ברק כהן לא לבד: יבוא יום ותהיו גאים שתמכתם בסרט הזה
בתקשורת לא אוהבים את "משפט הבנקאים" וגם לא את הסרט התיעודי שהופק סביבו. הבמאי והיוצר אליאב לילטי מסביר למה זו בדיוק הסיבה שצריך לתמוך בו
למה בכלל אני עושה סרט על משפט הבנקאים? איך זה שאני – מיזנטרופ, ציני, סולד מחברת בני אדם, זאב בודד – הולך ועושה סרט על מאבקים חברתיים? זה לא הגיוני בעליל ובכל זאת זה קרה. ההסבר פשוט: יום אחד נתקלתי בסרטון של ברק כהן שנקרא "התנתקות". זה היה לפני בחירות 2014 וברק קרא שם לא להצביע בבחירות. עכשיו, אני לא מתרגש מאנשים עם טקסטים רדיקליים, אבל אהבתי מאוד את הגישה הישירה של ברק ושאלתי את עצמי מי זה השחור הזה (מותר לי להגיד שחור. גם אני שחור. כלומר, מרוקאי) שמדבר בחי"ת ועי"ן גרוניות כל כך בצורה ישירה כל כך, בלי להתנחמד ובנימה מלאת בוז עמוק לטאבואים המטופשים של מדינת ישראל – בטח בתקופת בחירות שבה כולם מתחנפים אליך.
אחרי עוד כמה פוסטים של ברק החלטתי שאני פונה אליו ומציע לתעד את המאבק שלו. ואז, אז פגשתי עוד פעילים כיגאל רמבם, ערן ורד, איליאן מרשק, משה מנקין. נחשפתי למאבק שלהם בבנקאים. הכרתי עוד ועוד פעילים ונחשפתי לעוד ועוד מאבקים וגיליתי דבר פשוט: אף אחד לא מספר על המאבקים האלה. אף אחד לא מציג אותם במלואם או אפילו שמץ מהם. לא טלוויזיה, לא עיתונות ולא נעליים.
![אף אחד לא מספר על המאבקים האלה, לא טלוויזיה, לא עיתונות ולא נעליים. ברק כהן ופעילי "באים לבנקאים" (צילום: תומר אפלבאום, "הארץ")](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/02/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8-%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%A8-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%91%D7%90%D7%95%D7%9D-e1582533361448-1000x615.jpg "אף אחד לא מספר על המאבקים האלה, לא טלוויזיה, לא עיתונות ולא נעליים. ברק כהן ופעילי "באים לבנקאים" (צילום: תומר אפלבאום, "הארץ")")
גילוי נאות ורלוונטי: בין השנים 2007-2001 הייתי מנהל קריאייטיב בפרומו קשת. תפקיד בכיר לכל הדעות. כש"עובדה" הגיעה לקשת אחרי שטלעד הפסידה במכרז הייתי אחראי גם על קידום תכניות "עובדה". אז, וגם אחרי שעזבתי את "קשת", הייתי משוכנע שאילנה דיין היא העיתונאית הכי אמיצה בארץ, באסיה ובשביל החלב. אוי, כמה שטעיתי. דיין מאוד אמיצה, אבל רק בגבולות שמרשים לה בעלי ההון. עצוב לי על כל אותם עיתונאים שלא מסקרים את מה שראוי לסקר. שמורשים לסקר רק את מה שהאדונים שלהם שמאכילים אותם מרשים להם לסקר. רק בגבולות הגזרה שנקבעה להם.
בשבילי, בנאדם שבא מהצנטרום של הפיילה שבמרכז הלהבה של הגז שמזין את מדורת השבט וחושב שהוא יודע משהו על כל הדברים החשובים שצריך לדעת, זה היה שוק לא נעים. התחרפנתי ואני עדיין מתחרפן מההתעלמות הכמעט מוחלטת של כל גופי העיתונות הממוסדת
הגילוי הזה גורם לי לתעד עוד ועוד מאבקים, מתוך הבנה ברורה שיש קשר בין המאבק בבנקאים לבין המאבק בשוד הגז לבין מאבק האתיופים, הפלסטינים (כן כן, לא לשכוח את זה) בפשעי המלחמה של ישראל בשטחים הכבושים, בגטו עזה, לחטיפות ילדים פלסטיניים, לשחיתות משטרתית ועוד. גיליתי גם שיש עוד המון אנשים אמיצים שיוצאים ונלחמים נגד העוולות הללו ולא שותקים ולא מחפשים תירוצים, מסרבים לעצום עין או לסכור את פיהם או לאטום את נחיריהם כשמתחת לאפם מתבצע פשע כזה או אחר.
![משרתים את בעלי מבלי לשאול את השאלות הכואבות. רקפת רוסק-עמינח במשפט "באים לבנקאים"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/02/Rakefet-2.jpg "משרתים את בעלי מבלי לשאול את השאלות הכואבות. רקפת רוסק-עמינח במשפט "באים לבנקאים"")
זה דווקא נותן תקווה. משפט הבנקאים הוא לא סרט על עבירה כזו או אחרת שמישהו מפעילי באים לבנקאים ביצע לכאורה. הוא סרט על לקחת אחריות על המעשים שלך. כשופט, כבנקאי, כשוטר אבל גם כאזרח שלא מוכן לשתוק. וגם כשכל הסיכויים נגדך. זה סרט על שופטים שמחליטים, לדוגמא, שלמרות שבחוץ השמש קופחת וכל העדויות האפשריות שהונחו בפניהם מראות שבחוץ חצות היום, הם בכל זאת קובעים ש"על סמך חוות הדעת שהוצגו בפנינו לא השתכנענו שהשמש אכן זורחת" וקובעים שעכשיו לילה.
הניסיונות למצוא במה לקמפיין ההדסטארט של משפט הבנקאים נתקלו בחומה בצורה של אנשים המכנים עצמם עיתונאים ועורכי תוכן שסירבו לפרסם או לגעת בזה. כל אחד ותירוציו הפתטיים שלו
ואכן יש צל כבד כבד ומוצדק מוצדק על מערכת המשפט והפרקליטות. הריקבון הנוראי של מערכת המשפט ולשכת עורכי הדין נחשף לראשונה בגלל המאבק של "באים לבנקים". וחכו, יש עוד המון מה לחשוף. החומרים בטלפונים של אפי נוה ימוטטו בקלות את מערכת המשפט אם רק איזה עיתונאי יעז או תעז לפרסם אותם (אבל הקורונה יותר מעניין ומסיח את הדעת).
ובאותו הקשר – ידיעה על הסרט "משפט הבנקאים" היא לא ידיעה מתחום התרבות. היא ידיעה חדשותית. הניסיונות לתת במה לקמפיין ההדסטארט של משפט הבנקאים נתקלו בחומה בצורה של אנשים המכנים עצמם עיתונאים ועורכי תוכן שסירבו לפרסם או לגעת בזה. אני לא בן אדם שמתרגש מסירובים אבל הסירוב להתייחס לקמפייין הגיוס זועק ומבהיר שאיש במדורת השבט לא רוצה להתעסק עם תפוח האדמה הלוהט הקרוי משפט הבנקאים. כל אחד ותירוציו הפתטיים שלו.
ויש גם סוף טוב לסרט. כמעט כל האישומים נגד פעילי באים לבנקאים נמחקו. הניסיון לסתום את פיהם נכשל. ועכשיו, גם המאבק הזה יונצח לנצח נצחים. אפשר למלמל מתחת לשפם ולהגיד "זה לא נוגע לי". אבל זה נוגע לכל אחד ואחד מכם. כי זה לא המאבק של ברק ואנשי באים לבנקאים. זה המאבק שלכם. זה לא העתיד של יגאל רמבם, זה העתיד שלכם. זה לא החיים של ערן ורד. מדובר בחיים שלכם. אחריות אישית זה גם לתמוך בסרט. לא לפחד. להשמיע קול. להיות גאה שהשם שלך מופיע ברשימות התומכים של הסרט.
עכשיו אנחנו שוב לקראת בחירות. הבחירה הנכונה לעשות היא לתמוך במשפט הבנקאים. יבוא יום ותהיו גאים שתמכתם בסרט הזה. מבטיח.
>> נותרו עוד שישה ימים לקמפיין ההדסטארט של הסרט "משפט הבנקאים". אתם יודעים מה לעשות (ללחוץ כאן)
