פרסום רע: עשר הפרסומות שצילקו אותנו בילדות

כל מי שנולד באמצע האייטיז ועד תחילת הניינטיז מכיר את הסיטואציה מקרוב: אתם יושבים לראות קלטת ילדים תמימה, כשלפתע קופצות לנגד עיניכם פרסומות בצבעי ניאון מעוורים, משחק צעקני ובאופן כללי חוסר טעם משווע. אם חשבתם שעולם הפרסום של היום לוקה בבעיות קשות, זה הזמן להזכיר לכם את המפגשים הראשונים והמזוויעים שלכם עם המדיה.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
כך הטיפול הפסיכולוגי הרס לנו את החיים
חרדתיים? הקומיקס הזה הוא בשבילכם
קלישאות העצמה שהגיע הזמן לנפץ

1. תפוח אדום גדול וזה הכל

המופע הגרנדיוזי ביותר שנעשה סביב תפוחים שם במרכזו את עינת ארליך, או יותר נכון את השפתיים האדומות עד אימה של עינת ארליך. על פניה מדובר בפרסומת ידידותית, קליטה ובסך הכל משתלבת היטב באווירת הניינטיז שבה היא נוצרה, אלא שפריים אחד בתוכה צילק את נפשנו לעד. מדובר ברגע שבו, עקב גילויים הפתאומי של תפוחים, מסתובבת ארליך למצלמה מוכת תדהמה. להבעה המקריפה שעל פניה לא ציפה אף אחד מהעוללים הרכים שצפו בה, והורגלו עד אז לחוויה די סולידית סביב תפוח.

3. 1. 2. פלאפון

   2. על פניו, אין משהו מיוחד בפרסומת הזאת, שהוקלטה בין 1985 ל-1987 (אפילו הבמאי יגאל שילון לא זוכר) חוץ מבנאליות וסקסיזם. אישה עורכת ארוחת ערב על שולחן ומדליקה נר. בעלה, איש עסקים, מתקשר כדי להודיע שהוא נשאר לעבוד במשרד, אבל הוא בעצם מתקשר מהדרך באמצעות המכשיר החדש המכונה פלאפון – איזה שובב הוא! כשהוא מגיע הביתה הוא משתופף בין השיחים שבחוץ ומזייף שיעול כשהכלב נובח – כל זה תוך כדי שיחה. האשה המאוכזבת בוודאי תופתע כהוגן! כאמור, בקריאה צמודה ניתן רק להעיר על הקופירייטינג הדלוח. עם זאת, בראי הזמן קשה להתעלם מהאפקט שמייצרת דמותו של חנן-אנס-בחצרות-בלילה-גולדבלט בשיחים.

4. 3. זה זמן התפוח

5. נראה ששנות התשעים לא הצטיינו בפרסום תפוחים. בפרסומת המכונה "זה זמן התפוח", מוצג סרט מלחמה מאוייר על רקע קולות אזעקה רמים וקריינות שמזכירה את סרטוני ההפחדה של החמאס. "בשעת בוקר מוקדמת", מכריז הקריין, "פושטים הקפושים(?) על מחנה תפוח". מי שמציל את המצב הוא כוח התפוח שמפוצץ, ממש מפוצץ את הפולשים הקפושים, האל יודע מי הם. את כוחו האדיר מפיק מצביא אנשי-התפוח מאכילת כמות בלתי נדלית של תפוחים. הפרי האומלל מעולם לא נראה מיליטנטי יותר.

4. 4. אשכוליות

ישיבת קריאייטיב, אמצע שנות השמונים, תל אביב:
מנהל קריאייטיב: "מועצת פירות ההדר רוצים תשדיר לאשכוליות, רעיונות?".
קופירייטר: "ציצים?".
מעצב: "אני אוהב את הכיוון, אבל אולי הפעם לא רק שניים. אני רוצה ימבה ציצים. וחולצות צהובות, שיהיה דומה אשכוליות".
מנהל קריאייטיב: "חחחחחחחחחחחחחחחחחח ענק. מה עוד?".
קופירייטר: "שרירן. אבל אשכנזי חנון, לא מזרחי. נבוא בהפוכה".
מנהל קריאייטיב: "תכלס? קלאסה".

5. 5. דני

6. נערה בתלבושת אחידה שרה את שיר ההלל הבא למעדן החביב על ילדים: "כשדני בא לים /  המים נרטבים / השמש מזיעה / והקטעים עפים / תעשה לי מערוף / אני כבר בטירוף / על דני". לא צריך להעמיק הרבה כדי להבין שמדובר בטקסט מטריד ;אפילו בקליפים של נועה קירל המיניות מרומזת יותר. כמו כן, צבעים שמעוררים באדם בריא לחלוטין התקף אפילפסיה, אבל לא יותר מכל פרסומת ממוצעת בניינטיז.

6. 6. עגל רך

7. לפנינו פרדוקס: מצד אחד, למרות שמדובר בקופירייטינג מסוף שנות השמונים (המקבילה התרבותית לפיפטיז בשנות ישראל), דימוי המשפחה בפרסומת הזאת חריג – האם היא אשת עסקים (מוצלחת, נאמר לנו) והאב מבשל, גם אם לא בהצלחה יתרה. עם זאת, עדיין מדובר בתשדיר מצלק שמורכב מ-41 שניות של אנדרלמוסיה נוירוטית: אש, שירה, ספיקת כפיים ומעל לכל, שוב ושוב, הזמזום "עגל רך, עגל רך". אל אלה מצטרפת הידיעה (עבור חלקנו בדיעבד) שעגל רך, או עגל חלב, הוא בעצם עגל שנסגר עם היוולדו בקופסה קטנה שמונעת ממנו לזוז, כדי שבשרו לא יהיה שרירי (להלן, רך). עבור כל אלה, כמו גם על השת"פ הממושך עם יצפאן, ייאלץ הבמאי יגאל שילון לענות בבית הדין של מעלה. אמן, סלה.

7. 7. ישראל מתייבשת

8. אין סוף לביקורות והפרודיות שקמו בתגובה לתשדיר השירות מסמר השיער של רננה רז. הכוונה מאחוריו הייתה טובה ומבורכת: להזכיר לעם ישראל לחסוך במים. אלא שבפועל, דור שלם העביר את ילדותו בתחושה שאוטוטו ימחה מקור החיים ההכרחי מעל פני האדמה והמין האנושי יכחד. אגב, אם כבר מזכירים את זה, מה קורה עם מצב המים באמת? הוא נפתר, או שפשוט נוצרו מחדלים הרבה יותר חמורים להתעסק בהם?

8. 8. מעדן הגולן

על רקע מדשאה אין סופית, באיכות אנימציה מעוררת פלצות, מרקדות להן שלוש פרות דלמטיות. בקול הזוי ותיאטרלי עד אובדן צורה, הן מתחילות לשיר את השיר המפוקפק הבא: "בשטראוס / מאמינים שרק פרות מפונקות / מטופחות / נותנות חלב בנחת". כן, אין ספק שפינקו אותן שם. בתכלס, נראה שמה זה כיף להן בריקוד הרובוטי המקוטע הזה.

9. 9. עוגת יש

איזה טרלול! עוגת יש (כשר פרווה) משתלחת בדמויות היסטוריות ומשתעשעת על חשבונן. היא עומדת לצד שמעון פרס ודוד לוי, מבהילה את רייגן ואפילו מתחככת בכתם הלידה על פדחתו של גורבצ'וב. בכל המשובה הזאת צופה דוגמנית שעל פי תגובותיה, אולי ואולי לא נטלה חומרים מרחיבי תודעה. בהיעדר מידע זמין על במאי הפרסומת, שהוקלטה בראשית הניינטיז, יש שתי אפשרויות סבירות: הקופירייטר הוא ילד בן 13 בשם אלירן שפירש באופן מילולי מאוד את הסיסמה "עוגה קטנה ומטריפה", או – הקופירייטר הוא דייויד לינץ' וכל האירועים המצולמים מתרחשים בראשה של הדוגמנית המבועתת, מלהולנד דרייב סטייל.

10. 10. סיגרע

יש לא מעט מחנכים שאינם בוחלים בשיטת ההפחדה כשמדובר בנושא חשוב מספיק לטעמם. אין ספק שיוצרי התשדיר "סיגרע" מ-1989 השתייכו לאסכולה הזאת. התשדיר הזה, שכלל סיגריה שהופכת למפלצת עם צחוק מרושע, הצליח להפחיד דור שלם של ילדים שברחו לחדר בכל פעם שהיא הופיעה על המסך, ולאחר מכן בכו, זרקו את הסיגריות של ההורים שלהם מהחלון, נענשו ובסופו של דבר התחילו לעשן כמה שנים אחרי, רק כדי לטפל בהצפה בחרדה העמוקה שלהם מסיגריות. מניסיון.

[interaction id="59f872e8ab9c9a0001c987a8"]