגלו משפר כל סרט שהוא נמצא בו.

הכיבוש אינו נושא מצחיק כלל וכלל, כפי שאפשר להבחין בסצנות שבהן סאלח המיואש תקוע מהצד השני של גדר ההפרדה, ולכן ההצלחה של "תל אביב על האש" לצחוק על שני הצדדים ולבדר את הצופים בלי לוותר על אמירה ברורה, היא חתיכת הישג.

מתוך "תל אביב על האש" (צילום: פטרישיה איבנז)
מתוך "תל אביב על האש" (צילום: פטרישיה איבנז)

ציון: 4/5
סרט על: קצין ישראלי מכתיב את התסריט של טלנובלה פלסטינית
ללכת? כן. אחלה קומדיה

← בימוי: סאמח זועבי. עם: קייס נאשף, לובנה אזאבל, יניב ביטון, מאיסה עבד אלהדי, סלים דאו, לטיסיה איידו. ישראל 2018, 95 דק'