סימטריה מחמיאה להרבה דברים, אבל לא להומור של תם אהרון

כשעוד הייתי בצבא החל להופיע בתכנית "גב האומה" קומיקאי צנום וממושקף שנתן פאנצ'ים נשכניים שלא ביישו את שאר חברי הפאנל המבוגרים ממנו בהרבה – אורנה בנאי, עינב גלילי, גורי אלפי ועוד רבים אחרים. לימים אותו קומיקאי צעיר, תם אהרון, כבש לא מעט פסגות קריירה, כולל תוכנית שבועית בגלגלצ ותוכנית לייט נייט ששודרה במשך שלוש עונות בכאן 11. אבל משהו קרה לו בדרך. הוא נע באופן מאוד בוטה לכיוון מרכז המפה הפוליטית והתנער כמה שרק יכל מהתיוג "שמאלני". אבל יחד עם תהליך ההתמרכזות הזה, יהיו מניעיו אשר יהיו, נהיה בהומור שלו גם משהו חלבי, ואז גם משהו החלבי הזה החמיץ קצת. זה לא אומר שהוא איבד את הכישרון שלו: לאהרון עדיין יש יכולת להביע דעה באופן מעניין, מצחיק ועם חיוך של ילד שהפליץ ומחכה שכולם יריחו. רק שמשהו בהבעת הפנים הזאת כבר לא ממש מתחבר לגישה של "התבגרתי, אני כבר לא שמאלני".

התוכנית החדשה של תם אהרון, "נפיץ" (גילוי נאות: היא בוימה על ידי אייל דץ, בעבר אחד מעורכי טיים אאוט) אמורה לגעת בנושאים הכי נפיצים בחברה הישראלית, הפעם דרך הקונפליקט על הפרדה מגדרית בין הציבור החילוני לציבור הדתי. נדמה שיחסי הכוחות די ברורים – הרי החרדים בעד והשמאלנים נגד, נכון? אבל אהרון כן מקפיד להביא לתוכנית גם קולות פחות צפויים ופחות מסונכרנים עם העמדה הצפויה מבחינה דמוגרפית. לשמוע כל מיני קולות זה טוב. זה שהוא עצמו כבר מתעקש חלילה לא להטיף בעד או נגד אלא רק להציף את הנושא ולדון בו עם אנשים אחרים – זו כבר בחירה מפוקפקת יותר.

הקונספט של התכנית פשוט: אהרון יושב לארוחה חגיגית עם דמויות המייצגות אוכלוסיות שונות בישראל: גבר חרדי, אישה דתייה, אישה חילונית, גיי וערבי ומספר להם על תוכניתו החדשה בתאגיד השידור. הבנתם? זו התוכנית בה הם עצמם נמצאים ברגע זה! בין קטעי הדוקו, האורחים (המגולמים בידי שחקנים), מנהלים דיון מבוים (ולא בטוב טעם) על החברה הישראלית. השחקנים והשחקניות עושים כמיטב יכולתם, במיוחד דר רוזנבאום בתפקיד האישה החילונית ובני ליפשיץ בתפקיד הגבר החרדי, אבל בסופו של דבר כולם מרגישים אובר-מבויימים והשיחה אף פעם לא נשמעת טבעית, אלא כמעברון שנמצא שם רק בשביל שאפשר יהיה לקפוץ לנושא הבא. אם הרעיון הוא להביא את כל חלקי החברה הישראלית לשולחן, לא כדאי שזה יישמע כמו שיחה אמיתית?

תם אהרון ב"נפיץ"

אלא שהבעיה המרכזית של הספיישל היא העובדה שהוא צולם לפני שנה. הרבה דברים השתנו בשנה הזאת והקרע בין האוכלוסיה החילונית לאוכלוסיה החרדית רק הלך והתעמק. העובדה שעלו הצעות חוק שדורשות חצי שנת מאסר לאדם המגיע בלבוש לא צנוע לכותל, שמכשירות שוחד בקואליציה שבה יושבים שני עבריינים מורשעים ונאשם בפלילים, שהפילו את הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני לגברים אלימים, כל אלה הן תוצאה ישירה של הכנסת המפלגות החרדיות והדתיות-לאומיות לקואליציה. על רקע זה, הנייטרליות של תם אהרון נראית מנותקת במקרה הטוב, הזויה במקרה הרע.

הדוגמה הכי טובה לכך היא ביקור קטן בבית שאן, במהלכו תם אהרון הולך עם פעילת זכויות נשים בחברה החרדית בשכונה חרדית. מיד מתחילות להשמע נגדם צעקות וקללות מתובלות בהערות גזעניות כמו "לך לגן חיות! קוף!".  אהרון לא מתעמת איתם, לא מנסה לשאול אותם שאלות, לא מנסה לחשוף עוד יותר את פניהם, הוא פשוט מתקפל והולך. אז בסדר, הוא לא בא להטיף להם ונכון, זה גם לא יעזור. אבל זו בחירה פחדנית, ולא ברור למה שהוא צריך לתת במה לזה.

תם אהרון ב"נפיץ"

אין שום בעיה עם זה שתם אהרון שינה את העמדות הפוליטיות שלו, באמת שלא. אבל זה שאתה איש מרכז לא אומר שאתה צריך לאבד את העוקץ. גם כשהוא מדבר על "השסעים בחברה הישראלית", הדיון המרוחק-מרצון שלו פשוט לא רלוונטי בשיח הפוליטי בישראל של ימינו. אם היה ל"נפיץ" את זמנו, היום כבר בוודאי שהוא איחר אותו.

"נפיץ", כאן 11