הסתנן לחוק: סוגיית מבקשי המקלט הפכה לקרב הורדות ידיים בין הכנסת לבג"ץ
בעוד חברי הכנסת נאבקים בבג"ץ על אישור חוק המסתננים, העירייה כבר מתכוננת להפוך את נווה שאנן לשכונה הטרנדית הבאה
בשבוע שעבר נערך דיון בבג"ץ על גרסתו השלישית של חוק המסתננים, שמכוחו מוחזקים כ־2,000 מבקשי מקלט במתקן הכליאה חולות לתקופה של שנה ושמונה חודשים. חולות הוא לכאורה מתקן פתוח, אבל המיקום המדברי הנידח שלו (בפתחת ניצנה, סמוך לגבול עם מצרים), העובדה שהוא מנוהל על ידי השב"ס והחובה להתייצב לספירה מדי יום הופכים אותו לכלא לכל דבר. מירי רגב ופוליטיקאים אחרים מהימין איימו לקצץ בכוחו של בית המשפט אם יעז לפסול שוב את החוק, ונראה שהסוגיה כולה הפכה מדיון מהותי על עתידם של כלל מבקשי המקלט או תושבי דרום תל אביב לקרב הורדות ידיים בין הכנסת לבג"ץ.
החודש החלו קבוצת “עוטף תחנה מרכזית" ו"המרכז למדיניות הגירה" בקמפיין פייסבוק של סרטונים שבהם מתואר המצב בשכונות הדרום. מי שגר בתל אביב ומסתובב באזור התחנה המרכזית לא צריך כמובן הדגמות: ההזנחה, הקטטות והצעקות ברחוב בלילות, תחושת חוסר הביטחון – אלה דברים מוחשיים ואמיתיים מאוד. לעומת זאת, כליאה ללא משפט של מי שלא ביצעו שום פשע אינה הפתרון.
אנחנו שואלים את השאלות הלא נכונות. ימין ושמאל עסוקים במאבק על בית המשפט ומנפנפים בססמאות על דמוגרפיה מול זכויות אדם, אף על פי שזכויות יש גם לתושבים הוותיקים ושאין משמעות דמוגרפית ל־30־40 אלף מבקשי מקלט ביחס לכלל תושבי מדינת ישראל. השאלה החשובה היא איך מסייעים לתושבים הוותיקים לשמור על איכות חייהם, על זכויותיהם ועל הנכסים המעטים שלהם, ומנגד מאפשרים קיום בכבוד למבקשי המקלט עד שהמצב באריתראה ובסודן ישתנה. מירי רגב או גלעד ארדן (שהחליף את גדעון סער במשרד הפנים אבל המשיך את המדיניות העלובה שלו) לא מציעים שום פתרון אמיתי, ואילו מפלגות השמאל־מרכז פשוט מתעלמות מהבעיה. על חולדאי באמת שאין מה לדבר.
בזמן האחרון אני מרגיש שלא רק שהעירייה והמדינה אינן מוטרדות מהסיטואציה בדרום העיר, אלא שהן אפילו די מרוצות ממנה, כל עוד הבלגן לא נשפך כמה מטרים צפונה, לאזור העיר הלבנה ושדרות רוטשילד. בסופו של דבר, הזנחה ועוני הם קרקע פורה למשקיעים ול"התחדשות עירונית", ולכולם ברור שהתחנה המרכזית וסביבתה הן האזור היחידי במרכז העיר שעוד יכול לעבור פיתוח דרמטי. בשבועות האחרונים כבר החלו עבודות במגרש של התחנה הישנה, שבו יוקם בקרוב אחד הפרויקטים הגרנדיוזיים בעיר. בקצב הזה, נראה שמי שיסלקו גם את מבקשי המקלט וגם את התושבים הוותיקים מהאזור הם הג'נטרפיקציה והקפיטליזם. יקראו לתהליך הזה “שיקום", ובסיומו המשוקמים כבר לא יהיו בסביבה, כמו תמיד. בינתיים, בעיית דרום תל אביב לא נעלמה רק כי העיתונים הפסיקו להתעסק בה. בתוך מערכת הבחירות המקושקשת והמטופשת הזאת, היה טוב אם כמה מועמדים – ולא רק מהימין הקיצוני – היו מגיעים לדרום העיר. אם לא בשביל להציג פתרון טוב יותר, אז לפחות כדי להראות לתושבים שעוד אכפת להם.
