החודשים האחרונים בסצנת האוכל של תל אביב מתאפיינים בגל גדול של בתי קפה חדשים שנפתחו, חלקם עם הצהרת כוונות ברורה בז'אנר הספיישלטי קופי, חלקם קטנים ומתוקים, וכולם כאקט ברור של אהבה לקונספט האיקוני שנקרא "בית קפה תל אביבי". מגמה נוספת היא שחלק גדול מבתי הקפה החדשים נפתחים בלוקיישנים שאליהם טרם הגיעה בשורת בתי הקפה העירונית (תתפלאו, יש לא מעט כאלה), ולא מעט מהם גם מטפחים נטיות תרבותיות ומבטיחים להיות בית לתרבות ולאנשי תרבות מכל המינים והמגדרים. בחרנו להמליץ היום על שלושה בתי קפה כאלה שנפתחו ממש לאחרונה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> אין יותר טוב מזה: 23 ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב
>> אוראל קמחי כבר שקל לוותר על פופינה. במקום זה הוא עשה מהפכה

קפה 3426

למה כדאי:מתחם 3426 הוא מקום מיוחד מאוד בדרום-דרום תל אביב על גבול יפו, והוא מכיל גם את בית רדיקל (שאחראי על בית הקפה החדש) וגם את קבוצת הקולינריה ILU וגם את תיאטרון HaDive וגם עוד דברים. כל מה שהיה חסר שם – ובאזור כולו בכלל – זה בית קפה בסיסי וטוב. עכשיו יש.
מה טעים:קפה נהדר מבית הקלייה האיכותי של קפה נחת, מאפים וכריכים מצוינים של פיקה, ובעתיד גם פופ-אפים קולינריים, טעימות יין של יקבים מקומיים ועוד אירועים שיהלמו את השפה, את האג'נדה ואת הלו"ז של בית רדיקל.
אווירה:תרבותית ובוהמיינית (בקטע טוב, כן?).
>> קפה 3426, התחייה 27 פינת הרצל

נאס קפה

למה כדאי:בית ברכאת ברחוב עזה הוא בית הבאר היפואי השני שעיריית תל אביב-יפו משמרת, משפצת ומחזירה לציבור הרחב כמרכז תרבות עירוני, והוא לא רק מבנה מיוחד ויפהפה אלא גם מקום מרגש של תרבות מקומית, ערבית ויהודית, ועכשיו גם הנקודה הכי דרומית בעיר לחובבי הקפה האיכותי.
מה טעים:שני סוגי קפה מצוין של בית הקלייה "רות" שהותאמו במיוחד למקום, כריכים טריים, מאפים קלאסיים ועוגות, וכשהרישיונות יסתדרו אז אחד הבעלים שהוא קונדיטור במקצועו יתחיל ללהטט במטבח.
אווירה:קהילתית וחלוצית.
>> נאס קפה, עזה 55

נוריש

למה כדאי:שלושה יזמים צעירים חברו יחדיו כדי לפתוח את בית הקפה המיוחד והיפה הזה במבנה היסטורי מרהיב באלנבי, קראו לו על שם שלושה חברים שנרצחו בשבעה באוקטובר, ונשבעים להקדיש אותו לתרבות ואמנות. אי אפשר לא להיות בעדם גם אם תנסו.
מה טעים:האוכל הוא פחות העניין כאן, אבל יש קפה מעולה ("אנחנו מכוונים הכי גבוה אבל לא נשווק את המקום כספיישלטי בגלל אפקט ההרתעה") וכריכים שמכינים במקום מלחם שמגיע ממאפיית בוטיק, ובערב גם יינות ופלטות קרות.
אווירה:אמנותית וצעירה.
>> נוריש, אלנבי 36

• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב
• מתחם 3426
• בית הבאר
• שבעה באוקטובר

לא בכל יום נפתח בבית הקפה הדרומי ביותר בתל אביב – ואוהו, איזה יופי של בית קפה. "קפה נאס" הטרי נפתח במהלך החודש האחרון בבית הבאר הקהילתי ברכאת, שברחוב עזה ביפו – בערך 10 דקות הליכה צפונית מהגבול עם חולון. מסביב נבנית בימים אלה שכונה שעדיין אין לה שם אפילו (אם כי תושבי יפו מכנים אותה "שכונת מכבי יפו", על שם המגרש הישן של הקבוצה שהיה שם), אבל מה שבטוח – עכשיו יש לתושביה העתידיים בית קפה חדש, ופשוט מהמם.

>>סוויט שרונה: בית הפנקייק של קית' סיגל ועוד 100 קינוחים מתוקים

קפה נאס (אנשים, בערבית) נפתח על ידי רמי פחל ורוברט קובטי שנולדו וגדלו ביפו, והכירו באותה הכיתה בבית הספר היסודי. עם השנים רוברט למד קונדיטוריה ואף ניהל את מסעדת רוסטיקו, בעוד שרמי עבר לחיפה ועסק בקולנוע. במפגש מקרי מלפני כמה חודשים הבינו השניים שהם חולקים חזון וחלום משותף – בית קפה שהוא מקום מפגש לאנשים, ולתרבות. הם תרו אחרי מקום, וכאשר ראו שהעירייה מחפשת להפעיל בתוך בית הבאר ברכאת בית קפה, הם ראו את הפוטנציאל של המקום המיוחד.

את נאס הם שיפצו בעצמם, ופתחו אותו עם כוונות לייצר בו מפגש אנושי ותרבותי לכל האנשים בסביבה: אחת לחודש מתחלפת במקום תערוכה של אמן מקומי, פעמיים בשבוע מקרינים על חזית הבניין סרט על סדין, כמו בימים הטובים של פעם, ואחת לתקופה יערוך בו סלון ערבית – במסגרתו פחל ידבר עם מי שרק רוצה ערבית, וילמד אותו את רזי השפה. המקום עצמו בהחלט מדבר יפואית, עם מוזיקה ערבית ייחודית ונעימה ברקע, כאשר בית הקפה – שממוקם בקומתו התחתונה של בית הבאר – משתלב עם המבנה היפואי המפואר כמו כפפה ליד, ומתאים גם לרעיון הקהילתי והחברתי שעומד בבסיס בית הבאר – להיות בית קהילה לאנשי יפו, מתוך רצון לחבר אנשים להכיר זה את זה.

״בגלל שלא היה פה לפני בית קפה, האנשים שגרים מסביב באו בהמוניהם ובהתלהבות", מספר פחל על ההתרגשות מהפתיחה של נאס, "כבר למדנו להכיר את השמות וללמוד איך כל אחד שותה את הקפה שלו. זה כיף וזה גם היה בדיוק מה שכיוונו אליו, שאנשים שלא הכירו קודם אבל גרים קרוב ישבו כאן זה לצד זה, יכירו ויתחילו לדבר. בתי הקפה התחילו כמקומות מפגש ובהם נולדו הרעיונות הכי גדולים, אני לא חושב שבהכרח יצאו מכאן מהפכות אבל אנחנו רוצים להחזיר את הקסם של המפגש האנושי".

קשה להתעלם מהעיצוב הנעים והיפה של נאס – חזית הבניין, שמתאפיין בסגנון יפואי עתיק, והכניסה למבנה מקושתת וגבוהה, ובכך משרה אווירה של מרחב – עד כדי כך שחושבים שנמצאים מול הים למרות שאתם בכלל לא קרובים אליו. מקומות הישיבה שתחת כיפת השמיים נעימים ורחבי ידיים, וגם בפנים האווירה עושה חשק לשבת שעות ארוכות ולתהות על החיים, או לעבוד בלפטופ, כי בכל זאת השנה 2025.

בתפריט יש קפה מצוין שנקלה בבית הקלייה המקומי "רות" בפתח תקווה, וממנו התאימו רמי ורוברט שני סוגי קפה – האחד בלנד יאפה, שניחן באגוזיות ושוקולדיות, והשני אתיופיה ספשלטי, שמתאפיין בטעים חמוצים והדריים יותר, אותו ממליץ רמי לשתות כאספרסו עם שלושה פלחי תפוז. למה לא בעצם. מחירי הקפה ממוצעים לעיר שהולכת ומתייקר לה (12 ש״ח לאספרסו, 14 ש״ח לאמריקנו, 15 ש״ח לקפוצ׳ינו), אבל באווירה הזו המחשבות על כסף מתפוגגות.

חוץ מזה יש כריכים טריים ומזינים דוגמת טונה, גאודה, סלט ביצים, גבינת ברי או כרוב וטחינה טבעוני (26-32 ש״ח), מאפים קלאסיים שכוללים קרואסון חמאה, שוקולד, שקדים או קינמון (9-19 ש״ח), ופרוסות עוגה דוגמת טארט שוקולד, עוגת גבינה וטארט שקדים ואוכמניות (29-38 ש״ח). בהמשך, כשיינתן האישור הבירוקרטי, רוברט יאפה במקום גם עוגות פרי יצירתו, שהרי הוא קודם כל קונדיטור. עוד בונוס ענק לתושבי יפו הוא שהמקום פתוח עד עשר בלילה (ובימי הראמדן של עכשיו, עד 11 וחצי), ומבטיחים שבהמשך יתארחו פה הופעות וערבי תרבות שונים, כך שיש ליפו למה לחכות.
נאס קפה, עזה 55. א'-ש' 8:00-22:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• חוזרים ליפו
• יפו
• בית הבאר

>> יוסרא עשור היא יוצרת יפואית ומנחת קבוצות סריגה ורקמה, ובימים אלו היא עורכת ומנחה יחד עם אמנית הטקסטיל המקומית שירי כנעני סדרת מפגשים הנקראת "סורגות תקווה – حياكة الأمل" בבית הבאר היפואי בסלמה . במהלך המפגשים נפגשות סורגות יפואיות יהודיות וערביות, וטוות יחד יצירת טקסטיל ומארג אנושי של כבוד ושותפות. לרגל אירועי "במלוא הדרה" – שבוע השוויון המגדרי של עיריית תל אביב-יפו, הן ישיקו את הפרויקט בשבוע הבא, שיוצג על גבי הקיר החיצוני של בית הבאר.עוד פרטים כאן.

>> המבנה הכי יפה בתל אביב ופארק עצום לרוץ בו // העיר של סמג'
>> הקפה הקבוע והמעוז האחרון של שלטון הזקנים // העיר של גיא בן נון

1. חוף עג'מי

אין מקום שמרגיש לי יותר כמו בית מחוף עג'מי. בילדותי היינו רצים יחפים על החול החם, טובלים במים הצלולים, ומרגישים שהים הוא חלק מאיתנו. הנוף היה ציורי – סירות דייגים שטות באופק, עוברות מהנמל וחזרה, השמש שוקעת בצבעים עזים והשקט נשבר רק בקול הגלים. לאחר תקופה ארוכה בה החוף נזנח והתמלא בפסולת בניין, הוא הפך לחלק מפארק מדרון יפו, אך אינו מורשה לרחצה. למרות זאת, אני עדיין חוזרת לשם, טובלת את רגליי בים באזור שבו יש גישה, כי החוף הזה הוא לא רק מקום – הוא זיכרון, נשימה, געגוע.

2. בית הבאר – מרכז תרבות יפואי

כבר מספר שנים שאני מדריכה קבוצת סריגה של נשים יפואיות בבית הבאר, לצד סדנאות רקמה פלסטינית ועוד. בית הבאר הוא עבורי מקום קסום, שמפגיש נשים יפואיות יהודיות וערביות עם חוטים וצבעים, שיחות וצחוק. השנה החלטנו לקחת את זה צעד קדימה וליצור תערוכה שתתפרש על כל בניין בית הבאר (וגם בגלריה המהממת) – "סורגות תקווה". כל תפר בתערוכה הוא סמל לחיים המשותפים שעלינו לבנות יחד, לכל העבודה הקשה שעוד לפנינו. אני גאה ומתרגשת לראות איך הסריגה שלנו הופכת לאמנות ולמסר של תקווה.

3. כנסיית סנט ג'ורג' (אל-חאדר)

למרות שאני מוסלמית, כנסיית סנט ג'ורג' תמיד הייתה עבורי מקום של נחת. בילדותי השתתפתי בטקסים דתיים בכנסייה, עזרתי להדליק נרות, והרגשתי חלק בלתי נפרד מהקהילה. המקום הזה מזכיר לי שבתי תפילה, לא משנה מאיזו דת, הם מרחבים שבהם אפשר למצוא חיבורים עמוקים. יפו תמיד הייתה עיר שבה החיים היו שלובים זה בזה, ואני מאמינה שעדיין ניתן למצוא בה מרחבים משותפים של שקט ושלווה.

בית הספר חסן ערפה

בית הספר שבו גדלתי, והיום כמעט כל נכדיי (12 במספר!) למדו בו גם הם. בית הספר הזה לא היה רק מקום לימודים – הוא היה קהילה, משפחה. בסמוך לו נמצא בית הקברות של חסן ערפה, האיש שיזם את הקמתו והסיפור שלו תמיד ריגש אותי. אני רואה במקום הזה זיכרון חי של חינוך ושל נתינה, ומקווה שהוא ימשיך להיות בית לילדים וילדות רבים גם בעתיד.
קדם 40

5. מסגד עג'מי

בתוך כל ההמולה של העיר, מסגד עג'מי הוא המקום שבו אני מוצאת שלווה. קרוב לבית הספר שבו למדתי, קרוב לים וקרוב ללב שלי. זהו מקום של תפילה, של חיבור, של רגעים של שקט בתוך היום-יום. בכל פעם שאני נכנסת אליו, אני מרגישה איך ההיסטוריה והאמונה משתלבות זו בזו, מעניקות כוח להמשיך הלאה.
רחוב קדם פינת הספינה

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
העבודה עצמה – והמפגש של הנשים – לקראת התערוכה "סורגות תקווה", חיממה לי את הלב בצורה משמעותית. מוזמנים ומוזמנות לפתיחה ולמפגש עם הנשים שעבדו כל כך קשה על יצירת "סורגות תקווה", ביום שלישי הקרוב (4.3 20:00, בית הבאר, סלמה 6).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הנביא"של ג'ובראן חליל ג'ובראן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קבוצת הסורגות שלנו הפכה לקהילה של ממש, ואנחנו מחפשות נשים ואנשים שיוכלו לבוא להרצות לנו ולהעשיר אותנו מהידע שלהם. אני מציעה גם לכם לפתוח את הלב ולבוא ולנדב מזמנכם ומהידע שלכם לקבוצת הסורגות שלנו בבית הבאר. כל סדנה שתעבירו אצלנו תכה גלים רבים בקהילה.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, על המאמצים והשינוי המשמעותי שהביא בשנים האחרונות כלפי החברה הערבית ביפו.

מה יהיה?
בקוראן כתוב: התפללו אלי ואענה לכם.

• העיר שלי
• בית הבאר
• בתי הבאר של יפו
• עג'מי
• פארק המדרון
• יפו העתיקה