Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

באים לבנקאים

כתבות
אירועים
עסקאות
התעלמות כמעט מוחלטת של כל גופי העיתונות הממוסדת. ברק כהן ו"באים לבנקאים"

ברק כהן לא לבד: יבוא יום ותהיו גאים שתמכתם בסרט הזה

ברק כהן לא לבד: יבוא יום ותהיו גאים שתמכתם בסרט הזה

בתקשורת לא אוהבים את "משפט הבנקאים" וגם לא את הסרט התיעודי שהופק סביבו. הבמאי והיוצר אליאב לילטי מסביר למה זו בדיוק הסיבה שצריך לתמוך בו

התעלמות כמעט מוחלטת של כל גופי העיתונות הממוסדת. ברק כהן ו"באים לבנקאים"
התעלמות כמעט מוחלטת של כל גופי העיתונות הממוסדת. ברק כהן ו"באים לבנקאים"

למה בכלל אני עושה סרט על משפט הבנקאים? איך זה שאני – מיזנטרופ, ציני, סולד מחברת בני אדם, זאב בודד – הולך ועושה סרט על מאבקים חברתיים? זה לא הגיוני בעליל ובכל זאת זה קרה. ההסבר פשוט: יום אחד נתקלתי בסרטון של ברק כהן שנקרא "התנתקות". זה היה לפני בחירות 2014 וברק קרא שם לא להצביע בבחירות. עכשיו, אני לא מתרגש מאנשים עם טקסטים רדיקליים, אבל אהבתי מאוד את הגישה הישירה של ברק ושאלתי את עצמי מי זה השחור הזה (מותר לי להגיד שחור. גם אני שחור. כלומר, מרוקאי) שמדבר בחי"ת ועי"ן גרוניות כל כך בצורה ישירה כל כך, בלי להתנחמד ובנימה מלאת בוז עמוק לטאבואים המטופשים של מדינת ישראל – בטח בתקופת בחירות שבה כולם מתחנפים אליך.

אחרי עוד כמה פוסטים של ברק החלטתי שאני פונה אליו ומציע לתעד את המאבק שלו. ואז, אז פגשתי עוד פעילים כיגאל רמבם, ערן ורד, איליאן מרשק, משה מנקין. נחשפתי למאבק שלהם בבנקאים. הכרתי עוד ועוד פעילים ונחשפתי לעוד ועוד מאבקים וגיליתי דבר פשוט: אף אחד לא מספר על המאבקים האלה. אף אחד לא מציג אותם במלואם או אפילו שמץ מהם. לא טלוויזיה, לא עיתונות ולא נעליים.

אף אחד לא מספר על המאבקים האלה, לא טלוויזיה, לא עיתונות ולא נעליים. ברק כהן ופעילי "באים לבנקאים" (צילום: תומר אפלבאום, "הארץ")
אף אחד לא מספר על המאבקים האלה, לא טלוויזיה, לא עיתונות ולא נעליים. ברק כהן ופעילי "באים לבנקאים" (צילום: תומר אפלבאום, "הארץ")

גילוי נאות ורלוונטי: בין השנים 2007-2001 הייתי מנהל קריאייטיב בפרומו קשת. תפקיד בכיר לכל הדעות. כש"עובדה" הגיעה לקשת אחרי שטלעד הפסידה במכרז הייתי אחראי גם על קידום תכניות "עובדה". אז, וגם אחרי שעזבתי את "קשת", הייתי משוכנע שאילנה דיין היא העיתונאית הכי אמיצה בארץ, באסיה ובשביל החלב. אוי, כמה שטעיתי. דיין מאוד אמיצה, אבל רק בגבולות שמרשים לה בעלי ההון. עצוב לי על כל אותם עיתונאים שלא מסקרים את מה שראוי לסקר. שמורשים לסקר רק את מה שהאדונים שלהם שמאכילים אותם מרשים להם לסקר. רק בגבולות הגזרה שנקבעה להם.

בשבילי, בנאדם שבא מהצנטרום של הפיילה שבמרכז הלהבה של הגז שמזין את מדורת השבט וחושב שהוא יודע משהו על כל הדברים החשובים שצריך לדעת, זה היה שוק לא נעים. התחרפנתי ואני עדיין מתחרפן מההתעלמות הכמעט מוחלטת של כל גופי העיתונות הממוסדת

הגילוי הזה גורם לי לתעד עוד ועוד מאבקים, מתוך הבנה ברורה שיש קשר בין המאבק בבנקאים לבין המאבק בשוד הגז לבין מאבק האתיופים, הפלסטינים (כן כן, לא לשכוח את זה) בפשעי המלחמה של ישראל בשטחים הכבושים, בגטו עזה, לחטיפות ילדים פלסטיניים, לשחיתות משטרתית ועוד. גיליתי גם שיש עוד המון אנשים אמיצים שיוצאים ונלחמים נגד העוולות הללו ולא שותקים ולא מחפשים תירוצים, מסרבים לעצום עין או לסכור את פיהם או לאטום את נחיריהם כשמתחת לאפם מתבצע פשע כזה או אחר.

משרתים את בעלי מבלי לשאול את השאלות הכואבות. רקפת רוסק-עמינח במשפט "באים לבנקאים"
משרתים את בעלי מבלי לשאול את השאלות הכואבות. רקפת רוסק-עמינח במשפט "באים לבנקאים"

זה דווקא נותן תקווה. משפט הבנקאים הוא לא סרט על עבירה כזו או אחרת שמישהו מפעילי באים לבנקאים ביצע לכאורה. הוא סרט על לקחת אחריות על המעשים שלך. כשופט, כבנקאי, כשוטר אבל גם כאזרח שלא מוכן לשתוק. וגם כשכל הסיכויים נגדך. זה סרט על שופטים שמחליטים, לדוגמא, שלמרות שבחוץ השמש קופחת וכל העדויות האפשריות שהונחו בפניהם מראות שבחוץ חצות היום, הם בכל זאת קובעים ש"על סמך חוות הדעת שהוצגו בפנינו לא השתכנענו שהשמש אכן זורחת" וקובעים שעכשיו לילה.

הניסיונות למצוא במה לקמפיין ההדסטארט של משפט הבנקאים נתקלו בחומה בצורה של אנשים המכנים עצמם עיתונאים ועורכי תוכן שסירבו לפרסם או לגעת בזה. כל אחד ותירוציו הפתטיים שלו

ואכן יש צל כבד כבד ומוצדק מוצדק על מערכת המשפט והפרקליטות. הריקבון הנוראי של מערכת המשפט ולשכת עורכי הדין נחשף לראשונה בגלל המאבק של "באים לבנקים". וחכו, יש עוד המון מה לחשוף. החומרים בטלפונים של אפי נוה ימוטטו בקלות את מערכת המשפט אם רק איזה עיתונאי יעז או תעז לפרסם אותם (אבל הקורונה יותר מעניין ומסיח את הדעת).

ובאותו הקשר – ידיעה על הסרט "משפט הבנקאים" היא לא ידיעה מתחום התרבות. היא ידיעה חדשותית. הניסיונות לתת במה לקמפיין ההדסטארט של משפט הבנקאים נתקלו בחומה בצורה של אנשים המכנים עצמם עיתונאים ועורכי תוכן שסירבו לפרסם או לגעת בזה. אני לא בן אדם שמתרגש מסירובים אבל הסירוב להתייחס לקמפייין הגיוס זועק ומבהיר שאיש במדורת השבט לא רוצה להתעסק עם תפוח האדמה הלוהט הקרוי משפט הבנקאים. כל אחד ותירוציו הפתטיים שלו.

חכו, יש עוד המון מה לחשוף. יוצר הסרט, אליאב לילטי (צילום: גל מוסינזון)
חכו, יש עוד המון מה לחשוף. יוצר הסרט, אליאב לילטי (צילום: גל מוסינזון)

ויש גם סוף טוב לסרט. כמעט כל האישומים נגד פעילי באים לבנקאים נמחקו. הניסיון לסתום את פיהם נכשל. ועכשיו, גם המאבק הזה יונצח לנצח נצחים. אפשר למלמל מתחת לשפם ולהגיד "זה לא נוגע לי". אבל זה נוגע לכל אחד ואחד מכם. כי זה לא המאבק של ברק ואנשי באים לבנקאים. זה המאבק שלכם. זה לא העתיד של יגאל רמבם, זה העתיד שלכם. זה לא החיים של ערן ורד. מדובר בחיים שלכם. אחריות אישית זה גם לתמוך בסרט. לא לפחד. להשמיע קול. להיות גאה שהשם שלך מופיע ברשימות התומכים של הסרט.

עכשיו אנחנו שוב לקראת בחירות. הבחירה הנכונה לעשות היא לתמוך במשפט הבנקאים. יבוא יום ותהיו גאים שתמכתם בסרט הזה. מבטיח.

>> נותרו עוד שישה ימים לקמפיין ההדסטארט של הסרט "משפט הבנקאים". אתם יודעים מה לעשות (ללחוץ כאן)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בתקשורת לא אוהבים את "משפט הבנקאים" וגם לא את הסרט התיעודי שהופק סביבו. הבמאי והיוצר אליאב לילטי מסביר למה זו בדיוק...

אליאב לילטי24 בפברואר 2020
"מגש הכסף". צילום: אלדד רפאלי

"מגש הכסף" כנראה לא תוציא אתכם לרחובות

"מגש הכסף" כנראה לא תוציא אתכם לרחובות

הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן־דוד היא בעת ובעונה אחת הסדרה הפסימית והאופטימית ביותר שתראו בישראל השנה

"מגש הכסף". צילום: אלדד רפאלי
"מגש הכסף". צילום: אלדד רפאלי
28 באוקטובר 2015

(פרקי ״מגש הכסף״ זמינים לצפייה בתחתית העמוד)

פרטים רבים דחוסים לשלושת הפרקים בני השעה של "מגש הכסף" (ערוץ 8) – הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן־דוד (גילוי נאות: בן־דוד כיהן בעבר כעורך של Time Out). כותרת המשנה של הסדרה היא "מורה נבוכים למציאות הישראלית" ומטרתה היא לפזר את ערפל המלחמה השורה על פני הכלכלה הישראלית. הנחת היסוד היא: כשהעם יידע, העם ידרוש את המגיע לו. זהו דוקו־אקטיביזם מובהק, והעריכה הצולבת התדירה עם קטעי ארכיון מהפגנות המחאה החברתית מבהירה את הנקודה הזאת.

כל פרק נצמד לגיבור אחר: סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "The Marker" גיא רולניק, החשב הכללי באוצר לשעבר ירון זליכה וההיסטוריון פרופ' דני גוטוויין, וכל הפרקים מפורמטים כהרצאות (מלוות באנימציה מצוינת ושנונה) שהשלושה מעבירים בפני קהל מגוון (דרך חכמה ועדינה לייצג את העם על המסך). אכן, יש לנו הרבה מה ללמוד. הבעיה היא שהטון של "מגש הכסף" כל הזמן אומר לצופים: עכשיו אתם אמורים להידהם מהמידע שנציג בפניכם, והתדהמה לא תמיד מגיעה. הרי אנחנו כבר יודעים שדופקים אותו. לתת לדופק שם, פרצוף ונפח זה פרויקט עיתונאי חשוב, אבל לא לגמרי מספק. האם באמת מה שחסר להיווצרותה של תודעה חברתית־כלכלית בקרב ההמון הוא לדעת איך קוראים למפקח על הבנקים שעבר אחר כך לכהן כסמנכ"ל של בנק כזה או אחר? זהו מידע מעניין מאוד, אבל הוא לא הדבר ששולח את היד אל הקלשון והלפיד.

מבין שלושת גיבורי הסדרה, זליכה הוא הדמות המעניינת ביותר והפרק בכיכובו הוא ללא ספק המוצלח והקולח שבהם. שני הפרקים האחרים הם בעיקר אינפורמטיביים באופיים (אף כי רולניק, שהופך בפרק מהר מאוד ממרואיין למראיין, מעניק כמה רגעים טלוויזיוניים מעולים, בעיקר בעימות הכמעט קומי שלו עם רוני דניאל). דווקא לפיכך הפרק עם זליכה – שמחציתו מוקדשת לסיפור האישי שלו – טוב כל כך: הוא מתאר את חציית הקווים של זליכה, את סירובו להתיישר לפי הנורמות המקובלות בחלונות הגבוהים, ואת האופן המצמרר שבו הגיבה המערכת כאשר קלטה באיחור שלשורותיה הסתנן בטעות איש ישר – מעין גרסה מקומית ל"מיכאל קולהאס", רק עם סוף טוב.

בעוכריה של "מגש הכסף" עומדת נקודת עיוורון אחת, עצובה ומייאשת: הנחת היסוד העומדת במרכז הסדרה, היא מודרניסטית במהותה: נילחם בבורות וכך יבין העם מי הרעים וייצא לרחובות. אבל זה לא נכון וזו אינה העת שאנו חיים בה. מי שרוצה להיחשף למידע הזה כבר מוצף בו. בישראל של 2015 חיים כמה מאות, אולי כמה אלפים, של אנשים שנותרו במעין זמן סטטי של סתיו 2011, עדיין מנסים לקבץ המון זועם להפגנה הבאה. הם – החל מעיתונאים כמו שאול אמסטרדמסקי, דרך קבוצות כמו "באים לבנקאים" וכלה בעמודי פייסבוק כמו "צדק חברתי – חדר המצב" – מציפים את המידע הזה על בסיס שבועי, אם לא יומי. המידע כבר נוכח: בעיקר בפייסבוק, לפעמים גם בתקשורת. צברי ובן־דוד עושים עבודה מצוינת באריזתו, תמצותו והנגשתו, אבל לעתים קרובות מדי "מגש הכסף" מתנהגת כאילו היא זו שתוציא את המיליון הבא לרחובות. לעם לא חסר מידע, חסרה לו אנרגיה.

השורה התחתונה:דוקו־אקטיביזם למכורים לאסקפיזם

שלושת הפרקים של "מגש הכסף" יהיו זמינים לצפייה ב־HOT VOD וכן לצפייה חופשית ברשת

ציון ביקורות - 8

לצפייה בפרקים:

פרק 1: השליחות של גיא רולניק

פרק 2: ירון זליכה שומר הקופה

https://www.youtube.com/watch?v=E6HqZgWPTT0

פרק 3: דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה

https://www.youtube.com/watch?v=WdkLJrz4jJY

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הסדרה התיעודית של דורון צברי ואמיר בן־דוד היא בעת ובעונה אחת הסדרה הפסימית והאופטימית ביותר שתראו בישראל השנה

מאתעמית קלינג5 בנובמבר 2015
ברק כהן Vs. וי

ברק כהן Vs. וי

ברק כהן Vs. וי

אסור להשוות

ברק כהן Vs. וי
ברק כהן Vs. וי

ברק כהן Vs. וי

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אסור להשוות

מאתעודד כרמלי5 ביולי 2015
ברק כהן

ברק כהן: "כשהשוטרים רואים שאתה יודע את החוק, אין להם מה לעשות"

ברק כהן: "כשהשוטרים רואים שאתה יודע את החוק, אין להם מה לעשות"

ברק כהן, עורך דין ופעיל חברתי, בשיחה על פרויקט המספרה הקורא לבנקים לקצץ בחובות גם לאזרח הקטן

ברק כהן
ברק כהן
30 באוקטובר 2014

אהלן עו"ד ברק כהן, מייסד האתר"באים לבנקאים". השקתם השבוע יוזמה בשם פרויקט המספרה, שקורא לאזרחים עם חובות לבנקים להתאחד כדי לדרוש תספורת מהבנק, כמו שעושים הטייקונים. יש לזה היתכנות, לדעתך, או שזה רק גימיק שנועד לשפוך אור על חוסר השוויון של תופעת התספורות?

"אני לא נביא אבל אני יודע שהבנקים מסכימים לקצץ חוב כשהוא גדול מאוד, ואם לדנקנר ובן דב קיצצו בחוב, אז למה שלנו לא יקצצו? יש כבר מי שמכנה את זה 'קבוצת מחיקה' על משקל 'קבוצת רכישה'".

[tmwdfpad]

רק שהבנק יכול להגיד שהוא לא מכיר בהתאגדות הזו ושהוא ממשיך להתייחס לכל בעל חוב בנפרד.

"זו כבר שאלה אחרת, פה אתה נכנס לתחום של התנגדות ולא של היתכנות. מן הסתם הבנק לא יבוא ויגיד 'התאגדתם? סבבה מעולה', אבל פה אנחנו נכנסים עם הלחץ שנפעיל עליהם. היוזמה הזו צוברת תאוצה ואתמול (ב') תוך שעתיים כבר נרשמו לפרויקט עשרות אנשים עם חובות".

באתר יש סרטונים שלך עם מגפון מחוץ לבית של מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, וגם מול החנות של הבן של ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, שאותו אתה מכנה "הבן של הגנב". איך אתה מצליח לא להיעצר?

"אני כבר מומחה בדיני הפגנות. כשהדין ידוע והשוטרים רואים שאתה מכיר אותו, אין להם מה לעשות. אם אדם רוצה להפגין על רקע ציבורי – ואני מדגיש תמיד שהמניע שלי הוא ציבורי ולא אישי, כלומר זה לא שהבן של ציון קינן ואני מסוכסכים על בחורה מימי התיכון או משהו כזה – אז דיני ההפגנות מאפשרים את זה".

ורק אם ההפגנה היא מעל כמות מסוימת של אנשים למשטרה מותר לפזר אותה?

"לא, לא. סעיף 85 לפקודת המשטרה אומר שצריכים להתקיים שלושה תנאים כדי שהפגנה תהיה חייבת באישור משטרה: 50 איש לפחות; שהאירוע יהיה תחת כיפת השמים; ושתתקיים שם תהלוכה או נאום מדיני. האירועים שרואים בסרטונים באתר לא עומדים בשלושת התנאים האלה ולכן אני לא צריך לבקש אישור מאף אחד".

איך רוסק עמינח וקינן הגיבו, הם ניסו להפחיד אותך בתביעות או שלחו אנשים שיאיימו עליך ישירות או בעקיפין?

"אתה יודע מה השלבים שכל דיקטטור עובר כשמנסים לאיים על השלטון שלו? התעלמות, גיחוך, פייט חזרה ולבסוף הוא הולך לעזאזל. אז רקפת, ציון ואחרים עדיין נמצאים בשלב ההתעלמות, ונראה מה יהיה".

לא כדאי להם לבנות על זה שתתייאש.

"אני מוכן להקריב הרבה עבור הדבר הזה".

אתה מתפרנס מעריכת דין, אז את כל זה אתה עושה בזמנך הפנוי?

"כן, בדיוק. אני בן אדם עובד, ולהבדיל מרקפת רוסק עמינח אני לא צריך שבעה מיליון ש"ח בשנה כדי לחיות, מספיק לי פחות. אני חי בצניעות. אגב, לא הייתי מתחלף איתה לרגע, אין לי ספק שבמדד האושר אני גובר עליה בגדול".

הקטע הכי חזק שלך זה השירים: שיר לרקפת לפי לחן של עופר לוי, שיר ל"הצל" עם המילים "תזדיין, אליאסי, תזדיין" והמנגינה של "תל אביב יא חביבי תל אביב" של עומר אדם, יש לך את זה.

"שמע זה הקלטות ביתיות, אני אוהב את זה. אתה יודע אבל מאיפה בא הכישרון שלי? אני חצי תימני".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ברק כהן, עורך דין ופעיל חברתי, בשיחה על פרויקט המספרה הקורא לבנקים לקצץ בחובות גם לאזרח הקטן

מאתעופר מתן30 באוקטובר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!