Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כשקופץ לעתים השד שמבקש לקרוע את העיר: המקומות של אייל שכטר
אייל שכטר (צילום: אילן בשור)
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: השחקן והמוזיקאי שמצא פה בית, שוק שבו הוא נהנה להיות חלק מזרם הדם שלו ושדרה שבה ניתן לתרגל טקסטים
שרירי הבילוי שלי נחלשו מאוד בשנים האחרונות. ממה שאני זוכר מהשנים שהם היו חזקים ומפותחים – לא בטוח שאני מצטער על זה. אבל לפעמים קופץ שד קטן ומבקש שנצא יחד לקרוע את העיר, ומכיוון שאני מכיר אותו ויודע מה הוא יודע לעולל, אני בוחר בשנים האחרונות במקומות הרבה יותר קטנים וסולידיים יחסית. הבר של "המנזר" בדרך כלל שקט לי ונעים ומדי פעם, אם אני כבר באזור, אני מוסיף גיחה ל"לוציפר". אלנבי 60, אלנבי 97
מנזר (צילום: יולי גורודינסקי)
2. חומוס אבו דאבי
אני די אוהב חומוס. לא חומוסולוג גדול ובטח לא מתכוון להיכנס לדקויות המעיקות של אנשי החומוס, רוב חומוסיות העיר, בטח אלה שמחזיקות מעמד הרבה זמן, מספיק טובות לטעמי. אני עוצר מדי פעם באחת אקראית בשיטוטי בעיר ואוכל. ובכל זאת – "אבו דאבי" טעימה לי יותר מכולן. אולי כי זה גם מספיק קרוב לסנטר האהוב. המלך ג'ורג' 81
חומוס אבו דאבי. מתוך פייסבוק
3. תיאטרון תמונע
תמונע היא בית. אני משחק בתוכה, עובד בה, מבלה. הרבה פעמים אחרי הצגה אני שותה בירה קרה וצ'ייסר טעים, וכבר נשאר לראות את ההופעה שאחרי ההצגה שלי. זה מקום נפלא, עם אנשים מופלאים, הצגות מרשימות והכל בעמל גדול ותנופה כבירה ששמורה לאנשי מלאכת הפרינג'. בית אמיתי שמצאתי לפני הרבה שנים וכנראה שיישאר ביתי לנצח. יש לי עוד בית כזה בבאר שבע, אבל אנחנו עכשיו בענייני תל אביב. שונצינו 8
4. שוק הכרמל
פעם בכמה זמן אני גונב את אחת הילדות שלי מבית ספר והולכים לטייל בשוק הכרמל. מסתובבים, מסתחררים, אוכלים ובעיקר נהנים להיות חלק מזרם דם חם ושוצף שכזה.
שוק הכרמל. צילום: shutterstock
5. שדרת יד לבנים
אני אוהב לתרגל טקסטים תוך הליכה. שדרת יד לבנים של איזור ביתי היא נהדרות ומזמינה, בעיקר בגלל הצל והשקט.
זה המועדון שהכי נהניתי להופיע בו אי פעם. המקומות של אמיר בן דוד
אמיר בן דוד. צילום: אילן בשור
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: עורך טיים אאוט לשעבר שיופיע עם להקתו אבטיפוס בשבת הקרובה בזכרון יעקב (כל הפרטים בפנים). הוא חוצה אתנו גשר, עוצר במוסד העל-זמני באלנבי ומסיים בבלומפילד, אלא מה
זו אולי סטיה קצת מוזרה, לאהוב גשר, ואני מקווה שתקבלו אותי כמו שאני. קוראים לי אמיר בן-דוד, ואני אוהב את גשר יהודית. בתוך המלחמה הארוכה שליוותה את בניית הגשר הזה נשמט – לטעמי לפחות – פרט אחד חשוב. גשר יהודית נבנה למעני, ובדיוק על פי טעמי. הוא מקצר לי את הדרך עם האופניים משדרות ההשכלה לעיר ובחזרה. חוסך את הסיבוב דרך תחנות השלום העמוסות. כשעולים עליו אחרי הירידה הכיפית של שדרות יהודית (שאת חלקה אפשר לדווש בלי להחזיק את הכידון!), מתגלה מראה אורבני מרהיב. וכמובן: לא נשכח את כל הפגנות הדגלים השחורים שהעברנו עליו בימי הסגרים של 2020.
אחלה לוקיישן להפגנות. גשר יהודית (צילום: אמיר בן דוד)
2. בארבי
פינגווין, ליקוויד, קולנוע דן, אליזבט, רוקסן, לוגוס – ביליתי בכולם. הופעתי (כמעט) בכולם. ועל בסיס הניסיון המגוון הזה, אני קובע באחריות מלאה: לא היה בתל אביב מועדון הופעות כמו הבארבי. בול בגודל האידיאלי. עם האווירה המושלמת להופעות. עם סאונד כמו שצריך. וההופעות מתחילות בדיוק בעשר, שזה במונחים תל אביביים נס של ממש (ברוקסן היו הרבה ערבים שעלינו על הבמה באחת בלילה ולפעמים יותר מאוחר, כי "צריך שהבר ירוויח קצת קודם". סיוט). שאול מזרחי הוא יקיר העיר תל אביב.
3. עלמא
אני אוהב את עלמא בכל הגלגולים של המוסד הנהדר הזה. אפילו התכוונו לערוך שם את בר המצווה של דורי, אבל אז הגיעה הקורונה ושיבשה לנו את התוכניות. היתה תקופה שהייתי מגיע לעלמא מדי בוקר, לפגוש את אברהם ושלמה ודודי וענת ואבנר, וללמוד יחד איתם דף גמרא בקבוצת הלימוד היומית שקובי אוז ייסד לפני שמונה שנים. בינתיים, אני מתבייש לומר, אני קצת מזניח את התלמוד הבבלי לטובת עניינים שוליים יותר כמו החיים עצמם. אבל אני מתחייב לחזור. מיד אחרי החגים. שד"ל 6
עלמא. צילום: אמיר בן דוד
4. המנזר
לא בחירה מקורית במיוחד, אבל מקוריות היא הרי אובר-רייטד היום. הרבה יותר חשוב "להיות תמיד כמו שאתה". ואני, כשאני כמו שאני, חוזר למנזר. לפחות פעם בשבוע. כבר מיליון שנה. וכל זמן שליאור הר גיל יחזיק מעמד, נישאר איתו. העיר תשנה צורה, תיבנה לגובה, תתמסר לעשירים, אנחנו נזדקן בהדרגה, והמנזר יישאר המקלט הבטוח שלנו מפני המציאות. איפה עוד יש ברז של בירה טייבה? אלנבי 60
מיליון שנה בכיף. המנזר (צילום: שלומי יוסף)
5. בלומפילד
כשאת עולה למגרש עוברת בי צמרמורת / בלומפילד שם ביפו זו הכתובת / לנצח אצלי בלב / אותך אני אוהב / הפועל תל אביב לעולם ועד / יאללה, הפועל… הפועל… / נהנהנהנהנה מריחואנה / נהנהנהנהנה סמים קשים (נכון תמיד, ובמיוחד השבוע, כשהפועל מובילה בבטחה את טבלת ליגת העל).
להקת אבטיפוס (בה אמיר בן דוד מנגן) תופיע בשבת הזו (18.9) בזכרון יעקב באולם ההופעות "הקיוב" באלמא – מרכז לאמנויות.לרכישת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אייל שכטר הופך את שייקספיר בקברו – וחולם למות על הבמה
השחקן והמוזיקאי (אבטיפוס) בטוח ששייקספיר היה מתהפך בקברו לו היה רואה איך מציגים את מחזותיו היום, והיה מתהפך פעם שנייה אם היה רואה את המופע החדש ששכטר משתתף בו
"המטרה כרגע, לפחות שלי, היא למות על הבמה", אומר אייל שכטר בעודו שוטף כלים. "איזושהי במה. תיאטרון או מוזיקה. העיקר לא לגמור את החיים שלי בבית. יום אחד אני אתפגר ככה, בהופעה, בשביל להביך את כולם. סוג של יוסי אלפנט, רק ממש על הבמה עצמה ולא מעט אחרי. זה יכול להיות כיף לא נורמלי גם בשביל הקהל. הם לא יידעו מה לעשות עם זה". שכטר (53) עוצר את השיחה ומבקש משתי הבנות שלו, שפרצו בצהלה הביתה, לחכות שיסיים את הריאיון. אולי הוא לא רוצה שישמעו את הנבואות שלו.
בינתיים – אולי בזכות התפיסה הזאת – שכטר מתנהל בעולם כאילו ימות מחר. אבטיפוס, הלהקה שלו שהתאחדה לא מזמן, נכנסת בקרוב להקליט שירים חדשים (אלבום הקאמבק, "הודעה לנוסעים מחוץ לזמן", התקבל היטב על ידי המבקרים והקהל בשנה שעברה), ועכשיו הוא משחק בכמה הצגות בצד פרויקט חדש שבו הוא ישיר, ינגן ויאלתר – "שייקספיר מתהפך בקברו", המדמה את החוויה האותנטית של התיאטרון האליזבתני.
"זה רעיון מטורף של הבמאית דליה שימקו. היא החליטה לקחת את שייקספיר ולעבוד איתו כמו שעשו בתקופה שלו. שחקן היה מקבל רק את השורות שלו, לא של האנשים האחרים, והוא היה צריך ככה לקפוץ לתוך המים של ההצגה. דליה רצתה ללכת בכיוון הזה, רק לעשות לא מחזה שלם אלא קטעים מכמה מחזות של שייקספיר, ואף אחד לא יודע בדיוק מה קורה בתוך הסצנה עצמה. זה לא מתוכנן, והפרטנר שלך יכול להפתיע אותך".
אז למה ששייקספיר יתהפך בקברו? נשמע שזה ממש מתאים לו.
"הוא היה מתהפך פעמיים. תבין, אם היית שחקן שייקספירי אמיתי לא הייתה לך שום אפשרות לנתח את הדמות שלך, לפחות בהתחלה. היו זורקים אותך לזירה ולאט לאט היית מתמודד עם הדבר הזה ומתחיל להבין את המקום של הדמות בעולם. אז שייקספיר היה מתהפך פעם ראשונה כשהוא היה רואה איך כולם לומדים את הטקסטים שלו ויושבים על כל מילה, ובפעם השנייה כשהוא היה רואה את ההצגה שלנו ומבין שפתאום חזרו למתכונת הישנה שלו".
בסוף הצליח לעבור למאה ה-21. אייל שכטר (צילום: יולי גורודינסקי)
לא למדת משחק, איך התגלגלת לעולם הזה?
"בערך בזמן שאבטיפוס החלה את דרכה ידידה ביקשה שאשחק באיזה סרט סטודנטים שהיא עשתה. אני חושב שממש שם, ברגע הזה, הכל התחיל. בהתחלה לא רציתי, עניין אותי מוזיקה, לא חשבתי שזה התחום שלי. אבל היא שכנעה אותי ובאותה שנה זכיתי בפרס השחקן באיזו תחרות שבה הסרט הזה השתתף. זה הדליק אותי, פתאום מדיום אחר, פתאום עוד מקום להתרחב אליו, אבל ממקום מאוד פשוט ומטופש. אשכרה ילדון שאומר, 'אני יכול לשחק אותה גם שם'. אבל אם זה היה נשאר ברמה השטחית הזאת, של עוד אפשרות להתפרסם, זה בטח לא היה ממשיך עד היום. היה שם כנראה משהו הרבה יותר עמוק, פשוט הייתי צריך לעבור עוד כל מיני מהמורות ודרכים עקלקלות, כי לא למדתי משחק, אבל זאת הייתה דרך מאוד מעניינת. התיאטרון הגיע מאוחר יותר, כשכבר הייתי בטוח ובשל, כשהבנתי שזה המקום שבו אני רוצה להיות. שזה הבית".
כל זה נשמע חיובי, אבל את המעבר למאה ה־21 שכטר עשה ברגל שמאל. בשנת 2002 הוציא אלבום סולו אלקטרוני, "פעם אחרונה שאני ככה". "אחרי הפירוק של אבטיפוס נכנסתי לאיזו תקופת מעבר ארוכה מאוד", הוא מסביר על הבחירה בשם, "הנישואים שלי התפרקו. סרט ששיחקתי בו קיבל ביקורות מאוד לא טובות. נכנסתי לחובות. הכל יחד נפל עליי וסוג של ריסק אותי. זה התחיל בשנת 2000. לקח לי איזה חמש שנים לנקות את עצמי מכל התחושות האלה ולהפוך דף. כל השנים האלה לא עבדתי ודי השתוללתי, שרפתי את כל הכסף שהיה לי מאבטיפוס, והיה כסף. למדתי שלפעמים צריך לרדת לביבים ולעבור דרכם. השם של האלבום הוא חלק מהעניין הזה. כל האלבום מסמל את התקופה הזאת: את האלקטרוניקה, כי מאוד עניינו אותי מועדונים בתקופה הזאת. היה אשכרה אנדרגראונד אלקטרוני חזק מאוד בתל אביב וזה היה חלק ממני לגמרי. חייתי את זה, הייתי שם. בשם של האלבום ניבאתי את זה שאני לא יכול יותר להתחבא מאחורי המסכות של העבר, מאחורי להיות אייל שכטר. משהו היה מקולקל שם. אז פירקתי את עצמי ובניתי מחדש".
"שייקספיר מתהפך בקברו", תמונע, שונצינו 8 תל אביב, שישי (21.4) 13:00, שבת (22.4) 18:00, 70 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
