הספיישלים הכי טובים של סטנדאפיסטיות בנטפליקס

אין יותר מה לראות בנטפליקס? יש ועוד איך, רק סביר להניח שרובכן לא מודעות לסקשן הזה. קבלו חמישה מופעי סטנדאפ שכל חובבת קומדיה חייבת לעצמה.

גרגר אבק | שרה סילברמן

A Speck Of Dust הוא אחד המופעים הטובים והמהוקצעים ביותר של סילברמן, הקומיקאית בעלת פה הג'ורה ללא תחתית. לאחר שהתגברה על הצורך לבעוט בפוליטיקלי קורקט לשם הבעיטה ולהגעיל לשם ההגעלה, סילברמן מציגה מופע כן, מפתיע ומתוחכם שמשאיר את הצופה עם טעם של עוד. גם כשהיא מדברת על מיניות של ישויות אלוהיות, הפרשות גוף ושאר טאבואים היא צוללת לעומק העניין ופוסחת באלגנטיות על קלישאות מתישות שנפוצות בז'אנר הסטנדאפ המטונף. כיום, לאחר שנים של השתפשפות על הבמות והשבחת החומר, שרה סילברמן היא מהקומיקאים המוכשרים, המדוייקים והחזקים ביותר בעולם, גם מבחינת התכנים וגם מבחינת הפרפורמנס.

ציטוטים:

"סנאים לא יכולים למצוא 80 אחוז מהבלוטים שהם מחביאים. זה לא מדהים? דבר ראשון, חיות לא אמורות לעשות טעויות. דבר שני, למה אתם מחביאים את הבלוטים שלכם? אף אחד חוץ מכם לא אוכל בלוטים".

"לבארבי יש רק את החלק השמנמן בחזה שבחורים מאוננים עליו. טוב, אנחנו חייבים להגן על בנותינו מהפטמה המזינה, זה חולני מדי. אנחנו לא יכולים לתת להן לראות מה מזין את החיים, אלא רק את החלק שיכול למחוץ זין עומד".

בייבי קוברה | אלי וונג

מלבד היותה כותבת מעולה בעלת עולם דימויים עשיר ומופרע, אלי וונג מצטיינת בכישרון לשים אצבע על ההתנהגויות המגונות, המשונות והבלתי מדוברות של האדם. למשל, הצורך העז והבלתי נשלט שלה להריח את אצבעותיה אחרי שהיא מגרבצת בפות. במופע "בייבי קוברה", מתמקדת וונג – המצויה בהריון מתקדם – בשאיפתה להפסיק לעבוד ובכשלי הפמיניזם שדוחק בה לעשות זאת. אנחנו כמובן מאמינות שפמיניזם אמתי מאפשר לאישה בחירה באורח החיים המתאים לה, אבל וונג ככל הנראה העבירה כמה שנים טובות מחייה עם הפמיניסטיות הלא נכונות. איך שלא יהיה, היא ממשיכה להופיע וכולנו תקווה שזה ימשיך כך. כל עוד היא רוצה. כמובן. לעזאזל, למה הסיפור הזה של פמיניזם כל כך מסובך?

ציטוט:

"לגבר אסייתי אין ריח. יש לו ריח של אחריות. משם מגיע גם טעם האונמי. גם אין לו שיער, זה כמו לשכב עם דולפין".

ננט | האנה גדסבי

מופע הסטנדאפ של אנה גדסבי יעשה לכן מיינדפאק. פשוט כך. בדקות הראשונות, לא תבינו בדיוק מה אתן רואות. לסבית גברית בעולם הסטנדאפ? מוזר, הרי אלה בדיוק הנשים שצוחקים עליהן שאין להן חוש הומור. ננט צוחקת חזרה על האנשים שצחקו עליה, על האלימות שספגה בנערותה, על קבעונות חברתיים, תפיסות עקומות ועוד עניינים שקשה להתחמק מהם כשנראים כמוהה. גטסבי מתארת את החוויות האיומות שעברה כקווירית בעיירה שמרנית באופן שהופך את האימה אל צדה הקומי. ככל שהמופע מתקדם, במהלך הדרגתי ומבריק, היא מפוררת אט אט את הקומדיה. היא חוזרת אל בדיחה שספרה, מנתחת את המנגון שמאחוריה, חושפת את הסיפור האמתי שעליה היא מבוססת ומעבירה את הקהל בשניה מצחוק לבכי תמרורים. הסטנדאפ שלה הוא בעצם מטה-סטנדאפ, ומטלטל את שומעיו הלוך וחזור בין המופע עצמו למציאות השחורה שהוא נועד להקליל. זהו מופע הסטנדאפ היחידי שבו תראו אישה מבריקה ומצחיקה שמודעת לזה, אבל לא בטוחה שהיא רוצה להצחיק בכלל, כי חשוב לה לא רק שישמעו אותה, אלא שיקשיבו באמת. כמוהה, כך גם כל צופה שנחנה בהומור עצמי תצא מהמסע הזה עם השאלה המטרידה, "האם ההומור שלי מחזק אותי או מחליש?".

ציטוטים:

״גברים לבנים אוהבים לצחוק על לסביות שאין להן חוש הומור, ואז אני חייבת לצחוק, כי אחרת אני מוכיחה את ההפך. אני מאוד אוהבת לצחוק על גברים לבנים, אתם יודעים למה? כי לחבר׳ה האלה פשוט יש חוש הומור. כשאני יורדת עליהם הם אומרים, ״הו כן, איזה כיף שצוחקים עליי׳״.

"כשמאשימים אותי שאני רגישה מדי זה גורם לי לחשוב על אף מקבל הרצאה מפלוץ".

עוד כתבות שיעניינו אותך:
6 טיפים לסטנדאפיסטים מתחילים
בום! התאהבנו: המופע שיגרום לכם לקראש בעידן הטינדר
הסטנדאפיסטית ששונאת נשים – ועוד פמיניזם מקולקל

אחת מהגדולים | צ'לסי פרטי

צ'לסי פרטי אולי מוכרת לכם כג'ינה מברוקלין 99, אבל היא אחת הסטנדאפיסטיות המקוריות והמרעננות בגל החדש של הקומדיה האלטרנטיבית. היא עומדת באותה השורה יחד עם ג'ון מלייני, פיט הולמס והאניבל בורס – כולם מגרדים את גיל 40, וכידוע, זה הגיל שבו קומיקאים רק מתחילים להבשיל. הקומדיה של פרטי ספציפית, אידיוסינקרטית, אישית מאוד גם כשהיא מתקרבת לאיזורים הפוליטיים יותר. היא מדברת הרבה על ההבדלים בין גברים לבין נשים, אבל לא במערך החברתי, אלא בפערים של הדימוי העצמי. הפרסונה החמודה אך אנטיפטית שלה חושפת רגישות גדולה לבני אדם ולשקרים והעמדות הפנים של כולנו.

ציטוט:

“אתם יודעים שזה לא חוקי לעשות בדיחות על השואה בגרמניה? לדעתי זאת גישה ממש פאשיסטית לאנטישמיות. לא למדתם את הלקח?".

בצרות | קת'רין ריאן

קת'רין ריאן, אמריקאית שחיה בלונדון, מזכירה קצת את ג'ואן ריברס רק עם בדיחות מצחיקות. ריאן מרושעת, מנותחת וצבועה, מאוד רוצה להיות מפורסמת ולא מנסה להסתיר את זה. היא לא מתביישת לעסוק בנושאים שבאמת מעניינים נשים: רכילות על סלבז. יש לה בדיחות חדות על טיילור סוויפט ואיימי שומר וקים קרדשיאן – ואין מספיק ספיישלים שעוסקים בנושאים החשובים האלו.

בניגוד לקומיקאים שמספרים אנקדוטות או רעיונות, ריאן בעיקר מעבירה דמות-  מובחנת, ספציפית, מעצבנת בקטע טוב. היא שטחית, נרקיסיסטית אבל ממש לא סתומה. המופע הוא שעה של בדיחות משוייפות היטב, לפעמים אפילו יותר מדי (הסוף, למשל, די המאולץ), אבל נראה שזה ממש מה שהיא התכוונה לעשות, כשהתחילה להופיע לפני יותר מעשור.

ציטוט:

"כשביונסה הוציאה בגיל 15 סינגל סקסי כולם היו כזה 'כל הכבוד היא אישה שחורה וחזקה'. כשריאנה הוציא בגיל 16 סינגל ראשון סקסי כולם כזה "זה לגיטימי היא אישה שחורה וחזקה'. אבל כשמישהי כמו בריטני ספירס או מיילי סירוס או אני רוקדות ריקודים סקסיים בגיל 15 כולם כזה 'לא! זה לא בסדר, בחזרה לארון, בטח היו לה הורים מזניחים'".

ועוד אחת לא נטפליקסית ששווה לחפש:

שוב מדיגן | קתלין מדיגן

קת'לין מדיגן היא אישה בת 53 שסטנדאפ הוא כל חייה. אין לה ילדים, אין לה בן זוג, כל מה שהיא עושה זה טורים והופעות. הפרספקטיבה שלה יחודית בהתאם – בלי בדיחות על מערכות יחסים או ילדים, כן הרבה בדיחות על ההורים שלה. מדיגן מתיירת בעיקר עם הקומיקאי לואיס בלאק – וכמוהו היא דמוקרטית שצוחקת על האבסורד האמריקני, אבל בלי ההתנשאות העצבנית שמאפיינת אותו. הכל באמת בדיחה מאוד גדולה בעיניה, שלא צריך לקחת יותר מדי ברצינות. הגישה שלה ניהיליסטית, כאילו היא בטוחה שהאפוקליפסה כבר הגיעה ואנחנו חיים בעולם של תוצאותיה המפגרות. במופע הספציפי הזה היא צוחקת על אופרה ווינפרי, אפגניסטן הכנסייה הקתולית, אבל כל אחד מהספיישלים שלה נראה כמו המשך של אותה הדמות היציבה: בלי התחכמויות מיותרות, פשוט אישה מצחיקה שמדברת בכנות על כמה שהעולם מגוחך.

ציטוטים:

"אני לא מבינה את המדבר. אנשים אומרים לי 'לא יפה פה?' ואני עונה 'אולי כשיסיימו לבנות את זה".

"אמא שלי נגמלה מסיגריות בגלל אבא שלי. בכל פעם שאבא שלי עוזב את החדר היא אומרת 'ברגע שהוא מת אני חוזרת לעשן. אני לא אומרת שאני לא אוהבת אותו, אבל אני אשמח לסיגריה'".