Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
שיר אהבה ליד אליהו וסביבתה. לבו של חמי רודנר במזרח
חמי רודנר. צילום: אלדד רפאלי
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המוזיקאי האהוב שיופיע עם ערן ויץ ויארח את דני רובס בשישי הקרוב בהיכל התרבות. מבית הקפה החדש ועד לגינות הנסתרות - הוא אוהב את השכונה המזרחית שבה הוא גר
כשעברתי ליד אליהו התפללתי בליבי לבית קפה שכונתי. והנה, האלוקימה שעתה לתפילתי! דודו טסה ושרה קמינסקי הקימו לי בית קפה שכונתי תל אביבי לתפארת ממש ברחוב שלי, רחוב הפלמ"ח. קטן וחמים, פשוט ונעים; קפה משובח ושירות מסביר פנים. מקום שהופך את הבוקר לטוב. הפלמ"ח 28
תשתו קפה עם דודו טסה? אמירה
2. שדרות ההשכלה
את השיר ״יש יופי״ שכתבתי יחד עם יאיר הררי – כתבתי בהשראת שדרות ההשכלה. קודם כל, אם אינני טועה, זוהי השדרה היחידה בתל אביב שכבישים אינם חוצים אותה. זה מאפשר להרגיע חרדות ולתת לילדים לרוץ חופשי חופשי. בשדרה זורם הנהר האנושי הישראלי על כל גווניו היפים. הייטקיסטים מהמגדלים הסמוכים לועסים בכיף ארוחת צהריים, משפחות מטיילות בנחת; חוגי יוגה למבוגרים וכדורגל לילדים. דתיים, פריקים, שליחים. חשוב לציין את הארכיטקטורה של עמודי החשמל שנוטה בזוית מתוך התחשבות בכיוון צמיחת העצים.
שדרות ההשכלה בשכונת ביצרון (צילום: שלומי יוסף)
3. בית השריון
הטנק הפאלי הוא ספקטקל נהדר ומגוחך לטיולים בעיקר כשאתה קצת מסטול. לוחמי גליפולי 51
בית השריון ביד אליהו. צילום: דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי
4. דרך היין
יין הוא הפרס שאני מעניק לעצמי בערב יחד עם האוכל אחרי יום מייגע. ואת היין שלי אני קונה בחנות הנהדרת הזאת. המבחר בה עצום, השירות נהדר והמבצעים שווים. דרך השלום 9 (וסניפים נוספים בפריסה עירונית וארצית)
יינות. צילום: shutterstock
5. הגינות הסודיות ביד אליהו
מי שיביט מחלון המכונית יראה שכונת בלוקים אפורה , לא תואר לה ולא הדר. אבל יד אליהו מלאה בגינות ופינות חמד נסתרות שרק ההולך יבחין ביופיין הביישני. החתולים שבעים ומשפחה של יאוריות הנילוס – אבא אווז, אמא אווזה ושלושה אפרוחים – צועדת לה בגאון נון שלאנט ברחובות שלנו.
חמי רודנר וערן ויץ יופיעו בשישי הקרוב (18.2) בהיכל התרבות (אולם צוקר) ב-13:30. אורח מיוחד: דני רובס.לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
דירה להזכיר: אושיות תל אביביות חוזרות לדירתן הראשונה בעיר
ליאור אשכנזי, אורנה בנאי, סתיו שפיר, אוהד נהרין, חמי רודנר וגילה אלמגור חוזרים לדירות הראשונות שלהם בעיר ונזכרים בשותפים, בקירות המתקלפים ובלילות הפרועים. פרוייקט מיוחד
כשאוהד נהרין שמע את רונה קינן בת ה-11 מתאמנת מבעד לדלת
כשמלאו לו 65 גזר אוהד נהרין על עצמו תענית ראיונות, אבל משהו בכל זאת גרם לו לחזור לדירה הראשונה שלו בתל אביב שממנה הוא זוכר בעיקר את נגינת הגיטרה של רונה קינן, בתם בת ה־11 של השכנים. תל אביבים חוזרים לדירה הראשונה שלהם בעיר ונזכרים בשותפים, בקירות המתקלפים ובלילות הפרועים. פרוייקט מיוחד
בשנת 1990 התמנה אוהד נהרין למנהל האמנותי של להקת בת שבע. לאחר שהות ממושכת בניו יורק הוא הגיע לתל אביב הגדולה־קטנה והשתקע ברחוב בר כוכבא 10 עם אשתו אז, הרקדנית מארי קאג'יוורה, שאותה הכיר 12 שנים קודם לכן בניו יורק ושנפטרה ב־2001. הם גרו בדירה הזאת שנתיים, בין המדרגות הלולייניות המיוחדות והגג שצופה על החלק הכי מרכזי של מרכז העיר.
"מי שמכר לי את הדירה סיפר לי בזמנו שאוהד נהרין גר פה בעבר", אומרת דיתה דר (60), מוזיקאית וגיאולוגית שמתגוררת כאן זה 24 שנה, מאז שנולדה בתה יובל. "הכל השתנה מאז, כל הבניינים שגדלים וקופצים כמו מחטים. אני כבר לא רואה את הצמרות של גן מאיר". 28 שנה חלפו מאז התגורר נהרין בדירה זו, אבל על המרפסת שבקומה הרביעית עדיין מצל עץ האקליפטוס הזקן.
על חזית הבניין תלוי שלט שמעיד על דייר נוסף שאותו פגשו השניים בחדר המדרגות: "בבית זה גר ויצר הסופר, המחזאי, המתרגם, הצייר והפסל עמוס קינן 1927־2009".
משפחת קינן התגוררה בדירה שמול דירתו של נהרין ואשתו, ומדי פעם הם יכלו לשמוע את צלילי הגיטרה של הבת הקטנה, רונה, שהשקיעה את זמנה הפנוי בנגינה. באופן לא מתוכנן, בבואו לעלות אל הדירה שבה חי לפני כמעט שלושה עשורים נפגשים אוהד ורונה כאשר המעלית נפתחת.
גם לדיתה יש לא מעט זיכרונות ממשפחת קינן השכנה. "עמוס היה הרבה בבית", היא אומרת. "היינו משוחחים הרבה, הם היו מאבדים מפתחות בלי סוף, הייתי בוועד הבית ושפכלתי להם מפתחות. הצלתי אותו פעם משרפה – כל הבית נשרף, ראיתי את השרפה פורצת והצלתי אותו פיזית".
כשהגיע לגיל 65 גזר על עצמו נהרין תענית ראיונות, אך בכל זאת משהו גרם לו להסכים לחזור לדירתו הראשונה בעיר. כנראה הזיכרונות הטמונים בפתחי מעליות, קירות בניינים וידיות מסתובבות הפותחות ונועלות חדרים בדירות ישנות קוראות לנו לשוב, ולו לכמה רגעים, ולהציץ אל חיים שהיו ואינם עוד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כשחמי רודנר (54) השתכן בדירה ברחוב שינקין 8 הוא מצא את עצמו בזמן ובמקום הקוליים ביותר במיתולוגיית הרוק הישראלית. שלושה עשורים אחרי, בן (30) הוא זה שצריך לספר לו איפה אפשר לבלות בשכונה. תל אביבים חוזרים לדירה הראשונה שלהם בעיר ונזכרים בשותפים, בקירות המתקלפים ובלילות הפרועים. פרוייקט מיוחד
"לא השתנה פה שום דבר", קובע חמי רודנר עם כניסתו לדירה ברחוב שינקין שהייתה לו בית בשנים 1989 ו־1990, אולי החשובות ביותר בתנופתו כאדם וכיוצר. "כתבתי פה כמה שירים שהיו משמעותיים מאוד בשבילי. למשל, את 'אחד אלוהים' כתבתי פה, בחדר הזה, בשלוש בלילה. הרחוב היה מלא אז בהרגשה של משהו חדש. עכשיו כשעליתי למעלה, ועמדתי מול החזית של הבניין, עבר בי איזה משהו".
כשרודנר התגורר כאן, בן – הדייר הנוכחי, מעצב אופנה וסטייליסט – רק נולד. "זאת דירה מטורפת, יש בה אנרגיות", הוא אומר לרודנר. "כן, אנרגיות פסיכות כאלה", משיב לו הדייר מראשית שנות ה־90. בן הגיע לכאן אחרי פרידה, ומעיד על כך שמחמת המיקום והאווירה הייחודית של הדירה, היא נוטה למשוך אליה דמויות מדהימות. "אנשים מרגישים פה בבית. יש פה אנרגיות מיוחדות כל הזמן", הוא אומר.
חמי רודנר. צילום: איליה מלניקוב
בהגעתו לדירה גם רודנר נזקק בבהילות לחוף מבטחים. "הייתי כמו עכברוש רדוף שאין לו איפה לשים את הראש. זה דומה מאוד לסיפור של בן. גרתי כאן עם שתי שותפות. כולנו הגענו מכל מיני מקומות, והיו לא מעט מקרים ביזאריים. יום אחד הגיע לפה ג'וליאנו מר בעיצומו של התקף פסיכוטי. אחת השותפות הייתה דלוקה עליו בתקופה ההיא. הוא גילח את הראש ומרח אותו בשמן. אני בדיוק חזרתי ממילואים בכלא שכם, ובשיא ההתקף נכנסתי הביתה עם מדים ורובה. לא ידעתי מה לעשות. הייתי ילד קטן ומפוחד מהקיבוץ. הוא התחיל להשתגע, להתלהם, ואני פשוט ברחתי לאנשהו. הייתי מבוהל אימים".
הרגע שבו שינקין הפך לתופעה
פנים הדירה נראה לרודנר כמעט אותו דבר, אך אין לו כל ספק שרחוב שינקין השתנה לבלי היכר. "תל אביב הופכת עיר לעשירים. במצב שבו הייתי אז, לא יכולתי להתגורר פה היום". כך הוא נזכר בערגה בתנופה השינקינאית שהחלה ממש בשנים ההן ומצאה אותו במקום הנכון ובזמן הנכון. "ניסינו להפוך פה את העניינים והצלחנו יותר מדי. תל אביב הייתה כמו עיר בעולם השלישי. זקנה, אפורה וכמעט ללא חיי לילה. כל החבר'ה שבאו כמוני, מקיבוצים או מירושלים, החלו לצאת למידבר ברחוב בלפור או לגלולה ברחוב ברנר. היית רואה שם את אסף אמדורסקי, רע מוכיח, ירמי קפלן, דנה ברגר. כל מי שחיפש תרבות אחרת.
חמי רודנר. צילום: איליה מלניקוב
"האירוע המכונן היה דווקא ביוזמת העירייה. בשנת 1990 הם ארגנו מסיבת פורים בגינת שינקין, כי החל לצמוח משהו באזור הזה. הייתה במה פתוחה והופיעו בה נושאי המגבעת, DXM, וגם אסף אמדורסקי שלקח איתו את ירמי וג'נגו כדי לנגן שלושה אקורדים. הוא עלה על הבמה וצעק 'אני אסף אמדורסקי! אני אגו־מניאק!'. זה היה הרגע שבו שינקין הפך לתופעה, כמו מין סוהו".
"עדיין גרים פה צעירים אמנותיים כאלה באזור?", הוא שואל את בן, "איפה הם מבלים?"."אני מאמין שכן", הוא משיב. "מאז שהגעתי לעיר אני אוהב את הברקפסט, ויש גם את האלפאבית ואת הפיי". "היום אם אני יוצא אני הולך לנילוס", מסכם רודנר. "כל הדור שלי נמצא שם".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אבנר גדסי וחמי רודנר לא מבינים למה השיתוף פעולה ביניהם מפתיע
גדסי ורודנר הם לא בהכרח שני האנשים שהייתם מצפים לראות מעלים מופע משותף בפסטיבל העוד. אז מה? להיות רוקנ'רול זה כל הזמן להפתיע את הקהל שלך. חוץ מזה, אם תשאלו את רודנר, גדסי הרבה יותר רוקר ממנו. ריאיון
"אף אחד לא טרח כל כך לשאול אותי מה האהבות המוזיקליות שלי", עונה חמי רודנר לכל מי שהופתע לשמוע על שיתוף הפעולה שלו עם אבנר גדסי, בשם "הגברים בוכים בלילה" שיעלה לראשונה בפסטיבל העוד ה־18 . "הן תמיד היו מגוונות מאוד מאוד. תסתכל באייטיונז שלי. כל העניין הסגנוני גם לא כל כך שיחק תפקיד כשהייתי ילד וגם עכשיו יש לו הרבה פחות פקטור ממה שאנשים חושבים. מוזיקאים יכולים להתחבר למוזיקה בלי כל הקלישאות שעוטפות את הדברים האלה בצורה מיותרת לחלוטין. כולם באיפה הילד אוהבים את השירים של אבנר. מפני שאנחנו רוקרים מקיבוץ אז חייבת להיות בינינו מחיצה?! ממש לא".
מי שאחראי על הזיווג הזה הוא המנהל האמנותי של הפסטיבל, אפי בניה, שזכר את מה שכמעט כולם שכחו: רודנר (53) וגדסי (65) כבר שיתפו פעולה לאיזה רגע בעבר. "הייתה לי תוכנית אירוח בערוץ 2, 'מרגיש בבית'", מספר רודנר, "הייתי מגיע לבתים של מוזיקאים, יושב איתם ומג'מג'ם איתם. היה פרק מוצלח מאוד שעשינו עם גדסי, ואפי נזכר בזה והציע לנו לחדש את הקשר".
רודנר וגדסי נמצאים בנקודות שונות למדי בקריירות שלהם. רודנר אולי רחוק מימי הרוקסן, אבל הוא מופיע כל הזמן עם איפה הילד (שהתאחדה בהדרגה מאז 2008 עד שהוציאה שני אלבומים, ב־2012 וב־2017) וממשיך את קריירת הסולו שלו (בימים אלו הוא מקליט אלבום שישי שעליו הוא עדיין לא מוכן לחשוף אף פרט, חוץ מהעובדה שהוא נכנס שם לאזורים מוזיקליים חדשים לו, כמו היפ הופ).
"כולם באיפה הילד אוהבים את השירים של אבנר. אבנר גדסי וחמי רודנר (צילום: עמרי בראל)
גדסי, לעומת זאת, מרגיש שבגילו העיסוק העיקרי שיש לו הוא פשוט לחיות. הוא כבר שבע ועכשיו הוא מרשה לעצמו לנוח על זרי הדפנה שאותם קטף בעבודת ידיים מאומצת ומדי פעם להגיח בפרויקט שמדליק את הסקרנות שלו. "אני עושה רק את מה שגורם לי ליהנות מהחיים", הוא אומר, "מה שבא משמים. כמו החיבור עם חמי, למשל".
אז מה הולך להיות במופע?
גדסי: "זכרתי את חמי מהתוכנית, וואלה, ממש התחברתי אליו. הוא בחור מדהים, אבל גם ילד טוב כזה, עם איזה קסם. זה חיבור מעניין. הוא רוקיסט, ויש בשירים שלי כמה דברים שמדברים למי שרוקיסט".
אז מה המכנה המשותף ביניכם?
גדסי: "לא יודע איך להגיד לך את זה, זה משהו פנימי. כל אחד מזהה בשני משהו ממנו. אולי זה הדמיון שלי".
רודנר: "במילה אחת – זה פשוט בלוז. זה נמצא מתחת לפני השטח בכל דבר שאני עושה. אצל אבנר זה אותו דבר – שירים פשוטים, דרמטיים, קלאסיקות ישראליות. גם יש לנו חיבור אישי, כיף לנו לבלות יחד".
על מה אתם מדברים כשאתם סתם מבלים?
רודנר: "חברות של מוזיקאים מושתתת על מוזיקה. יש לי המון ריספקט לאבנר ובכלל לדור שלו, עוד לפני שהיו הפרדות בין הסגנונות כמו שיש היום. רוק, מזרחית – הכל היה יותר אורגני ויותר ביחד. הוא מאוד רוקר בנשמה שלו. לא קם בבוקר. אני הרבה יותר בורגני ממנו עכשיו, באיזשהו מקום (רודנר נשוי ואב לשלושה – א"ס)".
חברים. חמי רודנר ואבנר גדסי (צילום: עמרי בראל)
אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששמעתם את המוזיקה זה של זה?
רודנר: "הדברים האלה היו ברדיו כשהייתי ילד בשנות ה־70 , עוד כשגרתי בקיבוץ. אלה שירים הטבועים ב־DNA של כולנו. אם אזכיר לך אחד מהם עכשיו, אתה תשיר את כל הפזמון בלי טעויות".
גדסי: "אני ממש אוהב את 'גאולה'. גם בחורה בשם גאולה וגם באמת גאולה, זה יפה. אני גם הושפעתי מרוק, היה לי תמיד תמהיל של מזרח ומערב, נשמה ודמעות של רוק מסוף שנות ה־60 . הייתי שומע אז את הביטלס, או את… איך קוראים להם… נו, איך קוראים למסטול הזה? שכחתי". הוא מזמזם משהו שאי אפשר לייחס באופן מובהק למסטול זה או אחר.
אם במבט ראשון נראה שגדסי שילב תמיד בין מוזיקה ים תיכונית לרוק ורודנר הוא רוקר מובהק שעומד לשבור מזרחה לראשונה – בבחינה מעמיקה יותר של הקריירה שלו מתגלה שגם הוא עסק הרבה בז'אנרים אחרים. "ב'מרגיש בבית' יצאתי תמיד מהאג'נדה שלי", הוא אומר, "מבחינתי אבנר גדסי וברי סחרוף, זו אותה במה. חוץ מזה גם באלבום הסולו שלי, 'מכונת השירים הגדולה' (שהפיק קובי אוז – א"ס), יש כמה קטעים שמשחקים עם הז'אנר, בעיקר 'יפה כמו מנגינה'. אבל אלה לאו דווקא השירים שהצליחו לי, אז אנשים פחות מכירים את הצד הזה שלי".
ושניכם גם אוטודידקטים.
גדסי: "בטח. אני באתי משכונת התקווה, אבא שלי קנה לי מלודיקה בגיל 7. אבא שלי, התימני, בכלל לא ידע מה זה, פשוט ראה מישהו מסתובב עם מלודיקה ואמר: 'יאללה, נקנה לבן שלי כזה, אולי יש לו כישרון'. בגיל 16 קיבלתי גיטרה ועשיתי עם כמה חבר'ה מהשכונה עלק להקת רוק. זה היה לפני מלחמת יום הכיפורים והמתופף נהרג במלחמה. היינו מתפלחים לכל המועדונים הנחשבים ברחוב המסגר – 'אבא בהיריון', 'אימא מתגלחת'. היינו מסתכלים בחלונות מהמרתפים של דרום העיר, רואים איך המבוגרים מנגנים וזזים. ככה למדתי אקורדים, מלהסתכל עליהם".
רודנר: "אני גם באתי ממקום אינסטינקטיבי. המורה שלי לגיטרה בכיתה ו', אברהם פרלמוטר, אבא של ענבל, לימד אותי את 'House of the Rising Sun', ואמר לי: כל מה שאתה צריך – השיר הזה ייתן לך. כשהגעתי לנגן באיפה הילד היה לי הבסיס הזה, של כמה אקורדים, וזה הספיק לי".
“הגברים בוכים בלילה“, בית שמואל, אליהו שמעא 6 ירושלים, ראשון ,21:00 (5.11) 80־105 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["כולם באיפה הילד אוהבים את השירים של אבנר. אבנר גדסי וחמי רודנר (צילום: עמרי בראל)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2017/10/sizes/D80_3624_P_wo_500_367.jpg ""כולם באיפה הילד אוהבים את השירים של אבנר. אבנר גדסי וחמי רודנר (צילום: עמרי בראל)")
