"כלא ואוכל. קשה לחשוב על צירוף פחות מעורר תיאבון. אומרים שכל אחד יכול למצוא את עצמו כלוא, וכל אחת יכולה למצוא את עצמה מבלה לילה במעצר. זה נכון, אבל כמה באמת עברו את החוויה?", השאלה הזו פותחת את "יושבים אוכלים", ספר שמתמקד בקשר שבין בישול, אוכל והחיים מאחורי הסורגים. על קו התפר שבין מחקר עיוני־חברתי לקולינריה, מספקים החוקרים ד"ר רמי אדוט ופרופ' נדב דוידוביץ' הצצה אל הרגלי האכילה של אסירים, שמסתבר שיש בהם לא רק פסוליה ולחם עבש.

>> מי בכלל צריך לטוס: 8 המנות היווניות הכי טעימות בתל אביב
>> רגע לפני פסח: חגיגת החמץ הגדולה של שוק האוכל בדיזנגוף סנטר

שורשי הספר הלא שגרתי נעוצים במחקר שנעשה בהזמנת השב"ס כדי לצמצם בזבוז מזון בבתי כלא, ובהשראת מדינות סקנדינביה, שבהן קיימת גישה הוליסטית לאוכל בבתי סוהר – אסירים משתתפים בהכנת אוכל, לומדים על תזונה נכונה ומקבלים הכשרה מקצועית בבישול ככלי לשיקום ולהשתלבות מחדש בחברה. "הסברתי לנדב שלא רלוונטי להכין את המתכונים אחד לאחד כי אין לכך ערך מוסף. חומרי הגלם אינם איכותיים מספיק ואנשים לא יבשלו איתם בבית. לכן התמקדתי בטכניקות", מסביר שף איל לביא, שבחר את המתכונים, הוסיף הקדמה ותרגם למשהו שתרצו להכין בבית. את היוזמה הוציא לפועל ארגון FoodLab Negev, בהובלת בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, העוסק ביחסים המורכבים שבין אוכל, חברה וסביבה.

שבעת המתכונים שמשובצים בין הפרקים משקפים זוויות שונות של המחקר. למשל הפרק "בשר, גבריות ולאומיות" נפתח בנתונים על אודות מוצרי בשר מעובדים שאסירים מעדיפים להימנע מהם – בעיקר נקניקיות וקציצות דגים, ויורד לרזולוציות של הבדלים בין איכות הבשר המוגש לאסירים פליליים וביטחוניים. בין עיסוק ב"שינוי שחל בהרגלי הבישול של אסירים ביטחוניים לפני גזרות בן-גביר ואחריהן" לסיפורים שמובאים בלשונם של האסירים, משובץ מתכון לשישקבב בסגנון אגף 12: קציצות עוף מושרות, סחוטות ומורכבות מחדש עם תבלינים מהקנטינה, שנצלות על תחליף מנגל מכירה חשמלית ומאוורר.

לפרק שעוסק באוכל וגעגוע נלווה מתכון אסירים לדגים לשבת מטונה מקופסאות שמתורגם לסיידייה – תבשיל ירקות, אורז ושימורי טונה שלביא מכנה "פאייה פלסטינאית". פרק אחר עוסק באכלנים מאתגרים – צמחוניים, טבעוניים, סוכרתיים ואחרים – ובפרק על מטבח הכלא מתואר מפגש בין אסיר פלסטיני למשגיח כשרות יהודי ממוצא הודי, כשיקוף של מרקם החיים הרב־לאומי בישראל.

למרות הנושא המורכב, חוויית הקריאה ב"יושבים אוכלים" מזמנת לא מעט רגעים מחויכים. משלב לשוני בגובה העיניים, זיגזוג בין מחקר לציטוטים מפי האסירים, צילומים אמנותיים־תיעודיים ואפילו פונט משתנה מאפשרים לקורא להתמקד במה שמעניין אותו ולדלג על השאר. "הספר מרגש כי הוא פותח צוהר לעולם לא מוכר. יש חיים שלמים ומורכבים בכלא, ובישול תופס מקום משמעותי. הוא ממלא חסכים וסוגר פינות, ומעבר לאכילה שנועדה להשביע, הוא משקף רעב מסוג אחר", מסכם לביא את הטקסט המחקרי שהופך את המטבח המאולתר בכלא למראה של הנפש, ומפגין חמלה גם במקומות החשוכים ביותר.
"יושבים אוכלים – על בישול ומשמעות מאחורי הסורגים", מאת רמי אדוט ונדב דוידוביץ', הוצ' לאנצ'בוקס, 207 עמ', 128 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים

פלאפל קובה נבלוסייה ( או ׳קובה נבלוסייה לעצלנים׳)

25-20 כדורים
הכנת קובה נבלוסייה טובה דורשת סבלנות, דיוק ומיומנות נרכשת (או כישרון מולד שיש רק לאימהות או סבתות ערביות). לעצלנים, חסרי סבלנות, או כאלה שפחות מסתדרים עם בצקים, יצרתי מתכון לכדורי קובה נבלוסייה שמזכירים קצת פלאפל. קלים להכנה, מהירים, טעימים מאוד וממכרים.

לבצק:
200 גרם בורגול עבה, שהושרה בקערה גדולה עם מים פושרים 30 דקות
½ צרור פטרוזיליה
½ צרור כוסברה
½ בצל לבן יבש, מקולף
5 שיני שום
1/3 ליטר מים פושרים

לתערובת הכדורים:
350 גרם בשר בקר טחון
½ כפית זרעי כוסברה טריים גרוסים
¼ כפית כמון טחון
¼ כפית כורכום
2 כפיות מלח
קמצוץ פלפל קאיין טחון
קמצוץ אבקת סודה לשתייה
שמן, לטיגון עמוק

אופן ההכנה

1. להכנת הבצק:מסננים את הבורגול, סוחטים היטב ומעבירים למעבד מזון יחד עם הפטרוזיליה, כוסברה, בצל ושום. טוחנים הכל יחד למסה אחידה. מעבירים לקערה גדולה.
2. להכנת כדורי הקובה-פלאפל:מוסיפים את כל הרכיבים לקערה עם הבצק ומערבבים היטב במשך 4-3 דקות, עד שמתקבלת תערובת חלקה ואחידה. מכסים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעתיים לפחות.
3. לטיגון הכדורים:מחממים סיר עם שמן לטיגון עמוק.
4. קורצים מהתערובת כדורים בגודל של כדור פלאפל במשקל של כ-30 גרם.
5. מטגנים את הכדורים בשמן עמוק על חום בינוני עד להזהבה יפה מכל הצדדים, 3–4 דקות. חשוב לא לטגן יותר מדי כדורים בבת אחת, כדי שהשמן לא יתקרר. בעזרת כף מחוררת למעבירים את הכדורים לצלחת מרופדת בנייר סופג.
6. מגישים חם, לצד טחינה או מטבל אחר.

• אוכלים שותים
• בית כלא
• מתכונים
• ספרי בישול

• Facebook
• Twitter
• Email

הנחת היסוד של "Jeff Ross Roasts Criminals", הספיישל החדש של ג'ף רוס – קומיקאי שבנה קריירה שלמה מירידה על סלבריטאים מפוקפקים בסדרה המצליחה של קומדי סנטרל "על האש" ("Roast") – עלולה לגרום לאי נחת. הפעם רוס נוטש את חממות האגו של הוליווד ויורד לבית הסוהר של מחוז בראזוס, טקסס, שם הוא – שימו לב, שימו לב! – הולך להופיע בפני אסירים ולרדת עליהם. הסכנה העיקרית כאן היא בהדגשה מיותרת של אותו סיכון שרוס לוקח, לכאורה, כשהוא צוחק על אסירים שלחלק ניכר מהם רקע בפשעים אלימים ללא כל מחיצה, כאילו היה פעלולן בקרקס השוהה בנחת בקרב חיות טרף, כשהוא מגן על עצמו עם שרפרף בלבד.

אבל "Jeff Ross Roasts Criminals" הוא הפתעה מתחילתו ועד סופו, בראש ובראשונה כי רוס השאיר את האגו בבית. למעשה מדובר בחצי ספיישל סטנד־אפ וחצי דוקו על החיים בכלא, שאולי לא חושף יותר מדי עובדות חדשות על הכלא האמריקאי, אבל מצליח להתבונן בזווית ייחודית ואנושית מאוד על התושבים שלו. "רציתי לדעת אם הם יכולים להתייחס למצב שלהם בהומור", אומר רוס בדקות הראשונות של הספיישל. התשובה היא כן (טוב, חוץ מהניאו נאצים).

רוס הוא קומיקאי מהיר, אבל לא בהכרח החד או המתוחכם ביותר, ובמופע הזה הוא מוריד במכוון את הבדיחות שלו בכמה וכמה רמות. הקומיקאי פותח את הסבב שלו עם כמה בדיחות כלליות ולאחר מכן עובר לבשר האמיתי של הספיישל – ספיד־רוסטינג של מתנדבים מהקהל. זו עבודת קהל זריזה, שטחית ויעילה: אסירה צעירה עם שיער קצוץ זוכה להשוואה לג'סטין ביבר, לאסיר עם בייבי פייס רוס אומר שהוא נראה "בו זמנית כמו ילד וכמו פדופיל".

זה, לכאורה, מה שבאנו לראות – רוס עושה את מה שהוא יודע לעשות, רק במקום שבו אף פעם לא חשבנו שנראה אותו עושה זאת. אבל לא זה העיקר. לב העניין הוא לראות את רוס מתייצב בעמדה כמעט בלתי אפשרית: מצד אחד הוא הגיע לשם בהזמנת הנהלת בית הכלא ובאישורה, אך הוא לא מדבר עם האסירים בשפה של סוללת הפסיכולוגים, הרופאים ואנשי הדת המייצגים את הממסד השיקומי. מצד שני, הוא אומר להם דברים שהם לבטח כבר יודעים (מערכת בתי הסוהר בארצות הברית מקולקלת, יש אסירים שיושבים בטקסס על עברות שהן עסק לגיטימי ורווחי בקולורדו), אבל יש סיכוי לא רע שזו הפעם הראשונה שהם שומעים אותם לא זה מזה.

בסופו של דבר מה שמייחד את "Jeff Ross Roasts Criminals" והופך את חוויית הצפייה בו לפחות או יותר בלתי נשכחת הוא גם מה שמבדיל אותו מהסיבובים הקודמים של "על האש". הפורמט ב"על האש" הוא קודם לקטול ואז בסוף להחמיא, להגיד תודה וללחוץ את היד, כשהיד הלוחצת היא של טיפוסים כדוגמת צ'רלי שין ודונלד טראמפ. אלו רגעים צבועים ולא נעימים לצפייה, טבולים בשמאלץ הנימוס האמריקאי. כאן רוס חותך מבעד לעקיצות בשביל להגיע לרגעי החמלה. הוא הרבה יותר נלהב וערני כשהוא שואל אסירים לרקע או לתאריך השחרור שלהם ותוהה מי מחכה להם בחוץ. לא חסרים מופעים מצחיקים הרבה יותר מזה של רוס בכלא בראזוס, אבל אין עוד מופע כמו זה, שממחיש פעם נוספת שיש רגעים אנושיים שרק קומדיה יכולה ליצור.

• בית כלא
• סלבס
• סלבריטאים
• קומיקאי
• Jeff Ross Roasts Criminals
• טקסס
• ארצות הברית
• מאסר
• סטנד אפ
• קומדי סנטרל
• המסך
• אמריקה
• תרבות