בחזרה לשורשים: עם פחים וג'אנק EL KHAT עושים מוזיקת סיקסטיז מתימן

אל תתעלמו מהשורשים שלכם. AL KHAT. צילום: הילה אחיאל
אל תתעלמו מהשורשים שלכם. AL KHAT. צילום: הילה אחיאל

"תמיד הייתי מוזיקאי, אבל לא תמיד נאמן לעצמי. הרגשתי שהמקום הפיזי חונק אותי עם שבלונות של אמריקה והשפעות המערב בכללי - באומנות, באופנה, בהכל. שום דבר לא מקורי ולא אותנטי, ומה שכן - נזרק הצידה או לא מתקבל כשייך" // אייל וואהב ("התזמורת התימנית") בטור מיוחד על ההרכב המיוחד אל קאת

אל קאת EL KHAT הוא פרויקט חדשני, המביא את מיטב המסורת המוזיקלית התימנית בעיבודים מיוחדים. ההרכב הוחתם בשני לייבלים באירופה, הוציא שני אלבומים והופיע בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, כמו גם בישראל. מקים ההרכב, אייל וואהב ("התזמורת התימנית") הוא מוזיקאי ונגן רב תחומי שעבר תהליך "חזרה לשורשים", תוך בניית כלים מחפצים ופחים ברחוב, ומייצר סאונד מחוספס שמצד אחד מתחקה אחר שנות ה-60 בתימן, ומצד שני לא דומה לשום דבר אחר ששמעתם. תוך כדי מחקר על שורשיו התאהב איל בהקלטות הישנות של המוזיקה מתימן, ובפשטות הרפטטיבית הבאה לידי ביטוי בשירה בלבד מלווה בתיפוף על פחים, לעיתים בלווי של עוּד.

>> נס גדול כבר פה: 5 הסופגניות הכי טעימות של השנה (ועוד 10 שאהבנו)

תמיד הייתי מוזיקאי, אבל לא תמיד נאמן לעצמי. הרגשתי שהמקום הפיזי חונק אותי עם שבלונות של אמריקה והשפעות המערב בכללי – באומנות, באופנה, בהכל. ששום דבר לא מקורי ולא אותנטי, ומה שכן – נזרק הצידה או לא מתקבל כשייך. המקום הרוחני נותק מהמציאות. אני יכול להגיד שעם השנים כשהתבגרתי, תחושת חוסר הזהות והשייכות הלכה וגברה. כמובן שגם אני גדלתי על הדורז, לד זפלין, קווין, גאנז נ' רוזס ונירוונה, וזה נשאר. אני לא מתעלם מזה, אבל בשבילי היה צורך להשלים את אלה בשביל להמשיך לקום בבוקר. כי להיות קול זה לא מספיק.

באיזשהו מקום, התחלתי להרגיש סוג של חוסר זהות. ניגנתי על לא מעט כלים, ועשיתי מוזיקת רוק, אבל משהו שם הרגיש לי שזה לא אני. חיפשתי כל הזמן איך אני מתקרב יותר לעצמי ולאמת שלי. ואז יום אחד קיבלתי דיסק אוסף של מוזיקה תימנית, שירים מאוד פשוטים מנוגנים בעוד ואיזה תוף קטן, מאוד מינימלי. וזה פשוט נגע בי. גרם לי לאיזו תחושה של חיבור פתאום, של בית.

באיזשהו שלב, אחרי הרבה שנים של אנטי מול המראה, החלטתי להסתכל פנימה, ואז אל הדור הקודם ואל הדור שלפניו ולפניו דרך המשפחה שלי ודרך הקהילה שלי התימנית. במקום הזה התחילה קבלה של האמת. למדתי ערבית תימנית, והתחלתי לקרוא יותר ולחקור את התרבות והמסורות. אלקאת הוקם כמקום לבטא את הרגש הזה דרך השירים התימניים המסורתיים, ועם הזמן הם נכנסו לתוך השירים שכתבתי ולעיבודים שהמהות שלהם זה לשמר את המקום של הפשטות וה״חוסר״. משם הגיע הרעיון לבנות כלי נגינה שעשויים מחפצים שבורים או כל מיני סוגים של ג׳אנק שאנשים זרקו לרחוב.

כשהעבר לא ברור העתיד מטושטש. EL KHAT. צילום: הילה אחיאל
כשהעבר לא ברור העתיד מטושטש. EL KHAT. צילום: הילה אחיאל

חפצים נטושים הם אוצר שרק צריך לדעת איך להסתכל עליו ולראות את הייחודיות שלו, לקבל שבעצם הפגישה שלך עם משהו שנראה פגום ועקום – שם נמצא החופש והשקט האמיתי. שצריך לחיות עם הפגמים האלה מסביבך ובסך הכל לקבל אותם. כל הטעויות, כל מה שיש עליו סטיגמה, כל מה שצריך לשנות, אלה בדיוק הדברים שברגע שאהבה מופנית אליהם הופכים להשלמה. כשאני הולך ברחוב אני רואה רק יופי, הכל במקום, כמו שצריך להיות.

מכוון שאחד הדברים שמייחדים את ההרכב שלנו EL KHAT הם הכלים שאני בונה, בכיתת אמן שאעביר ברביעי במרכז אלשיך למוסיקה מסורתית מזרחית אספר ואראה חלק מהכלים האלה איזה צלילים אפשר להפיק מהם ואיך זה מתחבר למהות המוסיקלית שההרכב מתעמק בה. ערב לפני כן יופיע הרכב ב'טרב' – "אח" של מרכז אלשיך בשכונת כרם התימנים בת"א. מקום קטן, חם שנותן דרך קבע מקום פיזי וערכי למוסיקה מסורתית מתרבויות מזרחיות שונות.
אייל אל וואהב וההרכב שלו EL KHAT יופיעו ביום שלישי ב'טרב' רבי עקיבא 3 בכרם התימנים, מופע עמידה, הכניסה חופשית! למחרת בשעה 18:00 תתקיים כיתת אמן עם אייל באלשיך-מרכז למוסיקה מסורתית מזרחית (צמוד ל'טרב')