"80 וארבע" מרגשת, אבל היא מצטרפת לתופעה מטרידה במיוחד

הריאליטי החדש של כאן 11 משתמש בילדים ככלי לשיפור חייהם של זקנים, בז'אנר מפוקפק שמתחיל לצבור תאוצה

מתוך "80 וארבע" בכאן 11
מתוך "80 וארבע" בכאן 11
28 באוקטובר 2019

זקנים בטלוויזיה הם קצת כמו חתולים באינטרנט: חמודים, מכמירי לב ומדי פעם עושים משהו ממש מצחיק, אבל זה לא אומר שתאמצו אחד בחיים האמיתיים. לא שיש לכם משהו נגד זקנים. להפך, לפעמים אתם אפילו קמים באוטובוס כדי לפנות להם מקום. אתם בעדם באופן עקרוני וכללי כזה, פשוט ממרחק סביר. נגיד, לא הייתם צופים בתכנית טלוויזיה שעוסקת רק בזקנים. לצפות באנשים הללו בשנותיהם האחרונות זה לראות את העתיד שלכם ולקבל את העובדה שאתם בני תמותה, וזה מפחיד ומדכא.

על התובנה הזאת בדיוק נשענת "80 וארבע", תכנית הריאליטי החדשה של כאן 11, ולכן הערוץ דאג לכך שחוץ מזקנים בערוב ימיהם, יהיו בה גם בני ארבע צוהלים שירימו להם, במעין פופ אפ של גן ילדים שהוקם בתוך בית דיור מוגן. מדובר בניסוי בן שישה שבועות על פי פורמט בריטי, שמבקש להוכיח כי קרבתם של הילדים לקשישים עשויה להעלות באופן משמעותי את רמת חייהם.

מתוך "80 וארבע" בכאן 11
מתוך "80 וארבע" בכאן 11

מספיק להיווכח בהצלחה המסחררת של שתי עונות "סליחה על השאלה" כדי להבין את מה שגם בכאן 11 הבינו: זוהי שעתן הטלוויזיונית של אוכלוסיות ייחודיות שהודרו עד עתה מהמיינסטרים, וילדים בני 4 וזקנים בני 80 בהחלט עונים על ההגדרה הזאת. שתי הקבוצות אף מזכירות זו את זו בחוסר הישע שלהן וגם במאפיינים כמו קוגניציה, מוטוריקה ושליטה על איברי הגוף. כתוצאה מהדמיון ביניהן, הצפייה ב"80 וארבע" מספקת מעין חווייה מעגלית, מרתקת ומטרידה, בה הצופים מבינים שתחילת החיים וסופם נראים פחות או יותר אותו דבר.

יחד עם זאת, ולמרות ששמה מרמז על הקשר הבין דורי כמנוע עלילתי, מצפייה בפרק הראשון של "80 וארבע" ברור כי הצגת שתי האוכלוסיות בתכנית, מרגשת ומפעימה ככל שתהיה – אינה שיוויונית בעליל. הילדים בגן מוצגים באופן ברור ככלי לשיפור חייהם של הזקנים, ולא הרבה מעבר לו. ניתן להבחין בכך מזמן המסך הנרחב אשר הוקצה למומחים בתחומי הגריאטריה בתכנית, מהבדיקות שבוצעו בטרם הצילומים רק בקרב האוכלוסיה המבוגרת ואפילו מהאיזור המיוחד שהוקם עבור התכנית באתר כאן 11, בו מציעים לנו להכיר את הקשישים בלבד. הילדים מתפקדים בתור הטיזר שמושך אליו את הצופים בפרומואים המרגשים, אבל בניסוי האנושי בן ששת השבועות הם בכלל לא הנבדקים, אלא התרופה. אין בדברים אלה כדי לטעון שבני הארבע אינם נתרמים כלל מהחווייה של הניסוי, אך אין ספק שלפחות בפרק הראשון הסדרה מתמקדת בזקנים באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

יש בעובדה הזאת משהו די מטריד. לא רק כי תשומת הלב אינה מופנית באופן שווה גם כלפי הילדים, אלא בעיקר משום שהילדים אשר משתתפים ב"80 וארבע" לא באמת הסכימו להשתתף בה, מתוקף גילם הרך. מאחר שהם מנועים להבין מהי משמעותה של הסכמה להשתתפות בתכנית ריאליטי, כל הקסם והמתיקות של הפורמט נצבעים בווייב מפוקפק למדי. זאת גם לאור ז'אנר ריאליטי הילדים שמתהווה כתופעה טלוויזיונית לאחרונה: לפני כחודשיים שוחררה סדרת הריאליטי "חייהם הסודיים של בני ה־4" אשר עוקבת בצילומים מדהימים אחר ילדים בחודש הסתגלות בגן, ובחודש נובמבר הקרוב עתידה לעלות בטלוויזיה התכנית "נינג'ה ישראל – ילדים", אשר תסקור ביצועים אתלטיים של ילדים קטנים. ספק אם כל הילדים הללו הבינו את משמעותה של חשיפה טלוויזיונית נרחבת בגיל כה פעוט – הרי גם מבוגרים לעיתים לא מבינים אותה. אבל בתור צופים שמתבדרים מהאותנטיות המרגשת של אותם ילדים, כדאי שנשאל את עצמנו עד כמה הדבר מוסרי.

זאת פי כמה וכמה כאשר הילדים משמשים כאינסטרומנט בלבד כמו ב"80 וארבע", משל היו כלכלבי שירות שכל מטרתם היא לרומם את רוחם של הדיירים. התכנית אמנם מצטיירת כיוזמה חיובית בעלת כוונות טובות, אפילו אחת שתגרום לצופים להיות מודעים יותר לאוכלוסיית הזקנים בישראל, אבל אסור לשכוח: אין לנו כל דרך לדעת אם בני הארבע שמשתתפים בה לא ירגישו מנוצלים בבגרותם על השימוש בהם כבתרופת פלא, תוך בחינה מדוקדקת ומתועדת של מעשיהם מול כל המדינה. זו לפחות צריכה להיות נקודה למחשבה בזמן הצפייה.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"