הוו טאנג קלאן, כמו שיודע כל חובב ראפ, הם לא דבר להזדיין איתו. ומי שעוקב אחרי הסדרה המצוינת של הולו (שזמינה במלואה בדיסני+), "וו טאנג: סאגה אמריקאית" יודע בדיוק למה. החבורה מסטאטן איילנד אמנם צמחה ברחובות, אבל הסיפור שלהם הוא לא פחות מסיפור אגדה. סאגה, אם תרצו. את הסדרה יצר מנהיג הוו טאנג ריזה, בתמיכה של כל חברי ההרכב, ובהתאם יש לה אלמנטים אוטוביוגרפים שעברו דרמטיזציה מסוימת – אבל זה אפילו לא משנה מה אמיתי ומה לא, כי מדובר בסדרת פשע כיפית ומותחת, בליווי הפסקול הכי טוב שאפשר לרצות – שירי וו טאנג קלאן.

בין אם הכרתם את סיפור הרקע של ההרכב ובין אם אתם בכלל בקטע של מוזיקת קאנטרי, סיפורו של בובי/ראקים/ריזה, שאסף פחות חבורה של ראפרים מהשכונה להרכב בלתי אפשרי הוא סיפור מרתק, והסדרה משקיעה תשומת לב רבה לפרטים, לרמת הדרמה המצוינת ואפילו מתנסה בכמה הפתעות יצירתיות מדי פעם שמראות ניצוצות של הברקה. והיתרון הוא, שככל שהסיפור מתקדם, כך גם רמת הסדרה העולה. וחשוב מזה, ככה אפשר לראות יותר את הקאסט המעולה מבצע את שירי וו טאנג קלאן, חלקם נשמעים אחד לאחד כמו הראפרים שהם מגלמים (דייב איסט מבריק בתפקיד מת'הוד מן והשחקן הצעיר טיג'יי אטומס מבריק כ-ODB).

במהלך העונה השניה ראינו את בנייתו הרשמית של ההרכב, ואת ההצלחה המפתיעה שהגיעה בראשית הדרך. העונה השלישית והאחרונה, אם כן, תתמקד במה שקורה אחרי ההצלחה – ואם אי פעם שמעתם אלבום שני של ראפר מצליח, אתם כבר יודעים שעם השמנת מגיעים כל מיני ממזרים שגורמים לך לבדוק את יכולות השאולין שאדובוקסינג שלכם. סליחה, צפינו ביותר מדי והתחלנו לדבר רק במונחי וו טאנג. זה ממכר השיט הזה, שיים עלינו. שיים.

שלושת הפרקים הראשונים בעונה השלישית של "וו טאנג: סאגה אמריקאית", כמו גם שתי העונות הקודמות, זמינים בדיסני+

• מה רואים הלילה
• סדרות
• דיסני+
• וו טאנג קלאן
• מוזיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

האגדה מספרת שתהליך קבלת ההחלטות של ריזה, מנהיג הוו טאנג קלאן, במהלך העבודה על אלבומו הראשון של ההרכב, היה יחיד במינו. הניסיון ללהטט בין תשעה ראפרים, כל אחד בעל סגנון ואישיות דומיננטית משלו, הפך למשימה בלתי אפשרית. על המנהיג, או שאולי היה מעדיף את המונח סנסאי, הופלה האחריות לבחור מי יקבל את הבמה ויזכה לקחת חלק בשירי האלבום.

ריזה, שידוע כמי שמאמין באמנויות המזרח, ששואב השראה מסרטי קונג פו ושרואה את החיים כמשחק שחמט מתמשך, בחר לזקק בחוכמה את האנרגיה שנוצרה עקב מלחמות האגו באולפן, ולנתב אותה לעבר המיקרופון. בפשטות, הוא הכריח אותם להילחם – ראפר מול ראפר, בית מול בית, אחד בשני. כשהוא משתמש במסורת הבאטל של ההיפ הופ, ריזה לא רק הפך את התחרות לאמנות, אלא גם את Enter the Wu-Tang (36 Chambers) שיצא לפני 21 שנים, לרגע יצירתי מכונן שהקפיא את האנרגיה המרהיבה ההיא לכדי קלאסיקה.

בחזרה להיום. מתשעת הראפרים ההם נשארו שמונה, לאחר מותו הכואב של הצלע המרהיבה והמוטרפת ODB, לפני עשור. חברי השמינייה כבר עמוק בתוך משבר גיל ה־40, מתחזקים קריירות מצליחות יותר ופחות, בעלי כישרון ממומש או מפוספס, עם עבר מפואר בהרבה מכל עתיד שיוכלו לייצר. בהתאם, האלבום החדש של הוו עבר חבלי לידה קשים במהלך שלוש השנים שבהן הוקלט. אם בעבר חברי הקולקטיב נלחמו, פשוטו כמשמעו, כדי להיכנס לאלבום, כיום ריזה, שנשאר הרוח החיה והמוח מאחורי ההרכב, היה צריך להילחם בחבריו כדי שרק יבואו להקליט ויסיימו כבר עם הסאגה הזו. כך אווירת "אלבום אחרון עבור המעריצים" ריחפה מעליו עוד לפני שיצא.

התוצאה, למרבה השמחה, עולה על הציפיות. "A Better Tomorrow" הוא אלבום טוב, רענן והכי חשוב – הוא אלבום של הוו טאנג. זה כנראה אלבום הפרידה הכי נכון להרכב כזה – הוא שומר על המסורת בלי להישמע זקן, מכבד את העבר בלי להיתקע בו ומצליח להישמע מספיק רלוונטי ורענן גם בלי לייצר שום דבר חדש באמת.

הבעיה המרכזית של האלבום כנראה מסתתרת בעטיפתו. תמונה נאה של מספר מוניומנטים עולמיים, בין היתר פסל החירות, מגדל אייפל, הקוליסאום ושלט הוליווד, נאספים יחדיו בקולאז' פוסט-אפוקליפטי המודגש עוד יותר עם שם האלבום. זה הוא דימוי מושלם, אולי מבלי להתכוון, לאיסוף המחודש והסיזיפי של חברי ההרכב. כך גם נשמע האלבום – אסופת אנשים שכבר לא קשורים בהכרח במסגרת אחת.

זה מאפשר מצד אחד לחברי ההרכב האנרגטיים והמבריקים יותר, מטהוד מן וריזה, לבהוק בכל מגע שלהם, או למעט הבתים שגוסטפייסורייקון טרחו להקליט עבורו להפוך לקרני אור, אבל זה גם נותן ליתר החברים, כמו אינספקטה דק או יו-גוד, לשקוע מעט ברקע על אף שמהווים חלק נרחב מהאלבום. אם בעבר החיבור בין כולם דירבן גם את החברים הפחות בולטים של ההרכב לרמה הגבוה של היתר, הפעם הניתוק בולט מתמיד.

ישנם עדיין מספר נאה של שירים מצוינים, במיוחד אלו מהם שנעזרו בהפקה חיצונית (Ruckus In B Minor שהופק עם ריק רובין או Crushed Egos הקצרצר שהופק ע"י אדריאן יאנג) או אלו שבחרו סימפולים מעניינים (שיר הנושא או Preacher's Daughter בטוויסט נפלא על הקלאסיקה של דאסטיספרינגפילד). זה בעיקר מיוחס לחזון המרשים של ריזה, שבחר לפתח את הצליל של הוו לעולם עשיר בהרבה, להתנסות בנגיעות של פסיכודליה ומוזיקה אלטרנטיבית ובאופן כללי הזריק את הנשמה חזרה לגופם של הוו.

[interaction id="54857aff1de37ef059a1174c"]

הרעיון המקורי של הוו טאנג קלאן, קולקטיב מוזיקלי שנועד לקדם בנפרד כל אחד מהראפרים החברים בו, סיים את תפקידו. ריזה יכול לקחת את האנרגיה היצירתית שמניעה אותו לחזור בכל פעם מחדש לוו ולנתב אותה לפרויקטים אישיים, או אפילו להפקת פרויקטים לשאר חברי ההרכב. טוב יעשה אם יניח לוו טאנג קלאן, שאם נודה באמת, מת יחד עם ODB לפני עשור, ויבין שמה שנשאר לנצח זאת הרוח.

השורה התחתונהוו + טאנג ≠ לנצח

• ביקורות
• וו טאנג קלאן
• ביקורות מוזיקה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אסף אבידן –Gold Shadow

אלבומו החדש של הייצוא המוזיקלי הכי משמעותי שהיה לנו בשנים האחרונות יצא בחברת יוניברסל בישראל, בארצות הברית ובאירופה.

Royksopp –The Inevitable End

אלבום הסטודיו האחרון של ההרכב המעולה, שהודיע שהגיע זמנו לעבור לדרכי שחרור מוזיקה מקוריות יותר.

Bryan Ferry –Avonmore

אלבום הסולו ה־14 של כוכב רוקסי מיוזיק מכיל שיתופי פעולה שווים, שבראשם ג'וני מאר.

Belle and Sebastian –Girls in Peacetime Want to Dance

אהובי האינדי התמידיים תפסו כיוון מפתיע עם בחירת המפיק של אלבומם הקרוב (בן ה. אלן שעבד עם נארלס בארקלי), דבר המרמז שיהיה הרבה יותר שמח ופופי, אך עדיין מורכב ונדיר ביופיו.

Sleater Kinney –No Cities To Love

אלבום טרי לטריו הפאנק־אינדי רוק הנשי, שלא שחרר חומר חדש כבר עשור. יחסי הציבור שלהם בוודאי ייהנו מהפיכתה של הגיטריסטית קארי בראונשטיין לשחקנית ("פורטלנדיה").

Jose Gonzales –Vestiges & Claws

אלבום חדש יצא בתחילת השנה הבאה לגיטריסט ויוצר הפולק השבדי שהמוזיקה שלו היא הדבר הכי קרוב לטיפות גשם שתשמעו.

Wu-Tang Clan – A Better Tomorrow

אלבום ראשון זה שבע שנים להרכב ההיפ הופ האדיר, הפעם כמובן ללא ODB המנוח. צפו להיסטריה עולמית.

Kendrick Lamar

אלבום הפריצה של קנדריק הכיר לעולם ילד טוב מהשכונה, שזגזג בין אינטיליגנציה גבוהה וכישרון מובהק כאחד. האלבום הקרב שלו מעלה את רף הציפיות, אך נדמה שקנדריק ידלג גם מעליו.

$$.Joey Bada$$ –B4.DA

בגיל 17 הוציא הראפר עם השם המטעה בעולם מיקסטייפ מושלם שערבב בין גישה של ניינטיז והכישרון של המילניום. עוד לפני האלבום הראשון שלו, הוא כבר ההבטחה הגדולה של הז'אנר.

TV on the Radio –Seeds

האלבום השמיני של אנשי הטלוויזיה המעולים מגיע שלוש שנים אחרי אלבומם האחרון, וחשוב יותר – שלוש שנים לאחר שאיבדו את הבסיסט שלהם לסרטן ריאות. כעת הגיע המבחן הגדול – האם ההרכב גדול מסך חבריו?

Kids Fly

אלבום הבכורה של יוצאי להקת אומללה שעושים רוק פסיכדלי עשיר עם מידה מדויקת של נוסטלגיה ושמות שירים הזויים כמיטב מסורת הז'אנר.

[tmwdfpad]

• מיוחדים
• חכו חכו: המדריך המלא לחורף 2014
• בל אנד סבסטיאן
• וו טאנג קלאן
• אסף אבידן
• מוזיקה