בראייה מפוכחת ובחינה מדוקדקת של המספרים, מסעדנות בישראל היא מיטה חולה שרק משוגעים נכנסים אליה – ענף שמתמרן שוב ושוב בין שמירה על ראש מעל המים למציאות ביטחונית מטורללת. ובכל זאת, בזירת הפשע הזו מסתתר גרעין רומנטי שגורם גם לאנשי מקצוע מנוסים להפשיל שרוולים ולצלול שוב פנימה. שף איתן ונונו והמסעדנית דיה רז אוחזים בקילומטרז' מקצועי ניכר – הוא כשף מסעדת החלוצים 3 והיא כאחת מבעלי מסעדת האנוי – מוסדות מוערכים שהטביעו חותם על הקולינריה התל אביבית. היכרות רבת שנים, חלומות משותפים ואהבה למטבח האיטלקי הובילו אותם לפתוח תוך כדי מלחמה את LUPA ("זאבה" באיטלקית): לא בדיוק מסעדה ולא בדיוק מעדניה, אלא טאבולה קאלדה ("שולחן חם") – מקום שמציע אוכל ביתי איכותי בלי טריקים ושטיקים, לאכילה זריזה במקום או לקחת הביתה.
>>ירח חדש: מסעדת "מטבח לילה" רוצה להחזיר עטרה ליושנה

"אנחנו משחקים באוכל, שזה הכי כיף, ועשינו אוצרות של חומרי גלם. מצאנו ריקוטה מדהימה ומוצרלה אבסולוטית של המחלבה הקטנה, ונקניקים אנחנו מכינים במקום ומביאים מאיטליה", אומר ונונו. רז מוסיפה ש"לארח ולבשל אוכל טוב שאנשים יהנו ממנו זו ההנאה שלי בחיים". כמסעדנים ותיקים וקולגות, ונונו ורז לקחו את הזמן. הם נפגשו לראשונה לפני כמעט 20 שנה, כשוונונו עבד בבסטה ורז ביועזר – בתי אוכל שמתכתבים עם מטבחי אירופה הקלאסית, כל אחד בדרכו. בשנת 2012 ונונו פתח את החלוצים 3 ורז את האנוי (יחד עם איתי חיימוביץ' וקרן שרון, מבעלי מסעדת למפור). כששתי המסעדות נסגרו, הם נפגשו במקרה ברחוב לבונטין. "קישקשנו קצת וסיכמנו לעשות משהו ביחד, ואז חיפשנו מקום. היה לנו חשוב למצוא את האיזון בין הקונספט לאזור, ולכן הפינה הזו מאוד התאימה לנו".

ברוח המלחמה, הפתיחה התעכבה מעט והתנהלה באופן מגומגם ולא צפוי. במקום הכרזה רשמית נקבעה עובדה בשטח. "יום אחד היו כמה אזעקות ואמרנו שנעשה קפה, ופתאום הגיעו מאה איש שיצאו מהמקלט ממול. קפה וסנדוויץ', במיוחד כזה שהגיע מאיטליה, נראו להם הדבר שהכי יחזיר אותם למציאות ופשוט פירקו לנו את המקום. יש אנשים שאמרו 'איך פתחתם ולא סיפרתם' אבל הכל קרה בלי תכנון, וחוץ מזה אנחנו לא רוצים לעשות רעש. שנינו כבר הוכחנו את עצמנו וחשוב לנו לבנות את המקום לאט ושהאוכל ייצא כמו שצריך. זה בדמנו וזה החיבור שלנו".

וכעת כשהרקע הובהר, מגיע הזמן להתעמק בעיקר – כלומר באוכל. תפריט הפתיחה, שמודפס מדי יום על דף A4, נחלק לכריכים, בישולים, סלטים וצלחות מהוויטרינה. באגף הכריכים, שמתבסס על באגט מלה מולאן ועל פוקאצ'ה מוויילד ברד – עוד עדות לאוצרות הקפדנית – תמצאו חיבורים איטלקיים כגון קפרזה ופסטו (54 ש"ח), פסטרמה מתוצרת בית עם חרדל וקורנישונים (48 ש"ח), פרושוטו קרודו די פארמה ומוצרלה (68 ש"ח) וכריך מיטבולז וגבינת סקמורצה (78 ש"ח). הכריכים מוכנים עם ההזמנה, כך שכדאי להכין את עצמכם להמתנה. פרט נוסף שכדאי לדעת הוא שהגבינות והנקניקים נמכרים גם במשקל, כך שאפשר להמשיך את החגיגה בבית.

באגף הבישולים בולטים שני סוגי לזניה לפי מתכון של רז, שגדלה ברומא: לזניה תרד עם יין לבן, ריקוטה ופרמזן ולזניה בולונזית עם רוטב שמתבשל במשך שלוש שעות (88 ש"ח). "דיה לא טבחית, אבל יש לה יד מדהימה", מפרגן ונונו ומגלה שתחילה לא רצה להכניס את המנה הכבדה לתפריט. "כשטעמתי את הלזניה שלה הבנתי שאני יכול לאכול אותה כמו טירמיסו. לא נתקלתי בדבר כזה בחיי". רז מפרגנת חזרה ומספרת שהמנות בלופה נוצרות בדיאלוג. "בער בי לפתוח מקום איטלקי והחיבור עם איתן איפשר זאת. בכל מה שאנחנו עושים עובר בינינו בדו שיח".

במסגרת הדו-שיח נוסף לתפריט סלט עדשים שחורות מיתולוגי מהחלוצים 3, עם עגבניות קצוצות, שקדים קלויים, עלים ויוגורט כבשים (48 ש"ח). ונונו מספר על דרישה שעולה מהקהל, שמתגעגע לחלת חזיר ופולנטה, ומבטיח שיש סיכוי בהמשך כשהמקום ייפתח בערב. על פי החזון העסקי, בשעות הבוקר תמצאו בלופה כריכים, אוכל מוכן וקפה (בלנד מיוחד של Waycup), ואחר הצוהריים יוקדש לאפריטיבו איטלקי כהלכתו. בהמשך הערב יגישו לכם מלצרים ארבע מנות ראשונות, ארבע עיקריות וארבעה קינוחים (בניגוד לשעות הבוקר, אז השירות עצמי). החבירה של שני כוחות ותיקים להרפתקה חדשה מוכיחה שוב שלניסיון אין תחליף, ושבמציאות המטלטלת המטבח האיטלקי תמיד מצליח לנחם. במצב חירום נפשי כפי שאנו חווים כיום, צלחת לזניה מהבילה וקטיפתית יעילה לא פחות מציפרלקס.
לבונטין 13, ראשון-חמישי, 08:00-17:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• אוכל איטלקי
• לבונטין
• מעדניה
• איתן ונונו

ברגע שהחתימה על הסכם הפסקת האש הפכה לעובדה מוגמרת והנחיות פיקוד העורף התגמשו, תל אביב חזרה לעצמה על סטרואידים, בניסיון קולקטיבי לפצות על יותר מחודש של סגר כפוי. מקומות חדשים נפתחו – עליהם נספר בקרוב – אבל אחרים נכנעו לנקודת האל-חזור. עבור מסעדת שוקו לולו, המלחמה האחרונה (בינתיים) הייתה לא עוד משוכה תפעולית, אלא הפיינאל קאט שהכריע לטובת סגירה.
>>בזמן שלא ישנתם: 13 מקומות חדשים שנפתחו בזמן המלחמה מול איראן

"החודש וחצי האחרונים, מאז מלחמת שאגת הארי, הביאו איתם הרבה מחשבות, התלבטויות והסתכלות קדימה. מתוך המקום הזה, קיבלנו החלטה לא לפתוח מחדש", נכתבבפוסט הפרידה. "שוקו לולו הייתה הרבה מעבר למסעדה. זו הייתה תקופה. אנשים. רגעים שנשארים. עברנו יחד שנים של שמחה ואתגרים, חגים, אירועים, תקופות מורכבות כמו הקורונה ומלחמות ותמיד הרגשנו שיש כאן קהילה אמיתית. זכינו לגדל צוותים, לראות אנשים מתפתחים, ואפילו לחגוג יחד רגעים בלתי נשכחים (כן, גם חתונה אחת בתוך המשפחה שלנו). לכל מי שישב אצלנו לשולחן, שחגג, שצחק, שחזר שוב ושוב תודה".

בפלורנטין הפוסט-היפסטרית, שוקו לולו נשארה כמעין שמורת טבע: בית קפה-מסעדה בסגנון צרפתי-איטלקי עם אווירה ביתית ורמת מחירים שנדיר למצוא בעיר. מרק הפטריות בקערת כיכר לחם והלזניה המוקרמת שלחו קריצה לא מרומזת לאייטיז, וספגטי מסולסל בתוך גלגל פרמז'ן תפקד על תקן אטרקציה עד לקורונה, אז פסק הנוהג עקב המגפה. המערכה האחרונה מול איראן הכריעה את הכף, אך קדמו לה עוד אירועים ששחקו את שרידותו של העסק. "זו הצטברות של נסיבות. אנחנו חושבים על כך כבר תקופה והמלחמה דחפה אותנו לצעד הסופי", מודה הבעלים אנני רוזנטל-פלטין ומפנה אצבע מאשימה לעבר השינויים שחלו בפלורנטין.

"בזמן הקורונה כמו הרבה עסקים קיבלנו שטח ישיבה חיצוני, אבל הוא בא על חשבון מקומות חניה. ואז רחוב ויטל הפך למדרחוב והפכנו להיות מעין גטו. יום אחד פשוט שמו עמודים וסגרו את הכניסה. לקוחות ותיקים לא רצו להגיע לאזור כי אין איפה לחנות, אפילו בתשלום, וספקים לא מוכנים להגיע כי אין מקום להעמיד את המשאית. די, נמאס לנו. אנחנו מוותיקי התחום ונמצאים בו משנת 1992 (כבעלי "קפה לונדון" שפעל בטיילת – ש.ב.ד). עברנו אינתיפאדה ראשונה ושנייה, פיגועים, פיצוצים ומה לא, אבל כיום העיר הרוסה. לא סתם עסקים בורחים ממנה".

אז שוקו לולו כבר לא, אבל את צלחות הפסטה הגדושות, הסלטים, הארנצ'יני והפולנטה עדיין תמצאו חיים ובועטים במתאו, מסעדת האחות בבוגרשוב. גם המחירים הנוחים עוד כאן – למשל ספגטי פטריות בשמנת ב-66 ש"ח, תפריט צהריים עסקי וארוחות ילדים, שמייעדות את המקום לבילוי משפחתי נינוח ולא יקר מדי. "אנחנו מנסים להמשיך את המוסד במתאו. השכונה אמנם אחרת אבל התפריט דומה והשף וחלק מהצוות עברו לשם". וכך לרשימה המתארכת של מוסדות תל אביבים שקורסים נוספה עוד מסעדה אחת, ומשחקי הרעב של הקולינריה המקומית נמשכים. מסעדות טרנדיות לא חסר, אך הישרדות ארוכת טווח הופכת לנחלת העבר.

• אוכלים שותים
• שוקו לולו
• אוכל איטלקי
• פלורנטין

טיימינג זה הכל בחיים, אבל גם אם אין לכם טיימינג מוצלח, יש איך להתגבר על כך. לי-און קרקובר וחן פליסקין, בעלי בר האוכל "בר מימון", מבינים זאת טוב מאוד – את הבר ההוא הם פתחו רק חודשיים אחרי השבעה באוקטובר, ואת המקום החדש שלהם Rami הם פתחו רק כשבועיים לתוך מלחמת איראן הנוכחית. וכיאה לתקופה, זה מקום להגיע אליו כדי לשתות טוב, לאכול טוב, ולשכוח לרגע מהצרות, החששות מהפסקת אש שבריריות או מה שלא מטריד אתכם. איפה שיש זיתים מטוגנים בפירורי לחם, היאוש בהחלט נעשה יותר נוח.
>>

את "רמי" פתחו קרקובר ופליסקין בסמוך ל"בר מימון" וגם ליד בר הקוקטיילים המתוק שלהם "לוסי", ובניגוד לאפיון הספרדי של המימון, רמי ניחן ברוח איטלקית שמשווה להיות אוסטריה – בית אוכל פשוט יחסית. אז נכון, פה לא יהיה לכם את המחירים והאופי של אוסטריה קלאסית כמו באיטליה, אבל כן תמצאו כאן בר יינות מצוינים שמגיש מאכלי בר איטלקיים עם טוויסט מקומי, לצד פסטות טריות מעולות. "האוכל האיטלקי פונה למכנה המשותף הרחב ביותר, אין מי שלא אוהב אוכל איטלקי ומוצא אותו מנחם", מסבר לי-און, "אז לא התלבטנו אם לפתוח למרות המלחמה, כי האוכל שאנחנו מגישים פה, בשילוב עם ניסיון העבר, שכנע אותנו שזה הדבר הנכון לעשות".

קשה להתווכח עם הצהרתו על כך שכולם אוהבים אוכל איטלקי, לכן שמחנו לגלות שהתפריט, שנוצר ע"י הבעלים יחד עם מאור בוגין, מצליח לשבור את ההרגל השגרתי של פסטה עגבניות ופיצה לטובת אוכל מגוון ומעניין יותר. "עשינו רשימה של מנות מכל רחבי איטליה שמקובל לאכול בברים, ומתוכה ליקטנו כמה שאהבנו והתחלנו טסטים", מספר פליסקין. "תוך כדי התהליך עלו לי כל מיני רעיונות לטייק אוף על המנות, והתאמנו אותן לחיך ולחומרי הגלם המקומיים".

אחת מאותן מנות, ממנה הזמנו לא פחות משתי צלחות שונות, היתה מנת זיתים מטוגנים בפירורי לחם שמוגשים לצד איולי – מנה שקשה להסביר בכלל מה כל כך טעים בה, אבל אנחנו צופים שתהפוך למרענן הרשמי של הפסקת האש. עוד בתפריט תמצאוארנצ׳יני בציר יין לבן, חמאה, פרמזן ומוצרלה (45 ש״ח), מפלטי תרד – מעיין קציצת תרד ממכרת וערבה לחיך שמכינים עם ריקוטה, פרמזן, פנגריטטה (פירורי לחם, המכונים באיטליה הפרמזן של העניים) ומוגשים עם פלפל אדום ורוטב רוזה (47 ש״ח לשתי יחידות), וגםסלט ענבים צלויים רענן עם נענע וסטראטצ׳לה (47 ש״ח).

כאמור, גם פסטות טריות מצוינות מוגשות למקום, כאשר תמצאו בפניכם שתי אופציות: האחת היא רביולי במילוי ארטישוק ירושלמי בעבודת יד עם חמאה, פלפל שחור, זעתר ושמנת או אנילוטי מסקרפונה בציר עגבניות, חמאה ופרמזן (61 ש"ח לפסטה), וגם ניוקי עננים רך עם ריקוטה, פרמזן, צנובר קונפי ועירית (57 ש"ח) משלים את חגיגת הפחמימות. כי ששמתם לב, המנות לא מתומחרות גבוה, בין היתר כי הן אינן גדולות במיוחד – אבל אפשר להזמין כמה מהן, ופעמיים זיתים עבורנו בבקשה.

לצד האוכל ישנם כמובן את יינות המעולים שליקט קרקובר, עם טווח מחירים כוסות שנע בין 43 ל-47 ש"ח, ובקבוקים בין 159 ל-219 ש"ח. יש גם קוקטיילים קלאסיים, בירות ושפריצים כנהוג באיטליה, כדי ליצור מקום שמדבר את רוח התקופה – הוא נעים, קז'ואלי במידה ולא יומרני כלל – אך עם זאת מוקפד ומדויק. בדיוק הפסקת האש שהיינו צריכים.
רמב״ם 7 א', תל אבי. א'-ה' 18:00-00:00, ו' 12:00-18:00

• אוכלים שותים
• ברים בתל אביב
• שוק הכרמל
• אוכל איטלקי

תל אביב, כידוע, נבנתה על החולות. מה שפחות ידוע זה שכיום היא בנויה על פיצות. אחרי פייט לא פשוט מול ההמבורגר בשנים האחרונות, בא יוקר המחייה והזינוק במחירי הבשר והפיצות החזירו לעצמן את כתר אוכל הרחוב ששולט בעיר. גם המשבר הקשוח בענף ההסעדה לא הצליח לרסן את ההתלהבות שלנו מפיצה, ועל אף הסגירות המבאסות של סופר פיצה הנהדרת, סנטה קתרינה העילאית, EZPZ השכונתית והפיצה-בר היפואי ונוס, קיבלנו בחודשים האחרונים שלל פיצריות חדשות ומקוריות (פיצה כנענית! פיצה סרטנים!) שמפצות על האובדן. וזיכרו: כשהזמנים נעשים קשים, אוכלים את הקשה של הפיצה

>> אוכלים בטוח: 8 מסעדות ושוק אחד עם מרחב מוגן משלהן בתל אביב
>> מצאנו טעם לחיים: 34 המעדניות הכי טעימות בתל אביב

אליעזר פיצה

פיצה אליעזר היא לא פיצה, היא לא ניו יורקית, ולא נפוליטנית. היא כנענית. מקומית בהחלט. הבצק אמנם לקוח ממתכון משפחתי איטלקי עתיק יומין, ומייצר סלייס דקיק וגמיש אבל הטופיגנז הם כולם מייד אין יזרעאל באווירת כחול לבן. למשל פסטו זוקיני ושום קונפי, שמנת ותרד, אנשובי ובצלים או פטריות ושמן כמהין. את כל אלו תוכלו לטבול במטבל עגבניות שרי צהובות שרופות או סלסת עגבניות חריפה, לאכול מול ההריסות ברחוב בן יהודה ולחלום על איטליה. או לפחות על בן יהודה בלי הריסות.
בן יהודה 126 תל אביב

פיצה איקס

פיצה איקס הגיעה אלינו מהעיר מודיעין, והצליחה לעשות את הלא ייאמן. לא רק ערב פיצות ופסטה אכול כפי יכולתך ב-89 ש"ח, אלא גם שני סניפים תוך פחות מחצי שנה, האחד בדיזנגוף והשני בפריים לוקיישן בנחלת בנימין. ובאשר לפיצה עצמה – כיפית וסליזית, גדולת מימדים, ומתאפיינת בתוספות לא שגרתיות ובדמיון פרוע. כן, פיצת החזיר המטורלל, אנחנו מדברים אלייך.
דיזנגוף 70 // נחלת בנימין 52 תל אביב

ארציאלי

המחקר והסטאז' הארוך שערך השף חואן מסל בפיצרייה באיטליה – והעובדה שהבצק שלו תופח עם אחוזי מים גבוהים במשך 48 שעות – הניבו בצק פיצה מטורף, מעט עבה מהמקובל בעיר, עם מלא בועות אוויר שמעניקות לו מרקם וטעם נפלאים. הפיצה האובאלית מקבלת תוספות שונות (שמתחלפות מדי יום), נאפית ישירות על אבן התנור ונשלפת ממנו באמצעות משוט עץ – ואז היא נחתכת מול עיני הלקוח לגודל הרצוי. אנחנו טעמנו מרגריטה שבאה עם בזיליקום, פיצה תרד וזעתר, פיצה בורטה ופלפלים קלויים ופיצה פפרוני – כולן היו מוצלחות וחוסלו במהירות שיא, תוך סכנת התמכרות ממשית.
מלכי ישראל 7 תל אביב

בבקה פיצה

סניף מיקדו הצפוני של רשת בבקה מספק פיצות בסגנון נפוליטני המבוססות על רוטב עגבניות טרי, מוצרלה פרסקה ופרמזן מגורד. הבצק חמים ונעים ובעובי מדויק, והתוספות מהנות ומפתיעות. נמליץ במיוחד על פיצת הבצלצלים עם בצלי שאלוט, בצל ירוק ובצל סגול וריבת בצל מתקתקה מעל, או על הפיצה החריפה למיטבי לכת עם צ'ילי חריף טרי וגבינת מנצ'גו.
אהרון בקר 8 תל אביב

פיצה בייקרי צינה

הקורונה הפכה את כיכר דיזינגוף לפריים לוקיישן, והאמת היא שלשבת בכיכר ולאכול פיצה זה בילוי מוצלח בכל מצב. סניף הבייקרי שעונה לשם "בייקרי צינה", מציע פיצות משובחות מבצק מחמצת בסגנון נפוליטני, מה שמותיר אותן דקיקות ונגיסות במיוחד. לפיצות מוצעות תוספות קלאסיות כמו פפרוני, פטריות, זיתי קלמטה, פרושטו או זוקיני. בנוסף, הפעם לא קיפחו את הטבעונים כלל וכלל, עם גבינות הטבעוניות כה מופלאות שקשה להבחין שמדובר בתחליף. יש שתי אופציות של גבינות של חברת תמיז והן מבוססות על אחוז גבוה של שקדים, ללא חומרים משמרים ובמרקם מדויק.
כיכר צינה דיזנגוף 6 תל אביב

ברוקלין

בעוד שב"הפיצה" בבוגרשוב תמצאו את יריב הדרו מפגין את כוחו באותנטיות, בברוקלין פיצה אותו הדרו ממציא את הגלגל עם פיצות ענקיות בגודלן, שנאפות בהשראת האדפטציה הניו יורקית למאפה האיטלקי. תמצאו פיצת הוואי עם מוצרלה, פרמזן, אננס, האם ובייקון, או פיצה שנקראת פטריות הזייה שבעצם מכילה שמפיניון מציאותיות מאוד, ואפילו פיצת קורנדביף עם בקר מעושן וקורנישון.
דיזנגוף 276 / יהודה הלוי 45 תל אביב

ג'אפה פיצה קיטשן

פיצרייה שכונתית לכאורה, מקום נעים ומהנה לשבת בו שמציע גם פיצות לילדים וגם למבוגרים. אבל וואו איזו פיצה: בצק נפוליטני אוורירי ופריך, הנאפה בטאבון עצים שמקנה לשולי הבצק בועיות שחומות וטעם חרוך קלות ויוצר ביס מנצח. המוצרלה טרייה וערבה לחיך ולא מכבידה על הפיצה, כשהתוספות קלאסיות אך מדויקות – ועוד לא דיברנו על הטירמיסו. כי זו רשימת פיצות. אז תדברו אתם על הטירמיסו.
חבר הלאומים 1 יפו

ג'ונז X מלגו ומלבר

הפיצות מבית היוצר של מוטי טיטמן הפכו לשם דבר בעיר אי שם בין הסגר השני לשלישי: בצק שניחן בקראסט אוורירי שמתפצח היטב, שחלקו המרכזי משוח ברוטב עגבניות פיקנטי מעט ומגיע עם מגוון תוספות קלאסיות יותר ופחות. בזירה הקלאסית תוכלו למצוא פיצה עם אנשובי אורטיז מצוינת, או פיצה בתוספת פטריות ובצל ירוק. בזירה השגרתית פחות נמליץ על פיצת תירס לבנה עם רוטב בשמל קטיפתי, תירס טרי, חלפינו וכוסברה.
זבולון 13 תל אביב

ג'וספה

ג'וספה, הפיצה שכולכם מכירים כפיצה של יוסי הצב (או הזקן), היא נכס צאן ברזל במחוזות פלורנטין, גם מאז שיוסי קצת פחות נוכח במקום. היא רחוקה מלהיות טרנדית, לא מאופיינת בבצק נפוליטני או ניו יורקי, אבל משהו בה פשוט עובד, ויעידו הלקוחות שנשבעים בה כבר שנים. הבצק דק יחסית, כמות מדודה של רוטב עגבניות, תערובת גבינות ותוספות שפעם נראו לנו חדשניות, אבל הן עדיין לגמרי עובדות (ברוקולי גבינת עיזים לנצח!). מהפיצריות היחידות בתל אביב שרוטב שום עדיין לגיטימי בהן.
ויטל 1 תל אביב

גלוטריה

מאוכזבי פיצות לל"ג (ומאפים באופן כללי), יותר מאשר יבואו על סיפוקם בגלוטריה. שף ערן זינו מצליח לייצר פיצה פריכה ולוהטת שעומדת בכל כללי הטעם בלי אף טיפת גלוטן, ומבלי לגרום לנמנעי לל"ג להרגיש מקופחים כפי שקורה בדרך כלל. המינוס היחיד – המקום נמצא בצפון הרחוק של העיר וטווח המשלוחים מוגבל.
אריה דיסנצ'יק 5 תל אביב

ג'מה

ג'מה היא כבר מזמן לא הסוד הקטן של שכונת נגה: מסעדה איטלקית שכונתית ומתוקה בעורף של יפו, הכל טעים אבל אנחנו באנו בשביל הפיצות: נהדרות, בצק דק יחסית ושוליים פריכים, כשחלק מהתוספות נאפות יחד עם הפיצה וחלק מפוזרות ברגע ההגשה, כמו עלי רוקט טריים וקילופים דקיקים של פרמז'ן. אהבנו במיוחד את הפיצה הירוקה עם קרם מסקרפונה ותרד, בייבי זוקיני, זיתי קלמאטה, שרי צלויות, גבינת עיזים, פרמז'ן וארוגולה, ומעולות לפחות כמותה היו פיצת קרבונרה ופיצת טרטופו. נחזור, בטח שנחזור.
תרצה 14 תל אביב

הפיצה

מוותיקות הפיצריות של העידן החדש, מקום עם נוכחות דרמטית בבוגרשוב שהפך במידה רבה למוסד אייקוני, עם כת מעריצים שטוענת שזו הפיצה הטובה בעיר ותילחם בחירוף נפש במי שיעז לטעון אחרת. ואכן, מדובר בפיצה ייחודית ודקת בצק, לא ממש נאפוליטנית קלאסית אבל בטח לא ניו יורקית, פשוט מין היבריד תל אביבי מוצלח ומוקפד באווירת פיצריה שכונתית קלאסית (בהנחה שהשכונה היא במנהטן או ברומא) שמצליחה לשמור כבר שנים ארוכות על רמה גבוהה ביציבות לא אופיינית לעיר.
בוגרשוב 51 תל אביב

פיצה הר סיני

הפיצה הזאת לא מקבלת מספיק קרדיט כשמדברים על הפיצות הכי טובות בעיר, אבל היא ללא ספק בטופ של הטופ של הפיצות שאפשר להשיג בעיר בשעות הלילה המאוחרות, עם לוקיישן מושלם בלב האקשן האלגנטי-מרופט של נחלת בנימין. שווה לעלות אליה לרגל לא רק בלילה, כדי לטעום את הפיצות הנפוליטניות המעולות והדקיקות שמכינים פה מבצק מחמצת טבעית "בת 25 שנה" כך לפי הנטען. התוספות מינימליות, והמיקוד פה הוא בפיצה. כמו שצריך. באופן מדהים למדי, סניף נוסף של פיצה הר סיני נפתח לאחרונה במרכז ביג גלילות החדש.
נחלת בנימין 55 תל אביב

טברנה רומאנה

הטברנה הרומאית של בנצי ארבל היא מהמקומות הבודדים ברשימה שאינם קודם-כל-פיצריה, אבל הפיצות שהוא מגיש שם שוות את החריגה בפורמט. מדובר בפיצות רומאיות לפי הספר, שלמעשה נקראות טונדה רומאנה ומאופיינות בבצק דקיק ושטוח, כמעט בלי שוליים, כך שמה במרכז הוא שקובע. והמרכז? עמוס גבינה ותוספות אותנטיות דוגמת מוצרלה פיורי דה לאטה ופרושוטו קוטו. מאנג'ארה!
קפלן 8תל אביב

פיצה יואב

בכנות, הפיצה הזו מפלגת בין חברים, בני משפחה וקולגות וקרעה גם את מערכת טיים אאוט לאויבים ואוהבים. חלק נשבעים בשמה, וטוענים שהיא הטובה ביותר במשלוח, השאר לא מבינים על מה ההייפ, ותמיד כולם מגיעים למסקנה שיש טובות ממנה, אבל אין טובה כמוהה. הבצק עבה, הגבינה עבה ונדיבה, בעצם הכול עבה וקצת לא מעודן – אבל זה חלק מהקסם. פיצה של ילדים, במובן הטוב של המילה. היא לא יומרנית, לא מורכבת מקמח מחמצת מחוכם ואולי כל זה גורם לה לעבור בגדול את מבחן המשלוח, שפיצות אחרות נכשלות בה.
שינקין 51 / ויטל 10 / משה סנה 54 תל אביב

לה טיגרה

"הרבה יותר מסתם עוד מועמדת חדשה לתואר הפיצה הטובה בעיר", הכריז המבקר שלנו לאחר שנגס בקראסט המנומר של הפיצרייה בפלורנטין. לה טיגרה נבתנה מראש כמוסד נפוליטני, בפיקוח איגוד הפיצות הנפוליטני ובעזרת מחזיק גביע העולם בפיצות. מבחינת עיצוב, המקום הוא לחלוטין פלורנטין, מטאבון המנומר דרך קירות שמספרים את סיפור המבנה ועד למרפסת שמשקיפה לרחוב.
ידידיה פרנקל 9 תל אביב

פיצה לילה

השותפים ארד אפפל, שהיה מנהל בטוני ווספה, ורן בלפר המוכשר, שעבד במטבחים של מפעלות השף אייל שני (רומנו ופורט סעיד) פתחו בעשור שעבר את הפיצריה הכי גרובית בעיר. הפיצות בגודל אחיד, מה שנקרא פה פיצה אישית, אבל יכול להתאים בהחלט לזוג בתנאי שאתם לא מתבגרים. הבצק בעובי בינוני, עם שוליים מעט שמנמנים יחסית. הפיצות נאפות בהתחלה על רשת ואז משלימות אפיה ישירות על אבני התנור. הרטבים והתוספות על גבי הפיצות נערמים בחלקם לפני האפייה ובחלקם אחריה. כך למשל תמצאו פיצה של בשר בכבישה ביתית במקום, ועלי רוקט ופרמז'ן, או פיצה של ארטישוק, קייל, בצל ירוק ופטה. הפיצה הטובה בעיר? לגמרי יש מצב.
מרחביה 4 תל אביב

פיצה קראפט

מכל הלוקיישנים בעיר, מי ידע שדווקא כיכר אתרים המושמצת יהיה המקום בו תנחת הפיצה הירושלמית הזו, שכבר הספיקה להיבחר בעבר כאחת מ-50 הפיצות הטובות בעולם ברשימת Top50 היוקרתית. אמיצים שהיו מוכנים לגשת לפיל הלבן מספרים על פיצה נאפוליטנית פשוט נהדרת, ויחד עם העיצוב המרשים של המקום החדש ומשב רוח נעים מהים, נחתה פה בשושו הפתעה במגש.
כיכר אתרים, הירקון 169 (משמאל במדרגות) תל אביב

שלחמך

יש לנו סימפתיה לעסקים קטנים ומקומיים ושלחמך הוא בדיוק כזה: פיצרייה שכונתית קטנה ומתוקה עם שם שמדיף ניחוח עברי נוסטלגי וחדר חלוקת דואר, זכר לסניף שעמד פעם באותו מקום. הפיצה ישראלית, דקה ואוורירית עם שוליים עבים ופריכים, והיא נמכרת גם בסלייסים, לשמחת לב הורים וילדים שסוגרים כך את פינת ארוחת מנחה.
בראלי 18 תל אביב

שניט פיצה בר

זה מרגיש כאילו היא הייתה שם תמיד, בכיכר הנאה והמשתפצת על שדרות ירושלים ביפו, אבל היא נפתחה ממש רגע לפני המלחמה כשלוחה מצוינת של אימפריית הקראפט-בירה מרחוב הארבעה. כתוצאה מכך, לצד פיצות נאפוליטניות נהדרות יש כאן גם בירות אדירות וייחודיות שמתבשלות להן במרתפים התל אביבים של אנשי השניט-לאוטר-פורטר-אנד-סאנס. כבר אמרנו: אימפריה.
דרך בן צבי 1 יפו

תדר

הפיצה המופלאה הזאת התחילה, כמו כל דבר אצל המאסטר אייל שני, בחיזיון ויזואלי שגרר תחקיר וניסיונות שארכו כמה חודשים. השף המהולל ראה בדמיונו כוכבים שמתנפצים על מים ויצא לתרגם את הדימוי למשהו אכיל. הכוכבים המתנפצים הפכו לגבינת מוצרלה מותכת והים הפך לרוטב עגבניות סמיך ונפלא, שמרוח על הבצק הכי טוב בעיר (יש בו מרקמים שונים ודרגות אפייה שונות לאורכו, כולל גבעות פריכות, בועות שרופות ומישורים רכים). המרגריטה נאפית בטאבון (כבוד לטבחית מילנה בלקין שאמונה על המלאכה) ובאה בגודל אימתני ולא סטנדרטי, לצד סחוג וזעתר (מה שהופך אותה מאיטלקית לישראלית), רוטב חריף ושקית נייר עם עגבניות מצוינות, זיתים וחריף.
דרך יפו 9 תל אביב

Pizza 4 the PPL

עוד פיצרייה שכונתית, ותיקה אמנם, שממשיכה לעבור שדרוגים: רותם וקנין,איש הנקניקיות הסוטותמשוק הכרמל, עזב, ואת מקומו תפס שף דור דטנר, שף קבוצת TGV (הגפן, הנסיך, סופלייר, מגדלור, הכוסית), שמכין פיצות פריכות ולוהטות עם תירס טרי וצ'ילי, פולנטה פטריות ועירית ושאר שיגועים טעימים. אם נותר מקום בבטן שימו עין על הטירמיסו פיסטוק ותודו לנו אחר כך.
עולי ציון 26 יפו

פיצה 25

פיצה 25 הצטרפה למתחם גרינברג של צביקי עשת בחודש אפריל האחרון, והיא בהחלט תוספת ראויה לרשימה הזאת. בצק שהותפח במשך 48 שעות, בעל ניחוח מחמצתי עדין ושוליים פציחים ומזמינים, עם שלל תוספות מרגשות שמוכנות כולן במקום, מרוטב העגבניות ועד הפסטו. דוגמה לפיצה שחיבבנו במיוחד היא הראגו טלה בבישול ארוך שאין מנחמת כמותה, או הפיצה הלבנה עם קרם התירס והפרמזן שמוגשת עם שלוש גבינות ביניהן ריקוטה כמהין מוקצפת. כן בבקשה.
גרינברג 25 תל אביב

פיצה 180

פיצה 180 פעלה בתחילת חודשי המלחמה כמטבח רפאים למשלוחים בלבד, ומאז ששבו רוב עובדיה משירות מילואים פעיל שינתה את פניה ב-180 מעלות (ראיתם מה עשינו כאן?). מדובר בפיצה נהדרת שמורכבת מבצק מחמצת המכיל לא פחות מחמישה סוגי קמחים שונים ומותפח 72 שעות, והוא עשיר, עז טעמים ופריך במיוחד. התוספות גם הן שוס אמיתי פה, משום שפיצה עם בשר סרטנים זה אחלה של הרגל, ולא פחות מכך פיצה עם שרימפס קצוצים, תירס וצ׳ילי.
קינג ג׳ורג׳ 85 תל אביב

>> הקציצה של כולנו: 24 ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב
>> דירוג השווארמות הכי טובות בתל אביב

• אוכלים שותים
• פיצריות
• פיצה
• הכי טובים
• אוכל רחוב
• אוכל איטלקי

במבט ראשון ומהיר, פיצה אורו נראית כמו עוד פיצרייה שכונתית, עממית ופשוטה עם ניחוח של פעם – אבל אחרי הביס הראשון מיד תבינו ששום דבר לא פשוט בפיצה החדשה של אור אהרון, שהתמקמה ברחוב שד"ל. זה מתחיל מהבצק, עובר ברוטב עגבניות איכותי ומגיע עד למוצרלה משובחת. לשמחתנו, המחיר דווקא מצליח להישאר פשוט, והביס פשוט מעולה.
>>"פתיחת שולחן שלא קורעת את הכיס": שובם של תפריטי צהריים

אור אהרון אהב פיצה מאז ומתמיד. לאיטליה הוא הגיעה כרוכב אופניים תחרותי, שם חי במשך שלוש שנים, במהלכם גם אכל לא מעט סלייסים מהמזון הפלאי. "יש לי שלוש אהבות בחיים: אופניים, מתמטיקה ופיצה", מספר אהרון. "אחרי שהתחריתי שלוש שנים באופניים, ולימדתי ילדים מתמטיקה, הגיע תורה של הפיצה. עבדתי בפיצרייה בקרית אונו ("פיצטה", י.ש.), ולמדתי את רזי הפיצה, אז הגיע הרגע שלי לפתוח מקום משלי, שמוקדש כולו לאהבה הזאת".

אהבתו של אור מתורגמת לפיצרייה החדשה, שקרויה אורו על שם המילה ל"זהב" באיטלקית, ושם החיבה שלו. שם הוא מכין פיצה איטלקית בנוסח נאפולי, ולפי הספר – בצק שמותפח 72 שעות, רוטב עגבניות איטלקי מבית מוטי וגבינת מוצרלה של משק עברי – כלומר, ללא חומרים משמרים, שמן, סוכר או שאר תוספות מיותרות. פיצה אמתית ופשוטה, כמו שהתכוון המשורר. ואכן, הבצק נמתח ונותר גמיש גם לאחר הביס, השוליים תפוחים, רכים וחרוכים כהלכתם, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים – ופיצת המרגריטה שטעמנו היתה פשוט קלאסית ומעולה, כאשר מלבד המוצרלה נוספת לה גם גבינת פקורינו איטלקית, שמעמיקה את הטעמים.

מדובר בפיצה טובה ואיכותית, עשויה עבודת יד, בלי דאווינים מיותרים – והדבר ניכר גם במחיר, שהוא ללא ספק הכי זול שתמצאו בסביבה: 50 ש"ח לפיצה מרגריטה שלמה (בקוטר של 30 ס"מ), כאשר כל תוספת תוסיף לחגיגה 5 ש"ח בלבד, ועבור 15/17 ש"ח תוכלו לרכוש סלייס. "בסוף אני פה לבד", מסביר אור כששאלנו איך הוא מצליח לעמוד במחיר כזה. "אני בלי עובדים, ועובד כאן 16 שעות ביום, כי זה מה שאני אוהב.זה מאפשר לי לשמור על מחירים הוגנים מבלי להתפשר על חומרי הגלם או על איכות הפיצה".

בניגוד לנפוליטניות אחרות בעיר, שמתאפיינות בתוספות מפונפנות, כאן התוספות לא יוצאות מגדר הרגיל – שלא לומר, מיושנות קצת (אבל זה סוד הקסם), עם אפשרויות של זיתים ירוקים, זיתי קלמטה, פטריות, פלפל חריף, תירס או בצל סגול. ולמרות שפפרוני דווקא אין, הפיצה לא מחפשת כשרות ופועלת גם במהלך סופי השבוע, ועד לשעות הקטנות של הלילה – שזה עד 5 בבוקר. "זה אזור של כמה מועדונים, והפיק הכי גדול הוא דווקא בחמש בבוקר. הרבה מבלים מגיעים מהוואן, כולי עלמה והרדיו ממש בשעות האלה". איזה כיף לגלות שהלייט נייט עוד חי בעיר.

כמו כל פיצרייה שמכבדת את עצמה, גם כאן תמצאו מנות צד של לחם שום (25 ש"ח), פוקאצ'ה (15 ש"ח) וקלצונה נוטלה (25 ש"ח), קינוח שהוא החיים עצמם. אל תתנו לפשטות של הפיצרייה, החזות השכונתית שלה והמחיר הזול לבלבל אתכם, כי הם לא תואמים לרמת הביס. אם כבר, זה מזכיר יותר מהכל פיצריות אמיתיות מאיטליה, שלא שמות דגש על עיצוב ושופוני, אלא רק על מה שחשוב באמת – הפיצה עצמה.
פיצה אורו, שד״ל 7. ראשון- שני: 17:00-23:00, שלישי עד שבת: 17:00-05:00

• אוכלים שותים
• פיצה
• אוכל איטלקי
• מסעדות מומלצות
• אוכל רחוב