"פאודה": עכשיו ברור מי הרעים, וחבל

בניגוד לעונה הראשונה, הפעם יוצרי "פאודה" לא מתאמצים לעורר הזדהות עם הצד הפלסטיני. לצד כמה רגעים נהדרים, חסרה בה התעוזה המוכרת שתהפוך אותה מפאן זמני לאגרוף חזק לבטן

מתוך העונה השנייה של "פאודה"
מתוך העונה השנייה של "פאודה"
31 בדצמבר 2017

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מעיין בלתי נדלה של חומרים לטלוויזיה מותחת, מפותלת ומורטת עצבים. התפניות, מופרכות ככל שיהיו לעיניים זרות, הן בסך הכל מתווה של המציאות המורכבת, הפרגמטית והסמיכה במזרח התיכון. "פאודה" של ליאור רז ואבי יששכרוף, כמו "חטופים" לפניה, התבוססה בדם ההיסטוריה מכורח המציאות, ועשתה את המעבר האמריקאי המתבקש: העתקת הקונפליקט לטלוויזיה, לרוב בלי להעמיק בייסורים ובייאוש. היומרה הגדולה של "פאודה", שמבדילה אותה מהפקות אחרות, היא בהצגה מאוזנת של שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני. היא עוקבת אחרי יחידת מסתערבים ונכנסת תדיר לשטח האויב, שאינו רק אויב, אלא משפחות, בתים וחיים. בתוך השגרה הפלסטינית, שהעין הישראלית נוטה להחמיץ מבחירה, מתרחש המותחן המקומי הגדול ביותר של השנים האחרונות.

הבאזז לקראת העונה השנייה כלל רכישה היסטורית של נטפליקס, שלטים בערבית שנתלו ברחבי הארץ ועוררו מהומות, והייפ מכאן עד עזה ובחזרה – כולל הניו יורק טיימס שקבע כי "פאודה" (כאוס, בערבית) היא אחת הסדרות הטובות של 2017 וכינה אותה "מציאותית, הדוקה וחיונית". מאז העונה הראשונה של "פאודה" עברו שנתיים – גזר דין מוות במונחים של טלוויזיה, להוציא הפקות ענק. אבל הזמן היטיב איתה ועורר סביבה תהיות ועניין, מה שהקטין את הסיכוי שהצופים ישקעו באמנזיה קולקטיבית.

עוד כתבות מעניינות:
"פאודה" עונה 2: כל מה שצריך לדעת
הקמפיין של "פאודה" הוכיח שישראלים מפחדים מערבית
הניו יורק טיימס: "פאודה" היא אחת הסדרות הטובות של 2017

העונה השנייה נפתחת בבום על קולי. יוצא מחבל מתוך רכב, לחוץ, עצבני וחרד, נעמד בתחנת אוטובוס ליד חיילים ומתפוצץ. זאת מלחמה. לא קרב. לא פסאודו-מלחמה. לא תיאוריה. ככל שמתקדם הפרק, מתגלים לנו הנבלים החדשים: נקמנים, חריפים ואינטליגנטים, כשבראשם עומד אל מקדסי (פיראס נסאר), נציג דאעש שהתחנך בסוריה ושב לשורות חמאס על מנת להציג טקטיקות חדשות, אלימות וקפריזיות. מהצד השני – דורון קביליו, הגיבור היהודי השרוט, שנכשל כאיש משפחה ונשאב חזרה לחייו כמסתערב, מציית לחוקי הגורל המוכר כל כך של גיבורי פעולה מערביים. בין אל מקדסי לדורון קביליו – למרות החספוס והאלפא-גבריות המשותפים – עומדים פערים עצומים, דיכוטומיים, שמתבטאים בהצגה לא סמויה בכלל של רע וטוב. אם בעונה הראשונה נעשה טשטוש מכוון, תוך הכרה ברקע ובמניעים, כאן ברור מאוד מי האנטגוניסט ומי לוחם האור.

מתוך העונה השנייה של "פאודה"
מתוך העונה השנייה של "פאודה"

בהמשך, יש לקוות, העמימות שבה דבקו בעונה הראשונה תשוב – ובמקום רוצח סקסי בדם קר, נקבל קצת יותר פרטים שיעוררו הזדהות עם הצד הפלסטיני. העובדה שמדובר בפעיל דאעש, בינתיים, לא משחקת לטובת העניין הזה – וחבל. עם זאת, נראה ש"פאודה" מצליחה להעלות הילוך ולהגיע לווליום הגבוה של "הומלנד" בעונותיה הראשונות: גיבור שיוצא מכליו, אסטרטגיות שמשתבשות, דמויות שמגיעות אל קיצן ואפילו גבריות קרבית שבמודע מעוררת גיחוך. מעבר לאלה, סצנות האקשן, הפיצוצים והמרדפים נעשות מורכבות יותר לצילום ולעריכה ובוחנות את עבודת הבימוי של רותם שמיר, שלפעמים עומד בסטדנטים האמריקאיים ולפעמים מציג טכניקות בוסריות.

"פאודה" אמנם נופלת לתודעה המרדדת של מערב מפוחד ומזרח מפחיד, אבל יש בה רגעים נהדרים שמוסיפים לה נפח ועומק – כמו מערכת היחסים הבעייתית בין וואליד ושירין אל עבד (שמגלמים שאדי מרעי ולטיסיה איידו המצוינים). עוד קצת תעוזה, רגישות וירידה לפרטים עשויות להפוך אותה ממוצר בידור איכותי לדרמה מרתקת שנוגעת בעצבים הרופפים של המזרח הפרוע – ואז-אז הרכישה של נטפליקס תהיה רבת משמעות ותדרוש פירוק שכלתני של המצב, מעבר ליצירה. הזמן יכריע לגבי החזון של היוצרים –פאן זמני או אגרוף חזק לבטן.

← "פאודה", ראשון, 22:00, yesEDGE