לא היינו: ביקורת מזויפת על ההופעה של גאנז אנד רוזס במוצאי שבת
פרסום ראשון: ביקורת ההופעה המפלצתית של גאנז אנד רוזס לפני שהיא התקיימה. אין כאן מילה אחת שאנחנו מתחייבים אליה, אבל הכל אמת. למה לחכות אם אפשר לקפוץ בראש?
24 שנים חלפו וגאנז אנד רוזס מגיעים שוב לפארק הירקון. 24 שנים שבהן עברו אקסל וחבריו ממכנסי עור הדוקים וריצה על הבמה למכנסיים רפויים והליכה מהירה, אבל עדיין – בעוד כמה שעות הם הורידו את כל פארק הירקון על ברכיו. "בר בר ברכיו כיו", כאמור.
3 וחצי שעות שלמות אקסל הצרוד קרע את מה שנותר ממיתרי הקול הכי מפורסמים בשנות התשעים. "את יכולה להיות שלי, ברוכים הבאים לג'ונגל, ילדה מתוקה שלי", המורשת של הלהקה הזו עצומה והיא כולה נחתה על הפארק מלאה זיעת רוקנ'רול.
עוד ביקורות מזויפות:
מה זו התוכנית ההזויה הזו?
לא הלכתי לבריטני ספירס וכתבתי על זה
זה לא רק אקסל. היה גם את המנוע שלו מאחור, סלאש, האיש עם השיער העצום שנגע בגיטרה שלו ועשה כרגיל קסמים רועשים של דיסטורשן. קשה להסביר לילדים של היום שהצטלמו עם הטלפונים שלהם על רקע הבמה מה מסמל האיש הזה עבורנו. הם אולי חושבים שהם רוקנ'רול עם חולצות של שקרים או תאווה להרס, כאילו יש איזה רצף ורק החולצות מתחלפות, אבל זה לא ככה. היה רגע שאקסל היה הדבר האמיתי.
ראינו מזה גם אתמול כשהוא התיישב על הפסנתר. "פעם אהבתי אותה", "סבלנות", "רוקט קווין". הוא שוב מרעיד את הפארק. "אני רואה את אחותך בתפילת יום ראשון, הכל כה קל", וכל הפארק. וכמובן, הוא קורא בעברית "ערב טוב תל אביב", "תודה", לכו להזדיין תל אביב", "שכבתי עם אמא שלכם תל אביב". אקסל הוא עדיין הילד הרע של הרוקנ'רול והאיש הקטן הגדול. בון ג'ובי תאכל תחת.
אחד הרגעים המרגשים היה כשרוז, בלי חולצה, התעטף בדגל ישראל עם סמלי הלהקה. אז הוא שר את "Live and Let Die", עוד אחד מהרשימה הבלתי נגמרת של פגזים שהלהקה הורידה על הקהל. לא היה לי מושג שזה של ווינגס. בכלל אף פעם לא שמעתי את "Use Your Illusion" עד הסוף. אף אחד גם ככה לא קורא יותר מהכותרת והמשנה כך שאני יכול לכתוב פה מה שאני רוצה.
בסופו של דבר: 5 (!) הדרנים וסיום אדיר של "פרדייז סיטי". גאנז אנד רוזס בפארק מודל 2017 חסרים את החדות של גאנז מודל 93', שגם אז כבר איבדו את הלהב ההוא של ריץ 88'. אבל עדיין, מדובר בהופעה מהממת, רוקנ'רול אמיתי. גאנז מצליחה להתבגר בכבוד.
כמובן, לא הכל היה מושלם: חייבים לציין את מחירי השתייה והאוכל הגבוהים (50 שקל לכוס מים מהברז, 35 שקל לעבאדי בגבינה) ואת הסאונד הבעייתי של פארק הירקון. יש דברים שלא משתנים.