יש לי קדחת: המערכון הגדול של SNL קיבל דוקו לא פחות מצחיק ממנו

מה במערכון ה-Cowbell הפך אותו למערכון הכי בלתי נשכח של SNL? אינספור ממים, מרצ'נדייז, חיקויים, תחפושות פורים ומיתולוגיה שלמה למערכון ששודר לראשון לפני 25 שנה, ונחשב עד היום לדעת רבים לאחד המערכונים הגדולים אי פעם, בטח של התוכנית החיה מניו יורק. בסוף זה מערכון די פשוט: הוא מציג את הרגע שבו להקת Blue Oyster Cult הקליטה את מה שהיה ללהיט הגדול ביותר שלהם, השיר "Don't Fear The Reaper". ואז, באמצע הנגינה, המפיק האגדי ברוס דיקינסון פורץ פנימה, ומפריע לו רק דבר אחד – אין לו מספיק פעמון פרה.

>> זאב רווח ז"ל היה שחקן אדיר. מעט מאוד מזה הגיע אל מסך הקולנוע

השילוב בין העצבים של כריסטופר ווקן הענק בתפקיד דיקינסון לנגינת פעמון הפרה המוטרפת של וויל פרל (שגם כתב את המערכון בעצמו), כולל חולצה קטנה מדי, ג'ימי פאלון מתפוצץ מצחוק ועוד אינספור ניואנסים קטנים הפכו אותו לקלאסיקה על זמנית שתמיד מצחיק לראות. "סטרדיי נייט לייב" הפכה ברבות השנים לאחד המוסדות הטלוויזיוניים הגדולים בעולם, וכעת היא חוגגת 50 שנה – וכיאה למעמדה, נחגגת בסדרה הדוקומנטרית "SNL50: Beyond Saturday Night", שמשודרת בימים אלו ברשת פיקוק.

מי שחושש מעוד סדרה שמתארת בפעם המי יודע כמה את ההיסטוריה של תוכנית המערכונים וודאי הופתע לטובה. סדרת הדוקו בנויה יותר כארבעה סרטים נפרדים, כל אחד בעל אופי שונה ונושא שונה. ואני רוצה להתמקד דווקא בפרק השלישי, שנקרא כצפוי "More Cowbell", ומתמקד כולו במערכון האייקוני, אך מצחיק לא פחות ממנו. הפרק מתאר בכישרון רב, ועם הרבה מודעות עצמית, את סיפורו הדי אבסורדי של המערכון הדי אבסורדי. החל מהרעיון שצמח לפרל, דרך הלהקה האמתית שהיתה צריכה להתמודד עם החיקוי ועד לכריסטופר ווקן עצמו, מגיבורי המערכון, שלא התראיין לסדרה – אבל וויל פרל מספר שהוא די הרס לשחקן את החיים עם אינספור אנשים שצועקים לו "יש לי קדחת".

הפרק חוגג את היכולת של SNL להיות מצחיקה עד הסוף מבלי להתדרדר לתהומות קומדיה נמוכים. זה שביל הזהב שהסדרה מצאה, מה שהחזיק אותה לאורך כל השנים. השנים האחרונות ראו סוג של הפרדה מלאכותית: מצד אחד "תכניות סאטירה" גבוהות מצח, שבהן ההומור הוא מאוד סרקסטי וציני; ומצד שני תכניות מערכונים קלילות, פשוטות, דביליות לחלוטין וקלות לעיכול. לורן מייקלס, האבא הגדול של SNL הצליח למצוא בדיוק את דרך האמצע – להיות גם וגם. מהמפגש שבין הכי חכם להכי מטומטם, יוצא ההומור הכי טוב. זה מה שהפך את קונאן אובריין (גם יוצא SNL וגילוי של מייקלס) לכוכב גדול, ומה שהפך את מונטי פייטון לקלאסיקה – וזה לדעתי גם המרכיב הסודי שהצליח כל כך ב-SNL.

זה נכון לא רק למערכון, אלא גם לפרק התיעודי עליו – היכולת שלו לספר את הסיפור בצורה מרעננת ומצחיקה, שמשתלבת היטב עם נשוא הפרק, ומספקת 50 דקות נטו של הנאה גדולה על בסיס מערכון שלקח אולי ארבע דקות. איך עושים את זה? עם קריינות מודעת לעצמה, סיפור של פעמון הפרה ואיך הוא הפך לכלי מוזיקלי, וגם העדויות הנהדרות משורת קומיקאי על שקשורים למערכון (ג'ימי פאלון, כריס קטאן, דיינה קארווי) – כולם הופכים את הפרק לזהב טלוויזיוני. גם פרל עצמו היה, כנראה כצפוי, האיש הכי מצחיק גם פה. אפילו דייב גרוהל הגיע לדבר על המערכון. וכנראה שבאמת יש לי קדחת, כי אני מתחיל לחשוב שזה המערכון הכי טוב שצפיתי בו מימיי, והתרופה היחידה היא עוד פעמון פרה.
SNL50: Beyond Saturday Night, עכשיו בפיקוק, החל מה-13.2 גם ב-yes VOD וב-sting+