Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מהירות הנסיעה ברוב תל אביב תוגבל ל-30 קמ"ש. יש לנו שאלות
נפרדים מהרכב הפרטי? אוקיי, ברגע שנעבור את הפקק הזה ונמצא חניה ב-2041 (צילום: שאטרסטוק)
ראש העיר רון חולדאי הכריז במפתיע על הורדת מהירות הנסיעה בתל אביב-יפו ל-30 קמ"ש, למעט צירים ראשיים, ובמרכז העיר כבר מהחודש הבא. מהלכים דומים בעולם הביאו לירידה דרמטית במספר תאונות הדרכים וקטלניותן. אבל מה זה יעשה לפקקים בעיר? איך יאכפו את הגבלת המהירות? איזה קנסות יושתו? ומתי כבר נגיע?
עיריית תל אביב-יפו ליטרלי צועדת בעקבות הטרנד האורבני העולמי: כפי שעשו כבר ערים רבות ומתקדמות בעולם – ביניהן פריז, אמסטרדם, מדריד, מינכן, וינה ולונדון – תפעל עיריית תל אביב-יפו להגבלת מהירות הנסיעה ברוב רחובות העיר (למעט צירים ראשיים), במטרה לשפר את הבטיחות בדרכים ולהפחית את מספרי הנפגעים בתאונות בתחומן (כמו גם בעוצמת התאונות ונזקיהן).
בכנס הבטיחות בדרכים השנתי של עיריית תל אביב-יפו שהתקיים היום (שלישי, 25.11) במרכז ברודט לתרבות יהודית ,בהשתתפות סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק התחבורה והבטיחות בדרכים מיטל להבי וסגן מפקד מחוז תל אביב תת ניצב ג'האד חסן, הכריז ראש העירייה רון חולדאי כי מהירות הנסיעה ברוב רחובות העיר (למעט צירים ראשיים) תוגבל בקרוב ל-30 קמ"ש בלבד.
לאט לאט. ראש העיר רון חולדאי בכנס הבטיחות בדרכים של עיריית ת"א-יפו (צילום: גיא יחיאלי)
מדובר על שינוי מהותי שיתרחש עוד במהלך 2025 בחלק משמעותי מהעיר, כשכבר בחודש הבא יהפוך מרכז-מערב העיר כולו לאזור ממותן תנועה שהמהירות המקסימלית שתותר בו היא 30 קילומטרים לשעה. מדובר בשטח הנרחב שבין הרברט סמואל (לא כולל הרברט סמואל, על פי המפה המצורפת) ממערב עד אבן גבירול במזרח ובין נחל הירקון בצפון לדרך יפו בדרום
תתחילו להאט. אזור המהירות המוגבלת שייכנס לתוקף בדצמבר 25' (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)
לטענת העירייה, הפיכת רחובות העיר לממותני תנועה עם הגבלת מהירות של 30 קמ"ש תתרום משמעותית לבטיחות הציבור, שכ היא מפחיתה את הסיכון לתאונות קטלניות ומשפרת את הבטיחות למשתמשים הפגיעים. נתונים בינלאומיים מהשנים האחרונות מצביעים על כך כי הגבלת מהירות הנסיעה ל-30 קמ"ש ברחבי ערים מביאה לירידה של שלושים אחוז בכמות התאונות, ואולי בעיקר להפחתת חומרת הפגיעה וסיכוי הישרדות של 90 אחוז לעומת 10 אחוז להולכי רגל ורוכבי דו-גלגליים, כשהעיכוב הממוצע בהגעה ליעד עומד על כ-45 שניות בהגעה.
בעיריית תל אביב-יפו מקווים כי המצב החדש יאפשר לרוכבים להשתלב בבטחה בתנועה על הכביש ביחד עם הרכבים, כך שהולכי הרגל יחשפו פחות לרכיבה בלתי חוקית על מדרכות. בנוסף, טוענים בעירייה, תשתפר איכות החיים העירונית על ידי צמצום רעש התחבורה וזיהום האוויר, מה שיהפוך את המרחב לאטרקטיבי יותר עבור הליכה ורכיבה על אופניים ויעודד תחבורה מקיימת.
גם ככה נוסעים פה 30 קמ"ש בקושי. נתיבי איילון (צילום: גטי אימג'ס)
"המהירות הורגת – ולכן אנו ממשיכים לפעול בנחישות לשיפור הבטיחות בדרכים, בין היתר על ידי תיעדוף הולכי רגל, רוכבים ותחבורה ציבורית", אמר בכנס ראש העיר רון חולדאי. "צעד משמעותי נוסף עליו הכרזתי היום הוא שעד סוף השנה יהפוך כל מרכז העיר לאזור מיתון תנועה עם מהירות מרבית של 30 קמ״ש. במהלך השנה הבאה נרחיב לכל רחבי תל אביב-יפו, למעט הצירים הראשיים, ובכך נהפוך לעיר העברית הראשונה שמיישמת מדיניות מתקדמת, הנהוגה בערים מובילות ברחבי אירופה".
בשלב זה השאלות לגבי המהלך רבות מהתשובות. טרם נמסר מה יהיה גובה הקנסות שיקבלו מי שלא יצייתו לרף המהירות החדש וכיצד יאכפו התקנות החדשות, אולם יש להניח כי מדובר באכיפה אלקטרונית באמצעות המצלמות החכמות שפרשה העירייה בכל רחבי תל אביב כדי לאכוף את נת"צים, קורקינטים ושאר מרעין בישין. יש לציין גם כי במרבית חלקי מרכז העיר הפקוקים, מהירות הנסיעה הממוצעת גם כך אינה גבוהה בהרבה (ולעיתים אף נמוכה) מ-30 קמ"ש, ולא ברור איך תסתדר הגבלת המהירות עם הפקקים המתארכים והאם תתרום להחרפתם, כאילו שלא מספיק קשה להתנייד כאן גם ככה. נמשיך לעקוב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שווה בדצמבר: שוויון בברים, שוויון במוזיאונים, שוויון בכל מקום
נגישות זה די פשוט. להקת קו המשווה בכיכר ביאליק (צילום: אורי ישי)
מסעדת האחים, קפה מצפור בפארק החורשות, קיוסקו פלורנטין, מוזיאון תל אביב, בתי התרבות של כיכר ביאליק - כולם נרתמים לרגל שלל אירועי חודש השוויון לאנשים עם מוגבלויות של עיריית תל אביב-יפו (החל מה-3.12); המטרה: להכיל, להרגיש ולהנגיש במקסימום ולעודד את הציבור לסובלנות. וואלה שווה
מה אנחנו רוצות? שוויון! ומתי אנחנו רוצות אותו? עכשיו! ומתי נקבל אותו? אוקיי אה תשמעו, רגע רגע רגע, זה לא כזה פשוט, זה אפילו די מורכב, ובכלל – הרי אסור להשוות. בקיצור, השוויון המיוחל צפוי להגיע, על פי התחזיות הנוכחיות מתישהו ב-2057, אבל זה לא אומר שלא צריך להמשיך ולהציף את הדרישה הפשוטה הזאת. ובדצמבר תוכלו לעשות את זה בשלל אירועים של עיריית תל אביב-יפו לרגל חודש השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלויות.
ב-3 בדצמבר יצוין ברחבי העולם היום הבין לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. במהלך החודש תשים עיריית תל אביב-יפו דגש מיוחד על סוגיות שוויון זכויות לנשים ואנשים עם מוגבלות ויתקיימו פעילויות מותאמות לקהל הרחב פעילויות ייחודיות לקהל עם מוגבלויות ולבני משפחותיהם, תוך מתן מענה לרגישותיהם ועידוד סובלנות של יתר ציבור התושבים.
מוזיאונגיש, מוזיאון תל אביב (צילום: שני לויה)
בין האירועים הבולטים של החודש תהיה סדרת אירועי "בר שינוי", סדרת אירועים ייחודית שתתקיים בברים ברחבי העיר, בשיתוף פעולה של תחום השתלבות והכלה והרשות לקידום ופיתוח עסקים במטה מינהל קהילה. האירועים ישלבו שיח, השראה ותוכן חברתי באווירה נינוחה ולא פורמלית, לקידום שיח ציבורי פתוח בנושא שילוב, נגישות וזכויות, ולחבר בין הקהילה לבין סיפורים ואנשים מעוררי השראה. בין היתר, יתקיימו במסגרת הסדרה מופע סטנדאפ של אופיר דהן (נכה מלידה וסטנדאפיסט במשרה מלאה) בקיוסקו בפלורנטין, הרצאתו של דניאל מורס, "כל אחד והטיק שלו", במסעדת האחים; הקרנת הסרט "מחוברים לחיים" בקפה המצפור בפארק החורשות ועוד (פירוט האירועים המלא כאן).
בנוסף, ייערך בכיכר ביאליק – מרחב התרבות העירוני של עיריית תל אביב-יפו, אירוע מיוחד ופתוח לקהל שיצין את יום השוויון הבינלאומי הנ"ל (רביעי, 3.12, החל מ-18:00). במרכז הערב תופיע להקת תו המשווה – הרכב של מוזיקאים ומוזיקאיות עם וללא מוגבלות המבצע שירים ישראליים אהובים לצד יצירה מקורית, כשאת הערב תפתח להקת החימום פוליפוניה – הרכב הנוער של תלמידי החינוך המיוחד של מנהל החינוך, האגף לחינוך מיוחד בעיריית תל אביב-יפו. באירוע יושק גם שיתוף הפעולה בין בתי התרבות של כיכר ביאליק ובין עמותת "מקומות שמורים", הפועלת זה שמונה שנים לקידום הנגשת עולם התרבות והאמנות עבור קהל צעיר ומבוגר ממגוון נוירולוגי.
במקביל, במוזיאון תל אביב לאמנות משריינים את ה-20.12 לאירוע שבת נגישה לתושבים עם מוגבלות ומשפחותיהם. בשנתיים האחרונות, תחת הכותרת "מוזיאונגיש",מתקיימת במוזיאון מדי שבת פעילות ביוזמת המועדון העירוני "דיגיתל נגיש" המנגיש את השירותים בעיר ומייצר קהילה ייחודית של תושבות ותושבים עם מוגבלות ומשפחותיהם. האירוע המיוחד לציון חודש השוויון צפוי לכלול בכורה להצגה "כראמל 3", חדר חושי עם פעילות מוזיקלית, פעילויות יצירה ועוד.
בעיריית תל אביב-יפו מדגישים כי הם משקיעים משאבים אדירים ועובדים כל השנה כדי להפוך את העיר למכלילה ומותאמת לנשים ולאנשים עם מוגבלות: מהנגשת מבני ציבור וחופי הים, הנגשת שלל אירועי התרבות המתקיימים ברחבי העיר ועד התאמתם של אתרי האינטרנט העירוניים. בנוסף, הוקם מועדון ייעודי לתושבות ותושבים עם מוגבלות – "דיגיתל נגיש". ראש העיר רון חולדאי אמר כי "“חודש השוויון מזכיר לנו שהמחויבות שלנו היא לא רק למילים אלא לפעולה יומיומית. אנחנו רואים בנגישות ובשוויון לא רק חובה, אלא ערך יסוד בעיר שלנו. כל פעולה שאנחנו עושים – משיפור התשתיות ועד לשינוי תרבותי – נועדה להבטיח שכל אדם יקבל את ההזדמנויות שמגיעות לו. זו עבודה מתמשכת, והדרך שלנו היא ברורה: תל אביב-יפו תמשיך להיות עיר שבה אף אחד לא נשאר מאחור". >> פירוט כל אירועי יום השוויון לזכויות אנשים עם מוגבלויות באתר העירייה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הראיתם איזה יופי: אמנות הרחוב החדשה והמפתיעה של תל אביב
דניאל אוקסנברג, יצחק שדה 43 (צילום: אילן ספירא)
דבר יפה קרה השבוע בעיר: הפירים העגולים של חברת בזק, ששימשו שנים כלוחות מודעות מוזנחים וכעורים, הפכו בין-לילה ליצירות אמנות רחוב יפהפיות של מיטב האמנים בעיר בפרויקט מיוחד של מחלקת האמנות בעיריית תל אביב-יפו. והכי טוב: אסור יותר לתלות עליהם פרסומות מכל סוג
אם שוטטתם השבוע ברחבי תל אביב, יתכן שהופתעתם לגלות את לוחות המודעות הישנים של העיר, המעוצבים בצורת גליל משונה למראה, כשהם עוטים לפתע יצירות אמנות מרהיבות. זאת לא טעות ולא פרויקט גרילה אמנותי ואנטי-פרסומי. זאת היוזמה החדשה של המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב-יפו.
המבנים המדוברים, שהפכו מזמן לחלק הנוף העירוני, הם למעשה פירים של חברת בזק המהווים חלק ממערך תשתית התקשורת שלה, ולא כניסות לבונקרים תת-קרקעיים כפי שנוטים רבים לחשוב. גם לא כניסה למערכת מנהרות תת-קרקעית שמגיעה מהקרייה לצומת גלילות, כפי שטוענת האגדה האורבנית. הפירים, שבעבר נחשבו בטעות כלוחות מודעות ואף שימשו לצורך זה שנים ארוכות, קיבלו כעת חיים חדשים, והפכו למוקדי אמנות עירונית שמעשירים את המרחב הציבורי.
לקול הקורא שהוציאה העירייה נענו למעלה מ-60 אמנים ואמניות, ומתוכם נבחרו מספר מצומצם של הצעות על ידי ועדה מקצועית. כל יצירה מותאמת לסביבתה הפיזית והתרבותית, ומתייחסת להיסטוריה המקומית ולחיי הרחוב התוססים של העיר. המיזם נועד להעשיר את המרחב הציבורי ביצירות אמנות מקוריות ולשפר את פני העיר.
משה טרקה, יהודה הלוי פינת בצלאל יפה (צילום: אילן ספירא)
החדשות הבאמת טובות הן שהפירים נחשבים כעת ליצרות אמנות ציבוריות לכל דבר, ולכן אין לתלות עליהם יותר מודעות מכל סוג שהוא. העירייה קוראת לתושבים ולמבקרים לשמור על היצירות, לכבד את האמנות במרחב הציבורי, ובמקרה שמודעה נתלתה בשגגה ניתן להסירה בעדינות או לדווח למוקד 106.בין האמנים והאמניות שנבחרו לצייר על הפירים:
אורי בן נתן(נ.2000), בוגר המדרשה לאמנות. צייר את הפיר ברחוב יהודה הלוי 48. ביצירתו "נער תופס כוכבים" הוא מתכתב עם ילדותו ועם נופי השדות, ומעבד את חוויית הפחד והתקווה לכדי דימוי פיוטי של שמיים, יירוטים, כוכבים ופרפרים.
אורי בן נתן, יהודה הלוי 48 (צילום: אילן ספירא)
בתיה קולטון(נ.1967), אמנית קומיקס, מאיירת וראש מסלול האיור בשנקר, כלת פרס העיצוב של משרד התרבות לשנת 2018, ציירה פיר ברחוב לינקולן פינת כורש. היצירה מוקדשת למרכזניות הטלפון של שנות ה-50 שפעלו באזור, ומשלבת זיכרון נוסטלגי עם שפה ויזואלית עכשווית.
דניאל אוקסנבורג(נ.1992), בוגר בצלאל, צייר את הפיר ברחוב יצחק שדה 43. עבודתו מתמקדת בצמחייה המקומית של תל אביב – הפיקוס, ההיביסקוס וההדרים – ומבקשת להכניס נשימה של טבע ורוגע אל תוך הסביבה האורבנית.
דניאל אוקסנברג, יצחק שדה 43 (צילום: אילן ספירא)
משה טרקה(נ.1981), בוגר מכללת ספיר, צייר את הפיר ברחוב יהודה הלוי פינת בצלאל יפה. ביצירתו מתוארת ילדה הרוכבת על סוס פראי – דימוי של תעוזה, חזון וחופש אנושי, המשקף את הדיאלוג שבין אדם לעולם שסביבו.
משה טרקה, יהודה הלוי פינת בצלאל יפה (צילום: אילן ספירא)
פול רוזנבוים, מעצב חזותי רב-תחומי, עלה מקולומביה ובעל שני תארים מבצלאל, צייר את הפיר ברחוב יגאל אלון פינת גבעת התחמושת. בציורו שילב דפוסים וצורות אורגניות בהשראת הצומח המקומי, כמחווה לחיבור שבין העיר לטבע.
פול רוזנבוים, יגאל אלון פינת גבעת התחמושת (צילום: אלין ספירא)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עוצרות את זה: עיריית ת"א-יפו בקמפיין נגד אלימות מינית ברשת
מתוך קמפיין עיריית ת"א-יפו נגד אלימות מינית (צילום ועיצוב: סטודיו טאצ')
היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים יחול בשבוע הבא (25.11), והעירייה תציין אותו במהלך עירוני רחב היקף כדי לעורר מודעות למאבק באלימות מינית במרחב הדיגיטלי, ובעיקר לאיסור הפצת תכנים מיניים ללא הסכמה שגורמת לפגיעות עמוקות, בעיקר בקרב צעירים וצעירות. זה ליטרלי בידיים שלכם
על רקע ההידרדרות המתמשכת של זכויות הנשים בישראל תחת ממשלת העבריינים של נתניהו, ובעיקר על רקע הזינוק באלימות נגד נשים שמגיע בעסקת חבילה עם שלטון בעל סממנים פאשיסטים-משיחיים, היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים שיחול ב-25 בנובמבר נראה עצוב מתמיד. זה כמובן הופך אותו גם לחשוב מתמיד, וכמדי שנה גם הפעם תקדיש עיריית תל אביב-יפו את היום הזה לשלל אירועים רלוונטיים של אקטיביזם חברתי.
תחת הכותרת "לעצור את השרשור" ירוכז קמפיין עירוני חדש ורחב היקף להעלאת מודעות לאיסור הפצת תכנים מיניים ללא הסכמה ולמאבק באלימות מינית במרחב הדיגיטלי, תופעה הולכת ומתרחבת שמותירה פגיעות עמוקות, רובן בקרב צעירים וצעירות. בין היתר יכלול הקמפיין שיעורים בבתי ספר בנושא מניעת אלימות מינית ברשת, הרצאות, סדנות וקורסים בנושאי אלימות מינית ומגדרית במרכזים הקהילתיים ובמרכזי הצעירים ברחבי העיר, פעולות ייעודיות בתנועות נוער ופעילות שטח בשיתוף איגוד הברים והמסעדנים במרכזי בילוי וברים בעיר.
מתוך קמפיין עיריית ת"א-יפו נגד אלימות מינית ברשת (צילום ועיצוב: סטודיו טאצ')
עוד לפני שה-AI יכניס אתכם לסרטי פורנו ללא הסכמתכם, המרחבים האינטרנטים הם זירה מאתגרת ומורכבת של פגיעות מיניות: צילום, הפצה, סחיטה או הטרדה מינית באמצעות כלים דיגיטליים, לעיתים קרובות ללא הסכמה וללא הבנה של עומק והיקף הפגיעה. אלו הן עבירות פלילית כמובן, אך מעבר להיבט המשפטי, השלכותיהן הרגשיות והחברתיות של הפגיעה קשות ועמוקות. בעירייה מתכוונים לעורר מודעות לנושא בקרב הציבור הרחב, בדגש על בני ובנות נוער בגילאי 15–18, מתוך הבנה שהמאבק באלימות מגדרית חייב להתייחס לזירה הדיגיטלית, לחדד את גבולות ההסכמה גם ברשת, ולצייד את הציבור בכלים שיסייעו לזהות, למנוע ולדווח.
מתוך קמפיין עיריית ת"א-יפו נגד אלימות מינית (צילום ועיצוב: סטודיו טאצ')
"אלימות מינית ומגדרית במרחב הדיגיטלי כבר מזמן איננה שולית או נסתרת. האחריות שלנו כעיר וכחברה היא לעצור את השרשור, לעמוד לצד הנפגעות והנפגעים, ולחנך לדור שמבין שגבולות, הסכמה וכבוד הדדי תקפים גם ברשת", אמר מוטי רייפ, חבר מועצת העירייה מחזיק תיק חוסן ושוויון מגדר. "עיריית תל-אביב-יפו, בהובלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ובשיתוף כלל יחידות העירייה, נלחמת באלימות מינית ומגדרית בכל מרחבי החיים ובכל הכלים העומדים לרשותה. המהלך השנה הוא המשך ישיר למחויבות זו. נמשיך לפעול בכל זירה כדי לוודא שהעיר שלנו תהיה בטוחה, מכילה וטובה יותר לכולם ולכולן". >> אירועי היום הבין-לאומי למניעת אלימות כלפי נשים, 25.11.25, בכל רחבי העיר.הפירוט המלא של האירועים באתר העירייה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
איך לשרוד בתל אביב: בבית רדיקל ראיתי ניצנים של מרד כלכלי
מריחים את הכמיהה לשינוי. "איך לשרוד בתל אביב", בית רדיקל (צילום: לירון רודיק)
אם השאלה היא "איך לשרוד בתל אביב?", אז לירון רודיק חשב שהתשובה היא לרדת מהארץ. האירוע העמוס עד אפס מקום שנערך השבוע בבית רדיקל תחת הכותרת הזאת, הציע לו משהו אחר. הוא הציע תקווה. הוא הציע מאבק צרכני-כלכלי רב-חזיתי שיכול לשנות כאן משהו. מתברר שהארנק שלכם הוא נשק
החיים בישראל של 2025 הם מסע הישרדות בלתי נגמר. כולנו מרגישים את זה על בשרינו. המסים עולים, המחירים עולים ורוב הישראלים מרגישים את זה בכיס שלהם. המינוס הפך לסטנדרט. בתל אביב זה אפילו עוד יותר בעייתי, כי אנשים בעיר הזאת רוצים לחיות כמו נסיכים וליהנות ממה שיש לה להציע להם; מסעדות, ברים, מועדונים, שופינג. וכל אלה עולים לא מעט, בעוד מחירי הדיור ממשיכים לנסוק. בבית רדיקל, שהפך למוקד הרצאות מרכזי בשנים האחרונות, אספו מומחים לערב בשיתוף עיריית תל אביב-יפו ו"מרכזים לצדק חברתי". הכותרת שלו הייתה "משחקי הרעב: איך לשרוד את תל אביב?";הגעתי לאירוע במחשבה שאני הולך לקראת ערב נאיבי מלא באופטימיות מעושה, אבל זה היה משהו אחר. היו אלה ניצני המרד.
"איך לשרוד בתל אביב", ערב בבית רדיקל (צילום: לירון רודיק)
המרצה הראשון היה סבסטיאן ולרשטיין, מומחה לתכנון ערים שהסביר מאיפה נובע משבר הדיור והעלייה הקיצונית במחירי הדירות. לאחר מכן עלה אורי מאיר צ'יזיק, מחבר הספר "הפוליטיקה של האוכל", שהסביר איך לשבור את הריכוזיות בשוק. אחריו עלתה עורכת הדין לינור דויטש-בין, המנכ"לית של לובי 99, הארגון המעולה שמטרתו לקדם באמצעות לוביזם את האינטרס הציבורי מול מקבלי ההחלטות בכנסת. את ערב ההרצאות סגר גל קולוג, כתב צרכנות עצמאי שמנהל מאבק במונופולים. נבחרת ראויה של דוברים שחותרים נגד הזרם של העושק והביזה.
פאוזה לצורך ניים-דרופינג: לאחרונה, סיפר קולוג, הוא פנה לאייל שני באופן אישי כדי לשאול על המנהג הקבוע והדוחה של עובדי דלפק בתדר שמבקשים טיפ למרות שבפועל אינם באמת נותן שירות. שני, לדבריו, מיד התנצל וטען כי הוא רואה זאת בחומרה. האם זה השתנה? לא יודעים, שמישהו ילך לשם ויעדכן אותנו אם זה עדיין מתרחש, זה קרה לפני שבוע בסך הכל. אבל האירוע הזה מדגים את טענתו המרכזית של קולוג: שאנחנו לא צריכים לשתוק ולקבל בכניעה את גזר הדין של המונופולים ובעלי העסקים. אפשר לצרוך אחרת.
תתארגנו: אתם האנשים להם חיכיתם
האם זה יכול להספיק כדי באמת להשפיע? הייתי סקפטי. ניהלתי שיחה קצרה עם מעיין פחימה, מנהלת האקטיביזם ביחידת הצעירים של העירייה. נשמע לי קצת מוזר שהעירייה עצמה עומדת מאחורי אירוע, שבסופו של דבר בוחנים בו בין היתר איך משלמים פחות לעירייה, אבל היא הסבירה זאת כך: "אנחנו חייבים את הקול שלכם כדי שתעזרו לנו, גם מול קובעי המדיניות, כי העירייה משתמשת בכוח שלה בצורה שעיריות אחרות לא עושות. האם היא יכולה לעשות יותר? ועוד איך יכולה לעשות יותר. האם כדי שתצליח לעשות יותר גם צריך להוביל מדיניות ברמה המדינית שתאפשר לה לעשות את זה? חד משמעית כן".
ולרשטיין, צ'יזיק, קולוג ודויטש. "איך לשרוד בתל אביב", בית רדיקל (צילום: לירון רודיק)
כמו רבים, פחימה איבדה את האמון שלה בממשלה, ולכן היא כבר לא מאמינה שהשינוי יגיע מלמעלה: "גדול עלינו הממשלה. אין לי ממנה הרבה תקוות – אבל מהעירייה שלי יש לי וגם מהעיר שלי. גם מרכזים לצדק חברתי מדברים על שינויים ברמה העירונית". אבל מאיפה יבואו האנשים? ובכן, אתם האנשים. התפקיד של פחימה, לטענתה, הוא לא לשאת את הלפיד אלא לקדם יוזמות של אנשים שמגיעים אליה, בין אם מדובר במרד צרכני מאורגן או באפליקציה שתקשר בין שוכרים.
אז האם תנועה אזרחית-צרכנית חזקה יכולה להשפיע על המציאות הכלכלית שלנו? על כך השיב לי קולוג: "דווקא בגלל שכל מקבלי ההחלטות סתם מבטיחים הבטחות, ואנחנו רואים את זה עכשיו כשאנחנו מריחים בחירות וכמעט כל חבר כנסת או מפלגה כזאת או אחרת מקיימת דיון חירום על יוקר המחייה – שזה מגוחך, כי אף אחד מהם לא רוצה לשנות באמת – קל להבין שאף אחד אחר לא ישנה, אלא הצרכנים בהתנהגותם. זה הדבר היחיד שאני מאמין בו". קולוג מעודד לנטוש את רשתות השיווק הגדולות ואת מונופולי המזון כמו אסם-נסטלה ויונילבר. הוא גם מסביר את עמדתו: "בשנייה שצרכן יבין שכאשר הוא קונה מוצר אחד פחות הוא בעצם נוגס בנתח של אותן חברות, אז יבוא השינוי. זה מרחב התמרון הכי משמעותי. לא מלמדים אותנו איך לצרוך נכון, אנחנו צריכים לעשות את זה".
ביקשתי מקולוג לדבר על מודלים קיימים בעולם או יוזמות שהצליחו להביא לירידת מחירים, אבל הוא לא רצה ללכת רחוק. "אני רוצה לדבר על מה שקורה בארץ. קודם כל – אתר החישוק מדהים. מיזם חברתי שמציע מוצרים זולים במחיר נוח לצרכן תוך כדי מתן דגש על שמירת אמון הציבור ושקיפות מוחלטת. אתם יכולים למצוא שם המון דברים בזול ולהזמין משלוח. יש גם אתקואופרטיב העגלה במצפה רמון: קמו תושבים שכל מה שהיה להם זה שופרסל והחליטו שדי להם. הם יצרו קואופרטיב, סופר משל עצמם שמתנדבים בו שעתיים בחודש, משלמים דמי מנוי ופשוט מוציאים את שופרסל מחייהם הלכה למעשה. יש בארץ המון יוזמות כאלה וככל שאני חוקר יותר ומגלה יותר אני מתמלא יותר ויותר תקווה".
מפת דרכים למרד או פנטזיה סוציאליסטית
השאלה הגדולה שיצאתי איתה מהאירוע לא נוגעת רק לתל אביב, אלא לכל המדינה. מה צריך לקרות כאן כדי שנגיד "די, עד כאן"? כמה עוד ניתן למחירים לעלות? אורי מאיר צ'יזיק טוען שהדרך היחידה היא לשבור את הריכוזיות, לחפש את בעלי המלאכה ולרכוש ישירות מהם את המוצרים. אני מניח שזה הצעד הראשון במרד. להחרים את המונופולים, להזמין דרך "החישוק" או כל מיזם חברתי אחר שבא לטובת הצרכן. לינור דויטש תגיד לכם שהצעד הראשון הוא לתרום ללובי 99 כדי שיקדמו את האינטרסים שלכם, הציבור שנאבק ביוקר המחיה. מאד יכול להיות שגם זה יעזור, במיוחד כשרואים את המאבקים שלהם בתור הקול של האזרח בכנסת.
לינור דויטש נגד המונופולים. "איך לשרוד בתל אביב", בית רדיקל (צילום: לירון רודיק)
צריך להודות: הרבה מזה נשמע לי כמו איזו פנטזיה סוציאליסטית שלא תתממש לעולם. גם אני מאמין שכך צריך להתנהל, אבל המציאות פחות אופטימית וכרגע קשה לי לראות פיתרון אחר מלבד לעזוב את הארץ, משהו שהייתי עושה כבר חודשיים לתוך המלחמה אם לא אשתי.
אבל בבית רדיקל ראיתי באותו הערב את ניצני המרד. המקום היה עמוס עד אפס מקום, אנשים ישבו על המדרגות ואפשר היה להריח את הכמיהה לשינוי. זה הראה שיש מי שרוצה לשנות את המציאות הכלכלית שלנו בארץ ומוכן להיאבק על זה עבורנו. בתור התחלה, יותר ויותר אנשים מבינים שאנחנו צריכים לשנות את ההרגלים שלנו. אנחנו צריכים להבין שהכוח בידיים שלנו, או יותר נכון בארנקים. אנחנו נחליט לאן הכסף שלנו הולך ולא אף אחד אחר. האם זה שינוי שיקרה מהיום למחר? כנראה שלא, אבל אנחנו לא חסרי אונים, יש לנו עוד כוח ואם כל אחד ישנה ולו במעט את האופן שבו הוא מחליט להוציא את הכסף שלו, אנחנו יכולים ליצור פה עתיד כלכלי הרבה יותר נוח.
אי אפשר להמשיך לעמוד בשקט
אנחנו זקוקים נואשות לשינוי כדי להתחיל להחלים מחמש השנים האחרונות בהן הנחיתו עלינו מכה אחר מכה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד בשקט יותר, וזה גם האינטרס שלנו כתושבי העיר – לא תהיה תל אביב אם אנשים לא יוכלו לשלם שכר דירה או לקנות במכולת וזה נכון לגבי כל עיר אחרת בארץ. אנחנו צריכים מחירי דיור שפויים ומחירים שפויים בסופר, ויש לזה פתרונות. לכן אני מצרף כאן מספר אתרים ומזמין אתכם לעשות את הצעד הראשון שלכם במרד הכלכלי. וחשוב לי לציין שאף אחד בהרצאה לא ביקש ממני לעשות את זה, אבל אם יש משהו שהשתכנעתי בו זה שחייבים לשמוע את מה שיש להם להציע:
"איך לשרוד בתל אביב", בית רדיקל (צילום: לירון רודיק)
תקראו, תתרמו, תחרימו – כל האמצעים כשרים במלחמה הזאת שלנו, מלחמה שאין לנו ברירה אלא לנצח בה. תחפשו מידע באינטרנט, תחפשו עסקים שקופים ותתמכו בהם – כי בלעדיהם אין לנו איך להילחם. אם כל אחד יעשה את השינוי הקטן הזה בחייו, אולי לא נצטרך לשרוף את הרחובות בסוף. או לעזוב את הארץ. כל אחד ומה שמדבר אליו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו