זה סיפור שמתחיל אי שם ב-1911, כשברחוב סלמה הוקם מפעל טחינת קמח קטן באחד מבתי הבאר שנבנו במאה ה-19 באזור שנודע אז בשמו "אל באסה" (הביצה), שם שגם הודבק לאצטדיון הכדורגל שהוקם באותו שטח והיה ברבות השנים לבלומפילד. אבל טחנת הקמח הקטנה גדלה, ובין שנות ה-30 לשנות ה-50 הוקמו בה מבנים תעשייתיים מרשימים יחסית לתקופה, ביניהם גם מפעל מודרני לייצור קרח. עד שנת 2018 עדיין פעל במקום מפעל קמח בבעלות משפחת פולטורק, ומאז הוא עומד דומם. המבנה ההיסטורי הזה במתחם טחנת הקמח נפתח בימים אלה לציבור הרחב כגלריה חדשה לאמנות רב-תחומית.

>> גלגל הצלה: 27 תערוכות חדשות לצוף איתן אל תוך הסופ"ש
>> "סיכוי להינצל": יצירה אפית שכל ישראלי צריך לראות

“אל-מטחנה" הוא שמה של הגלריה מבית סראיא יאפא, המוסד ההתרבותי תחתיו פועל גם תאטרון אלסראיא הערבי-יפו. על פי היזמים, פתיחת פעילות אלסראיא במבנה מפעל הקרח הישן תביא "בשורה תרבותית חדשה" לתושבי מבואות יפו והסביבה כולה, שיוכלו בקרוב ליהנות מתערוכות, מופעים, סדנאות ואירועי אמנות פתוחים לציבור שיערכו במקום.

"פתיחת פעילות התיאטרון במתחם טחנת הקמח היא צעד מרגש ומשמעותי עבורנו", אמר מחמוד אבו ערישה, מנהל אלסראיא ואל־מטחנה. "המתחם כולו בנוי על שכבות של זיכרון וסיפור יפואי, ואנחנו שמחים להחזיר אליו חיים ולפתוח אותו לקהל הרחב דרך אמנות, פרפורמנס ומפגש אנושי. בכוונתנו לקיים בו תוכן תרבותי רב־תחומי, תערוכות, מופעים ותהליכי יצירה פתוחים, ולארח אמנים, יוצרות ויוצרים מהעיר ומחוצה לה לשיח, עבודה משותפת וחיבור עם הקהילה".

מאחורי המהלך עומדות קבוצת ריאליטי וקבוצת יצחקי, קבוצות הנדל"ן שרכשו את המתחם בשנת 2022 תמורת כ-120 מיליון שקל. מתחםהטחנה נמצא בלב תכנית עתידית של עירוב שימושים – מגורים, תעסוקה ומוסדות ציבור – בהתחדשות העירונית של מבואות יפו. פעילות האמנות המתקיימת כעת במבנה, מהווה שכבה ראשונה בהחייאתו ובהפיכתו למוקד בעל חשיבות מרחבית.

קבוצת ריאליטי, המתמחה בהשבחת נדל”ן ובשילוב מיזמי אימפקט ואמנות בנכסים כחלק מהפיתוח וההשבחה – כמו במתחם התחייה 14 המצוין לא רחוק משם – פועלת יחד עם קבוצת יצחקי לקידום פעילות תרבותית במתחם הטחנה כחלק מחזון כללי לגבי מרחב מבואות יפו, בו ריאליטי מהווה שחקן מפתח. הפעילות נעשית לרווחת הציבור ובהלימה לאג’נדה של עיריית תל אביב-יפו לקידום אמנות במרחב העירוני, ומשקפת את התפיסה הרחבה של ריאליטי, לפיה נכסים המיועדים להשבחה יכולים להפוך למוקדי תרבות וחיים עירוניים כבר במהלך השנים הארוכות של תקופת הביניים התכנונית.

“ריאליטי ערכה מחקר עומק על טחנות קמח וממגורות ישנות בעולם, בו גילינו שמבנים אלה הופכים במקרים רבים למוקדי יצירה וקהילה המנצלים את המאפיינים הפיסיים הייחודיים של טחנות הקמח, לצד שימור המורשת התרבותית והכלכלית של העיר", הסבירה אביטל חפר, מנהלת פרוייקטים במחלקת אימפקט בקבוצת קרנות הנדל"ן ריאליטי. "החייאת מתחם הטחנה מבטאת את התפיסה שלנו כי נדל"ן בשילוב עם תרבות ואמנות הוא מנוע לשינוי חברתי וקהילתי. יחד עם אלסראיא, קבוצת יצחקי והעירייה אנו גאים להחזיר מתחם שהיה נטוש ללב החיים העירוניים".

• ❤ תרבות
• גלריות
• סלמה
• יפו

>> אנה ברשטנסקי (כדאי שתעקבו) היא אשת יחסי ציבור ומפיקה בתחום התרבות, מייסדת ועורכת מגזיןBANDITKA, ובימים אלה היא מציעה ליוצרים.ותפגישות אישיות, הדרכה וייעוץ בנושא יחסי ציבור עשה זאת בעצמךבמרכז הכי קסום בעיר, מרכז קהילתי הגר"א. "אם אתם רוצים לקחת את השליטה על הנראות שלכם", היא אומרת, "קבעו פגישה ותלמדו איך לעשות זאת באופן עצמאי. הפגישות מסובסדות, אז תשתמשו בי!"

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מרכז הגר"א

בשלוש השנים האחרונותמרכז הגר"אהוא עבורי בית וגם מקום ליצירה, מפגש והשראה. במרכז מתקיימים קורסים, סדנאות ואירועים בדגש על אמנות ותרבות. המרכז גם מקדם קיימות ומטפח גינה קהילתית עצומה ומטריפה!! לפני כחודש קטפנו אשכול בננות!בהגר"א אני גם עובדת וגם רוקדת:בימי שלישי אני קורעת את התחת בדאנסהול פימייל עם שקד גבאי המהממתובימי רביעי אני מתענגת עם מאור מאיה בשיעורי ווג פאם.
הגר"א 28 תל אביב (נווה שאנן)

2. מתחם תקווה

בימי שני אני עפה על עצמי בשכונה הסמוכה, במתחם"תקווה",חלל שייסדה לאנה יוכין, שהיא מספר אחת באימוניאקרובטיקה אווירית ואמנות הקרקס. לאנה היא הרבה יותר ממאמנת, היא השראה, לב ענק וגלגל ההצלה שלי. היא מקיימת שיעורים בכל עת – בזמן מלחמה, חגים, קורונה ומה שלא יקרה – אני יודעת שלאנה תשמור על השגרה והשפיות שלי.והיופי במתחם הוא שכל זמן שאין שיעורים, אפשר להתאמן עצמאית במחיר סמלי. לכן לעיתים קרובות אני מגיעה לשם להתאמן עם הבנות שלי, זה תענוג של בילוי משפחתי.

3. ימי שישי בשוק התקווה

לעולם לא אוותר עלשוק התקווה!ההליכה לשוק עבורי היא לא משימה, אלא בילוי בפני עצמו. אני מתחילה באפטר צ'ייסר בסאלוף, ממשיכה לפיצוחים בנעמה, מתארגנת על בשרים אצל האחים אהרון, ממול – גבינות וסלטים במעדניית אמיגה וקוויאר מרוסיה באהבה. ריחות, צבעים, מוזיקה, צעקות של מוכרים – הכל מתערבב לרקמת חיים. כיף!!

4. יד אליהו

כבר 16 שנים אני מתגוררת עם משפחתי בשכונתיד אליהו, השכונה הכי ירוקה ואהובה עלי במיוחד. כל ערב אנחנו יוצאים לטייל עם JBL, החתול והכלבה, בין הפארקים והחורשות ושמחים לפגוש בדרכנו טווסים, יאוריות, תרנגולים, קיפודים ועוד חיות מפתיעות שנמצאות בשכונה.

5. תדר

בסופי שבוע אנחנו אוהבים לרכב באופניים לים. בדרך אנחנו תמיד עוצרים בתדר, וכאם סובייטית אני מפרגנת בפיצה וגלידה – בתנאי שרוקדים איתי. אני מאוד אוהבת את התדר, זה מקום שמתאים לכל רגע ביום: המוזיקה מעולה, רחבה ענקית לנוע, או סתם לסתלבט עם כוס בירה. כעת גם הגלריה של קיבוץ בארי התמקמה במתחם, לאחר שנשרפה לחלוטין בשבעה באוקטובר, ומוצגת שם התערוכה הכי חשובה לדעתי לזמנים אלו "אוצרות מארכיון בארי: הזורעים בדמעה" באוצרותו של גלעד מלצר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

יש תופעה בעיר שאני ממש מקווה שתשתנה – מוזיאונים וגלריות שנסגרים מוקדם מדי. הייתי רוצה לראות אותם פתוחים לפחות עד חצות, במיוחד בערבי פתיחות, אך לא רק – גם בערב אחד לפחות במהלך השבוע. בנוסף, הייתי שמחה להחזיר את הימים שבהם בכל פתיחת תערוכה היה מינימום די.ג'יי, כי למה לא להפוך פתיחה לאירוע תרבותי חי ותוסס שמרחיב את קהל המבקרים. המיזם המבורך "דבק" של אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל אביב-יפו כבר התחיל לעשות זאת במוסדות מובילים – והלוואי שכולם ידבקו.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נוכחתי לפני כחצי שנה בגלריה "קולות" – גלריה עברית לאמנות מחאה ברחוב לוינסקי 71 -במיצג שלפולינה ליאחוביצקיPolymer"ברוכים הבאים: כביסה גדולה", שהפך לי את הראש, את הבטן ואת הלב. פולי היא אמנית מולטי-דיסציפלינרית שפועלת בכל מדיום, ובעצם יוצרת בכל רגע חי, ומתמסרת לחלוטין לעבודה שלה ולרזי חייה. היא טוטאלית, ואף הייתי אומרת – מטורפת בצורה מרתקת. כחלק מהמיצג היא חרצה על החזה שלה את המילה "WELCOME" שעם חזרת החטופים סוף סוף יכולנו לחגוג אותה.אמנות גוף, איך לומר בעדינות, לא ה"cup of tea" שלי, אך המפגש עם פולי עורר בי צרור של רגשות וגם שאלות אמנותיות, אנושיות ונשיות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ליוזמות תרבותיות שמסייעות לשמור על רוח האדם, מעניקות תקווה ומספקות מרחבים להתמודדות ולריפוי. כל מעורבות בתחום הזה היא דרך משמעותית לתמוך בקהילה ולהשפיע לטובה.אחת הדרכים המעשיות והחשובות לתמוך בתרבות היא להרים למגזינים עצמאיים, שמספקים במה ליוצרים ולכותבים ומעשירים את השיח התרבותי.מגזין בנדיטקהשהוקם בשנת 2015 מפרסם תדיר ראיונות, ביקורות והמלצות על אירועי תרבות ומהווה במה ליוצרים ולכותבים עצמאיים.תמכו בבנדיטקה והפיצו.תרומתכם תאפשר לנו להמשיך ליצור, לכתוב ולהפיץ אמנות ותרבות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים ללאה אביר, היא לא רק אוצרת וכותבת בולטת בשדה האמנות העכשווית בישראל, אלא גם אחת הקולות שמעצבים את השיח התרבותי כאן. אביר מובילה אמנותית את המרכז לאמנות עכשווית בערד ואת גלריה "לחם ושושנים" בתל אביב, ושתי התערוכות שאצרה לאחרונה ממחישות את העומק, המחויבות והרגישות של עשייתה:בערד מוצגת כעת תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה של האמן הבדואי פורץ הדרך בשיר אבו-רביע, הזדמנות נדירה להיחשף לגוף עבודות מרהיב שממקם אותו בהיסטוריה של האמנות המקומית והערבית בכלל.

במקביל, בגלריה "לחם ושושנים", אצרה את התערוכה "הסתר לב" של אוהד מטלון, שנסע בקביעות אל גבול עזה כדי לתעד במו עיניו את ההרס והזוועות המתרחשות שם. מטלון הרכיב מהצילומים פנורמות רחבות במיוחד, הכוללות קילומטרים של שכונות שחרבו. העבודה המרכזית בתערוכה מתעדכנת שוב ושוב – תצלום מוחלף באחר מאותה נקודת מבט. מהלך זה מדגיש את ממדי ההרס שאינם ניתנים לייצוג: מבט מתמשך, מרובה פרספקטיבות, שמבקש להכיל את הכישלון ולייצג גם את העיוורון.הצילומים הם נדבך מרכזי בתערוכה שאצרה אביר, שביתה עצמה נחרב במתקפה האיראנית בזמן שעבדה עליה. עשייתה חורגת הרבה מעבר לשדה האמנות, היא מקדמת דיאלוג מתמשך בין קהילות יהודיות וערביות, מטפחת סולידריות נחוצה ומהווה השראה לעשייה תרבותית המבקשת לשנות מציאות.

מה יהיה?
מה שיהיה, יהיה. בואו נתמקד במה שחשוב באמת. שמרו על טוב לב והיו נדיבים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• תדר
• יד אליהו
• שוק התקווה
• אקרובטיקה
• נווה שאנן
• גלריות

>> ג'אי דמיין היא אוצרת ואמנית שחיה בתל אביב, מנהלת את גלריה "סלון כנפיים לאמנות" ביפו (אלעזר בן עזריה 11) ואוצרת בארגון "כנפיים – בזכות האמנות" שמציג תערוכות חדשות, מופעים מוזיקליים ובכורות להצגות חדשות במסגרת אירועישבוע המודעות לבריאות הנפש. מחרתיים (5.12) תיפתח התערוכה הקבוצתית "אלטר אגו – האני האחר" אותה אצרה יחד עם אורי רוזנטל, המציגה את עבודותיהם של אמני "כנפיים" מסטודיו האמנות, בליווי הכנופייה, הרכב המוזיקה מבית "כנפיים".אתם רוצים להיות שם.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מתחם ברחוב הרצל

זה מתחם שנוצר באזור בית מרס, שהעירייה הסבה לסטודיואים לאומנות, בתי ספר לאומנות ומרכזי אומנות. הספסלים בחוץ הפכו למעין קמפוס אליו מגיעים תלמידי אומנות ואומנים יוצרים, ומשמאל לבניינים נמצא גם בית רדיקל וישנה תחושה של מחבוא כזה של אומנים במהלך עבודתם האמנותית.
בית מרס, הרצל 158 תל אביב // בית רדיקל, התחיה 27 יפו

2. הרחובות של שכונת נגה

הרחובות שמאחורי מתחם נגה משנים צורה בכל פעם: לפעמים ישנה תחושה שהגעת לאזור תעשייה של בתי מלאכה קטנים, אך ישנם ימים בהם ללא כל אזהרה המקום הופך להייפ, ופתאום הגלריה שברחוב היא זאת שבולטת בנוף, חנויות הבגדים השוות ועוד.

3. ⁠סלון כנפיים לאומנות

בגלריה מציגים אומנים שלא ממש שייכים למלייה האומנות של תל אביב, קצת כמו סלון הדחויים של המאה הקודמת בה הציגו האקספרסיוניסטים הראשונים. בגלריה אפשר למצוא אומנות איכותית, קצת Outsider Art מעניין ושווה ומתחלף כל הזמן.
אלעזר בן עזריה 11 יפו

4. משק ברזילי // אנסטסיה

המעדניות הטבעוניות ששומרות לי על הלהבה ועל הגאווה להיות טבעונית. תמיד כשאני מארחת בבית וקונה את העוגות, הסלטים והתבשילים שלהם, ההתלהבות תמיד מגיעה בצורת המשפט "עם אוכל כזה אני בהחלט יכולה להיות טבעונית".
משק ברזילי / אחד העם 6 תל אביב (נווה צדק) // אנסטסיה / פרישמן 54 תל אביב

5. שכונת שפירא

אני גרה בה בפעם הראשונה אחרי שנים רבות של מגורים בתל אביב. היא מאפשרת לי להרגיש ולהיות לא מנותקת בגלל מגוון האוכלוסיה הגדול.

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה. דחוף דחוף! למרות שהוא מכיל אוכלוסייה מוחלשת ולעירייה אין עניין באוכלוסיות שאין להן קול תרתי משמע, בבקשה שהעירייה תטפל. בסוף זה אפילו ישתלם לה. למקום הזה יש את הפוטנציאל להפוך לאחד המקומות המעניינים והמגניבים בתל אביב. אפילו את המבנה, שנחשב למכוער במבני תל אביב, עם השקעה נכונה אפשר לממש את הפוטנציאל הברוטליסטי שלו ולהפוך אותו למעניין ומרשים. קצת אלתור, עיצוב וארכיטקטורה חכמות, וזו תהיה פנינה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כשהיינו בעיצומה של המלחמה שכחתי בכלל למה אני כאן, למה פעם אהבתי את המקום הזה בכלל, מה לי ולמי שחיים כאן ואיזה שפה משותפת יש לי ו"להם". בדרך כלל המוזיקה שאני שומעת היא רוק, אינדי, היפ הופ ו-rnb, ואז התחילו טיפין טיפין להישמע שירים ישראלים של פעם, מימים שבהם הכל היה תמים יותר, עד לשיא: "שיר לשלום", שלא שמעתי שנים על גבי שנים ושכחתי את קיומו, ופתאום שוב הרגשתי את השייכות את המשהו הזה של פעם שאהבתי במקום הזה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"נדודים" של הסופרת אולגה טוקרצ'וק– שלמרות הרצון העז לברוח בלי אפילו לדעת לאן, השאירה אותי כאן ואפשרה לי לנדוד תוך כדי קריאה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ולהתנדב ולסייע ליצורים הכי אומללים על כדור הארץ: החיות המדהימות שבני האדם מגדלים על מנת לאכול, ללבוש ולקחת להם את החלב שבו הם מניקים את הצאצאים, שנשלחים עוד כתינוקות לשחיטה. ובמיוחד ל"חוות החופש"שמצליחה להציל את חלקם מהגורל האכזר, וכשמתנדבים שם אפשר לחבק תרנגולי הודו שהם הכי הכי רגישים ומתוקים, להסתלבט עם החזירים המקסימים ולנשק פרות על המצח ולהתבונן בעיניים הכל כך חכמות ורגישות שלהם ולהרגיש שמותר לבכות איתן על הכל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
חיים חננאל. הוא צייר והוא חדש בתל אביב, וכשמסתכלים על העבודות שלו רוצים שוב להתחבק ולאהוב, כי עוד יש כאלה ששווה להמשיך להתקיים במחיצתם.

מה יהיה?
יהיה טוב.לאחרונה שמעתי בכמה הזדמנויות את המשפט "אופטימיות כבחירה מוסרית", ואכן מדובר בבחירה מוסרית נעלה נעלה, כי באמצעותה נוכל להציל הרבה שאיבדו את הרצון להמשיך.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית רדיקל
• שכונת נגה
• גלריות
• משק ברזילי
• אנסטסיה
• שכונת שפירא
• תחנה מרכזית תל אביב

>> הדס גלזר (כדאי שתעקבו) היא אוצרת ויועצת אמנות, והאוצרת הקבועה של גלריית ליטבק קונטמפוררי. חיה בתל אביב מאז 2015, בין ריצה בפארק או בים לקפה של בוקר, היא הופכת רעיונות לתערוכות, מפתחת ויוזמת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד ומובילה אמנים לפריצות דרך במסלול שלהם. בימים אלו היא מציגה את התערוכות של ירין דידי ושל לילית שמבון באוצרותה בליטבק קונטמפוררי;שיח גלריה עם האמנים יתקיים בשבת, 13.12 בשעה 12:00.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. פארק החורשות

פארק החורשות, המקום המושלם לריצות, להיטען באנרגיות של טבע. לפיסת היער החשובה הזו נוספו לאחרונה שני מוסדות משמחים: המצפור, בית הקפה הראשון בקריית שלום, ובית הבאר, מרכז לטבע עם גינה קהילתית וסדנאות לשימור מזון ולרוקחות ביתית.

2. וואט סאנג // סלאס

אני משוגעת על דגים נאים וקשה לי לבחור רק מקום אחד. וואט סאנג היא יפנית שמרגישה כמעט כמו בטוקיו, עם עיצוב מדויק, פריטים המסודרים בקפידה על המדפים, וצוות שמבין חומר גלם ונותן שואו. שם אכלתי את הרול הטוב ביותר שטעמתי בארץ. סלאס, ששמה ביוונית נאמר לי שמרמז להבזק אור, מציעה מטבח שמחבר בין יפן לפרו, גן עדן לחובבי דגים. השף אור גינסבברג מארח אירועים קולינריים מסקרנים, כולל פילוט טונה, חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה.
הרכבת 12 תל אביב // תנחום 6 תל אביב (יפו)

3. קפה יאיא

כריך האבוקדו המושלם בעיר, בדוק. חייבים קצת מזל כדי להספיק לפני שנגמר.
לוינסקי 42 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. ליטבק קונטמפוררי

ליטבק קונטמפוררי בקריית המלאכה היא בית מקצועי שלי כבר כארבע שנים. זו גלריה שבה אני זוכה לעבוד עם אמנים מעולים, לארח שיחי גלריה, ולהיות בדיאלוג מתמשך עם אמנים, אוצרים ועם הקהל שמגיע. במהלך התקופה אצרתי תערוכות מרתקות ומגוונות, מאמנות רחוב ועד תערוכות של אמנים בינלאומיים כמו צ'יהולי ודניאל אנקווה. אני אוהבת את האלסטיות של החלל, ואת היכולת שלו להשתנות מתערוכה לתערוכה, להתכוונן לחומר, לאמן ולקהל בכל פעם מחדש.
המפעל 3 תל אביב (קריית המלאכה)

5. מוז"א והבוסתן

מוזיאון שאהבתי מילדות, עם התחושה הקסומה של גילוי אוצרות חבויים. בשנים האחרונות הוא עבר עדכון משמעותי: תערוכות מתחלפות חכמות, אירועים מושקעים, והבוסתן היפהפה שמזמין להאריך את השהות, לשוטט בין עצים ותבלינים, ואז להיכנס שוב אל האמנות וההיסטוריה. זה מקום שבו יש שורשיות ישראלית יחד עם מבט עכשווי ופורץ דרך.
חיים לבנון 2 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

כמובן שהתחנה המרכזית החדשה,פיל לבן ומפגע סביבתי וחברתי שמשפיע לרעה על כל השכונות הסמוכות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
את רוב הימים אני מבלה בין מוזיאונים וגלריות, וכשאני רוצה לנקות את הראש אני בוחרת במחול. המופעHOMEשל יניב הופמן בסוזן דלל מחזיק קלילות ועומק, עם פסקול מרים ומדויק ביותר. המופע מעורר שאלות על שייכות, מהאינדיבידואל דרך הזוג ועד הקבוצה, והרקדנים נעים בין סנכרון לדיסהרמוניה, כמו בית שבוחן את היציבות של עצמו. חוויה נוגעת ורלוונטית במיוחד לרגע הנוכחי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ארץ אם"של רות פתיר במוזיאון תל אביב. עבודה המורכבת ממקבץ סרטי וידאו ארט המשולבים בסביבות שונות, והמבקרים עוברים בה מחדר לחדר: מן המטבח הביתי, אל חדר המתנה לרופא, דרך חדר הארכיון. בסרטים פתיר נוגעת בתהליכים נשיים ואימהיים ובחוויות שממקמות את הגוף והנפש, מצד אחד מול הקדמה והרפואה, ומצד אחר מול ההיסטוריה והארכאולוגיה, עם הרבה רגש אך בלי לוותר על מחשבה וביקורת חדה. היא מתעלה מן הסיפור האישי אל חוויה נשית קולקטיבית ורחבה, שרלוונטית במיוחד לנשים בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת נט״ל, שמסייעת בדרכים שונות לנפגעי טראומה לאומית. לצערנו יש רבים כאלה, ובמידה מסוימת כולנו מושפעים, וההיקף של הדבר רק גדל וגדל. נט״ל מעניקה מענה טיפולי וקהילתי, פרטני וקבוצתי, ומחזקת קהילות ואנשי מקצוע סביבם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לצוות המעולה של תא תרבות קריית המלאכה, שמצליחים לסדר את הפאזל האמנותי של האזור, ליזום ולהרחיב עשייה, לתת במה, ולמשוך קהלים חדשים אל הקריה. בזכותם מתקיימים סיורים לתלמידים בכל הגילים, שמגיעים אל הגלריות והסטודיואים. בהתחשב בכך שקריית המלאכה אינה מוזיאון או מוסד סטרילי ומסודר, זה דבר מופלא: חינוך דור צעיר לצרוך ולחוות תרבות חיה כחלק מן המרקם העירוני.

מה יהיה?
כאופטימית בהגדרה, אני מאמינה שיהיה טוב ויודעת שיהיו גם זמנים שלא. בזמן שלא, נמשיך לפעול כדי שיהיה טוב. טוב שכבר אפשר להודות על החטופים שחזרו, ועל האפשרות לשיקום ולהחלמה. הטראומות נשארות איתנו, ולמעשה כבר שנים הן חלק מן הדנ"א הישראלי, ועלינו ללמוד לחיות, לנשום, לאהוב ולגדל ילדים לצדן. בשנתיים האחרונות ראיתי את האמנות נהיית, לצד לפיד הביקורת שהיא נושאת, גם חומלת יותר, מציעה מקום של מזור וריפוי. נדמה לי שכולנו מחפשים בתוכנו את המקום הזה, כדי שהטוב יתרחב.

• העיר שלי
• גלריות
• גלריה ליטבק
• פארק החורשות
• שוק לוינסקי
• מוזיאון ארץ ישראל
• אור גינסברג

>> אבי יגיל הוא המנהל האמנותי ומנהל השיווק של יפו העתיקה. בימים אלו הואמשיק את פסטיבל "יפו SYNC", המוקדש כולו לפסקולים חיים מקוריים ומפגיש בין קסם הקולנוע לפרשנויות מוזיקליות עכשוויות. המהדורה הראשונה מוקדשת לעידן הסרט האילם, ובמהלכו מדי שבוע מוקרנים תחת כיפת השמיים בגן הפסגה, יצירות מופת של צ’רלי צ’פלין, פ. וו. מורנאו ובאסטר קיטון, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד לפסטיבל, בין השאר על ידי TATRAN, עיליי אשדות, זיו בראשי וכהן. מחר (שלישי 21.10) יעלו חברי טאטרן פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו. הכניסה חופשית.

1. גן הפסגה

המקום הכי יפה בעיר, עם תצפית פתוחה על כל רצועת החוף ועל העיר כולה. בכל שעה ביום תתפוס שם רגע קסם אחר, ובעיקר השקיעות הכי יפות הן משם. הרבה שעות וימים העברתי בגבעה הזאת, ועדיין יש שם רגעים שגורמים לך לעצור ולהשתאות. זהו הסטינג המושלם ל"קולנוע הפסגה", הקולנוע הפתוח של יפו העתיקה שקיים השנה למעלה משלושים הקרנות ובנה סביבו קהילה מרגשת. עכשיו מגיעפסטיבל שהוא גם אירוע השיא שלו – יפו SYNC. גם כאן גן הפסגה הוא הלב הפועם של הכל, ומעניק תפאורה ואווירה מכשפת.

2. SALT

שי אלפיה ותומר נתנאל לוי, בני זוג ואמנים מוכשרים,הפכו את הבית שלהם לגלריה חיהשמציגה את עבודותיהם לצד פריטי עיצוב ואמנות מקומיים שנבחרו בקפידה. שי עוסקת בהשתקפויות ויוצרת מראות בעבודת יד בטכניקה עתיקה, ותומר מעצב רהיטים ופסלים מלאי השראה. יש הרבה כוונה ותשוקה אמיתית במה שהם עושים, וזה ניכר בכל פרט ופרט ובעיקר בתפיסה שלהם את המפגש שבין עיצוב לאמנות. כל ביקור שם המקום נראה שונה לגמרי – נוספו פריטים, אחרים נעלמו, האור השתנה – תמיד יש משהו חדש שתופס את העין ואת אסי החתול שמפקח על העניינים.
הצורפים 1 יפו העתיקה

תומר נתנאל לוי ושי אלפיה, SALT (צילום: נועם רון)

3. קלמטה

מקום שהוא עוגן של אוכל טוב, אווירה מושלמת וחלון עם נוף שאי אפשר להתעלם ממנו. בין אם זו ארוחת ערב חגיגית, מפגש משפחתי או סתם לבלות יום יפה מול הים, תמיד כיף לשבת שם, האוכל תמיד טעים והכל באווירה של חו"ל. הקבב דגים הוא פייבוריט של הבן שלי, וכשהיו הופעות בכיכר קדומים היה לי שולחן שבועי קבוע, קו ראשון למוזיקה בין האוזו לרוח מהים.
כיכר קדומים 10 יפו העתיקה

4. חילווה מרקט

החלל של אדריאה וג’ק, שמצליחים לשלב בין עיצוב, קפה ושורשים תרבותיים בצורה הכי טבעית שיש. זו חנות עיצוב של מלאכת יד ערבית, אבל גם אחד מבתי הקפה הטובים ביפו. מקום מושלם לרגע של שקט בסמטאות יפו העתיקה, עם קפה מעולה, מאפים שווים, וטקסטיל וכלי קרמיקה ייחודיים מסביב. קל מאוד להתפתות לקחת משהו הביתה, אבל אני תמיד נכנע לעוגיות התמרים שאמא של ג’ק מכינה.
מזל דגים 15 יפו העתיקה

5. גלריה מזל דגים

אין מספיק גלריות עם חלון גדול לרחוב. משהו בזה תמיד מזמין אותך לעצור, להציץ פנימה ולהיחשף לעולם חדש. כרגע מוצגת שם “פקעות” – תערוכה משותפת ויפה במיוחד של מידד אליהו ונועה צ’רניחובסקי (אוצרת טלי קיים), שמציגה עבודות בתהליך, סקיצות וחומרים מהסטודיו. העבודות יפות ומלאות חיים, ומזמינות להישאר, לשוטט בין הסקצ’בוקים ושברי הקרמיקה, כאילו נכנסת לרגע לעולם הפרטי שלהם.
מזל דגים 5 יפו העתיקה

>> לונדון בלב תל אביב וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'
>> ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי // העיר של דניאל הרוש

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נדמה שאין פינה בעיר שנשארת מחוץ לזה – השיפוצים. התחדשות עירונית היא מבורכת, אבל יש משהו מתסכל בזה שכל פעם שהעבודות מגיעות, הן משאירות אחריהן בלגן – הנוף נעלם, העסקים חוטפים, והרחוב מאבד את הקסם שלו. עכשיו זה קינג ג’ורג’. מפרקים, חופרים, בונים מחדש. כנראה שבסוף זה ייראה מדהים, אבל כרגע אי אפשר לראות אפילו את גן מאיר. הגן של הילד שלי באמצע כל זה, ולפעמים כשאני בא לאסוף אותו, העגלה נראית כאילו חזרה מהמידברן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קרב רודף קרב" הסרט החדש של פול תומאס אנדרסון. כבר אין כמעט במאים גדולים כאלה, שעושים סרטים גדולים מהחיים. שיש התרגשות אמיתית ללכת לראות את הסרט החדש שלהם ולהיות מופתע ממה הם עשו הפעם. קשה להיות רלוונטי כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שזה כישרון שמעטים ניחנו בו. הסרט האחרון שלו שממש נגע בי היה "המאסטר", שזו יצירת מופת חד פעמית. הסרט החדש אולי מעורר מחלוקת, אבל גם כאן יש את כל מה שאני אוהב אצלו – היכולת להפוך כאוס לרגש, וליצור בלגן מאורגן שהוא פשוט קולנוע טהור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלבום שצף לי מחדש בתקופה הזאת הוא "תנועות מטאטא מהירות" של שלום גד. נכתב לפני יותר מעשרים וחמש שנה, אבל איכשהו הטקסטים שם נשמעים רלוונטיים מתמיד – שירים על נחמה, על התחלות חדשות, על קסם רע שצריך לעבור, ועל בית חדש שייבנה. המוזיקה הכי יפה שיש, ושלום גד הוא הכותב והמוזיקאי הכי מדויק שיש.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיום המלחמה המתקרב, יגרום להרבה אנשים לשחרר את כל מה שהחזיקו עד עכשיו, וחשוב לתרום ולעזור לכל גוף שיפעל לשיקום ולבנייה מחדש של המציאות שלנו. יש הרבה מה לתקן, ובהרבה אנשים לתמוך – חטופים, חיילים, פצועים בגוף ובנפש, עסקים ומשפחות שיזדקקו למעטפת אמיתית ולתמיכה רגשית, כלכלית וחברתית. זה המקום להיות ולעזור בו עכשיו – כדי להתחיל לבנות מחדש את מה שנשבר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש הרבה, ככה שמרים לעיר כולה – ליפו ולתל אביב. על כל האנשים שממשיכים להחזיק את העיר חיה, יצירתית ופתוחה, גם בזמנים קשים. מגיע להם.

מה יהיה?
תקופה של הרבה אי וודאות והמון אי שקט לגבי מה שמחכה לנו בהמשך. אבל דווקא עכשיו צריך להיאחז במה שיציב – בתרבות, באמנות, באנשים שיוצרים ומאמינים. יש כל כך הרבה השראה וכישרון בארץ הזאת, רק צריך לתת לזה מקום. ולקוות, וגם להיאבק, כדי שבאמת יהיה כאן טוב.

• העיר שלי
• קולנוע
• גן הפסגה
• יפו העתיקה
• קלמטה
• גלריות
• פול תומאס אנדרסון
• שלום גד