אם סחיטת רגשות היא אמנות, עורכי "מאסטר שף" הם מוצארט
ב"מאסטר שף" לא יוותרו עד שהלחלוחית תהפוך לדמעה כבדה. בעזרת מיומנות העריכה שהגיעה לפסגה, קשת הצליחה ליצור את תוכנית הטבע הטובה ביותר של החברה הישראלית
היא מעולם לא טעמה ביף וולינגטון לפני כן, בגלל מחירי הבשר, ומעולם לא הכינה אחד בעצמה, אך בכל זאת בחרה להגישו באודישן הגורלי שהזדמן לה ב"מאסטר שף". עתה יהפוך הביף וולינגטון לאירוע. השופטים יבהירו לצופה שהצלחתו תתגלה רק בחצייתו לשניים, ולקראת הרגע הזה יתכנס המתח ויגויסו כל מניפולציות העריכה (אכן, הביף וולינגטון הוא הפנדל בתוספת הזמן). הוא ייחצה בהצלחה, אם כי הקתרזיס יפציע לכאורה בלבד, היות וב"מאסטר שף" לא יוותרו עד שהלחלוחית הדקה תהפוך לדמעה הנופלת כבדה על הלחי. חיים כהן יתקשר לאביה שעל מיטת בית החולים, ואביה יתייפח ויטיח את גאוותו באוזני ביתו, ולצופה לא נותר אלא להביט במסך מסופק, מוצף ברגשות, במהלך שראשיתו בביף וולינגטון וסופו בדרמה אנושית שאף תכנית ריאליטי אחרת לא יודעת לייצר, שהחיים עצמם לא יודעים לייצר: דרמה אמיתית יותר מאלו המתרחשות בעולם האמיתי ולבטח אנושית יותר מן המפגשים הבלתי אמצעיים המתקיימים עם אנשים שמחוץ למסך הטלוויזיה.
עוד כתבות מעניינות:
הפתרון היחיד לפיצול ערוץ 2: לנטוש
מי עשתה את זה טוב יותר – קשת או רשת?
הפרסומות שצילקו אותנו בילדות
נכון, בבריטניהתוכניות הטבע לעיתים פופולאריות יותר מתכניות הריאליטי, אך אין בהן דבר החורג מן ההיגיון של תכנית ריאליטי כדוגמת "מאסטר שף": שני הפורמטים עורכים באורח גס את חומר הגלם שלהם, מכופפים אותו לתביעותיו האנושיות של הצופה – אקשן, מתח, דמעות. תוכניות הטבע מחלצות קטעים חטופים מעשרות שעות צילום משמימות ומעמיסות עליהן הלמות תופים רועמות, ואילו ב"מאסטר שף" מפגשים אנושיים תפלים הופכים לדרמות מהוקצעות שאין בהן שוט אחד מיותר. "מאסטר שף" מסמנת את פסגת מיומנויות העריכה של קשת ומספקת לצופה בידור מזוקק, אחרי שחיסרה ממנו את כל מה שהיה אנושי מדי כדי להיכנס. אין בכך פסול. זו פשוט תוכנית הטבע הטובה ביותר של החברה הישראלית.
![פנדל בתוספת הזמן. סיון עמר "מאסטר שף"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2017/11/sizes/image_wo_500_276.jpg "פנדל בתוספת הזמן. סיון עמר "מאסטר שף"")
לא במקרה "מאסטר שף" היא גם האתר היחיד שבו המיעוט הערבי זוכה לייצוג הולם בהשוואה לחלקו היחסי בחברה (בשתי התכניות האחרונות הספקנו לפגוש את סרחאן הליצן הרפואי ואת נאדיה המתגוררת בפסגת זאב). הדבר החשוב ביותר שנותר על רצפת העריכה הם הקונפליקטים המובנים בחברה, היות ובממלכת העיג'ה יש מקום רק להרמוניה חובקת כל. יש להיות מודעים לכך, אך לא לאפשר לעובדות מסוג זה לגרוע דבר מן ההנאה הצרופה שבצפייה. מי שבא ל"מאסטר שף" בא כדי ליהנות. ואילו המלעיזים ימצאו את מבוקשם בחדשות, החולשות בגרסאות שונות על כלל לוח השידורים.
"מדוע אוכל", אם כך, היא שאלה שהצופה המיומן מכיר בטיפשותה. עורכי "מאסטר שף" יסחטו דמעות גם מריאליטי המתחקה אחר סדנת נגרות תחרותית. למעשה, "מאסטר שף" היא הדרך היחידה להרגיש משהו בעולם שבו התנכרנו זה מזה לעייפה. היא סם ממכר של אחווה ישראלית אבודה. היא לא רק המערכת השטנית הגורמת לניכור, אלא גם התרופה היחידה שיש לנו בנמצא. זהו סוד הצלחתה.