מוח קרימינלי: ג'ף רוס נוטש את הסלבס לטובת ירידות על אסירים אמריקאים

הנחת היסוד של "Jeff Ross Roasts Criminals", הספיישל החדש של ג'ף רוס – קומיקאי שבנה קריירה שלמה מירידה על סלבריטאים מפוקפקים בסדרה המצליחה של קומדי סנטרל "על האש" ("Roast") – עלולה לגרום לאי נחת. הפעם רוס נוטש את חממות האגו של הוליווד ויורד לבית הסוהר של מחוז בראזוס, טקסס, שם הוא – שימו לב, שימו לב! – הולך להופיע בפני אסירים ולרדת עליהם. הסכנה העיקרית כאן היא בהדגשה מיותרת של אותו סיכון שרוס לוקח, לכאורה, כשהוא צוחק על אסירים שלחלק ניכר מהם רקע בפשעים אלימים ללא כל מחיצה, כאילו היה פעלולן בקרקס השוהה בנחת בקרב חיות טרף, כשהוא מגן על עצמו עם שרפרף בלבד.

אבל "Jeff Ross Roasts Criminals" הוא הפתעה מתחילתו ועד סופו, בראש ובראשונה כי רוס השאיר את האגו בבית. למעשה מדובר בחצי ספיישל סטנד־אפ וחצי דוקו על החיים בכלא, שאולי לא חושף יותר מדי עובדות חדשות על הכלא האמריקאי, אבל מצליח להתבונן בזווית ייחודית ואנושית מאוד על התושבים שלו. "רציתי לדעת אם הם יכולים להתייחס למצב שלהם בהומור", אומר רוס בדקות הראשונות של הספיישל. התשובה היא כן (טוב, חוץ מהניאו נאצים).

רוס הוא קומיקאי מהיר, אבל לא בהכרח החד או המתוחכם ביותר, ובמופע הזה הוא מוריד במכוון את הבדיחות שלו בכמה וכמה רמות. הקומיקאי פותח את הסבב שלו עם כמה בדיחות כלליות ולאחר מכן עובר לבשר האמיתי של הספיישל – ספיד־רוסטינג של מתנדבים מהקהל. זו עבודת קהל זריזה, שטחית ויעילה: אסירה צעירה עם שיער קצוץ זוכה להשוואה לג'סטין ביבר, לאסיר עם בייבי פייס רוס אומר שהוא נראה "בו זמנית כמו ילד וכמו פדופיל".

מתוך הספיישל של הקומיקאי ג'ף רוס

זה, לכאורה, מה שבאנו לראות – רוס עושה את מה שהוא יודע לעשות, רק במקום שבו אף פעם לא חשבנו שנראה אותו עושה זאת. אבל לא זה העיקר. לב העניין הוא לראות את רוס מתייצב בעמדה כמעט בלתי אפשרית: מצד אחד הוא הגיע לשם בהזמנת הנהלת בית הכלא ובאישורה, אך הוא לא מדבר עם האסירים בשפה של סוללת הפסיכולוגים, הרופאים ואנשי הדת המייצגים את הממסד השיקומי. מצד שני, הוא אומר להם דברים שהם לבטח כבר יודעים (מערכת בתי הסוהר בארצות הברית מקולקלת, יש אסירים שיושבים בטקסס על עברות שהן עסק לגיטימי ורווחי בקולורדו), אבל יש סיכוי לא רע שזו הפעם הראשונה שהם שומעים אותם לא זה מזה.

בסופו של דבר מה שמייחד את "Jeff Ross Roasts Criminals" והופך את חוויית הצפייה בו לפחות או יותר בלתי נשכחת הוא גם מה שמבדיל אותו מהסיבובים הקודמים של "על האש". הפורמט ב"על האש" הוא קודם לקטול ואז בסוף להחמיא, להגיד תודה וללחוץ את היד, כשהיד הלוחצת היא של טיפוסים כדוגמת צ'רלי שין ודונלד טראמפ. אלו רגעים צבועים ולא נעימים לצפייה, טבולים בשמאלץ הנימוס האמריקאי. כאן רוס חותך מבעד לעקיצות בשביל להגיע לרגעי החמלה. הוא הרבה יותר נלהב וערני כשהוא שואל אסירים לרקע או לתאריך השחרור שלהם ותוהה מי מחכה להם בחוץ. לא חסרים מופעים מצחיקים הרבה יותר מזה של רוס בכלא בראזוס, אבל אין עוד מופע כמו זה, שממחיש פעם נוספת שיש רגעים אנושיים שרק קומדיה יכולה ליצור.