או מיי GDB: ההמבורגר הזה מקיים את כל ההבטחות

כנראה שהייתי צריך הברזה מכריך עוף מטוגן כדי להגיע סוף סוף להמבורגר הזה. מצחיק, דווקא מהנמסיס של ההמבורגר, המזון ששואף להחליף בעוד כמה שנים את האוכל הפופולרי בתל אביב. מהרבה בחינות, חילופי המשמר האלה יהיו חייבים לקרות בשלב כזה או אחר – צריכת העוף נמצאת בגידול מתמיד אל מול תעשיית הבקר הסטגנצית, גם מסיבות בריאותיות וגם מסיבות כלכליות. בשלוש השנים האחרונות מתנהלת בארה"ב מלחמה על שוק כריכי העוף המטוגן, שאמנם עדיין קטן משמעותית מזה של הבורגר, אבל מטפס בקצב מסחרר.

אבל היום העוף הפסיד, לפחות אצלי. התכנית המקורית היתה לנסות את המקום שכונה במקומות אחרים "בית מקדש לעופות", מסעדת הולי צ'יקנס, שנפתח על פינת אבן גבירול-קפלן. זה היה אמור להיות למעשה ביקור שני שלי במקום, אחרי שהביקור הראשון היה לא מי יודע מוצלח, אבל גם מספיק קרוב לפתיחה כדי לתת להם הזדמנות נוספת. אבל אלוהים כנראה רוצה שאמשיך לאכול בקר, כי כשהגעתי להולי צ'יקנס גיליתי, באמצעות דף נייר שהודבק לדלת זכוכית סגורה, שהיום לא אנסה כריך עוף מטוגן. "עקב שירפה בארון החשמל נהייה סגורים מס ימים. אתכם הסליחה". הטעויות, כמו שאומרים, במקור.

אוטוטו שם. הדלפק של GDB (צילום: אנטולי מיכאלו)

הבטתי ימינה, הבטתי שמאלה, וראיתי במרחק חמישה צעדים מקום ששמעתי עליו רבות, אבל עד היום נמנעתי מלבקר. GDB, שאחרי תקופה כפופ-אפ שוק הכרמלי התמקמה באבן גבירול והפכה במהרה לאחד ההמבורגרים המדוברים והאהובים בעיר. אז איך אני – חובב המבורגרים נודע לשמצה, האיש שאכל 20 המבורגרים ב-20 יום, הקציצה האנושית – עוד לא אכלתי את ההמבורגר המדובר? קודם כל, כי הייפ עושה לי צרבת, אז אני מנסה להימנע ממנו. שנית, קודמי בתפקיד מבקר אוכל הרחוב, יואב רבינוביץ', הספיק לאכול כאן פחות מחודש לפני שהתחלפנו (נתנו כיף עם יש נוטפת שמן), אז לא היה לי דחוף לבקר פה. יש מספיק המבורגרים נהדרים אחרים בעיר.

מעולם לא נאכל. ההמבורגר של GDB. (צילום: אנטולי מיכאלו)

אבל לאלי המאנצ' היו תכניות עבורי, וכשהם סוגרים דלת מטוגנת, חלון בלחמניית בריוש נפתח. ניגשתי לחלון ההזמנות הפונה לרחוב וביקשתי את ההמבורגר המטונף ביותר שלהם. כמובן שלא ביקשתי את זה ככה, אבל אני די בטוח שאם הייתי מבקש, הייתי מקבל את אותו אחד: ה-GDB, המבורגר 200 ג' של בשר מיושן, ארוגולה, חלפיניו, איולי שום קונפי, רוטב פלפלים, גבינת צ'דר וגאודה (78 ש"ח עם צ'יפס ושתיה או 62 בלי). וכן, ברור שהוספתי על זה עוד. המילים "בייקון אנטריקוט" זהרו לי מהתפריט כאתגר (19 ש"ח). יאללה המבורגר, בוא נראה מה יש לך.

>>בשבוע האחרון אכלנו ב-ASK Doner, המקום שהיה חסר לדיזנגוף

אז לפני הכל, אולי הפיצ'ר הידוע ביותר של ה-GDB הוא האינסטגרם פקטור. זה באמת המבורגר יפה כל כך עד שגם צלם גרוע כמותי לא מצליח להרוס אותו. אבל מעבר לנראות, ההמבורגר הזה גם מקיים את כל ההבטחות שנקשרו לשמו. התחלתי דווקא עם הצ'יפס, שהיה פריך עד התפוררות, בקטע ממש טוב (כבר שדרוג מהביקורת של קודמי לתפקיד). אחר אחר כך התפנתי לנגוס במנה העיקרית, מפלצת בלחמניה שכוסתה בכל כך הרבה רטבים, גבינות ותוספות עד שבקושי ראיתי את הבשר שמאחורי העצים.

גם צלם גרוע לא יצליח להרוס. המבורגר של GDB. צילום: מתן שרון

והביס, אני מודה, משגע. גל רכיבים שטף את פי במגוון טעמים ובאיזון קוסמי מסוים. נכון, לא כל הטעמים בלטו (רוטב הפלפלים, למשל) וחלק כלל לא תרמו (כיפת השום השחורה שבאמת יפה באינסטה, אבל לא משנה הרבה את הטעם), אבל המכלול נשאר טעים מאוד. הלחמניה הרכה היתה מספיק חזקה להחזיק את המבנה במהלך רוב הסעודה ולא מתוקה מדי, כך שלא הוסיפה להסחות הדעת. דווקא האנטריקות בייקון התגלה כפשרה כשרה הרבה יותר טובה מהבייקון טלה הנורא, גם אם יקרה מדי כדי להיות פרקטית. אבל לב העניין התחבא מאחורי הר התוספות, ופה אני מסכים עם רבינוביץ' – יש פה קציצה מעולה, וקצת חבל שמסתירים אותה בכל זה.

הבשר המצוין של GDB כמעט ולא מתובל, הבחנתי רק בטעמי פלפל שחור וחריכת הגריל. בכל מקום אחר הייתי אומר שזה נועד להגדיש את טעם הבשר האיכותי, אבל כאן נראה שזה פשוט הדרך היחידה לא לגרום לעומס חושי שישאשפז כל סועד. זה מוצלח, אבל עם קצת דיוק בתוספות ופחות שואו-אוף, זה היה יכול להיות מוצלח אפילו יותר. ואולי חשוב מזה, זה היה הופך לפחות מבולגן לאכילה. "זה הדבר הכי מלוכלך שאכלתי בחיים", אמרה האישה בשולחן לידי, וצדקה. הידיים שלי נראו כמו אחרי פיגוע רב טעמים, ואני אפילו לא רוצה לדמיין איך נראה הזקן שלי, אבל האגדות על המטונף מאבן גבירול עוד ירדפו את העיר לשנים שיבואו. היום, בכל אופן, ההמבורגר ניצח בנוק אאוט את העוף המטוגן.

GDBurger, אבן גבירול 22, א'-ה' מ-12:00 עד 00:00