>> אורי צור, תל אביבי במקור, התגורר בארבע השנים האחרונות במתת והיה השף שלמסעדת טרטוריה מקומיתבמושב שומרה שליד גבול לבנון, שהתארחה מאז פרוץ המלחמה לערבי פופ אפ במספר לוקיישנים תל אביבים אהובים ועד לאחרונה בקוצ'ינה הס. כרגע הוא מסבלט דירה בעיר, טס לחודש של בישולים במחוזות אמיליה רומאנה באיטליה ושוקל את צעדיו. "זו הזדמנות לחשוב מה אני אוהב בתל אביב"

>> העיר של שף אליעד דנון: שווארמה של פעם ושיר שעוזר להתמודד
>> העיר של אזולי בר: האחים אזולאי במילואים. בנות הזוג על זה

1. גלבי (המקום/המטבח של ענת)

אישה יקרה שאירחה אותנו לפופ אפ ורק אז גיליתי איזה אוכל טעים היא מכינה, ברמה לא הגיונית בכלל. אני אוהב להסתובב בשוק הכרמל, לבחור ירקות, להגיד שלום להמון אנשים שאני מכיר ואז לשבת אצל ענת על סיר קציצות מטורף.
סמטת הכרמל 23

2. יער המאכל 668

גינה קהילתית שאני מאוד אוהב, במיוחד בגלל פינת הקומפוסט. מתנדבים מהשכונה עושים עבודה נהדרת עם ילדי האזור ואני יכול לשלוח את כל הפסולת שלי לשם, כמו שעשיתי בצפון. מקום שמזכיר לי את הבית בתוך האורבניות התעשייתית.
רחוב דוליצקי פינת רחוב 668

3. קפה אלקלעי

גדלתי בשכונת בזל וכילד אני זוכר את עצמי זוחל על רצפת העץ של קפה אלקלעי. פעם בכמה זמן אני עדיין יושב שם עם אבא לקפה.
אלקלעי 1

4. ברבוניה בר

מקום אחר בזמן אחר, עם ריח ששולח אותך לנוסטלגיה ואוכל פשוט ומדויק.
בן יהודה 192

5. עסיס

מעבר לכך שנטלי שפריר מביאה יינות טבעיים והיא סמן ימני בתחום, אחת לשבוע ביום רביעי היא פותחת בסטודיו שלה מעין בר, וזאת הזדמנות לשתות כוס יין טוב ולאכול משהו קטן. ביום שישי הסטודיו פתוח למכירת יין.
וולפסון 9, קומה שנייה

מקום לא אהוב בעיר

אני משתגע לראות פינות זבל לא מטופלות ובמיוחד פחים ירוקים בלי מכסה. אני לא מבין איך עיר כמו תל אביב, שמשקיעה כל כך הרבה ברכבת קלה ופיתוח עירוני – ניהול אשפה חייב להיות במקום הראשון. לא הגיוני לראות פינות זבל פתוחות וראיתי כאלו לא מעט גם ברחוב אלנבי, כשעשינו את הפופ אפ בהס 4.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי להופעה של אבישי כהן בהיכל התרבות עם רביעיית כלי מיתר של הפילהרמונית ונהניתי מאוד. זו הייתה הופעת תרומה לקיבוץ ניר עוז בנוכחות פעילים והורים והיה מרגש מאוד. מאז שהייתי עם סבא שלי באופרה בפריז נפתח לי משהו בעולם המוזיקה הקלאסית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
Get Back של הביטלס, סרט בן ארבע שעות שמחולק לארבעה פרקים עם פוטג'ים ערוכים מהקלטת האלבום Let It Be. רואים את הדינמיקות בין הביטלס, איך הם מתלבשים וזזים וכותבים שירים. גם לשם יש משמעות בעיניי במיוחד בתקופה זאת, אין ברירה וחייבים לשחרר. הסרט והמוזיקה מלווים אותי מאז.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המיזם הקולינרי להצלת מזון "אדמה לאדם", שמובילים איילה נוי מאיר מבית הבד ריש לקיש והשף יניב גור אריה,זו יוזמה נהדרת שהתפתחה במלחמה. אפשר לעזור להם להתנדב בשדות לאסוף מזון אחרי קטיף או להגיע לשוק שישי ביישוב ציפורי ולקנות ירקות מוצלים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זה קצת מתחכם, אבל לדעתי צריך להרים לתל אביבים שקוראים את המדור הזה עכשיו. שיעמדו מול המראה, יתנו לעצמם כיף ויצאו החוצה להמשיך ולעשות טוב לאחרים.

מה יהיה?
כמי שנאלץ לעזוב את הבית שלו ואת כל מה שהוא חשב שקבוע – אני לא יודע איך לענות לשאלה הזו. אני מבין שאין במה להיאחז ואף אחד לא יכול להבטיח לנו שום דבר, ולכן הדבר הכי נכון לעשות הוא להשלים עם חוסר הוודאות ולעשות כמה שיותר טוב לעולם. מה שבטוח הוא שעוד מעט אביב ואחר כך קיץ, ועכשיו זמן טוב לשתול צמחים ולזרוע זרעים של תקווה.

• העיר שלי
• טרטוריה מקומית
• המקום של ענת
• בר ברבוניה
• אלקלעי בר יין

1. בית אריאלה

בגיל 15 נכנסתי לראשונה בשערי ספריית בית אריאלה כתלמידת כתיבה בסדנה של רוני סומק. מאז המקום הזה זורם לי בדם, והוא אחד האהובים עלי, עיר מפלט בתוך העיר הגדולה. הספקתי גם להחליף שם ספרים כחיילת בקריה, ללמוד שם לתואר הראשון בספרות אי שם בניינטיז, לחרוש את ארכיון העיתונות כשגוגל עוד היה מדע בדיוני ונזקקתי לו לעבודתי העיתונאית, וגם להגיע לאולמות ולכיתות כמרצה לאחר שהספרים שלי ראו אור. אבל הכי אני אוהבת ללכת בתוך הבניין הזה לאיבוד, להשאיר את המולת החוץ מעבר לבטון ולזכוכית, לשקוע בספר, בפגישה, במאמר, בכתיבה, בהרהורים, במחשבות, במזגן הנהדר בקיץ, באירוע ספרותי או תרבותי שתמיד מתרחש איפשהו בחלל הזה, שגם עבר שיפוץ יפה וחכם וחידש פניו. אני גם אהבתי את גירסת הבטון האפלולית הקודמת. ככה זה כשמתאהבים במישהו או במשהו בגיל הנעורים.שדרות שאול המלך 25

סלון קוקטה

את מעצבת השיער לימור חייל הכרתי כששתינו היינו נערות אייטיז במספרה של מעצב השיער המיתולוגי והאהוב ויטוריו דוד – בהתחלה בדיזנגוף ובהמשך בפלורנטין. אני הגעתי על תקן לקוחה עם שיער לא ממושמע, והיא הייתה בזמנו העוזרת הצמודה של ויטוריו האהוב שהלך לעולמו לפני שנתיים. לימים פתחה לימור את "סלון קוקטה" לשיער ולאיפור והפכה בעצמה לאושיה תל אביבית. לימור מעודדת נשים באמצע החיים לזרום עם המראה הטבעי, ומלמדת אותנו שאפור זה הבלונד החדש. בשנה האחרונה חזרתי אל המספריים שלה, השתחררתי מהפן והרווחתי גם את ריקוד הידיים של ויטוריו שהיא משחזרת בגאונות. זה גם המקום שאליו אני קופצת כשיש לי צילומים ואני צריכה איפור אקספרס, או סתם כדי לקבל חיבוק ובוסט של אנרגיה נשית.מרכז בעלי מלאכה 3

3. רותי ברודו

גם אם רותי ברודו תפתח בוטקה של סנדוויצ'ים בתחנת רכבת, הוא כנראה יהיה המקום הכי טעים והכי מוקפד והכי נקי שהכי אתאווה לאכול בו. אה, וגם הרכבת תיסע סוף סוף. נשבעת לכם. אם זה תלוי ברותי – מחר יש פה רכבת. ולכן כל מפעלותיה של האישה הגאונה והמוכשרת הזו הם מקומות שאני אוהבת, וסופגת מהם השראה של מצוינות ושל טעם טוב, ולא משנה איך קוראים להם ולהיכן הם נודדים בעיר. איפה שרותי – אני בעקבותיה, קרועה מגעגועים לבר של הבראסרי באמצע הלילה, בעיקר אחרי שבוע הספר שגם הוא כבר לא מתקיים בכיכר ממול. כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות רותי ברודו. בעצם, אני רוצה שכולם יהיו רותי ברודו. אפשר שכולם יהיו רותי ברודו?דליקטסן בראסרי, אבן גבירול 70

4. בוטיק אקלקטיק

כשאת מוצאת את חנות הבגדים שלך את נשארת בה ומתרווחת לתוכה: נושמת כמו בד כותנה ורגועה כמו ירוק תפוח. לפני כמה שנים מצאתי את אקלקטיק, ומאז אני לא מתלבשת בשום מקום אחר, פשוט מפני שהכל כאן הוא אני. בצבעוניות, בבדים, במגוון, בטעם. הכל רך במידה, מכסה ומבליט במידה, סופג ונושם והולך איתי ועם הגוף שלי ואני כבר מכירה את הגזרות והמידות ואת הסגנון של המעצבות הישראליות והאירופאיות ששרי אסף, הבעלים בעלת הטעם המשובח, כל כך מיטיבה לבחור. לקנות כאן זה להיות גם עם מצפון נקי, כי קונים מעט וטוב לאורך זמן, בעיקר בזכות אורלי קוסטלר, השותפה ומנהלת הבוטיק, שלעולם לא תיתן לך לצאת לרחוב עם משהו שלא יושב עליך טוב או שסתם ישכב בארון.אלקלעי 5

5. אלקלעי בר יין

מתחם בזל הוא המקום שאליו אני הולכת כשאני רוצה ללכת לאיבוד ולמצוא את עצמי. זה הריבוע שאני מכירה בו כמעט שלושה עשורים כל חנות, כל ספוט, כל פינה. מהחומוס של רונן ועד הפרחים של שוקי, מהבגדים באתא ועד הנעליים בהוז אנד שוז והמתנות שאני קונה בדל'ארטה המופלאה, וכל סיבוב תמיד יעבור בין אם לשבת ובין אם להגיד שלום באלקלעי, ששייך לגלי לויתן והיא עושה בו קסמים. אם יש לי מזל והגעתי בבוקר, אז עדיין לא חיסלו את המאפים המעולים של רינת הקונדיטורית החד פעמית של המקום, שבמהלך היום הוא בית קפה טעים ובערב הוא בר יין שלא נס ליחו כבר עשורים, ואין כמו לסגור בו את הערב או את אחר הצהריים של יום שישי. אה, והכורסה הירוקה שצמודה לחלון, מתחת לספרייה? זו הכורסה שלי. תנסו לא לתפוס לי אותה.אלקלעי 1

>>ענת לב-אדלר היא סופרת ומרצה לנשים על מסע אמצע החיים. בין ספריה: "אישה בעונת מעבר", "כותבת ומוחקת אהבה" וספר הילדים החדש "עוגיות התמרים של ננה ג'ולייט"

• העיר שלי
• בית אריאלה
• רותי ברודו
• בזל
• אלקלעי בר יין