מדי יום אנחנו מבקשים במדור "העיר שלי" כמה המלצות מתושבים מקומיים, ביניהן גם המלצה על יצירה אחת שנשענו עליה מאז שבעה באוקטובר. מדי יום אנחנו מקבלים יצירה שעוזרת גם לנו להביט קדימה עם תקווה. מה רע בקצת תקווה? וקצת תרבות? תראו מה הן יודעות לעשות ביחד
לא קל להחזיק כאן את הראש מעל המים, והיאוש הופך ליותר נוח אולי בחו"ל, אבל כאן הוא קצת מחניק. ובסוף, אין מוקם טוב יותר לשאוב ממנו תקווה מאשר אמנות – מוזיקה, קולנוע, טלוויזיה, תערוכות, ספרים ועוד יצירות שעוזרות לנו למצוא את הכוח, תקווה או השראה. לכן זה בדיוק מה שביקשנו ממשתתפי מדור "העיר שלי", שממש כמונו מצאו את עצמם באמנות. אלו 12 בחירות שאהבנו מהתקופה האחרונה, בתקווה שהם יספקו גם לכם את אותה התחושה – שיש עוד על מה להילחם.
>>וורקינג קלאס הירו: בואו לראות אנשים אחרים עובדים בתל אביב
"ילד רע" של HOT
"הסדרה של הגר בן אשר ורון לשם, שיצאה דווקא בתקופה הזו ונמכרה לנטפליקס, לשידור ב-190 מדינות בעולם שיצפו בסדרה הזו, ובעברית – זה הישג ענק בכל קנה מידה, אבל לפני המלחמה זו היתה גאווה מקומית, בעוד שהיום זו פשוט זריקת תקווה אמיתית – גם שלא הכל ציני ופוליטי ומכור מראש, וגם שבסוף ננצח".
תמר מרקוביץ
"החדר" של ענבל פינטו
"יוצרת מעניינת שמחברת בדרכים לא צפויות דו-מימד ותלת-מימד, דמיון ורגש, אמנות ותנועה".
נעמה בנזימן
"הדרך לשביל הזהב" של רביד פלוטניק
האלבום החדש של רביד פלוטניק מתנגן אצלי בלופ ופורט לי על כל מיתרי הלב, הנפש והנשמה. אני מוצאת בו ביטוי לכל מה שאינני מסוגלת לבטא בעצמי. יש בו כבדות ועצבות אך הוא מסתיים בהמנון שכל כולו תקווה, "שמש זורחת עליי", ואותו אני שרה בקולי קולות מדי בוקר בפקקים באיילון.
מאיה דרין
Banteay Srey של קארל סטון
היצירה המוזיקלית האחרונה שנתנה לי השראה היא יצירה מ-2018 שנתקלתי בה במקרה לפני כמה חודשים Banteay Srey של קארל סטון, מלחין אלקטרו אקוסטי אמריקאי. עוד יצירה מוזיקאלית שריגשה היאהקאבר לשיר "World Citizen"של ריוג'י סקמוטו ודיוויד סילביאן בביצוע של המוזיקאית האיסלנדית Hildur Guonadottir, שכלול באלבום המחווה לסקמוטו שנוצר לאחר מותו.
אמיר צורף
"שבעה באוקטובר- ספר צילום" של זיו קורן.
בעיניי, זהו ספר חובה בכל בית, 400 צילומים וביניהם טקסטים, תיעוד רגיש של האסון הנורא והמלחמה שבאה בעקבותיו. הרווחים ממכירת הספר מיועדים להסברה ולהבאת קולם של הניצולים והקורבנות לכל העולם.
אביבית פריאל
"הסופר מארץ עוץ"
אני אוהבת לצפות בסרטי דוקו. בתקופת המלחמה על אחת כמה וכמה. זו גיחה למקומות אחרים ולזמנים אחרים ובכל זאת לא מדובר בבדיון. הסרט האחרון בו צפיתי ביס דוקו ומומלץ מאוד הוא על יוצר "הקוסם מארץ עוץ", ליימן פרנק באום. גם לנו נחוצים עכשיו לא מעט קסמים.
אריאלה גולדמינץ
קרולינה וקורין אלאל
הייתי בהופעה של קרולינה בבארבי והיא אירחה את קורין אלאל זכרונה לברכה (עברו כבר כמה חודשים טובים מאז אבל זה ממש נצרב לי בזיכרון), כשקורין עלתה כל הקהל שאג ושר ביחד איתה, הרלוונטיות של השירים שלה למצב העכשווי ובו זמנית הנוסטלגיה הנעימה שמזכירה תקופות טובות יותר, צרחתי את השירים ודמעתי תוך כדי. תודה לך קורין!
דניאל מרוז
"דרישת שלום" של רדיקל
אוסף חדש ומדהים שנקרא"דרישת שלום" ויצא בהוצאת הספרים רדיקל(שבתכלס, הייתי צריך להכניס לחמשת המקומות האהובים עלי, אז הנה אני מגניב אותו פה בסוגריים: בית רדיקל התחייה 27! צ'ק איט אאוט!! מקום מהפכני חסר תקדים!). באוסף יש למעשה שישה ספרונים קטנים שבכל אחד מהם מכתב/נאום/מאמר על השלום. הוא ארוז בצורה יפהפיה ומכיל בתוכו כתבים של אנה פרנק, מנחם בגין, אנואר סאדאת, יצחק רבין, דליה רביקוביץ' ודוד גרוסמן.
אברי ג'י
פופ ישראלי טוב
"נאדי באדי" של שחר טבוך ו"באמפרים" של נס וסטילה. לצד כל שירי המלחמה והשכול, אני צריכה שירי פופ שיגרמו לי להרגיש שאנחנו גם נורמליים. אז תודה לכל המעורבים בהם.
לאה לב
"אדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל
ספר שנתן לי תקווה והשראה מאז פרוץ המלחמה הוא "אדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל. הוא נמצא על שולחן הכתיבה שלי, מלא סימניות ופתקיות. "הפסימיסט משול לאדם הרואה בפחד ובעצב, כי לוח הקיר שלו, שיום-יום הוא תולש דף ממנו, נעשה דק יותר עם כל יום חולף. כנגד זה, האדם המסתער על בעיות החיים, משול לאדם התולש דף אחר דף מלוחו ומניח אותו למשמרת יחד עם קודמיו. הוא יכול להגות בגאווה בכל העושר האצור ברשומות האלה, בכל החיים שכבר חי אותם עד תומם". את זה כתב האדם שעבר מצבים לא אנושיים ומצא בהם גם אחיזה. לי זה עוזר למצוא דרייב גם ברגעים מאוד קשים.
מרינה שויף
"עיד" של יוסף אבו מדיעם
"עיד", סרט בדואי ראשון דובר ערבית ועברית, סרט שנותן הצצה אותנטית לחברה הבדואית בישראל. עיד חי ברהט, כותב וחולם על תיאטרון, דרמה מרגשת ובימוי אותנטי, תסריט משובח ותצוגת משחק מרשימה, יוצרים ביחד סרט אחר.
הגר אלמביק
"אֶשֶׁד" של מוחמד אבו סאלמה
התערוכה של מוחי במוזיאון תל אביב. מוחי (מוחמד אבו סאלמה) הוא בן אדם מדהים ויחיד במינו. למזלי עבדנו יחד כמה וכמה פעמים בהופעות של ימן בלוז ובעוד פרוייקטים של חברים, אבל זאת רק ההתחלה. מהאנשים שמהרגע הראשון שנפגשנו החיוך שלו אמר הכל. לא רק שהוא התאורן הכי מבוקש בישראל, הוא בן אדם עם חזון רחוק, וזה בא לו בקלות. הוא גם אחד האנשים הכי נעימים ומביאים דרייב בו זמנית. התערוכה שהוא הקים במוזיאון תל אביב מלאה בתעוזה מכל כך הרבה זוויות, אישיות ועד לאומיות, תערוכה מלאה באור שהולך דרך כל החושך. יש לי הערכה אקסטרה מיוחדת למוחי ותמיד אהיה שם איתו בכל דבר. כשהייתי בתערוכה שלו זכיתי לסיור איתו, וזה היה מדהים כמה מחשבה יפה יש לו על כל המצב, מוות וחיים, אור וחושך. רקדתי ושרתי מתחת למיצב העצום הזה, ממליץ מאוד לכולם לבוא ולחוות את זה, זה נמצא שם עד מרץ, ואנחנו בטוח נעשה שם כל מיני שיתופי פעולה מתחת למיצב עד אז.
רביד כחלוני
![מוחמד אבו סאלמה, מוזיאון ת"א (רישום הכנה)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/05/1716141292_46009.jpg "מוחמד אבו סאלמה, מוזיאון ת"א (רישום הכנה)")