בתקוה שמלאה רק בחדשות מדכאות, אנחנו הכי שמחים להיות אלה שמבשרים דברים נחמדים. והפעם – גלידה… של לא אחר מ… אה נו, קראתם כבר בכותרת – של אייל שני. השף-סלב האהוב בישראל החליט להקים גלידריה חדשה, וכמו שבטח יכולתם לנחש, היא הכל חוץ מסטנדרטית – גלידת מרשמלו מדורה, גלידת ארל גריי, גלידת קרם פרש שמן זית (כי בכל זאת מדובר באייל שני) ועוד טעמים באמת מופרעים יותר ממה שיכלנו להמציא.

"קסטה", הגלדירייה החדשה מבית שף איל שני וקבוצת "החבר'ה הטובים", מבטיחה טעמים ייחודים שטרם טעמנו במחוזתינו, גלידה טרייה ומשובחה בעבודת יד שעשויה כולה מחומרי גלם טריים ועונתיים, וגם לגימה של יינות טובים ומשובחים לא פחות. בקבוצה התלבטו אם זו העת המתאימה לפתיחה, ולבסוף החליטו שגלידה זה דבר משמח ואנחנו מאוד זקוקים לדברים משמחים, ואין מסכימים יותר מאיתנו.על הגלידה עבד שני יחד עם הסו-שף שלו, גיא ברטשניידר, במשך חצי שנה. במהלך התקופה זיקקו השניים טעמים, רקחו שילובים מסקרנים, וגם יצרו מנת קסטה מפוארת שיש מה להשוויץ בה. הקסטה המדוברת(22 ש"ח)מורכבת מעוגיית שוקולד במרקם מנצח, עם גלידת וניל ושוקולד לפי הספר, אבל הטאץ' של שני. בהמשך תמצאו גם קסטה בלונדינית, וזו לא הגרסה האחרונה שנראה ממנה.

הגלידה איטלקית בנוסח ג׳לטו, כלומר נעימה ורכה ובטמפרטורה ולא צוננת מדי, וכמובן שמכינים אותה בכל יום מחדש. בין הטעמים המוצעים תמצאו דברים באמת משוגעים/מסקרנים: אורז קלוי, גויאבה, שומשום, תפוז דם, פרג לימון, לימון חלב, לבנדר דבש, חמאת מרווה, אך גם טעמים נוספים באווירה קלאסית יותר, דוגמת שוקולד מריר, שוקולד חלב, פיסטוק, אגוזי לוז וכמובן כי חייבים, גם וניל. מעבר לכך, יש נוכחות גדולה של טעמים טבעוניים – שקדים, קינמון, קוקוס, שוקולד מריר ועוד. הטעמים משתנים לפי עונות השנה – זו הסיבה, למשל, שבגזרת הפירות תמצאו כרגע תפוז דם וגויאבה – ובקיץ סביר שתמצאו גם שזיף, משמש ואפרסק, ובטח עוד פירות מפתיעים.17 ש"חלטעם אחד,26 ש"חלשניים.

קסטה שוכנת בפארק המסילה, ופועלת כסניף בפני עצמו – כלומר, למרות קרבתה, היא לא שלוחה של המיראז' או התדר. הגלידרייה החדשה התמקמה על חורבות הדלי קרים – כנראה מיקום אידאלי לגלידריה – אך שופצה לחלוטין, ועוצבה כחלל בילוי נעים ומהוגן – כלומר לא גלידרייה שבה יגישו לכם גלידה בני נוער זבי חוטם (וסליחה על ההתנשאות), אלא מקום בילוי מהנה ואלגנטי, בו גלידה אליטיסטית בעבודת יד מככבת לצד בקבוקי יין מיקבים לא שגרתיים – שמונה בקבוקי יין מתחלפים מייבואנים מקומיים, במחירים שנעים בין 120-230 ש"ח לבקבוק יין.אגב, מאחור יש גם חדר פרטי ונעים שמשקיף לחלק האחורי של הפארק, בו יוצבו תערוכות מתחלפות, כשבעתיד החדר יהיה זמין לערבי יין או ארוחות פרטיות.

"קסטה", יהודה הלוי 12, ליד המיראז׳,הגלידרייה פועלת להרצה בימים ה' (15:00-00:00), ו' (12:00-18:00) ובשבת (12:00-23:00)

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• גלידה
• אייל שני
• החברה הטובים

• Facebook
• Twitter
• Email

עודד ויס (יושב), בן 25, שנה ראשונה בפסיכולוגיה ותקשורת;ברק קרן, בן 32, שנה שנייה בכלכלה, חוג לאחר תואר Uאורי קול, סטודנט למדעי הרוח.

עודד הוא יו"ר תא מרצ באוניברסיטה.

"בדומה לתנועה שאנו חבריה, אנחנו פועלים בין היתר למען צדק חברתי, שוויון אזרחי, דו־קיום, נגישות ומודעות סביבתית, על־ידי ארגון הרצאות וסיורים, מפגשים עם חברי-כנסת ופעילויות שטח. מי שרוצה לשמוע יותר, מוזמן בחום לפגישות התא. אנחנו לא נושכים (חזק) ותמיד יש בירה וצ'יפס."

את העתיד עודד מקווה לראות בחיוב: "אני בהחלט מעדיף להתמקד בהווה. הלוואי שמה שאנחנו עושים עכשיו למען חברה צודקת, אחראית ואוהבת יותר יוביל לעתיד שבו לא יזדקקו לי בפוליטיקה."

על פעילותו בעתיד מספר ברק: "אולי אשתלב באחת העמותות לשינוי חברתי, אבל בכל מקרה אמשיך להיות מעורב ופעיל במסגרת המפלגתית ובאקטיביזם א־מפלגתי, דוגמת המחאה החברתית."

אורי הוא חבר בתא מרצ באוניברסיטת תל אביב. אורי מספר כי "מקדמים שלום, אהבה, חופש ועצמאות מדינית לעיר תל אביב". בעתיד אורי רואה את עצמו ממשיך לעשות את אותו הדבר – אבל בתשלום!

הודיה שחר, בת 23, שנה שנייה במדע המדינה ותקשורת

הודיה היא ראש תא הליכוד באוניברסיטה יחד עם עדי אטון, סטודנטית שנה שנייה לתאטרון. על פעילות באוניברסיטה מספרת הודיה: "המטרות שאני רוצה לקדם ברמה הסטודנטיאלית הן להחזיר את הציונות לקמפוס. המטרה שלי היא לאחד כמה שיותר סטודנטים ימנים, ציונים, אוהבי הארץ, למשימה המבורכת הזו. ברמה אישית ולאומית אני כמובן רוצה לקדם ולהשפיע על הצבעות עבור המחנה הלאומי. אנחנו לפני בחירות וצריך לגייס את כל הכוחות והמשאבים לשם כך.

את פעילותה בעתיד רואה הודיה, כך: "אני רואה את עצמי משתלבת בעשייה ציבורית, חברתית ופוליטית. חשוב לי מאוד להיכנס לעבודה פרלמנטרית ולהשפיע על הלך הרוח הציבורי. בעיני, המקום שבו אפשר להשפיע הכי הרבה ולהטיב עם כמה שיותר קהלים, הוא בית המחוקקים."

ויקטוריה וורטמן, שנה אחרונה בתואר השני בלימודי הדיפלומטיה ומדיניות חוץ

ויקה היא דוברת מטה הצעירים של מפלגת ״ישראל ביתנו״, לפני כן עבדה בתקשורת בתחומים ותפקידים שונים.

"צעירי ביתנו הוא הגוף הצעיר של מפלגת 'ישראל ביתנו', עד היום הגוף מתמקד בעשייה ציונית וחברתית. רובו מורכב מסטודנטים שמכירים מקרוב את הקשיים של סטודנט במדינת ישראל.

הגוף פועל במספר תחומים, כמו:

1. ציונות – חיזוק השיח הציוני בקמפוסים ברוח מפלגת 'ישראל ביתנו'. הרצאות בנושא זהות יהודית וציונות, אזכור ימים חשובים בהיסטוריה היהודית וכדומה.

2. רווחת הסטודנטים – שיפור תנאי המחיה של הסטודנטים התורמים למדינת ישראל. לדוגמה: פתיחת הקפיטריה ב־5 שקלים של יו"ר אגודת הסטודנטים באריאל ומספר 10 ב'ישראל ביתנו' – שירה מיסטריאל.

3. תמיכה בעולים – שימת דגש על הסטודנטים העולים, תמיכה וליווי שלהם לאורך התואר. שיפור חייהם במעונות הסטודנטים.

ולגבי העתיד ויקה צופה: "אנו נמשיך לפעול למען רווחת הסטודנטים, בין אם בחקיקה פרלמנטרית ובין אם בתמיכה חוץ פרלמנטרית. נמשיך לקדם ערכים של ציונות, קליטת עליה, תמיכה בכוחות הביטחון ונאמנות למדינת וסמליה."

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס
• החברה הטובים

• Facebook
• Twitter
• Email

א'וו, בת 26 מסין. לומדת תואר MBA ברקנאטי.

לפני שא'וו הגיעה לישראל היא שמעה על כך שישראל אמנם ארץ קטנה אך בעלת עצמה. עתה שהיא גרה בישראל היא מוצאת אותה יותר בטוחה ממה שמתארים אותה בחדשות. א'וו אפילו מוצאת קווי דמיון בין ישראל לסין.

"ישראל היא ארץ של רוח חופשית, כיפית, בלי פוזות אבל עם מחיר מחייה גבוה. בהתחלה כשהגעתי לתל אביב הייתי הולכת לכל מקום ברגל, כי העיר קטנה בשבילי, פעם אחת אפילו הלכתי מדיזנגוף סנטר לאוניברסיטה, זה אמנם לקח לי שלוש שעות אבל נהניתי. עכשיו כבר התאקלמתי, ואפילו מרחק של 5 דקות הליכה זה כבר רחוק לי."

רוני בר, בת 25 מארה"ב, תואר שני במנהל עסקים ברקאנטי וויים קיס גנסיין, בן 23 מהולנד, תואר שני בניהול ברקאנטי.

רוני נולדה בישראל, אך גדלה בארה"ב. כל קיץ הייתה מגיעה לישראל לפגוש חברים ומשפחה. רוני טיילה לא מעט בעולם, אך אהבתה שמורה לישראל.

גנסיין: "בחרתי בישראל כי: 50 אחוז תחושה טובה. 30 אחוז נשמע אקזוטי, 20 אחוז בלי סיבה ברורה. לפני שהגעתי לארץ מה שעבר בראשי – האם אני צריך להביא איתי אפוד מגן? החוויות שלי מישראל הן ספורט, מסלולי אופניים מגניבים וגלים טובים בים. עכשיו שאני חוזר הביתה, אומר לכם – שבת שלום."

אמילי בישוף, בת 24 מארה"ב. תואר שני בארכיאולוגיה והיסטוריה.

אמילי מספרת, שלפני החלטתה ללמוד בארץ היא שמעה לא מעט על תל אביב. היא שמעה עליה מחברתה, שפשוט אהבה אותה.

"נכון שהמצב הפוליטי והדתי בארץ הוא לא פשוט, אבל לישראלים יש יכולת נהדרת להתמודדות עם המצב ואני חושבת שישראל היא נהדרת! אני אוהבת את האווירה, המוסיקה, המגוון התרבותי הרחב, האופנה וכמובן את האוכל. אני מגיעה ממינסוטה בארה"ב, ארץ הקור והשלג. כאן בארץ אני פשוט נהנית מהשמש ומהכיף של לגור ליד הים התיכון. אך מהחוויות שתיזכר לי מתל אביב היא הטיול שעשינו עם חברה, הלכנו לאורך החוף היפיפה של תל אביב מרמת אביב ועד ליפו"

אלכסנדר הנינג, בן 28 מגרמניה. תואר שלישי בפקולטה להנדסת חשמל.

אלכס הגיע ללמוד בישראל מגרמניה. לפני הגעתו לישראל, הוא הכיר את ישראל מהחדשות. אלכס שמע וידע מעט מאוד על תל אביב. לאחר כשנתיים בארץ, אלכס למד להכיר את ישראל לא רק מההיבט הפוליטי־מדיני ובעצם הפך לסטודנט תל אביבי טיפוסי. הוא מתגורר בשכונה הצמודה לשכונת עג'מי. אוהב לצאת לבלות, לאכול חומוס טוב ולהיפגש עם חברים. הוא אוהב את המזג אוויר בישראל, את הים, האביב הפורח והאווירה השמחה.

"בגרמניה האוויר קר והכול בצבעים של אפור, כאן אתה יוצא החוצה הכול פורח, שמש, ים, אנשים. אני מרגיש בבית בזכות האופי הליברלי של תל אביב, שיודעת לקבל בחום סטודנטים ממדינות זרות"

יפי בת 30, מניגריה, לומדת בתכנית Safaer IMBA.

לפני שהגיעה לישראל, יפי שמעה כי לא בטוח בארצנו.

"הישראלים הם לא כאלה גרועים כמו שמציגים אותם בחדשות. ישראל התקדמה קדימה יפה מאד, למרות שחלק מהישראלים מתלוננים על הממשלה. אני אוהבת את תל אביב, עיר מגניבה, מזג אוויר טוב. החיים מעניינים בישראל. יש אנשים מאוד חביבים בישראל, אם כי יש גם כאלה שמפלים, חסרי סובלנות ואפילו גסים אבל מהם אפשר פשוט להתעלם"

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס
• החברה הטובים

• Facebook
• Twitter
• Email

יוליה שבלו
בת 22, מתחילה שנה שנייה בסיעוד.‏
בקיץ זה נקראה יוליה למילואים. היא מילאה את התפקיד סמב"צ בחמ"ל שנמצא צפונית לגבול עזה‎.‎ על הרגשות שהציפו אותה במלחמה מספרת יוליה: "הרגשתי המון חוסר וודאות, הרבה תקווה שזה ייגמר כל ‏רגע אפילו שהסוף לא נראה קרוב. ביום שהודיעו לי שזה נגמר התמלאתי שמחה והתרגשות"‏

אורי גרבוב
בן 27, סיים תואר בכלכלה ומזרח אסיה ודבר ראשון שעשה – טס למנודיאל. ‏
‏"החוויה הגדולה מכולם הייתה להיות במשחק חצי גמר המונדיאל בין ברזיל לגרמניה, משחק שנצרב ‏בהיסטוריה כאחד המשחקים הגדולים אי פעם, שנגמר בתוצאה 7-1 לגרמניה."‏

אור זקן-עמית
בן 27, מתחיל שנה שלישית במדעי המדינה ומזרח תיכון. ‏
במהלך הקיץ התייצב אור למילואים ומשם עבר ישר לחתונה.‏
‏"מיד בתום המילואים חזרנו להתכונן למאורע המשמח שהיה בסופו של דבר מרגש ומלא בשמחה, במיוחד לאור ‏הקיץ הארוך שהיה. החתונה היא ההוכחה שאנחנו כאן כדי להישאר."‏

מירה מנביץ'-מזור ורועי מזור
מירה ורועי הם בעל ואישה אשר עומדים לפני תחילת הסטאז', במסגרת התוכניות הארבע שנתית ברפואה.‏
‏ בקיץ האחרון הקדישו כל זמן פנוי שהיה להם ללמידה משותפת לבחינות הגמר. בין לבין השניים מגדלים ילד, ‏עובדים ומתרגשים לקראת תחילת הסטאז' – אשר אליו התקבלו ביחד בבית החולים תל השומר.‏
‏"הקיץ הזה הכיל בתוכו חרישה אין סופית וילד בן שנתיים ללא גן וכמעט ללא עזרה, למידה עם בן הזוג בכל ‏רגע פנוי, צוק איתן ברקע, הרבה בכי אמוציות והסחות דעת, אך יחד עם זאת התרגשות עצומה לקראת הסטאז ‏בשיבא, עבודת הגמר המרחפת והחייבת להסתיים סוף כל סוף, וכל מה שמסביב."‏

צילום: אנגיי מאירוב

ברברה אסטרפובה ‏
בת 31, סטודנטית לתואר שני בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום. ‏
‏ "בקיץ המשכתי בעבודת התזה שלי ובחפירות הארכיאולוגיות במסגרת הלימודים וגם שילבתי אותן עם ‏עבודתי כדוגמנית מקצועית. כתושבת אשקלון אני יכולה להעיד שעבר קיץ קשה. כואב לי הלב על ההרוגים, ועם ‏זאת אומר כי מה שלא שובר אותנו מחשל!"‏

עומרי פלדמן (הגבר)‏
בן 24, מתחיל שנה שנייה בכלכלה ומדעי המדינה.‏
מריה איוונוב, בת 24 (בלבן)‏
מתחילה שנה שנייה בהנדסת תעשייה וניהול.‏
סיגלית יעקב, בת 21 (בשחור)‏
מתחילה השנה את לימודיה בהנדסת מכונות.‏

את הקיץ האחרון ניצלו שלושתם לעבודה בבר מסעדה בראשון לציון.‏
עומרי פלדמן: "קיץ היא התקופה הכי טובה להכניס קצת כסף לחשבון הבנק, אך למרות זאת חשוב לנצל את ‏הקיץ גם להנאות. צוק איתן השפיע רבות על כמות הבאים למסעדה, הן בגלל האווירה הכללית והן בשביל ‏להישאר באזור המקלט"‏

• החברה הטובים
• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס

• Facebook
• Twitter
• Email

כולנו חייבים לעבוד תוך כדי הלימודים, אבל בזמן שרובנו בוחרים למלצר במסעדה או לברמן בפאב השכונתי, יש כמה סטודנטים שהחליטו לבחור אחרת. תכירו את הסטודנטים שבחרו ללכת לעבודות קצת שונות מהרגיל:

ברק דרור

מה עושה?מפקח על מוצרי המזון המפוקחים בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב, אגף הנדסה.

איך הגעתי לעבודה?דרך חברים משותפים בעקבות פרישה של קודמי בתפקיד.

יתרונות:היתרון הכי חשוב הוא המשמעות והאחריות – אני בטוח שהעבודה שלי יכולה לשנות בפועל, בין אם זה לחסוך לסטודנט כמה שקלים בכיס או קלקול קיבה בבטן. כמובן שעצם העובדה שהעבודה מתקיימת בשטח הקמפוס ובשעות גמישות משחקת לטובתי.

חסרונות:לגלות כמה גדול הקמפוס כשהולכים אותו בכל יום כמה פעמים. ועכשיו ברצינות – לצערי מעט מדי סטודנטים מודעים ל'מפוקחפון' אליו הם יכולים לשלוח הודעות טקסט ולהתלונן על קפיטריות ועגלות בשטח הקמפוס. מבטיח לטפל בכל תלונה!

איך נראה יום טיפוסי?בעיקרון אני עובד לפי לוח חודשי ומפורט. המטרה היא לבקר בכל עגלה ובית-אוכל לפחות פעמיים בשבוע (כולל המכונות האוטומטיות המפוזרות בכל הקמפוס) יחד עם ביקורות מעבדה חיצונית פעמיים בחודש.

סיפור הזוי:מאבטח באחד השערים שהיה משוכנע שאקדח הטמפרטורה שלי הוא אקדח אמיתי. רק הקב"ט שכנע אותו שלא.

דורון רונן

מה עושה?מלצרית במועדון חשפנות. (נראה לכם שאני אגיד גם איפה…)

איך הגעתי לעבודה?הייתה לי שותפה שהייתה חשפנית, והיא שאלה עבורי אם צריכים מלצריות.

יתרונות:משכורת טובה, משמרות לא ארוכות.

חסרונות:לעבוד במועדון חשפנות – לראות כל היום בחורות יפהפיות בביגוד מינימלי.

איך נראה יום טיפוסי?בדומה לכל מלצרות באשר היא – ניגשים, מחייכים, שואלים מה רוצים להזמין ובסוף מגישים חשבון ואומרים "לא כולל שירות". ההבדל הוא בבחורות בהלבשה תחתונה שמסתובבות בין הלקוחות ומציעות ריקודים (Lap-Dance), ומופעי במה שמאתגרים את הגמישות והאקרובטיות האנושיים.

סיפור הזוי:

1. פעם אחת פגשתי מישהו שהכרתי מהצבא, שבאותו הזמן היה גרוש טרי ממישהי שהייתה איתי במחלקה. אחרי המבוכה הרגעית של לפגוש מישהי שאתה מכיר במועדון חשפנות, הוא גם ניסה להתחיל איתי.

2. באיזו הזדמנות אחד הלקוחות הקבועים – שגם היה נדיב בטיפים – ביקש לקנות עבורי ריקוד מאחת הבנות, לפי בחירתי. זה היה מביך ומהפנט באותו הזמן.

3. באחת המשמרות יצא לי להכיר בחור שנפרד לא מזמן מחברה שלו, ובא למועדון כדי להתפרק קצת. יצא לי לדבר איתו למעלה משעה על חשבון המשמרת שלי, ולאחר מכן לא ראיתי אותו שם שוב.

הגר שילה

מה עושה?מדריכת פילאטיס.

איך הגעתי לעבודה?הגעתי לפילאטיס כמקצוע כשהייתי בצבא- הייתה לנו מילואימניקית שהגיעה וסיפרה שהיא מדריכת פילאטיס ואפילו עשתה לנו שיעור בסופ"ש שסגרנו איתה. אני אפילו לא זוכרת איך קוראו לה.

יתרונות:היתרון הכי גדול בעבודה הוא האפשרות לשלב בינה ובין לימודים – השילוב בין שכר גבוה יחסית לגיל שלי ומעט שעות מאד עוזר לי בזמן הלימודים.

חסרונות:בעיקר חוסר הגמישות – יש לי מחויבות ללקוחות קבועים וללוח משמרות קבוע וזה קצת נוגס בספונטניות שהייתי רוצה. העניין בעיקר מורגש בתקופת מבחנים שבה אני צריכה לסדר מחליפה חודשיים מראש.

איך נראה יום טיפוסי?מגיעה למכון, עוברת על רשימת הלקוחות, מכינה לי בראש מערך שיעור בקווים כללים, שותה קפה עם המזכירה ומקבלת את המתאמנים. השיעור עצמו נעשה לרוב כאשר כל מתעמל ומתעמלת מקבלים תרגילים ספציפיים להם וזו הגדולה של השיטה בה אני עובדת – היא מותאמת לכל אחת באופן אישי.

סיפור הזוי:זכור לי מקרה אחד שבו ליוויתי מתעמלת הריונית לאורך כל ההריון שלה ולאחר מספר חודשים גיליתי שקראה לבתה הגר. לא יכולתי שלא להתרגש.

מאיה לוי

מה עושה?מדריכה בספארי ברמת גן.

איך הגעתי לעבודה?בדרך הכי בנאלית שיש – מודעה בפייסבוק.

יתרונות:עצם העובדה שהקולגות שלי הן גורילות וג'ירפות, הצוות האנושי המדהים, תחושת הקיבוץ, האוויר הצח והאלפקות שיורקות על מי שמגיע לו.

חסרונות:מבקרים שלא מכבדים את בעלי החיים. קשה להסביר לאדם מבחוץ כמה זה מתסכל ומפחיד עבורנו לראות פחית קולה מתעופפת לחצר השימפנזים. ולא, אי אפשר לזרוק להם בננות!

איך נראה יום טיפוסי?חלק מהכיף של העבודה הוא שאין יום טיפוסי. הקבוצות שמגיעות מאוד הטרוגניות, וההתנהגות של החיות תלויה במיליון גורמים שאי אפשר לצפות מראש.

סיפור הזוי:גרמתי לילדת יום-הולדת בת שמונה לבכות כשסיפרתי לה שאמא-קנגורו לא מרימה את הוולד אם הוא נופל בדרכו לכיס. מאז למדתי להתאים הדרכות לגילאים.

דור פובזנר

מה עושה?רכז משלחות קצרות של תנועת הצופים.

איך הגעתי לעבודה?הייתי חניך בתנועת הצופים בתור ילד, בהמשך יצאתי לשנת שירות והייתי בגרעין נח"ל של התנועה. אחרי הצבא כשחזרתי מהטיול בעולם הציעו לי לחזור לעבוד בתנועה.

יתרונות:החופש המוחלט ליזום ולעשות דברים שאני אוהב לעשות. אין ימים או שעות מוגדרות ויש הרבה אמון באנשים. בנוסף, זו סביבת עבודה צעירה וכיפית.

חסרונות:אותו חופש שציינתי קודם יכול להיות גם חיסרון – הרבה פעמים נשארים לעבוד עד מאוחר כי העבודה שלי מאוד קרובה לליבי, עובדים הרבה בסופי שבוע ובחגים – בקיצור, נשאבים לעבודה…

איך נראה יום טיפוסי?כל יום שונה מאוד. בתקופה הזו יש הרבה פגישות, הרבה שיחות עם חניכים והרבה אסיפות הורים. בקיץ יהיו לנו כשלושים משלחות שונות ליעדים בכל העולם, ואז יהיה יותר לחץ.

סיפור הזוי:בקיץ האחרון אחת המשלחות שלנו לגרמניה השתתפה במחנה קיץ ונקלעה לסופת גשמים ורוחות שהעיפה את כל האוהלים והרסה את המחנה. הסוף היה טוב, המחנה שוקם והחניכים הישראלים חזרו לארץ מלאים בחוויות ועם המון אהבה למזג האוויר של ישראל.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אצלנו בקמפוס
• החברה הטובים