לא "מלחמת אזרחים" ולא "אחים אנחנו". המאבק הוא נגד השלטון
הממשלה ונבחרי הציבור לא רוצים להיות הרעים בסיפור הזה, ולכן מנסים לשכנע אותנו לריב בינינו. התשובה בגדול היא "לא". המאבק הוא בכם, חברי הממשלה, ולא נגד אזרחים אחרים. תפסיקו לבקש את סליחתנו לכבוד ט' באב. אפילו אלוהים לא מאמין לכם
לכבוד ט' באב יש לי כמה בקשות. אנא מכם: די כבר עם ה"די למלחמת האזרחים". אין פה מלחמת אזרחים. יש פה מלחמה של אזרחים בשלטון ממש רע. אני יודעת שלא בא לכם לחשוב שאתם הרעים בסיפור, ולכן ממש מנסים לשכנע אותנו לריב זה עם זו ויש אפילו כמה שמשתכנעים, אבל בגדול: לא. המאבק הוא בכם, חברי הממשלה, ולא נגד אזרחים אחרים.
יש אולי אזרחים שכועסים עלי. מותר להם. אני לא שונאת אותם. אפילו די מחבבת שלא כולם חושבים אותו דבר. שלושת רבעי עם רוצה לעצור את טירוף החקיקה. את הרבע הנותר אנסה לשכנע. ואולי לא אצליח, אבל הטענות שלי בכל מקרה הן לא אליהם. הם לא נבחרי ציבור.
להיות נבחר ציבור זו עבודה. ואני מצפה מנבחרי הציבור שיעבדו. ולא סתם שיעבדו – שיעבדו בשביל הציבור. וכשאתם שם בכנסת שופכים זרע לבטלה עבור נושא אחד (ועבור אדם אחד – אולי היחיד בארץ שבאמת מתאים להגדרה צפונבון), ואתם עושים כלום אבל ממש כלום בכל נושא אחר – אני כועסת.
וכשהדבר היחיד שאתם כן עושים זה לנצל את הכח שניתן לכם באופן דמוקרטי כדי להרוס את הדמוקרטיה – אני ממש כועסת. כועסת עליכם. לא על האזרחים, לא על פורום קהלת, לא על היועצים שלכם – עליכם, 64 נבחרי הציבור שבחרו במלך במקום בממלכה. ואם כבר בקשות לכבוד ט' באב אז עוד כמה קטנות:
תפסיקו להרגיע אותי. אני רגועה ואפילו אופטימית שהמחנה הליברלי מגלה עוצמות ונזכר שהוא רוב (ובחייאת, אל תשכחו את זה ביום הבחירות הבא, החופש שהליברליות מאפשרת לנו לא כולל התעלמות מיום הבחירות גם אם הוא מגיע יותר פעמים בשנה מהמתוכנן).
תפסיקו בבקשה לבקש את סליחתי לכבוד ט' באב. אני מאמינה באלוהים ומאמינה שהמצווות שהוא הכי סופר לנו הן בין אדם לחברו, ואני סומכת עליו שהוא לא אוכל את הסיפור של סליחות פעמיים בשנה.
תפסיקו בבקשה להגיד לי "אחים אנחנו". האזרחים האחרים (אלו שלא מרגישים טוב כשהם רומסים מישהו אחר, ותהיו בטוחים שזה הרוב) הם אכן אחים שלי. גם בלי שתגידו לי.
תפסיקו להגיד לי שזה פחות נורא ממה שנדמה לי ושאתם מבטיחים שתהיה פה דמוקרטיה למרות החוקים הלא דמוקרטיים שלכם. כי א. זה נורא מה שאתם עושים, ואגב עוד יותר נורא מה שאתם לא עושים וזה נניח לנהל את המדינה. וב. אני לא מאמינה לכם – בזבזתם את מכסת השקרים של עשור שלם בחצי שנה. אגב, אני כן מאמינה לבן גביר וסמוטריץ. הם מתכוונים לכל מילה שלהם ותודה לאל הם אומרים מאד ברור מה הם רוצים ועל מה הם עובדים. ואנחנו האזרחים נלחם בהם וביתר הפחדנים בממשלה כדי שהם לא יצליחו.
ומילה לעצמנו הליברלים, שכתב איש חכם ממני בשם ישראל פריי וצדק: "רגע, זוכרים את המשפט 'השמאל שכח מה זה להיות יהודים?', ובכן, הוא לא. הוא כן קצת שכח מה זה להיות ליברל. הסמוטרצ'ים משוכנעים בצדקת דרכם עד לשד העצמות. הליברלים בישראל פחות'. מאבק ארוך עוד לפנינו ומול פוליטיקאים שמתכוננים למאבק הזה כבר 3,000 שנה ועושים לשיטתם עבודה יפה של הינדוס תודעה.
התוצאה לא יכולה להיות חזרה לסטטוס קוו. עכשיו כשהתחברנו מחדש לליברליות שבנו כדאי שלא נשכח אותה שוב. ה"תן לחיות", במסגרת ה"חיה ותן לחיות", רלוונטי לכולם. לא רק למי שחושב כמוני, לא רק לחרדים, לא רק לסטרייטים, לא רק לעם הנבחר ולא רק לאזרחי ישראל. בואו "ניתן לחיות" ואולי אפילו בכבוד ככל שזה תלוי בנו – לכולם. גם לשכנים שלנו.