לטוב ולרע, חגיגות 50 שנה ל-SNL הרגישו כמו מופע של להקת רוק ישנה

השבוע תכנית המערכונים ומוסד הקומדיה האמריקאי "סאטרדיי נייט לייב" חגגה חמישים עונות של טלוויזיה, ו-49 עונות של ביקורת על שהתכנית לא טובה כמו שהיא הייתה פעם. כיאה למוסד אמריקאי (כן, לא משנה אם אתם אוהבים את התכנית או לא, זה מה שהיא) הם חגגו בספיישל ארוך, מפוצץ בהופעות אורח ועמוס בהתרפקות על העבר. אבל האם היה שם מספיק מהעבר? האם היה שם מספיק מההווה? מהעתיד? ולמה ביל היידר לא היה שם? כמו עם כל פרק של SNL, לצופים יש הרבה תלונות, אבל בסופו של דבר בתור מעריץ של התכנית, כזה שעדיין מנסה להישאר מעודכן במה שיש לה להציע בעולם המודרני, אני חושב שהספיישל היה…  נו טוב, בסדר גמור.

>>

כש"סאטרדיי נייט לייב" שידרו את הפרק הראשון שלהם ב-1975, אף אחד לא ציפה שהיא תשרוד כל-כך הרבה שנים. אם ראיתם את הסרט הביוגרפי "סאטרדיי נייט" שיצא השנה, אתם יודעים שהתכנית הייתה ניסוי מוזר של רשת NBC, שלא היו בטוחים בכלל שהיא תגיע לשידור. אז אם אחרי חמישים שנה התכנית מצליחה עדיין לייצר כותרות ולעורר דיון, זה כנראה שהניסוי עבד. לטוב ולרע, ספיישל חמישים השנה של SNL הוא תכנית שחוגגת את עצם קיומה, לכן לגמרי אפשר לקרוא לזה "אוננות". עשרות משתתפים מפורסמים וחברי קאסט לשעבר הגיעו לאולפן כדי להיזכר בכמה טובים הם היו, ולנגן את הלהיטים הגדולים שלהם. זה קצת כמו לראות להקת רוק ישנה שמתאחדת למופע גדול, ואם אתם מעריצים של הלהקה אתם כנראה תיהנו מזה.

 

אז מה היה לנו בספיישל? הופעות מוזיקליות של פול מקרטני, פול סיימון, סברינה קרפנטר ועוד, מונטאז'ים של רגעים מהעבר, גרסאות חדשות למערכונים אהובים ובעיקר הרבה, הרבה הופעות אורח: אדי מרפי! טינה פיי! ג'ון מולייני! מרטין שורט! אלה רק חלק מהשמות הגדולים שחזרו לבמה האגדית כדי לחגוג. אבל בסופו של דבר מדובר בתכנית מערכונים, אז עולה השאלה: היה מצחיק? כן, לפעמים. הרגעים המצחיקים ביותר בספיישל היו אלה שנגעו בהומור עצמי, הרגעים בהם התכנית צחקה על עצמה, דבר ש-SNL תמיד הייתה טובה בו. אחד הרגעים האהובים עליי היה דווקא מונטאז' וידאו: סרטון הרגעים שהתיישנו לא טוב שהוצג על ידי טום הנקס. זה היה מרענן לראות את SNL מודים: כן, היינו גזענים ופוגעניים בעבר, ושידרנו דברים שלא היינו משדרים היום, אבל זה לא סיבה להעמיד פנים שזה לא קרה.

היו גם כמה וכמה מערכונים שנהניתי לראות שוב בתוספת כמה כוכבים אורחים: וויל פרל ואדי מרפי הוסיפו למערכון הכלא הקלאסי של קינן תומפסון, ג'ון מולייני כיכב ב"מגנום אופוס" של מחזות הזמר הניו-יורקיים שלו וזה תמיד נחמד לראות שוב את מייק מיירס. היו גם מערכונים שלא נהניתי מהם, אבל בסופו של דבר אם כל רגע בספיישל היה טוב, זו לא הייתה מחווה כנה ל-SNL. חלק מהקסם של התכנית היא שבכל פרק יש כמה מערכונים טובים, הרבה מערכונים לא טובים, ולמרות הכל הצופים ממשיכים לצפות בה שבוע אחרי שבוע.

בחגיגות החמישים שלה "סאטרדיי נייט לייב" בחרה לחזור אחורה, אבל לא יותר מדי אחורה. רוב המערכונים החוזרים שהופיעו היו מעשרים השנים האחרונות של התכנית, וזה בסדר גמור – אף אחד לא באמת רצה לראות ספיישל ארוך של חברי הקאסט המקורי השורדים מנסים לבצע שוב את "בית חולים לדבורים" או "כריש אדמה" או עוד מערכונים שאתם לא זוכרים (טוב, צ'אבי צ'ייס בטח רצה). ספיישל החמישים של SNL, היה חגיגה של התכנית, אבל מסוג החגיגות האלה שלא לוקחים את נער היום הולדת ברצינות כל-כך, וכמעט עושים לו רוסט. אם אהבתם משהו מחמישים השנים האלה של התכנית, יש גם משהו בספיישל שתאהבו. ואם לא אהבתם, אז למה לעזאזל שתצפו בזה? זה ספיישל של איזה שלוש שעות! הזמן עובר מהר והחיים קצרים, אז אל תבזבזו אותם על זה. אלא אם אתם רגילים לבזבז אותו מדי שבוע על התוכנית, ואז אתם כבר יודעים שזה לא בזבוז.
מופע חגיגות יובל ל-SNL זמין ב-Yes וסטינג TV