1. הספה שלי בסלון שלי בבית שלי

כאן אפשר פשוט להיות, בעירום או בכל בגד, מטונף או לא, משתלב או שלא. בעיקר אני אוהבת את השקט, האשה והחתולים.

באמצע הקורונה תפסנו את אריאלה לראיון מעמיק

2. למעלה (המסעדה)

הייתי יכולה לכתוב פה על פרונטו, צ'יקטי, הבסטה, בר 51 או על ג'ורג' וג'ון, אבל מבחינתי הפשוט, התמיד טעים והשווה לכל כיס מנצח. כמישהי שמכורה לאוכל מקסיקני אני בוחרת מ'למעלה' בקריית המלאכה. גם בגלל המיקום הצמוד לגלריות אזוטריות ולסביבת הגרפיטי האוהדת.
למעלה, שביל המרץ 5.לפרטים נוספים

3. פארק החורשות

במדרון יפו מנסים בכל דרך להסתיר את השמש (ולרוב כושלים), בפארק המסילה זה אהלן אהלן כל הזמן, ומנגד בפארק החורשות מניחים את הראש על הדשא אחרי קניית סל פיקניקבדליקטסן בבניין פנורמה. אפשר להעביר שם יום שלם של בהייה בעצים, בציפורים ובילדים מכל הקהילות.

4. בית אריאלה – הספרייה

זה לא משנה כמה ספרים בקינדל יהיו לי. מרכז לאוכל כגון 'אסיף' או מרכז תרבותי לשירה וסיפורת – חשוב שיהיה בכל עיירה. בלי סיפור אין מוסר, בלי דמיון אין עתיד וגם אין עתיד בלי עבר.
בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25

5.איילון דרום/צפון

בסופו של דבר בשביל להעריך את ה'יש' צריך לפעמים להתגעגע. האיילון לוקח את המונית ואותי לנתב"ג ומשם למדינות אחרות; לדרום, למחוזות אחרים, לנחלים של הצפון ולעוד מקומות רבים וטובים.

בית אריאלה (הבר!), מקווה ישראל 1. באחרונה הושק תפריט אוכל מעניין ומפתיע לצד הדרינקים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• בית אריאלה
• אריאלה לאנדה
• פארק החורשות
• נתיבי איילון

• Facebook
• Twitter
• Email

2:00:אמצע השבוע. הלקוחה האחרונה הולכת. אריאלה לאנדה (50) מכבה את האורות ונועלת את המנעול של בית אריאלה – הבר, לא הספרייה. עכשיו תורה לצאת. תחנה ראשונה: Clavis Club. "אני הולכת לבד – אני מכירה שם אנשים וגם אמצע השבוע, רוב האנשים עובדים במשך היום. השעה שתיים־שלוש לפנות בוקר, מי יבוא להתקרחן איתי כשזה לא בסוף השבוע?". לאנדה מכירה את בעל המקום, הברמן אלעד ברוך, וטוענת כי הוא המומחה מספר 1 לקוקטיילים בארץ (אחריה), אבל מעדיפה את הדרינק הקבוע – קוורבו.

"זה בכל מקום ובכל מצב ולא משנה מה הספיישלים", היא מחייכת בזמן שהיא מרוקנת צ'ייסר אחרי צ'ייסר. אני תוהה כמה כאלה היא מורידה בלילה. "יותר מדי", היא מודה.

3:00:לאנדה נפרדת לשלום מציפורי הלילה המשוחחות וקופצת ל־K בר שמעבר לפינה. לשמחתה המקום ריק. "אני אוהבת ללכת כשמאוחר ואין אנשים, אחרת זה קצת קלסטרופובי, אבל חוץ מזה אני אוהבת את המקום ואוהבת את הבנות". להפתעתי הדרינק הקבוע לכל מקום ולכל מצב מתחלף בבירה. "אני לא אוהבת בירה", היא מבהירה, "בירה בדרך כלל רק… כזה… אם זה גינס טובה – או פה או במנזר".

4:30:נכנסות לסקסי פיש. חברה דורשת חיבוק. לאנדה לא משתפת פעולה וזו מחבקת אותה בלכ זאת. "היא לא אדם נחמד", טוענת הבחורה. "אלייך", מתפרצת לאנדה, "אבל שירות הלקוחות – וואו", היא מחמיאה. חפיסת הווינסטון לייט התרוקנה וחברה אחרת קופצת להביא עוד. היא משתדלת לא לעשן ביום, אך בלילה הסיגריות אינן מפסיקות לבעור. "הדבר הזה יכול להימשך אי אילו שעות, וההכרזה שאני לא שותה יותר בחיים, בעיקר בסופו של הלילה. לא שותה יותר בחיים – עד הלילה הבא".

6:00:ביום רגיל היא כבר הייתה הולכת הביתה, הבוקר יש עוד משהו באלפא. היא מעדיפה את הגמא ואוהבת גם את הסליפרס, כי זה קטן ואינטימי. אין לה העדפות לליינים. "קשה לי לקבוע", היא מתוודה, "כי בדרך כלל אם בא לי על משהו ספציפי, אז מכורח המציאות שזה לא יקרה, ובדך כלל אני גם לא מתכננת, לא אוהבת את זה. לפעמים בא לי, לפעמים לא בא לי, אז הלילה מכתיב את הצעדים". אחרי נצח של צ'ייסרים, עישונים, ריקודים ולרלורים לאנדה פורשת. "האהבה תנצח. יאללה, אני עפה!".

טייק אוויי:לילה, הפיצה בפלורנטין.
תמיד יש בבית:ירקות – לא חיה בלי עגבנייה, מלפפון וגבינה לבנה
ז'אנר:טכנו, אייטיז כשאני שוטפת את הבית
די.ג'יי:אוהבת את כולם

• אריאלה לאנדה
• בית אריאלה
• אלפאבית
• קיי בר
• חיי לילה

• Facebook
• Twitter
• Email

מי שחובב אלכוהול, חיי לילה ומוזיקה טובה, בטח עדיין זוכר את ערבי השתייה על הבר של אריאלה לאנדה, בעלת הבר ג'ואיש פרינסס. לאריאלה היו כבר שלושה ברים בעיר שבהם השקו את מיטב שתייני העיר – מינרווה, ג'ואיש פרינסס וג'ואיש טיים – ועכשיו היא חוזרת בגדול עם בר חדש בשם בית אריאלה.

אריאלה התעקשה שבלוקשיין החדש יהיו חלונות גדולים המאפשרים לספוג את אווירת הלילה של רחוב הרכבת: כבר בכניסה אפשר להרגיש כי מדובר בבר שמגיעים אליו בשביל לשתות באמת. "פה לא מבלבלים ת'מוח", מצהירה לאנדה.

למה שוב לפתוח בר, לא הספיק לך?

"בשנה וחצי האחרונות ניהלתי את המנזר ונהניתי מאוד, אבל אם יש לך ג'וק של להיות בעלת עסק, לא תוכלי לעבוד אצל מישהו אחר לאורך זמן. לחזור להיות בעלת מקום זה מדהים, כי תהליך קבלת החלטות הרבה יותר פשוט. אחרי שנתיים שבהן קמתי בבקרים סדר היום שלי השתנה. פתאום את קמה באמצע היום ועובדת בלילה. אני אוהבת את זה".

הבר כהה ורחב ידיים ומוזיקת האלקטרו־טכנו שברקע משחררת ביטים עדינים ועושה נעים בקרקפת. הנרות הדולקים על השולחנות בחלל והדיספליי שנותן מענה לכל שתיין עושים יופי את העבודה ומעוררים חשק לעוד בירה ועוד צ'ייסר. בגזרת המטבח תוכלו להתפרע על מיטב "אוכל הברים הקלאסי", כפי שקוראת לו אריאלה, כלומר חטיפי בר קלים ומקבץ טוסטים.

"החלום שלי הוא להיות פתוחה עד השעות של הבוקר. במקומות הקודמים שלי הצלחתי ועכשיו יש מקום חדש וצריך לעשות הכל מהתחלה. כל הברים שהיו לי תמיד היו מאוד ליליים ואני באופן אישי מאוד אוהבת את הלילה האמיתי. אני חושבת שאנשים נפתחים יותר בשעות הקטנות ואני רק יכולה לקוות שזה יהיה מדיוק כמו במקומות הקודמים ומבטיחה לנסות שהפעם אעשה קצת פחות רעש".

לבית אריאלה

• אוכלים שותים
• מינרווה
• ג'ואיש טיים
• ג'ואיש פרינסס
• בר
• אלכוהול
• בית אריאלה
• ברים חדשים
• אריאלה לאנדה
• חדשות האוכל
• חיי לילה
• ברים בתל אביב